אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שנו

תשובה שנה

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' מטהו יפרח תרס"ז לפ"ק:

יהי שלום בחילו לאורייתא, טבא חדא פלפלתא חריפתא הרב הגדול בתורה, משיב מלחמה השערה. צפירת תפארה, כמו"ה שלום אברהם נ"י אטלאס רב דק"ק ראצע גדול והגליל:

מכתבו הנעים בד"ת הגיעני שבוע זו ולא הי' פנאי להשיב עד היום ואשר חקר לדעת אם מפקיר עבדו דקי"ל בשו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ד דיצא לחרות וצריך גט שחרור אימת עובר האדון בעשה דלעולם בהם תעבודו אם בשעה שמפקירו או בשעה שכותב גט שחרור ודעת מעלתו דבשעת הפקר עובר בעשה וניחא ליה ליישב בזה קושית מהר"י שבתשו' נובי"ק אה"ע סי' ע"ו לתי' שני שבתוס' ב"מ ד"י ע"ב ד"ה דאמר דאי אין שליח לדבר עבירה אין חלין הקידושין והמעשה בטל א"כ בגיטין י"א ע"ב דאמר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דס"ל לחכמים דבשחרורי עבדים אין יכול לחזור ואמאי הא קיי"ל המשחרר עבדו עובר בעשה וא"כ אשלד"ע ולהנ"ל ניחא ליה דמיירי שכבר הפקירו וצריך גט שחרור וא"כ על העשה כבר עבר משעה שהפקירו וא"כ ליכא שום עבירה בשחרור ול"ש אשלד"ע ואין לדחות דע"כ לא מיירי בכה"ג דא"כ איך קאמר ר"מ דחוב הוא לעבד מפני שפסלו מתרומה ומפסידו משפחה עיין גיטין דף י"ז והא כבר פסול מתרומה משעה שהפקירו כמ"ש רמב"ם פ"ט מתרומות דין ה' דמעוכב גט שחרור אסור בתרומה [ונראה דג"כ אסור בשפחה ועיין בתוס' גיטין מ' ע"א סד"ה אותו] ז"א דכבר כתב תוס' חולין ט"ל וגיטין מ"ב דמפקיר עבדו מותר בתרומה ובשפחה והרמב"ם פסק לחומרא מספק כמאן הלכתא כמ"ש כ"מ פ"ט דתרומות ה"ו עכ"ד:

ובאמת היה יכול לומר עדיף מזה דהא דפסק הרמב"ם דמעוכב גט שחרור אסור בתרומה היינו בחציו עבד וחציו בן חורין וכדומה אבל במעוכב גט שחרור ע"י הפקר אוכל בתרומה כמו שמותר בשפחה וכמ"ש תוס' גיטין מ"ב ע"ב ד"ה מעוכב בתירוץ ב' עיי"ש אי מעוכב גט שחרור שיוצא בראשי איברים וצריך גט שחרור כמ"ש רמב"ם פ"ה מעבדים ה"ד זה אסור בתרומה ושפחה ולא במפקירו:

ובגוף הדבר נלפענ"ד דמפקיר עבדו אינו עובר כלל בעשה דלעולם בהם תעבודו וכשמשחררו אח"כ עובר דהא אין הפירוש לעולם בהם תעבודו שלא יניח העבד רגע אחת מעבודה דאדרבה כתב הרמב"ם סוף הלכות עבדים דמדת חסידות שלא יכבוד עמלו על עבדו ועוד שהרי אסור לעשות עמו מלאכה בשבת ויו"ט כדאמרינן יבמות מ"ח דאפי' עבד ערל אסור לעשות עמו מלאכה בשבת מקרא דוינפש בן אמתך ועבד מהול מקרא דלמען ינוח עבדיך ועבד ערל מבואר בתוס' יבמות שם דמותר במלאכת עצמו ע"ש סוד"ה זה גר תושב רק במלאכת ישראל אסור כמו בהמתו דישראל מצווה על שביתת בהמה ועיין פנים יפות על החומש בפסוק הנ"ל דלשון וינפש שעושה מלאכה לעצמו כנפשו ורצונו ולא מחמת שיעבוד לרבו וא"כ גם עבד מהול שמחייב בכל המצות שאשה חייבת וצריך לשבות בשבת גם ממלאכת עצמו מ"מ גם אם לא היה מחוייב בשבת והיה מותר במלאכת עצמו לא היה מחוייב לעבוד לאדון אלא הפירוש לעולם בהם תעבודו משום דבעבד ישראל אסור לעבוד בפרך ועיין ברמב"ם פ"א מה' עבדים ה"ו איזהו עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאין צריך לה אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל ובעבד כנעני מותר לעבוד בפרך כמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' עבדים ה"ח וא"כ אסור לשחררו כיון שעי"ז יהא אסור לעבוד עמו בפרך ועיין לשון הרא"ה בספר החינוך מצוה שמ"ז שנעבוד בעבד כנעני לעולם כלומר שלא נשתחרר אותו לעולם ושלא יצא לחירות וכו' ועיין אריכות פנ"י גיטין ל"ח אפילו לשמואל דס"ל מפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור מ"מ יכול אחר לזכות בעבד אם לא קדם העבד וזכה בעצמו אבל עכ"פ למאי דקי"ל דצריך גט שחרור וודאי יכול אחר לזכות בו ועיין בתוס' שם ט"ל ד"ה וכי דטעמא דאבא שאול בקטנים דחשיב רשות רבן עליהם כיון שאין להם יד לזכות בעצמם ולפי"ז לא מיבעי בעבד קטן כשמפקירו דאינו יכול לזכות בעצמו ויכול אחר לזכות בו ודאי אינו עובר כשמפקירו על לעולם בהם תעבודו וכשמשחררו עובר דגם עבד קטן יכול לשחרר כיון דשחרור הוא בעכ"ח כמו דקטנה מתגרשת בעכ"ח מה"ט מה"ת ומ"מ יכול השליח לזכות לו דאפילו כשמשחרר גדול בעכ"ח כתב רשב"א קידושין כ"ג ד"ה ולענין דיכול אחר לזכות לו עיי"ש בטעם הדבר אלא אפי' במפקיר עבד גדול שיכול לזכות בעצמו וניחא לעבד שיזכה בו אחר דעבדא בהפקירא ניחא ליה ואם כן כשמשחררו עובר על לעולם בהם תעבודו:

ועוד נ"ל לפמ"ש תרין בגיטין ל"ח אהא דקאמר מצוה שאני והק' אי עשה גמור הוא היכי דחיא עשה שבתורה משום האי מצוה ותירץ שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו כעביד וכו' ע"ש ומה שהק' ע"ז מג"א סי' צ' סק"ל כבר נאמרו בזה הרבה תירוצים וגם אני אמרתי בזה תירוצים שונים בחידושי למס' ע"ז ולפ"ז אני אומר דגם במפקיר עבדו כיון שהוא מפקירו לכ"ע בין לעניים בין לעשירים שיוכלו לזכות בו אין כאן חנינה לעבד רק שהוא אינו חפץ בו ועבדא נהום כריסיה לא שוויה וכו' אינו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ כשמשחררו עובר:

וראיה לדבר דבמפקיר עבדו ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו דכבר נתקשו אחרונים איך מהני שחרור כלל נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד אעל"מ ותירצו דגלי קרא או חופשה לא ניתן לה, ואני רגיל לומר דהרי שם בתמורה ד' קאמר והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ולהני שיטות דגם באיסור עשה אעל"מ נמי קשי' כיון דלא מהני א"כ אין כאן עבירה כלל ולא עבר כלל ועיין חידושי רמב"ן ורשב"א יבמות ק"ג ע"ב וטו"א ר"ה כ"ח וצ"ל נמי משום דעבר אמימרא דרחמנא ולפ"ז נ"ל סברא ישרה דדוקא במקום דגם אי לא מהני עשה אותו מעשה עצמו כמו אם מהני שייך עבר אמימרא דרחמנא אבל במקום דאי לא מהני לא עשה כלל אותו מעשה שעושה אם מהני ל"ל כלל אעל"מ דא"כ לא משכחת להאי עבירה כלל דאם לא מהני לא עשה אותו מעשה כלל שעושה במקום דמהני וא"כ בזה אמרינן בעכ"ח אי עביד מהני:

ולפ"ז בשחרור עבד דאמרינן בגיטין מ"ז ע"ב אמר רבא יד עבד קא קשי' ליה למ"ד בשטר ע"י עצמו יד עבד כיד רבו דמי אלא גיטו וידו באים כאחד ועיין קצוה"ח סי' ר' וא"כ במקום דמהני נותן השטר שחרור ליד העבד אבל אי ל"מ הר' עדיין יד עבד כיד רבו דמי ולא נתן הרב שטר שחרור ליד עבד אלא מידו אחת לידו אחרת ול"ש לומר שעבר אמימרא דרחמנא אלא עכ"ח כשאמרה תורה דעובר בעשה כשמשחרר ע"כ צריך לומר דעביד מהני השחרור וא"כ כ"ז כשנותן לו גט שחרור אבל במפקירו דלא גלי קרא וגם ל"ש תירוץ הנ"ל דהא כיון שהפקירו ל"ש יד עבד כיד רבו ואי נימא דבמפקירו עובר בעשה א"כ לא היה מהני הפקר כלל דכל מקום דא"ר לא תעבוד אעל"מ:

אמנם ביישוב קושי' מהר"י י"ל עפ"י דרכו בצירוף דברי נוב"י סי' ע"ז שתירץ כי השליח אינו שליח האדון המשחרר שעובר בעשה רק שליח העבד להיות זוכה לו שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות והעבד אינו עשה עבירה ול"ש אין שלד"ע, אלא דבקצוה"ח סי' קפ"ב קיהה עלה מתוס' ב"מ ע"א ד"ה בשלמא שכתבו על קושיתם שם וי"ל דאפילו שיוכל לזכות לחבירו במציאה הכא אין קבלתו מן הנכרי זוכה לישראל חבירו דנהי אם היה הנכרי מפקיר מעותיו היה יכול לזכות לחבירו השתא מיהת שהנכרי אין מפקירן אלא בא לזכות מעותיו ללוה עי"ז אין לו כח לזכות שא"כ היה הישראל המקבל שלוחו של נכרי לזכות במעותיו לישראל ואין שליחות לנכרי וכו' ומבואר דכל היכא שאין הנותן מפקיר הדבר שנותן הו"ל שלוחו של הנותן לזכות לחבירו וכו' וא"כ ה"נ, כיון דמשחרר עבדו עובר בעשה והו"ל שלוחו של הרב לזכות לעבדו ואשלד"ע ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל כמ"ש שהפקירו קודם השחרור ושוב אין האדון בעל ממון ועיין נמ"י ב"מ י"א בשם הרנב"ר ונתה"מ סי' ק"ה וא"צ להיות שליח האדון רק שליח העבד ול"ש אשלד"ע כמ"ש נוב"י וא"ש:

אבל לפענד"נ ליישב דהרי הא דאמרינן אשלד"ע משום דברי הרב ודברי תלמוד דברי מי שומעין ופירש"י וראשונים בכמה דוכתי משום שיכול המשלח לומר כסבור הייתי שלא ישמע לי כיון שהוא בר חיובא או ללישנא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אמרינן אדעתיה דנפשיה עביד ולא ע"ד משלח ועיין היטב כ"ז ב"מ י' וקדושין מ"ג ובראשונים שם ועיין חו"מ סי' קפ"ב ובש"ך סי' רצ"ב סק"ד וסי' שמ"ח סק"ו וסי' שפ"ח סקס"ז ועיין ש"ך שם סי' ל"ב סק"ג והארכתי בזה במק"א ולפ"ז בהאי דתן שחרור זה לעבדי דלמסקנא הטעם דאומר תנו כאומר זכו דמי וכתב הר"ן דאין זה כשאר תופס שהרי האדון עשאו שליח לזכות בו וכו' ומסרו מיד ליד ע"ש בתוס' א"כ הרי הוא עושה שליחותו מיד ול"ש כסבור הייתי שלא ישמע שהרי שומע הוא תוכ"ד וגם ל"ש אדעתי' דנפשי' עביד שהרי א"י לעשות אדעתי' דנפשיה בזה כ"ע מודים דישלד"ע עכ"פ לענין שיהא המעשה קיים ולק"מ ועיין כעין סברא זו בתשובת בית אפרים או"ח סוס"י ל"ו לענין לפ"ע בדקאי בתרי עברי דנהרא ע"ש וללישנא דבר חיובא וכתבו תוס' ב"מ י' ד"ה דאמר דכהן מקרי בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמו חייב בלא"ה ל"ש כאן דשליח בר חיובא דהא א"י לשחררו לעצמו דאין אדם משחרר עבד חבירו כמו דאמרינן בנדרים ד"ו דאין אדם מגרש אשת חבירו וגם ללישנא דאי בעי עביד הכא ודאי עביד דמיד שמסרו האדון ליד הזוכה זוכה בו להעבד ושפיר ישלד"ע ויש להאריך בזה הרבה:

ומה שביקש ממני לפרש לו דברי רש"י גיטין נ"ג בפשיטות בלי שום חידוש לא ידענא כלל מה פירוש צריך ודברי רש"י כפשוטן דמשני ה"נ קאמר מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם והוי ק"ל לרש"י אמאי צ"ל דתיקון העולם קאי אדיוקא דמזידין חייבין לישני דקאי ארישא דתני שוגגין פטורין וע"ז תירץ רש"י דמתני' לא תני שוגגין פטורין בהדיא ברישא ולהכי הוצרך לומר דקאי אדיוקא דמזידין חייבין ואי נמי תני שוגגין פטורין ברישא בהדיא תיקון העולם לא ארישא קאי אלא אמאי דסליק מיני' ולכך הוצרך לומר דקאי אדייקא ופשוט, ויען אני טרוד מאוד לכן תנוח דעתו בזה דברי החותם בברכת התורה ולומדיה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה