אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שנה

תשובה שנד

שיל"ת מאדע יום א' דחנוכה תרל"ז לפ"ק:

ברכת שלום ואמת לאהובי מחותני הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה יושיע ברוך נ"י אבדק"ק טשעטשעוויץ:

נועם מכתבו תמול הגיעני וחשתי להשיב מפני הכבוד אבל מחמת מניעות שונות אמלא כפי קיצור ומה שהביא פר"מ מדברי הקדוש אור החיים זי"ע בפ' תשא קשה עלי לפלפל בזה כי ע"ד אגדה וכבר כתב הרשב"א במגילה ט"ו דאין מתישבין בדברי אגדה ועיין נובי"ת יו"ד סי' קס"א אבל גם החת"ס ביו"ד סימן רמ"ה פלפל בזה לדינא דלמ"ד ביומא פ"ה דפקונ"פ דוחה שבת מושמרו חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה אין פקונ"פ דוחה שבת רק כד' לשמור שבתות הרבה דוקא ולא כדי לשמור ולעשות ולקיים מצות אחרות הרבה ע"ש, ואנכי לא ידעתי אפילו ריח קושיא על קדוש ה' האו"ח אם אומר פירוש בפסוק אליבא דמ"ד דיליף מושמרו ולדידי' באמת אין מחללין אם לא יגיע לשמור שבת והא דלא משמע כן מש"ס ופוסקים היינו משום דאנן ילפינן באמת מוחי בהם או משאר דרשות ומחללין אפילו לא יגיע לשמור שבת ועיין בתוס' יומא פ"ה ד"ה ולפקח ומה שפי' בו חת"ס בתשובה הנ"ל:

ומה שנ"ל עוד בזה דעיין ביו"ד רס"י קנ"ז שתי דיעות אם רוצה להחמיר על עצמו למסור נפש דעת המחבר דמותר והש"ך הביא שם דעת הפוסקים דמתחייב בנפשו אם מוסר נפשו במקום שאינו מחויב ע"ש והנה נראה דלמאן דיליף פקונ"פ דוחה שבת מושמרו ומשום חלל שבת אחת כדי ש שישמור שבתות הרבה וודאי אינו רשאי למסור נפש להחמיר על עצמו שלא לחלל שבת אחת ושלא לשמור אח"כ שבתות הרבה כי הוא חומרא דאתי לידי קולא אמנם אם בודאי לא יגיע לשמור שבת אחת עוד שוב מותר אליבא דכ"ע להחמיר ע"ע למסור נפש ועיין באוה"ח שם שפירש ושמרו בנ"י וגו' שמחויב לשמור את ישראל יותר מן השבת כדי שישמור שבתות הרבה ופי' זה שאינו רשאי להחמיר ולמסור נפש וע"ז כתב שאם לא יקום ולא יגיע עוד לשבת לשומרו הגם שיועיל רפואה לשעות לא יחלל עליו השבת פי' אינו מחויב לחלל ורשאי להחמיר אבל אם ירצה לחלל מותר משום וחי בהם ואפי' לחיי שעה וכדאמרינן ביומא פ"ה ל"צ דאפילו לחיי שעה:

ובזה יש ליישב דעת הרמב"ם ספ"א דמילה שכתב אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי שסכנת נפשות דוחה את הכל ואפשר למול אחר זה וא"א להחזיר נפש אחד מישראל לעולם ועמד עליו חת"ס בסי' הנ"ל מנלי' להרמב"ם להמציא טעם זה ומאי צריך לטעם זה הרי הקונ"פ דוחה כל התורה כולה ולענד"נ ואקדים דעת הרמב"ם בפ"ה מיסוה"ת ה"ד דמי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הר"ז מתחייב בנפשו ונ"ל טעם הרמב"ם כנ"ל דאינו רשאי להחמיר כי מי נתן לו רשות לבטל כל התורה ולקיים מצוה זו ומוטב לחלל שבת אחת כדי לשמור שבתות הרבה אלא דבגמ' יומא נאדו מהך דרשה כמו מכולהו דרשות משום דהתינח וודאי פקונ"פ ספק מנ"ל ולהכי איצטריך וחי בהם על ספק פקונ"פ כפרש"י שם ולפ"ז במוסר נפשו ליהרג בודאי נשאר הך דרשה דאין לו רשות למסור נפש דמוטב לבטל מצוה אחת מלבטל כה"ת כולה וא"ש:

אמנם נ"ל דהא דלא ילפינן ספק פקונ"פ מהך דרשה דחלל שבת וכו' היינו דוקא אם עובר עכשיו על ל"ת או מבטל מ"ע אשר מצוה זו של עכשיו לא יקיים עוד לעולם וכל יומא מצוה באפי נפשי' שפיר אמרינן כיון דלאו שעובר עכשיו או עשה שמבטל עכשיו א"א לתקן עוד לעולם ויש ספק אם קיום התורה תלוי בזה כי אפשר שיחיה גם אם יקיים מצוה זו י"ל דספק פקונ"פ אינו דוחה אבל במילה אותה מצוה גופא שמבטל עכשיו יחזור ויתוקן ועיין תוס' שבת קל"א ד"ה ושווין בפי' דמילה אם עבר זמנה לא בטלה א"כ במילה שפיר ילפינן דספק פקונ"פ נמי דוחה מילה מהך דרשא דחלל שבת אחת כדי לשמור שבתות הרבה וכל התורה, וכיון דגם ספק אפשר ללמוד מהך דרשא ממילא גם בספק בקונ"פ אינו רשאי להחמיר על עצמו ולמול דאתי לידי קולא פן יבטל ע"י זה כל התורה וזה כונת הרמב"ם שאין מלין פירוש אינו רשאי להחמיר ולמול אלא ולד שאין בו שום חולי שסכנת נפשות דוחה הכל ופי' סכנה הוא רק קרוב למיתה וספק פקונ"פ עיין בערוך ערך חזר וערך סכן אמנם נהי דדוחה ואינו חייב למול מ"מ מנלן דאינו רשאי למול ע"ז כתב ואפשר למול אח"ז ואי אפשר להחזיר נפש וכו' פי' דכאן ילפינן גם ספק פקונ"פ משום מוטב חלל שבת אחת וכו' וכנ"ל:

ומה שנ"ל עוד בכונת הרמב"ם דביומא שם יליף ר"א ומה מילה שהוא אחד מרמ"ח איברים שבאדם דוחה שבת ק"ו לכל גופו וכו' ופירש"י ומה מילה שהוא תיקון אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליו כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת וז"ל התוספתא פט"ז דשבת רא"א מילה דוחין עליו את השבת מפני מה מפני שחייבין עליו כרת לאח"ז וכו' ור"ע חולק ע"ש ולפ"ז יש להבין איך פקונ"פ דוחה מילה והלא גם מילה הוא פקונ"פ אמנם בס' תוספות יו"כ שם הקשה אדר"א א"כ גם ספק מילה תדחה שבת דהא לפי האמת ילפינן מוחי בהם דגם ספק פקונ"פ דוחה שבת והרי מילה הוא ג"כ ספק פקונ"פ ותי' דר"א מודה דספק מילה אינה דוחה שבת וראיתו הוא כך דאם לא ימול בשבת אינו וודאי שיהי' חייב כרת לאח"ז דאפשר למולו אחר שבת ואפ"ה דוחה שבת משום ספק פקונ"פ שמא לא ימול לאח"ז ויהיה חייב כרת א"כ כל ספק פקונ"פ דוחה שבת משא"כ ספק מילה הוי ס"ס דפקונ"פ ואינו דוחה וחכמים דחו דאפילו ס"ס דפקונ"פ נמי דוחה שבת ע"ש ולפ"ז א"ש דפקונ"פ דוחה מילה דפקונ"פ הוא ודאי פקונ"פ ומילה הוא רק ספק פקונ"פ [ויש לעיין א"כ ספק פקונ"פ לא תדחה מילה אך דז"א דשב ואל תעשה עדיף משא"כ אלו היה מילה ודאי פקונ"פ לא היה פקונ"פ דוחה אותו משום דשוא"ת עדיף כיון דעכ"פ ימות נפש י' מישראל מוטב להרויח מצוה משא"כ אם מילה הוא ספק פקונ"פ גם ספק פקונ"פ דוחה אותו שמא ממה שלא ימול לא ימות דימהלנו לאח"ז ואם ימהלנו ימות אף דאיכא גם ספק להיפוך שוא"ת עדיף ואין לומר דירויח מצוה אם ימול דמצוה נדחה מפני ספק פקונ"פ וזה פשוט] ולפ"ז א"ש דאף דפ"נ דוחה כל התורה מ"מ במילה סד"א דלא דחי כי קושי' הנ"ל ולהכי הרמב"ם הרי הוא בנותן טעם שאפשר למול לאח"ז וכתירוץ הנ"ל ומיושב קושי' חת"ס:

עוד נפל בליבאי ליישב דעת הרמב"ם הנ"ל באופן שכתבתי עפמ"ש הרמב"ם בפ"ה מיסוה"ת דהיכא דהדין יעבור ואל יהרג אינו רשאי להחמיר על עצמו ואם מת ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו ונ"ל דזה דוקא בודאי פקנ"פ אבל בספק סכנה רשאי להכניס עצמו כדי שלא יעבור כיון שהעבירה ודאי והסכנה ספק ועיין פ"ת סי' הנ"ל בשם עצי ארזים אה"ע סי' ט"ז סק"ז ובספר תפארת ישראל על משניות פ"א דברכות מ"ג ועיין עירובין כ"א, אמנם נראה דדוקא להכניס עצמו לספק סכנה בשביל מצוה דיליה רשאי להחמיר אבל להכניס התינוק לספק סכנה בשביל מצוה דיליה אינו רשאי להחמיר ואי משום מצות התינוק שיהיה נימול אפשר גם אח"ז משא"כ מצוה דיליה הוא דוקא בשמנה ועיין במחה"ש סי' תמ"ד והארכתי בזה במק"א [בי"ש או"ח שס"ט] וזה כונת הרמב"ם אין מלין פירוש שאינו רשאי למול אלא אם אין בו שום חולי דליכא אפילו ספק פקנ"פ וע"ז נתן טעם אמאי אינו רשאי להחמיר משום שאפשר למול אחר זמן וא"כ אינו מצות התינוק וא"א להחזיר נפש אחת מישראל ובזה אומר שלום ידידו מחותנו הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה