בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שנב
בעזה"י חוסט ב' תשא תרמ"א לפ"ק:
באדר ראשון, ינצרהו ד' כאישון, לכבוד אהובי ידינ"פ הרב המאוה"ג חו"ב זך ונקי, רוקח מעשי רוקח, ודודאיו נותני' ריח, כש"ת מו"ה אליעזר נ"י דייטש האבדק"ק האנשאוויטץ והגליל:
ברך לקחתי ממנו וברך אשיב ד' יברכהו ויאיר פניו אתו וירים קרנו בכבוד כבוד חכמים ינחלו ויגדיל תורה ויאדיר והנני להשיב אשר יתן ד' בפי על פלפולו הנעים לי מאוד אבל רק בקיצור כי טרדותי עצומים:
מ"ש לתרץ קושית מהרש"ק שבתשובת מהרי"א יו"ד סי' רמ"ה דק"ל לפוסקים דמל שלאחר שבת בשבת צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית א"כ ל"ל קרא לר"י בשבת ק"ו למשרי מילה בשבת משום דהוי תיקון גברא תי"ל דאינימא דחילל שבת הוי מילתא דא"ר לא תעביד ואעל"מ והו"ל מקלקל ולא קעביד איסורא למפרע כלל, ותירץ דאפילו נימא דלא מהני מ"מ שוב אינו חסר רק הטפת דם ברית שפיר הו"ל מתקן וכ"כ בפ"ת יו"ד סי' רס"ו בשם הגאון רעק"א, ולפענ"ד יש לעיין בזה לפמ"ש הש"ך בסי' רס"ב דאפילו לסוברים דצריך להטיף דם ברית מ"מ הטפת דם ברית אינו דוחה שבת דהטפת דם ברית אינו כמו עיקר מצות מילה ע"ש וא"כ אדרבה אינימא עביד לא מהני ביטל מצות מילה שא"י לקיימה עוד כהוגן רק בהטפת דם ברית והוי מקלקל גמור דלא הוי תיקון מצוה רק ביטול מצוה, ואפי' אם נאמר דמ"מ כיון שאם לא הוי מלו והי' מטיף ממנו דם ברית עדיין הי' ערל א"כ הוי כריתות הערלה תיקון קצת מ"מ לדעת ר"ת בתוס' שבת דף ק"ו שם בעי דוקא התיקון בשעת הקלקול וכאן בשעת הקלקול אין תיקון שהרי אין תועלת בתיקונו עד אחר הטפת דם ברית:
אמנם יש לה להצדיק עפ"י דברי בעה"מ שם בהאורג שכתב ובמד' אגדה [ב"ר פמ"ו] מצאתי טעם לדברי ר"י דחשיב לי' תיקון גברא במילה כבכורה בתאנה ראיתי אבותיכם מה תאנה י אין בה פסול אלא עוקצה בלבד כך האבות לא היו בה פסול אלא הערלה בלבד, מבואר דעיקר תיקון גברא הוא כריתת הערלה ואם אינו ערל אפילו לא קיים מצות מילה מ"מ הו"ל מתקן אלא דלפ"ז יצמיח דין חדש דהטפת דם ברית מותר בשבת אפילו במילה שלא בזמנה לר"י דל"ש בזה תיקון גברא וממילא הו"ל מקלקל ודלא כש"ך בסי' רס"ב הנ"ל, ויש ליישב בזה קושית הר"ש שבאשר"י פראד"מ אי ימול תוך ח' צריך הטפת דם ברית א"כ בקדם ומל של שבת בע"ש נמי ניתן שבת לדחות להטפת דם ברית ולהנ"ל א"ש דבהטפת דם ברית אין כאן דיחוי שבת דהו"ל מקלקל:
אך במ"ש הקושיא מעיקרא לק"מ ועיין בשג"א סימן נ"ב שהעלה במל תוך ח' דלא קיים מצות מילה אלא שאין כאן אח"כ מה למול ואין תועלת בהטפת דם ברית עיי"ש, ואמנם גם לסוברים דצריך להטיף ויש בו תועלת מ"מ אינו עיקר מצות מילה כמש"ל בשם הש"ך דמשו"ה אינו דוחה שבת, ונ"ל דאפילו לדעת הש"ך דבמל תוך ח' קיים בזה מצות מילה מ"מ אם מל בשבת בזמנו אינימא דלא מהני משום על"מ בודאי לא קיים מצות מילה כלל רק שאין כאן ערלה דאי נימא דקיים שוב הוי מתקן וז"פ:
ולפ"ז נ"ל סברא ישרה דהא דאמרינן על"מ היינו כדי שיתקיים רצון התורה שלא יהי' מעשה זה אבל אם במאי דנימא לא מהני יתבטל ג"כ רצון התורה שוב אמרינן דמהני, [ע"ל סי' שכ"ד] וא"כ ה"נ אם נימא על"מ ואין כאן מילה ובמה שיטיף דם ברית אינו מקיים מצות מילה כנ"ל ושוב אינימא לא מהני ג"כ יתבטל רצון התורה דהיינו מצות מילה ושוב אמרי' דמהני והוי מתקן ושפיר איצטריך קרא למשרי מילה לר"י ויש להסביר יותר דממנ"פ הו"א דאסור לימול בשבת או משום חילול שבת או משום ביטול מצות מילה ולהכי צריך קרא למשרי מילה בשבת וא"ש:
ובאמת יש לי מקום ספק אם נפלה סכין ומל את התינוק אם אינה מילה כשירה ואפילו הטפת דם ברית א"צ ואף דבנכרי פסול כמבואר בסי' רס"ד היינו מהמול ימול ונכרי ערל מקרי אפילו בנימול כמבואר בע"ז כ"ז אבל בנימול ממילא שפיר דמי דאינו ערל הסכין, ודאי למ"ד דאשה פסולה מואתה את בריתי תשמור דצריך למול מי שהוא בכלל קיום מצות מילה ודאי פסול בנימול ממילא אבל למ"ד דאשה כשרה דיליף מן המול ימול ואיתתא כמאן דמהילא דמיא הפירוש שאינה ערלת ורק מי שהוא ערל פסול למול וא"כ שפיר י"ל דנימול ממילא כשר וא"צ להטיף דם ברית, ולפ"ז לא שייך במילה כלל עביד לא מהני כיון דגם נימול ממילא כשר וכמ"ש תוס' בתמורה ד' ד"ה רבא לענין צורם אוזן בכור ולק"מ:
אבל בלאה"נ קושי' מעיקרא ליתא דהא אינימא דמותר למול בשבת משום על"מ והו"ל מקלקל א"כ צריך להטיף ממנו דם ברית דכך נבנה קושיתו לפוסקים דמל תוך ח' צריך להטיף דם ברית אבל אי שרי מילה בשבת מן וביום השמיני הלא א"צ להטיף אח"כ דם ברית וא"כ שפיר צריך קרא למשרי מילה בשבת כדי שלא יהי' צריך להטיף ממנו אח"כ דם ברית:
ותירוץ השני שכ' כ"מ דצריך קרא דאיכא מ"ע למולו בשבת יפה כתב וכן עלה במחשבה לפני בהשקפה ראשונה בקושיא הנ"ל, ואמנם מ"ש לתרץ בזה קושית שלום ירושלים לדעת לחם שמים דמקלקלין פטורים אבל אסורי' מה"ת א"כ איך מוכח לר"ש דמקלקל בחבורה חייב דילמא פטור וצריך קרא למשרי איסור דאורייתא ותירץ דאפילו אי מקלקל אסור מה"ת מ"מ היכא דאיצטריך עוד להטיף דם ברית לא מהני מעשיו כלל ול"צ קרא, אין לזה פי' כלל כיון דאפילו מקלקל גמור שאין בו תיקון כלל אסור מה"ת מדוע לא יהיה אסור בזה אף שצריך להטיף ממנו דם ברית ומכ"ש שיש כאן תיקון קצת עכ"פ שאחר הטפת דם ברית לא יהיה צריך לכרות הערלה וכמש"ל ובסי' הנ"ל מדמי לי' לח"ש וכאן נמי הוי ח"ש מתיקון המילה ואם כוונתו שאין כאן מלאכה כלל, ז"א דהמלאכה הוא נטילת נשמה דהיינו הוצאות דם כמ"ש תוס' כתובות בסוגיא דמפקד פקיד והוי שפיר מלאכה אלא דהוא קלקול וכיון דמקלקל גמור נמי אסור מה"ת שפיר צריך קרא למשרי' והקשה שפיר:
ומ"ש עוד דלמשרי איסור גרידא ל"צ קרא דעדל"ת דאין כאן עול"ת ולא כרת כן עלה בדעתי ג"כ, אלא דא"כ אפילו מילה שלא בזמנה נמי היתה מותרת בשבת מה"ט ואם כן מנ"ל דמקלקל בחבורה חייב דילמא רק איסור תורה ואצטריך קרא למשרי בזמנה דנדע לאסור שלא בזמנה ואין עשה דוחה איסור זה דשאני איסורי דשבת דחמירי וכדאמרינן ביבמות וי"ו לענין לאוי דשבת:
ומה שנ"ל ביישוב קושית שלום ירושלים הנ"ל ולחדש דבר דגם לדעת לחם שמים דמקלקל אסור מה"ת היינו דוקא במלאכה שיכול לעשותה גם במתקן והיא בכלל מלאכת המשכן אך שבמקרה עשה אותה בקלקול ופטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת אז אסור מה"ת משום דעכ"פ הוי בכלל מלאכה ועיין פנ"י שבת מ"ו ע"ב בתוס' ד"ה דכל שרוצה לחדש דלר"ש דפוטר משאצל"ג היינו מסקילה וחטאת משום דקרא כל העושה בו מלאכה יומת נסמכה למלאכת משכן ובעינן מלאכת מחשבת אבל מ"מ לאו איכא משום דל"ת כל מלאכה נאמר בסיני קודם מלאכת המשכן ע"ש אבל חובל ומבעיר לר"ש דלא משכחת לה רק בקלקול לר"ש א"כ אי לאו קרא דמילה והבערת בת כהן לא הוי בכלל מלאכה כלל ועיין חידושי רשב"א ורמב"ן שבת ק"ו בזה מודה לחם שמים דאפילו איסורי דאורייתא אין כאן וכעין זה כתב תוס' ביומא פ"א ד"ה כל דאף דרביעית דם הבא משני מתים מצטרף מ"מ בעינן קרא מיוחד לרביעית דם הבא מב' מתים שלא הי' בכל אחד מהם כשיעור יע"ש וה"נ דוקא במלאכה דמשכחת בה חיוב דסקילה וחטאת במתקן או במקלקל הוי ג"כ איסור תורה אבל בחובל ומבעיר דלא משכחת ליה חיובא משום דתמיד הוא מקלקל גם אי' תורה ג"כ אין בו ולק"מ:
ומה דק"ל בהא דפריך בשבת קל"ה ואדשמואל לא עבר וכו' הא לשמואל דס"ל משאצל"ג חייב מקלקל בחבורה פטור וא"כ מותר למולו בשבת ממנ"פ דאי הוי ערלה כבושה א"כ מילתו דוחה שבת ואי לא הוי ערלה כבושה אין תיקון במילתו והוי מקלקל ופטור אף דאסור מדרבנן עכ"פ מ"מ אתי ספק עשה דאורייתא ודחי ודאי דרבנן כן נראה בכוונתו אף שלא פירש, ולפענ"ד לק"מ דדוקא לענין ספק נפל בשבת קל"ו אמרינן דמהלי' ממנ"פ אם חי הוא שפיר קא מהיל ואם לאו מחתך בבשר וא"ץ כאן מלאכה כלל אבל כאן כיון דהוי מלאכה נטילת נשמה רק דנימא דהוי מקלקל אם אינו מחויב למולו דאין כאן תיקון מצוה, ז"א דהרי אם לא ימולו היום מחויב למולו למחר מספק וכיון שמחויב להטיף ממנו דם ברית מספק שפיר הוי מלאכת מחשבת ואין לפוטרו מכח מקלקל, ומכ"ש למ"ש בחידושי רשב"א בשבת ק"ו דיש תיקון במילה מלבד קיום המצוה שמתקנו לתרומה וקדשים ואכילת פסחים אלא דזה הוי משאצל"ג ולפ"ז לשמואל דמשאצל"ג חייב שפיר הוי מתקן מה"ט וא"כ גם בספק ערלה כבושה כיון דמספק אסור בכל זה וע"י הטפת דם ברית מותר בזה שפיר הוי מתקן אפילו אם באמת אינו ערלה כיון דמ"מ ע"י המלאכה נתקן ועשה מוכשר לזה ופריך שפיר:
ומיכן תשובה למש"ל דהטפת דם ברית לא מקרי מלאכה ותיקון רק קלקול דא"כ לא הוי פריך מידי ואדשמואל לא עבר דהרי הטפת דם ברית הוי ודאי רק קלקול אפילו צריך להטיף:
וגם פלא בעיני על דברי הש"ך בסי' רס"ב שהבאתי לעיל דהטפת דם ברית אינו דוחה שבת דהרי בסוגיא זו מבואר דאם ודאי ערלה כבושה הוא דוחה שבת אעפ"י שאינו מל רק מטיף דם ברית וצ"ע, ובזה יבא שלום ינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: