אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שנא

תשובה שנ

שיל"ת ב' אויפאלו ה' בראשית הרמ"ת קרן לפ"ק:

רוב ברכות והצלחות לראש בני יקירי הרב המאוה"ג מו"ה יצחק יעקב נ"י:

מכתבך השני ג"כ קבלתי וכו' ויען הייתי טרוד לא השבתי עד הנה ועתה באתי עמ"ש לתרץ דעת הרמב"ם בפ"ב משגגות ה"ח דנקט בשני תינוקות ומל שניהם בשבת ותמה כ"מ ל"ל מל שניהם, וכתבת דבכריתות י"ט פריך תיפוק לי' דפטור דהוי מתעסק ומשני כיון דמקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב אבל הרמב"ם דפסק מקלקל בחבורה פטור ממילא במל רק אחד פטור משום מתעסק ומשו"ה נקט מל שניהם דאז אינו פטור רק משום טעה בדבר מצוה עכ"ד, נהנתי בדבריך כי היא עצת חכמה:

אבל דע כי לא נקרא מתעסק אלא במתכווין לגוף זה של איסור ועלה בידו גוף אחר של איסור כגון נתכווין לחתוך מחובר זה ועלה בידו מחובר אחר או נתכווין לאשתו נדה ועלה בידו אחותו, או אפילו במתכווין לגוף זה אבל נתכווין למעשה אחרת כגון להגביה או לחתוך תלוש והי' מחובר דחתיכת תלוש וחתיכת מחובר הם שני מעשים נפרדים דזה עוקר דבר מגידולו וזה חותך בעלמא עיין כ"ז בכריתות י"ט שם ברש"י ותוס' ועיין תוס' שבועות י"ט ד"ה פרט אבל נתכוון לבעול גוף זה דהיינו אשתו כסבור שאינה נדה והיא נדה אף שהי' לו שם עוד אשה שהיא אשתו ואינה נדה לא מקרי מתעסק רק שוגג, וה"נ בתינוקות אם הי' השוגג שנתכווין למול גוף זה של שבת ונתחלף לו ומל גוף אחר דהיינו התינוק של ע"ש או של אחר שבת ודאי נקרא מתעסק, אבל אם נתכווין למול גוף זה של ע"ש או שלאחר השבת רק שהי' סבור שגוף זה נולד בשבת פשיטא דלא מקרי מתעסק כיון דנתקיימה מחשבתו בגוף ומעשה שנתכווין להם וזה ברור, ולפ"ז בגמ' שפיר פריך כיון דר"א מחייב בכל גווני ואפילו נתחלף לו גוף בגוף וגם ר"י לא פטור רק משום טבד"מ ובזה ודאי הו"ל מתעסק אבל הרמב"ם אכתי לא היה צ"ל שמל שניהם דגם במל רק אחד שפיר לא הוי מתעסק באם הי' מתכווין לגוף זה ולא מפטר רק משום טבד"מ וליתא למ"ש

איברא יש סתירה לזה בתוס' פסחים דף ע"ג ד"ה לדברי שכתבו ומתני' דמחייב בשאינן ראוי' דהיינו מתעסק ששוחט זבח זה וסבור שהוא אחר לא אתי כר"י דלדידי' מתעסק פטור וכו' והנה ע"כ אין כוונת תוס' דהוי מתעסק משום שנתכווין לשחוט זבח אחר דהיינו הפסח ועלה בידו זבח שאינו ראוי לפסח דא"כ איך מוכח דלא אתי כר"י דילמא לא מיירי בכה"ג רק בנתכווין לשחוט גוף זה שאינו ראוי וסבור שהוא כשר לפסח, ועוד דע"כ לא איירי בכה"ג דא"כ גם סיפא בראוי מיירי הכי דנתכווין לשחוט גוף זה ועלה בידו גוף אחר וא"כ הו"ל מתעסק בקדשים דפסול דלא נתכווין לזביחת ושחיטת סימנים אלו ועיין תוס' חולין י"ג ותוס' זבחים מ"ז ד"ה מניין וכיון שפסול הרי לא עשה מצוה ואמאי פוטר ר"י הא מוקמינן מתני' כר"ש ולדידי' לא פטר ר"י אלא בעושה מצוה ועיין תוס' פסחים ע"ב ד"ה לר"י א"ו מיירי בנתכווין לשחוט גוף זה וסבור שהוא פסח והי' זבח אחר ואפ"ה כתבו תוס' דהוי מתעסק:

אמנם נ"ל סברא ישרה דודאי אפילו נתכווין לגוף זה רק שסבור על גוף זה שהוא גוף אחר מקרי מתעסק כמ"ש תוס' שבועות הנ"ל דאם נתכווין לבלוע חתיכה זו וכסבור שהוא שומן והרי היא חלב מקרי מתעסק כיון שהי' סבור שהוא גוף אחר ע"ש וה"נ בסבור על זבח אחר שהוא פסח אף שנתכווין לשחוט אותו גוף מ"מ כיון שסבור על אותו גוף שהוא גוף אחר שפיר מקרי מתעסק דפסח ושאר זבחים שני גופים הם בענין קדושה שלהם אבל תינוק בן ח' ימים ותינוק בן זי"ן ימים אינם שני גופים רק אם הם שני גופים באמת דהיינו שני תינוקות אחד בן ח' ואחד בן זי"ן אבל אם נתכוון על גוף של ע"ש או שלאחר שבת וחשב שנולד בשבת ל"ש לומר שהוא גוף אחר ממאי שנתכוון הוא כיון שנתכוון לגוף זה שפיר לא הוי מתעסק וכנ"ל:

ובזה מיושב מה ששמעתי מקשין לדעת הרמב"ם פ"ח משבת ה"ז דחובל חייב משום מפרק א"כ איך אמרינן שבת קל"ו מלין אותו ממנ"פ וכו' וא"ל מחתך בבשר הוא לרמב"ם נהי דמשום נטילת נשמה ליכא מ"מ איכא משום מפרק דשייך גם בדבר שאינו בע"ח, ולמ"ש ניחא כיון דמכווין למול א"כ מתכווין לפרק מגוף חי וכיון דהוא רק כמחתך בבשר המת הו"ל כשני גופים דחי ומת ודאי שני גופים הם ואף שנתכווין לגוף זה מ"מ כיון שהוא גוף אחר ממה שהי' סבור הו"ל מתעסק וכדשא"מ ומותר ועיין תוס' שבת ע"ה ד"ה מתעסק וצ"ע, אך יש לעיין אף דהם כשני גופים מ"מ כיון דאין האיסור תלוי בגוף אם הוא גוף זה או זה לא מקרי מתעסק, ולא דמי לבלע חלב וכסבור שומן שהאיסור בגוף אם הוא חלב מיהו בלאה"נ אין מקום לקושיא זו דז"ל הרמב"ם שם וכן החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק משמע דוקא חובל בחי יש בו משום מפרק ולא בחובל בבשר המת ואע"ג דשייך מפרק גם בדבר שאינו בע"ח אבל חובל משום מפרק ל"ש רק בחי ולק"מ, ועוד שכתב הרמב"ם שם והוא שיהי' צריך לדם היוצא מן החבורה ובמילה א"צ לדם היוצא מן החבורה ואין כאן משום מפרק:

ומה שהקשית לדעת הרמב"ם דמקלקל בחבורה פטור ע"כ הא דצריך קרא למשרי מילה בשבת הוא משום דמתקן כדאמרינן בשבת ק"ו וא"כ במל של ע"ש בשבת ל"ל טעמא דעבד"מ ה"ל דהו"ל מקלקל, אין הבנה לזה דאחר ח' הוא מתקן גמור כמו בח' דהרי נימול כמצותו, ואולי טעות סופר נפל בדבריך וקושיתך למה חייב במל של אחר השבת לרשב"א אליבא דכ"ע ולר"מ אליבא דר"א ולר"י אליבא דר"מ ל"ל טעמא דטבד"מ ת"ל כיון דנימול תוך ח' שלא כמצותו לא תיקן מילה והו"ל מקלקל וכ"נ מפלפולך שאח"כ וכבר עמד בזה שאג"א סי' נ"ב, אבל קושיתו הוא רק לפי שיטתו דאפי' לפוסקים דנימול תוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית מ"מ לא קיים מצות מילה רק ביטל המצוה ע"ש נועם מגדיו, אבל לפי הבנת הש"ך סי' רס"ב לק"מ לא מיבעי' לסוברים דא"צ להטיף דם ברית דהוי מתקן דקיים מצות מילה גמורה אלא אפילו לסוברים דצריך להטיף דם ברית מ"מ לש"ך שם אין הטפת דם ברית דוחה שבת דאין זה מצות מילה גמורה דכבר קיים חלק מן המצוה וא"כ מתקן הוא שמקיים חלק מן מצות מילה וכל קרובי מילה מילה הוא וכדאמרינן שבועות י"ז ע"ב כל קרובי עבודה עבודה היא וכעין זה כתב שג"א שם:

אמנם לפענד"נ דגם לשיטתו לק"מ לפמ"ש חידושי רשב"א שבת ק"ו דתיקון מילה הוא מה שמתקנו לתרומה ולקדשים ואכילת פסחים ע"ש, וא"כ לא מיבעי' לשיטת הפוסקים דנימול תוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית ודאי אף דלא עשה בזה שום מצוה לדעת שאג"א מ"מ אינו ערל ומותר לאכול תרומה וקדשים ופסח והוי מתקן גמור כמו במילה בזמנו, וראיה לזה מגמ' יבמות ע"א דמצריך ר"ע קרא דתושב ושכיר ללמד דנולד כשהוא מהול אינו אוכל בפסח ואמרינן שם וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית מוכח דאי א"צ להטיף ממנו דם ברית ודאי אוכל, אלא אפילו לשיטת הפוסקים דצריך להטיף דם ברית מ"מ נ"ל כיון דעל הטפת דם ברית אין מחללין את השבת וכמ"ש הש"ך סי' רס"ב והוא נובע מגמ' שבת קל"ה ועייה"ט באשר"י שם א"כ הטפת דם ברית אינו רק מצוה אבל אינו חייב כרת אם אינו מטיף דם ברית כשיגדיל דהא לא כתיב רק וערל זכר וכו' וזה אינו ערל, וזה היפך ממה שכתבת דלמ"ד צריך שיטיף יש חיוב כרת אם אינו מטיף כשיגדיל ולמ"ד א"צ להטיף מ"מ יש מצוה להטיף דא"כ ודאי היו מחללין שבת למ"ד צריך להטיף דהוי כערל גמור אע"כ מדאין מחללין את השבת אינו כערל גמור וליכא כרת, ולפ"ז נ"ל דאפילו לשיטת הפוסקים דנימול תוך ח' צריך להטיף דם ברית מ"מ גם קודם הטפה מותר לאכול בתרומה וקדשים ופסח ומשום דאינו ערל ודוקא ערל אסור באכילת תרומה וקדשים ולא מי שאינו ערל אף שיש עליו חיוב מצוה להטיף דם ברית מ"מ אינו מעכבו מלאכול בתרומה וקדשים ואף דלר"ע בי ביבמות ע"א הנ"ל כיון דצריך להטיף דם ברית אסור בפסח מ"מ הרי לא קי"ל כוותי' ועיין לח"מ פ"ט מק"פ ה"ז ואפי' לר"ע נראה דדוקא פסח דאיכא קרא דאסור לאכול ולא תרומה ושאר קדשים דליכא קרא ולדידי' לא ילפינן תרומה מג"ש דפסח רק בגופי' כתיב דתרומה אסורה לערל עיין ר"פ הערל וא"כ שפיר יש תיקון במל תוך ח' שמתקנו לאכילת תרומה ושאר קדשים ולא הוי מקלקל וא"ש:

ואל תתמה ע"ז שהרי פסק הרמב"ם פ"א ממילה ה"ז דקטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ומ"מ פסק בפ"ז מתרומות הי"א דנולד מהול אוכל בתרומה, אף אתה אל תתמה אם נימול תוך ח' צריך להטיף ממנו דם ברית ומ"מ אהני ליה מילה תוך שמיני להכשירו לאכול בתרומה וקדשים:

וראיה לדברינו מברייתא דיבמות ע"ב דקתני טומטום אינו אוכל בתרומה וכו' משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין אנדרוגינוס אוכל בתרומה ואינו אוכל בקדשים וכו' ומדקתני גבי אנדרוגינוס ואינו אוכל בקדשים ולא קתני כן גבי נולד כשהוא מהול משמע דנולד כשהוא מהול אוכל אפילו בקדשים, ואפילו באנדרוגינוס כתב הרמב"ם פ"י ממעה"ק ה"ט יראה לי שאוכל בקדשים קלים ע"ש, וא"כ בנולד כשהוא מהול דעדיף מיני' כנ"ל אף דלהרמב"ם צריך להטיף ממנו דם ברית מ"מ ודאי אוכל בקדשים קלים עכ"פ, וה"נ נימול תוך ח' אף דצריך להטיף דם ברית מ"מ כשר לאכול בתרומה וקדשים קלים עכ"פ בלא הטפת דם ברית וממילא הוי תיקון גמור כמו במילה בזמנה רק דלדעת שג"א לא עשה מצוה מ"מ הוי מתקן כנ"ל וא"ש:

ועיין בבעה"מ שבת סו"פ האורג שכ' ובמד' הגדה [ב"ר פמ"ו] מצאתי טעם לדברי ר"י דחשיב לי' תיקון גברא במילה כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם מה תאנה זו אין בה פסולת אלא העוקץ בלבד כך האבות לא הי' בהם פסול אלא הערלה בלבד, מבואר שהתיקון הוא הסרת הערלה שדומה לעוקץ התאנה ולא הטפת דם ברית והוא כמ"ש:

ומ"ש דבמל תוך ח' לא מקרי מקלקל כיון דלדעת הש"ך קיים מצות מילה אי א"צ להטיף דם ברית אך מ"מ לא הוי כתקנה דצריך למול בח' וכיון שביטל מצוה כתקנה אף שעשה מצוה מ"מ לא מקרי טבד"מ ועשה מצוה כיון שביטל ג"כ מצוה אין מעלה במה שעשה ג"כ מצוה לפטרו למאן דמחייב בלא עשה מצוה, הוא ישר בסברא, וה' יחנך בני רוח חכמה ובינה, מפיו דעת ותבונה, ותצליח ותשכיל בתורת ד' תמימה, ותעסוק בה לשמה, כנפש אביך המצפה לראותך במהרה, בנחת ושלוה, והיית כגן רוה, החותם בברכה משולשת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה