אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שמא

תשובה שמ

שיל"ת ב' אויפאלו ב' בא תר"ן:

שוכ"ט להבחור המו"מ מלא פלג השנון כה' שמואל נ"י שטאסעל בק"ק מ' לאפאש:

קבלתי וכו' והנני להשיב לב בנים צעירי הצאן לתורה ולתעודה עודה מ"ש ליישב קושית חת"ס או"ח סי' פ' שהקשה למ"ש תוס' זבחים נ"ו ד"ה מנין דילפינן מביום יתירא דדם נפסל בתחילת שקיעת החמה אע"ג דלענין שאר דברים שמצותן ביום מקרי יום עד סוף שקיעה ע"ש א"כ איך ילפינן בשבת קל"ב ע"א מן וביום השמיני ביום אפילו בשבת דילמא ביום לא אתי אלא להקדים זמנו שלא ימול אפילו בחול מאוחר לתחילת שקיעת החמה ע"ש וע"ז כתב לתרץ דביבמות ע"ב ילפינן דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום מדכתיב וביום וי"ו יתירא וא"כ אינימא דביום אתי שצריך למול קודם תחילת שקיעת החמה תקשי וי"ו יתירא ל"ל דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום ת"ל דכבר שמעינן דאפילו אחר תחילת שקיעת החמה ביום ח' אינו מל ואי מילה שלא בזמנה הוי בלילה אמאי לא ימול ביום ח' אחר תחילת שקיעה ע"כ:

שלש תשובות בדבר, חדא דאכתי תקשי למ"ד התם דלא דריש וי"ו יתירא מנ"ל דמילה דוחה שבת מן ביום דילמא ביום אתי דצריך להקדים קודם תחילת שקיעה, ושנית כתבו תוס' שם ד"ה מ"ס מ"מ שפיר דריש מוי"ו דביום לרבוי כל הני דאינם נימולים אלא ביום ע"ש וכל הני היינו דקחשיב שם בברייתא חוץ ממשוך ונולד כשהוא מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ומי שיש לו שתי ערלות ע"ש וא"כ אפילו ביום אתי להקדים קודם שקיעה וידעי' מזה דקטן שעבר זמנו אינו נימול אלא ביום מ"מ איצטריך וי"ו יתירא לשארא דאינן נימולי' אלא ביום, ועוד מעיקרא דדינא פירכא דנהי דדרשינן ביום להקדים קודם תחילת שקיעת החמה מ"מ לא ידעינן מזה רק דאחר זמן זה שוב לא מקרי מילה בזמנה בשמיני אבל אכתי אפשר דיכול למול בח' אח"ז זה כמילה שלא בזמנה ואפילו בלילה דמילה שלא בזמנה הוי בלילה ואיצטריך וי"ו יתירא דגם מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום:

אבל לפענ"ד נראה סברא ישרה דהרי בפסחים ע"ז ילפינן מבמועדו דפסח ותמיד דוחה שבת ומבואר ביומא נ' דהכל תלוי בדבר שזמנו קבוע דוחה שבת ועיין תוס' פסחים ע' ע"ב ותוס' יומא ז' ד"ה כיון וברמב"ם פ"ד מביאת מקדש ה"ט וה"נ מה דדרשינן במילה ביום אפילו בשבת ה"פ כיון דכתיב ביום הו"ל זמנו קבוע וכל שזמנו קבוע דוחה שבת וכן מבואר ברש"י שבת כ"ד סוע"ב דמה"ט מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת לפי שאין זמנה קבוע ע"ש, ולפ"ז ודאי אי דרשינן ביום ואפילו בשבת אז יש לנו שני אופנים במילה בזמנה בשמיני והוא זמנו קבוע דאם אינו מל בשמיני שוב לא יקיים מצות מילה בזמנה לעולם אמנם אכתי איכא עוד מילה שלא בזמנה שאין זמנו קבוע ואינו דוחה שבת אבל אי לא דרשינן ביום אפילו בשבת א"כ אין כאן מילה בזמנה כלל אלא שמצות מילה מתחלת ביום השמיני ונמשכת לעולם ואין זמנה קבוע כלל דאי הי' זמנה קבוע היתה דוחה שבת ואין כאן חילוק דין והפרש כלל בין מילה בשמיני לאחר שמיני ואפ"ה אמרה תורה דצריך לה להקדים בשמיני קודם תחילת שקיעה וא"כ כ"ש דאינה בלילה וא"כ ל"ל קרא כלל בן שמונת ימים דמילה אינה בלילה הא אפילו ביום אחר תחילת שקיעה אינו זמן מילה אעכ"ח ביום אתי אפילו בשבת ואז יש מילה בזמנה ושלא בזמנה ול וליכא קרא דאין מילה אחר תחילת שקיעה ואז צריך קרא בתרווייהו דאינו אלא ביום וא"ש:

ומ"ש ליישב שיטת או"ז ביו"ד סי' רס"ד וש"ך חו"מ שפ"ב דלא מהני שליחות במילה כבר כתובה בשמי על ספר מחנה חיים ח"א סי' ע"ג בתוספת ביאור ומצאתי אח"כ בתשובת בית אפרים חו"מ סי' ס"ז וידרשנו משם, והבדל שבין סברא זו לסברת תוס' רי"ד הוא דסברת תוס' רי"ד הוא שאם אינו מוכח מתוך מעשיו מי הוא המשלח ל"ש שליחות שהרי יכול לישב בסוכה או להניח תפילין בשביל ראובן כמו בשביל שמעון אבל תרומה א"י להפריש רק בשביל משלח זה שהכרי שלו וכן לגרש בשביל בעל האשה וכן לקדש בשביל המקדש שהרי הקידושין הוא שאומר הרי את מקודשת לפלוני וסברתינו הנ"ל היא דהיכא דאין השליח צריך לעשות בשביל המשלח רק בשביל עצמו ל"ש שליחות ולאו כל אנפין שווין:

והקושיא שהביא על שיטה הנ"ל משבת קל"ג דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר הא כיון דאין שליחות, האב מבטל מצוה דילי' לפענ"ד לפמ"ש מחהש"ק סי' תמ"ד סקי"א דאחר יום ח' אין חיוב מיתה יותר על האב למול מה"ת מאיש אחר דהא דאב חייב למול את בנו ילפינן קידושין כ"ט מן וימל אברהם את יצחק בנו ושם הי' ביום ח' ע"ש, ומה שקיהה שם עלה לק"מ דגם אח"כ חייב האב למול מה"ת כמו אחר אבל לא חיוב מיוחד א"כ הרי אמרינן בשבת שם קל"ב דמילה דוחה צרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה וא"כ פריך שפיר על שלא בזמנה ואי איכא אחר ליעבד אחר דשלא בזמנה ל"ש כלל מצות האב:

ועונ"ל לחדש דבר לפמ"ש קצו"ח סי' שפ"ב בטעמא דאין שליחות במילה והסביר דברי תוס' רי"ד הנ"ל דוקא במעשה שנמשך ממנה אחר עשייתה פעולה למשלח כגון בג בגירושין שאשתו מגורשת ממנו ובקידושין שהיא קנוי לו והיא א"א ובתרומה שפירותיו מתוקנים שייך שליחות אבל בסוכה ותפילין אחר חליצתם ואחר יציאה מסוכה לא נמשך ממנה שום דבר למשלח ובשעת מעשה אין המשלח עושה כלום ל"ש שליחות ולהכי במילה נמי אחר המילה לא נשאר דבר לאב דמה שהילד נימול אינו שייך לאב רק להילד לכן ל"ש בי' שליחות ע"ש, ויש להקשות למאי דאמרינן ביבמות ר"פ הערל וכן פסק הרמב"ם פ"ט מק"פ ה"ט דמילת בניו מעכבו משחיטת ואכילת פסח ע"ש וא"כ שפיר שייך מה שהבן נשאר נימול אחר המילה להאב שמתירו לשחוט ולאכול פסח וכיון שנמשך דבר למשלח שפיר שייך בי' שליחות, וצ"ל אה"נ בזמן שביהמ"ק קיים שנמשך דבר למשלח באמת מודו או"ז וש"ך דיכול לעשות שליח במילה, אבל הם קאי בזמה"ז דאין דבר נמשך למשלח שפיר כתבו דבמילה א"י לעשות שליח כסברת קצו"ח הנ"ל, ולפ"ז התם בשבת דקאי אקרא דמוקי האי קרא באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו מכוון פריך שפיר ואי איכא אחר ליעבד אחר בזמן שביהמ"ק קיים דאז שפיר מהני שליחות במילה כנ"ל ואתי שפיר:

ומה שהק' על מל"מ פ"י מטומאת צרעת שכתב דאם אחר עושה בשליחות האב עובר משום קציצת בהרת כיון דאב מכווין לקציצת בנו אם כן עכ"ח קושית הגמרא ליעבד אחר בלי שליחות אב וא"כ מאי קושיא הא יבטל האב מצוה דילי', לק"מ ושקר העיד בשם המל"מ דהוא לא קאמר רק אם האב עומד שם בשעה שהאחר מל ומכוון לקוץ בהרת בנו אז האב עובר משום קציצת בהרת אבל אם אינו עומד שם אף שעושה בשליחות האב אין כאן משום קציצת בהרת כיון שהמל אינו מכווין לזה והאב אינו מכווין בשעת קציצה וכמבואר מלשון רש"י שכתב ולא ליקו אב להתם, וכוונתו עפמ"ש רשב"א חולין י"ב ע"ב דמשו"ה חש"ו כשרים לכתוב את הגט בגדול עע"ג לפי שכתיבת הגט בעי שליחות [ועיין תו"י עירובין י"ג] ומה שהם כותבים הוי כאלו כתב הבעל ומה שהגדול עע"ג מכווין לשמה הוי האלו כיוון הבעל לשמה וא"כ הוי כאלו א' כותב ומכווין לשמה ע"ש, וה"נ אם האב עומד שם בשעה שמל האחר כיון דיש שליחות הוי כאלו האב מל ואם האב מכווין לקוץ בהרת בנו הו' כאלו האב מל ומכווין ולכן עובר משום קציצת בהרת אבל אם האב אינו שם בשעת מילה אף שהוא שלוחו מ"מ כיון שאינו מכווין בשעה שקוצץ אינו עובר ושפיר יכול למול בשליחות ומקיים האב מצות מילה דילי' וא"ש:

ומ"ש ליישב קושיא הנ"ל משום דתוס' שם קל"ב ד"ה האי הק' נילוף ממילה בצרעת דעדל"ת ועשה, ותירץ דשאני מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות, ולפ"ז התינח מצות מילה גופה אבל מצות האב לא נכרתו עליה י"ג בריתות אינו דוחה לתו"ע, הגם שהביא כן בשם האחרונים הוא רק לחדודי בעלמא ואינו אמת ועיין ב"י יו"ד סי' ר"ס שכתב ודייק רבינו לכתוב שיש בה צד כרת ולא כתב שיש בה כרת משום דאינו מתחייב כרת עד שיגדיל ולא ימול ע"ש ואפ"ה כתב הטור וגדולה הוא משאר מ"ע וקאי עמ"ש מצוה וכו' שימול את בנו אלמא אע"ג דבמצות האב לית בה כרת מ"מ כיון שיש צד כרת במילה כשיגדיל גם מצות האב גדולה משאר מ"ע ה"נ מ"ש שהיא גדולה מפסח עיין ב"י שם לפי שנכרתו עליה י"ג בריתות נמי אפילו מצות אב שלא נכרתו עליה י"ג בריתות גדולה לפי שיש בה צד י"ג בריתות ולפי העולה על זכרוני ראיתי כן להדיא בתוס' ומקומו נעלם ממני לפי שעה [עיין תוס' מגילה כ' ד"ה דכתיב ורשב"א שבת קל"ב ד"ה מ"ט] אבל האמת כן הוא, ויותר אין הזמן מסכים לה להאריך וד' אורך ימים בימינה ישביענו, ובישועתו יראנו, ונפלאות מתורתו יביטו עינינו, כנפשו ונפש החותם בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה