אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שלט

תשובה שלח

שיל"ת ב' אויפאלו ג' במדבר ב"ם בעומר תרנ"ה לפ"ק:

חיים וברכה למשמרת. לגפן אדרת, ידידי וחביבי, איש כלבבי אבן הזוהר כעצם השמים לטוהר, הרב הגדול בתורה, ארי שבחבורה, כש"ת מו"ה אברהם צבי נ"י ויהל:

תמול לעתותי ערב כתבו בא אלי במושכלו אשר יצא לדון בהא דמיחייב צדקה באמירה אם הוא דוקא כשנדר לעני ידוע או אפי' לסתם עניים ודעתו דדוקא כשנדר לעני ידוע אז מיחייב באמירה ויליף ליה דהטור בחו"מ סי' רמ"ג כתב אבל אם אמר ליה הולך לפלוני מנה זה שאני נותן לו לא הוי כזכי ויכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע ליד המקבל ואם המקבל עני א"י לחזור בו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכתב ב"י ומ"ש רבינו ואם המקבל עני וכו' אין דברי רבינו מכוונים שלא אמרו אמירתו לגבוה וכו' אלא לגבי הקדש וכו' אבל עני הדיוט מיקרי ועוד וכו' ומ"מ יש להביא קצת ראיה לדין זה מדגרסינן בר"פ שור שנגח דו"ה האי דתקע לחברי' וכו' אר"י כבר זכו עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן ותמה קצו"ח דמביא ראיה לסתור דכבר נתקשו ראשונים דכיון דנודר לעניים א"י לחזור א"כ למה הצריך לומר אנן יד עניים אנן עיין רי"ף ומלחמות ותי' משום דלא היו בידו להכי הוצרך לומר אנן יד עניים אנן דהו"ל מעמד שלשתן וא"כ אדרבה משם משמע דאי לאו יד עניים הוי איתיה בחזרה ונהי דכתבו ליישב משום דאינו בידו אבל ראי' ליכא וכתב פר"מ דלדעתו ניחא דיש ליישב קושי' תוס' וראשונים הנ"ל שהקשו בלא יד עניים נמי מיחייב צדקה באמירה כדאמרינן בר"ה וי"ו בפיך זו צדקה ורבו התירוצים אבל הוא כתב דבפיך זו צדקה היינו דוקא אם נדר צדקה לעני ידוע אבל זה שאמר ניתביה לעניים ולא פרט שום אדם למי יתן הוי ממון שאין לו תובעים ויכול לחזור ול"ש כאן בפיך זו צדקה, וזה היה ראית ב"י מדקשי' קושי' ראשונים ועכ"ח כתירוצו כיון שאמר לעניים סתם ולא פרט משא"כ כאן שפרט לפלוני עני א"י לחזור:

והנה בתירוצו בזה אינו מיושב רק דליכא סתירה משם אבל אכתי אינו מיושב איך יש ראיה מהתם נהי דהתם לא פרט מ"מ דילמא גם בפרט יכול לחזור אבל בגוף דבריו דל"ש בפיך זו צדקה רק בנודר לעני ידוע ולא בנודר לעניים סתם לפענ"ד איפכא מסתברא דהא האי דדרשינן בפיך זו צדקה הוא לאו דוקא צדקה אלא ה"ה לכל דבר מצוה וכמ"ש הר"ן בנדרים ח' ד"ה עליו להשכים וכו' ותרתי קמ"ל חדא דבקבלה בעלמא לדבר מצוה מהניא וכו' דומיא דמאי דאמרי' דבקבלה לחוד מהניא לצדקה כדכתיב בפיך זו צדקה וה"ה לכל דבר מצוה וכו' ע"ש מבואר מדבריו דהא דילפינן מן בפיך זו צדקה היינו דמהני קבלה באמירה בעלמא לדבר מצוה ולפ"ז בשלמא לגוף נתינת הצדקה שהוא מצוה שפיר ילפינן מבפיך דמהני קבלה באמירה בעלמא אבל לענין שיהי' חייב ליתנו לעני ידוע שפרט באמירתו דזה אינו מצוה ואפשר שיש מצוה יותר ליתנו לעניים אחרים אין לנו למילף כלל מבפיך:

ויש להביא ראיה לסברא זו מהא דתנן פ"ד דפיאה מ"ט מי שלקט את הפיאה ואמר ה"ז לאיש פלוני עני רא"א זכה לו וחכ"א יתננה לעני הנמצא ראשון ואמרינן בגטין י"א דפליג בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ובב"מ ט' אמרינן ולימא מר מעני לעני מחלוקת ופירש תוס' ויחלקו בתופס לבע"ח וכו' ותקשי לרב ששת בביצה ט"ל דאם חבירו לא קנה המגביה קנה ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה הכא א"כ ה"נ לחכמים דלא קנה איש פלוני המלקט קנה וא"כ אמאי יתננו לעני הנמצא ראשון הא צריך ליתנו לעני שאמר משום בפיך זו צדקה והוי עליו כנדר ועיין בתומים סי' ק"ה, אבל לפימ"ש ניחא דל"ש בפיך זו צדקה רק בגוף הצדקה שהוא מצוה אבל לענין ליתנו לעני ידוע ל"ש בפיך זו צדקה דאין מצוה בו יותר מבאחר וא"ש:

ואמנם לו יהיבנא דגם בנודר צדקה לעני ידוע נמי מהני ליה שמחויב ליתנו לו דוקא משום בפיך זו צדקה אבל עכ"פ מ"ש דל"ש בפיך אלא בנודר לעני ידוע ולא בנודר לעניים סתם ודאי תמוה דא"כ איך אמרי' בר"ה ו' וצדקה מיחייב עלה לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים ואמרינן בתר הכי אבל הכא לא דהא שכיחי עניים ומאי קיימי עניים ושכיחי עניים שייך באדם ידוע וכי צריך דוקא לדור פה במקום הנודר דנימא שהוא קיים ושכיחי אלא ודאי שייך בפיך בנודר לעניים סתם ועניים סתם ודאי קיימי ושכיחי ועיין בראשונים שם וחת"ס יו"ד סימן רמ"ב:

ודברי ב"י אתיין כפשטן דהרי קיי"ל ביו"ד סי' רנ"ט דמשבא ליד גבאי אסור לשנותו וכן קי"ל בסי' רנ"ח ס"ו דבבא ליד גבאי א"י להשאיל עליו ועיין חו"מ סי' קכ"ה ובסמ"ע סוס"ק כ"ה ובש"ך סקכ"ז דאם הוציאו מידו ונתנו ליד אחר אף שאינו גבאי צדקה קבוע נמי הוי כבא ליד גבאי וא"י לישאל עליו ולא לשנותו ע"ש והוא מילתא דמסתבר דהרי כ' הש"ך סי' רנ"ה דהא דאתי ליד גבאי לא מהני שאלה היינו משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ע"ש וא"כ מ"ל אתי ליד גבאי קבוע או ליד אחר שאינו גבאי קבוע דכיון דעשה מעשה להוציאו מידו כדי להגיעו ליד הקדש או עניים לא אתי דיבור ומבטל מעשה, ולפ"ז דינו של הטור אמת דאם אמר לאחד הולך מנה לפלוני זה שאני נותן לו דאם המקבל עני א"י לחזור בו ואפי' ע"י שאלה משום דהוי כבא ליד גבאי ואף דבמתנה קיי"ל דהולך לאו כזכי היינו אם מטעם זכיה ושליחות אתאינן עלה אמרינן דהולך לאו כזכי ולא הוי שלוחו של בעל הממון ובזכיה צריך להיות שלוחו של בעל הממון וכמ"ש תוס' ב"מ ע"א ע"ב ד"ה בשלמא אבל כאן דמכח אתי ליד גבאי אתאינן עלה ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כיון שעשה מעשה לא אתי דיבור ומבטל מעשה או משום דאנן יד עניים אנן ודמי להא דאמרינן ב"מ י' שאני פועל דידו כיד בעה"ב ושם צ"ו יד עבד כיד רבו דמיא וא"צ שלוחו של בעל הממון וא"כ לא איכפת לן במה דהולך לאו כזכי ואינו שלוחו של בעל הממון:

אך מנ"ל האי סברא דילמא הא דאתי ליד גבאי א"י לשנות ולא לישאל היינו נמי מטעם זכיה ושליחות דגבאי זוכה להקדש ועניים אלא דיש ראיה דאינו מטעם זכיה ושליחות מהא דב"ק ד"ק קושית תוס' וראשונים בלא יד עניים ת"ל משום בפיך זו צדקה וצ"ל כתירוצם כיון שאינו בידו א"י להקדיש רק ע"י עניים אנן מהני בתורת מעמד שלשתן ועיין בתוס' שם והרי קי"ל בחו"מ סי' קכ"ו ס"כ דאם לא עשאו המקבל שליח אלא שאמר ראובן לשמעון בפני לוי מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודא יכול לחזור בו וע"כ משום דיד עניים אנן אינו בתורת זכיה וכמ"ש הש"ך שם סקפ"ו ול"ד למ"ש הטור ביו"ד סי' רנ"ח ס"ח דמי שהיה לו חוב ביד אחד ואמר חוב שיש לי בידך יהא לצדקה אם אמר כן בפני בע"ח ובפני הגבאי או אדם חשוב שבעיר זכה בו וכו' מדין מעמד שלשתן דהתם יד הגבאי וכו' הוי כיד עניים עצמם וכו' וזכו בו מדין מע"ש ולא מתורת זכיה ע"ש וכיון דאינו בתורת זכיה אינו מזיק מה דהולך לאו כזכי בעניים ושפיר כתב ב"י ראיה לדינו של הטור מהא דב"ק אלא שדקדק וכתב ראיה קצת משום די"ל דאחר אינו כגבאי וב"ד ואדם חשוב וכמו שנסתפק בתומים סי' קכ"ה אות ח' ופקפק על סברת סמ"ע וש"ך ע"ש וא"ש:

ובמ"ש נדחה מ"ש קצו"ח סי' רמ"ג ליישב קושית הב"י הו"ל למינקט אתן לעניים ותי' קצו"ח דבאתן נהי דא"י לחזור מ"מ מהני שאלה אבל משום הולך כזכי הכא בעני כיון דחייב ליתן מטעם כדר הו"ל כמו חוב ובחוב אמרינן הולך כזכי וכמבואר בסימן קכ"ה, ולפמ"ש זה אינו דאי אמרינן במתנה הולך לאו כזכי אין השליח יכול לזכות בשביל המקבל משום דצריך להיות שלוחו של בעל הממון וכיון דהולך לאו כזכי אינו שלוחו של בעל הממון אבל בחוב נהי דהולך לאו כזכי ואין הזוכה שלוחו של לוה מ"מ יוכל לזכות בו למלוה לפי שאין הלוה בעל הממון רק המלוה אבל במתנה לעני אף שמחויב ליתן מטעם נדר מ"מ הנותן הוא בעל הממון וכיון דהולך לאו כזכי ואינו שלוחו של הנותן א"י לזכות לעני משום דבעינן שיהיה שלוחו של בעל הממון ויש לעיין ולהאריך בזה הרבה ועיין נתה"מ סי' ק"ה, ומאפס הפנאי לא אאריך יותר והיה בזה שלום וברכה וחיים וכ"ט ממנו לא יבצר כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה