בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שלה
עוד להרב הנ"ל
ע"ד מעלתו ליישב קושית חת"ס ל"ל קרא בכה"ג דבנו קם תחתיו הלא ילפינן ממלך לכל שררות ומינוין שבישראל שהבן יורש גדולת אביו ע"ש וע"ז אמר מעלתו עפ"י דברי תוס' יומא י"ב ד"ה כה"ג שכתב דכה"ג מתמנה ומסתלק בפה א"כ הי' הו"א שאין הבן יורש גדולת אביו כיון שאפילו אביו מסתלק בפה להכי צריך קרא דבנו קם תחתיו וממילא ידעינן נמי מכ"ש שאין האב מסתלק בפה והא דכתבו תוס' שמסתלק בפה לפי האמת הוא רק בכהן שעבר, ולפענ"ד הא ליתא דבירושלמי פ"ב דסנהדרין דף וי"ו א"ר אליזר כה"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו א"ר מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ד' כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו ועיין ברמב"ם פ"ד מכלי המקדש הכ"ב וכיון דמהאי קרא ידעינן דאין כה"ג המשמש מסתלק לעולם שפיר יש ללמוד ממלך שבנו קם תחתיו וליכא הו"א כלל ללמוד כהן המשמש מכהן שעבר [ואף דמקרא דירושלמי לא ידעינן רק כהן משיח שאין מעבירין אותו אבל לא במרובה בגדים דהא שמן משחת כתיב וא"כ אכתי אצטריך קרא במרובה בגדים שבנו קם תחתיו לסברת מעלתו מ"מ זה אינו דאכתי תקשי למאן דדריש בתו"כ שבנו קם תחתיו מפסוק והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותו דמיירי ג"כ בכהן משיח ל"ל קרא לילף ממלך ואי משום דהי' הו"א שהוא עצמו מסתלק בפה הא כהן משיח ודאי אינו מסתלק בפה כנ"ל]:
שנית ראיתי שכוונתי האמת דהא דמסתלק בפה כתבו תוס' מסברא דנפשייהו ולא כמו שאמר מעלתו דבירושלמי דרש לה מקרא ועיינתי בפנים בירושלמי יומא פ"א ה"ג ומגילה פ"א ה"ח וז"ל וכיפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת"ל לפי שכל הפרשה אמורה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו ומנין לרבות כהן אחר ת"ל אשר ימשח אותו אין לי אלא המשיח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידו ומנין לרבות כהן אחר המתמנה ופי' בק"ע כגון זה דתנן במתניתין שמתקינין תחתיו שלא נמשח ושלא נתרבה בבגדים ת"ל וכפר הכהן במה הוא מתכפר רבנין דקסרין בשם ר' חייא בר יוסף בפה א"ר זעירא הדא אמרה שממנים זקנים בפה [פי' ק"ע וא"צ לסמוך ידיו עליו] עכ"ל הירושלמי מבואר להדיא דלא יליף מקרא אלא שנמנה בפה אבל לא שמסתלק בפה רק רבותינו בעלי תוס' חידשו זאת מסברא דנפשייהו כיון שלא נתמנה רק בפה מסתלק בפה ואתי דיבור ומבטל דיבור, והנה אהא דאמר בירושלמי במה הוא מתכפר וכו' בפה כתב בק"ע וה"פ כהן שמתקינין תחתיו במה הוא מתמנה והדין עמו דדוקא כהן שמתקינין מתמנה בפה אבל כהן המשמש מבואר ברמב"ם פ"ד מכלי מקדש הי"ב וי"ג דאינו מתמנה בפה רק מרבין אותו בבגדים זי"ן ימים זאח"ז ובזמן שמן המשחה מושחין אותו ג"כ זי"ן ימים זאח"ז ועכ"פ ריבוי או משיחה פ"א מעכב אפילו בדיעבד ע"ש והוא מגמ' ערוכה יומא ד"ה ע"ש בתוס' ד"ה איתקש ובכ"מ ברמב"ם הנ"ל בשם ספרי וא"כ פשיטא כיון דאינו מתמנה בפה דאינו מסתלק בפה והדר שפיר מצי למילף ממלך שבנו קם תחתיו כקושית חת"ס:
ובלא"ה לענ"ד דבריו מעיקרא דדינא פירכא דודאי אם נותנים לאדם מתנה לזמן מיד אחר הזמן חוזר לבעליו ואפי' קנין חדש א"צ הבעלים הראשונים [וכן הסכימו גדולי האחרונים דזה ההפרש בין המתנה לזמן ומתנה עמ"ל דבמתנה עמ"ל צריכין בעלים הראשונים קנין חדש ולא במתנה לזמן] אבל אם נותנים לאדם מתנה גמורה וחלוטה הרי הוא שלו ומורישו לבניו וא"כ מה ענין כהן שעבר שמתקינין תחת כה"ג שנותנים לו הגדולה מתחילה רק לזמן לכהן המשמש שנותנים לו גדולה במתנה גמורה וחלוטה ודאי הוא שלו לעולם ואינם יכולים להעבירו לא בפה ולא במעשה רק דאי לא גלי קרא במלך שמינוי ושררות איתא בירושה ל"ה ידעינן דשררות איתא בירושה כלל אבל כיון דגלי קרא דכל המינויין המה בירושה שפיר הקשה החת"ס דנילף כה"ג ממלך כיון שהגדולה לחלוטין ולא ככהן שעבר לזמן והתוס' ביומא ובמגילה לא קשיא להו כלל על שמעבירין אותו משררתו וכבודו מהטעם שכתבתי כיון שמתחילה לא ניתן לו השררות רק לזמן אלא דקשיא להו איך פקעה ממנו קדושת כה"ג שיהא מותר לשמש בד' אי לאו טעמא דמעלין בקדש וכו' הא קדושת הגוף בעלמא לא פקעה בכדי ואינה לזמן וע"ז תי' כיון דנתמנה בפה מסתלק ג"כ בפה ופקעה ממנו קדושת כה"ג, ול"ד לשאר קדושת הגוף דלא פקעה בכדי משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט:
ויש לי קצת צ"ע בתוס' יומא הנ"ל שכתבו ומסתברא שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים ומייתי מיבמות דינאי מלכא אוקמי' ליושיע בן גמלא בכהני רברבי והלא שם בגמ' קאמר מינהו אין נתמנה לא אר"י קטיר קחזינא הכא וכו' עיי"ש ברש"י מינהו אין כלומר מלך מינהו אבל אחיו הכהנים וסנהדרין לא מינהו מבואר מכל זה שהוא נתמנה שלא כדין ולא הי' ראוי רק המלך מינהו בחזקה בשביל הממון שנתן וא"כ מאי ראי' מייתי תוס' משם שיהי' תלוי ברצון המלך עפ"י דין תורה וצ"ע ובזה אחתום בברכה ידידו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: