אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שלד

תשובה שלג

בעזה"י פה מאדע תע"א

צפרא טבא למר אהובי ידינ"פ הרה"ג צ"ת המופלג בחריפות ובקיאות מו"ה שמעון ליכטענבערג שליט"א אבן יקרה בקהלתנו המפוארה:

אחדש"ת באה"ר ראיתי מ"ש להרב המאוה"ג פלוני נ"י כי יצא להצדיק את הצדיק דמעיקרא רבו מרן בעל חת"ס זי"ע ומצאתי בדבריו טעם זקנים ומה שבקש חוו"ד בענין ירושת רבנות לא אשיב פניו ריקם ואכתוב לו מה שעלה ברעיוני בנדון זה:

ראיתי להרב המאוה"ג נ"י שהביא בשם בעל אמרי אש לדחות ראית בעל עשרה מאמרות מדלא קמו בני הנשיאים שלפני הלל תחת אבותיהם מוכח דכתר תורה אינו בירושה, ודחה האמרי אש כי הבנים עצמם לא רצו לישב על כסא אביהם כאשר נמצא גדול מהם, הנה הס' הנ"ל אינו תח"י ואני תמה אם כן בפשיטות הו"ל לדחוי' דבני הנשיאים לא מילאו מקום אבותם לא בתורה ולא ביראה ואנן בעינן שימלא עכ"פ בחדא כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' כלי המקדש ה"כ ובפ"א ממלכים ה"ז ועיין לשון קרבן אהרן בתו"כ פרשת אחרי יכול אעפ"י שאינו ממלא מקומו שאינו ראוי כמו אביו ונמצא מקום אביו חסר כי לא יכול להשלים כל מה שהי' ממלא אביו וכן בפ' צו שאינו ממלא מקום כי אינו ראוי לגדולה כמו שהי' אביו ראוי וכו' עד ימלא מקומו ולא יהי' מקומו חסר שז"א אלא כאשר יהי' שלם ממלא ומשלים כל הנצרך ועיין פנ"י כתובות ק"ג גב' יהורם אלא ע"כ דלא ניחא לי' בזה מדאמרינן בזבחים ק"ב ומגילה י"ג כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינימא דכתר תורה נמי בכלל גדולה הוא איך יתכן שלא יהי' לשום נשיא שלפני הלל בן ממלא מקום אביו בנשיאת ועיין חת"ס או"ח סי' י"ב מה שפירש בגמ' הנ"ל, וכן אני אומר שלא יתכן שלא יהי' אחד מבני הנשיאים הנ"ל גדול בתורה כהגדול שבחכמי דורו מטעם הנ"ל כיון שהקב"ה פוסק גדולה לבניו בודאי פוסק באופן שלא יהי' צריכים למחול מחמת שיש גדולים מהם א"ו שכתר תורה אינו בכלל שאר פסיקת גדולה לפסוק גם לבניו שיהי' ראויין ואדרבה אמרינן בנדרים דפ"א מפני מה אין ת"ח מצוין לצאת מבניהם ת"ח [וזה לכאורה ראי' גדולה שאין כתר תורה בכלל שאר שררה וגדולה דא"כ הגמרא דמגילה הנ"ל סותר לגמרא דנדרים הנ"ל] וא"כ שפיר אפשר דבני הנשיאים לא יהי' ראוין לגדולת אבותם, ואפילו היו ראויים לא מינו אותם כדי להורות שכתר תורה אינו בירושה וכדרך שאחז"ל שם בנדרי' שלא יאמרו תורה ירושה היא וראית עשרה מאמרות נכונה:

ובזה יש להמתיק יותר מ"ש מעלתו בדבר חת"ס הנ"ל בפי' דברי רשב"א בתשובה ש' לפי שאנו רואין ממנהג אותן המקומות שהחזנים ממלאים מקום אבותם אם כן לאו כמינוי קדושה חשיב להו ע"ש בחת"ס והוא קשה לכאורה איך מוכח מזה דלא חשיב מינוי קדושה וכי אין רשאין למנות בנו תחתיו, ולפי הנ"ל א"ש דאם כמינוי קדושה חשיב להו לא הי' להם לנהוג כן כדי להורות שאינו בירושה וכמו שעשו הנשיאים שלפני הלל:

ונ"ל דזה ג"כ סברת הכלבו שהביא הרמ"א ביו"ד סוס"י רמ"ה שכתב ובמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב או שמנהג לבחור במי שירצו הרשות בידם והוא תמוה אם דתה"ק הוא שהבן ממלא מקום אביו איך ינהגו שלא כדעת וכי עי"ז ישתנה הדין אמנם פשר הדבר לדעתי הוא כך שהרי החת"ס שם בסי' י"ג חידש דכתר רבנות בימי חז"ל הי' רק מינוי קדושה ולא ירש בנו אבל עכשיו שהרבנים משועבדים לקהל לעשות לרכיהם בשכר הוי כמינוי מלכות שבנו קודם כמו שהורישו הנשיאים שאחר הלל לבניהם הנשיאות יען דהוי פתיך בהו ג"כ זכר למלכות בית דוד ע"ש ולפ"ז א"ש דאם המנהג הוא שממנים הבנים תחת אבותיהם על כסא רבנות א"כ עכ"ח עיקר המינוי לעשות צרכיהם ולא מינוי קדושה דאם הי' מינוי קדושה לא הי' ראוי למנות בניהם כדי להורות שכתר תורה אינה בירושה וכמש"ל בפי' דברי ע"מ א"כ מדינא הבן יורש אבל אם המנהג לבחור במי שירצו אז ודאי עיקר כונתם במינוי הרב מינוי קדושה שאינה בירושה שה ולעשות צרכיהם הוא רק טפל לכן מדינא אין הבן יורש רבנות האב וא"ש דברי הכלבו:

ומה"ט נ"ל דפשיטא להו לחז"ל דסגי בממלא מקומו ביראה אף דאינו ממלא בחכמה אף דבתו"כ פ' אחרי דריש סתמא מואשר ימלא וכו' שצריך שימלא מקום אביו משום דאי נימא שצריך שימלא גם בחכמה א"כ כשהקב"ה פוסק לו גדולה ולבניו עד סוף כל הדורות כבגמרא הנ"ל עכ"ח פוסק גם שיהי' גדולים בחכמה דאל"ה אינם ראוים, והלא אדרבה אין מצוין ת"ח לצאת מבניהם ת"ח א"ו דסגי בממלא ביראה, ולכן לא ידעתי מה שהרעיש הרב הנ"ל במכתבו הב' על הפנ"י בכתובות הנ"ל דסגי בממלא מקומו בחכמה לחוד הלא כן יוצא מפורש מפי הרמב"ם ז"ל בה' כלי מקדש הנ"ל דסגי שימלא מקום אבותיו בחכמה או ביראה ע"ש, אמנם לפמ"ש לכאורה דברי הרמב"ם גופא תמוהים דילמא דוקא ביראה לחוד סגי מחמת הוכחה שכתבתי ולא בחכמה לחוד וצע"ק, וצ"ל כיון דמוכח מכח הנ"ל דלא בעינן שימלא לגמרי אמרי' מסברא דכמו דסגי ביראה לחוד כן סגי בחכמה לחוד:

עוד פלא בעיני על בעל אמרי אש הנ"ל לפי הס"ד בגמרא דקידושין דל"ב דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול א"כ תקשי קושית בעל ע"מ מדוע לא הורישו הנשיאים שלפני הלל נשיאתם לבניהם ואי שבניהם גופא מחלו הא אין נשיא יכול למחול על כבודו ואין לומר דזה דוקא אחר שנתמנה אבל למחול המינוי מחול, ז"א דאי כתר תורה בירושה א"כ הנשיאות בא לו ממילא בירושה ומיד כשמת אביו הוא נשיא ואיך יכול למחול, ומה שנ"ל ליישב דבריו דהא דאמרינן שם בקידושין דרב שמחל על כבודו כבודו מחול, משום דתורה דילי' הוא וא"כ כי אמרי' בנשיא דא"י למחול היינו משום שאין הכבוד שלו אלא של ישראל וא"י למחול כבוד רבים שמינוהו או כבוד מלכות שמים אשר בקרבו ועיין מהרש"א שם בח"א ומקנה שם ולפ"ז בנשיאות שבא לו בירושה ומוחל כל הנשיאות לגדול ממנו ברצון קהל עדת ישראל ודאי מהני וא"כ אפשר שברי הנשיאים שקודם הלל מחלו נשיאותם ברצון הצבור:

ובזה הי' אפשר ליישב קצת מה שהק' החת"ס בסי' י"ב שם מריש מס' ר"ה דקאמר לא צריכא דאימנו עליהו מאדר ומלך בן מלך הוא וכו' אלמא דאפילו מלך בן מלך בעי מנין ולהנ"ל ניחא דכל זמן דלא אימנו עליהו והסכימו שיהי' אכתי יכול למחול ירושתו אבל כי אימנו עליהו כיון שהמלכות שלנו בירושה א"י למחול כיון דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול:

אמנם קושטא דמלתא קאמינא דנ"ל דיכול למחול מלכות ונשיאותו יאותו אפילו בלא רצון ישראל לא מיבעי' לפמ"ש הריטב"א בקידושין שם דמשו"ה במלך אין כבודו מחול שג' שום תשים וכו' שתהא אימתו עלינו ואם מחול כבודו לא תהי' אימתו עלינו וזה לא שייך אם אינו רוצה לקבל כלל מלכות ושררות, אלא אפי' למ"ש רש"י בכתובות י"ז ד"ה שום וכו' ישראל הוזהרו שישומו עליהם שימות הרבה כלומר שתהא אימתו עליהם הלכך אין כבודו מחול שלפיכך ריבה הכתוב שימות הרבה וא"כ כיון דמריבוי דשום תשים ילפינן שא"י למחול כבודו אפי' לפי שעה מכ"ש כיון שיורש המלכות א"י למחול לגמרי, מ"מ לפ"מ שהסביר המקנה בקידושין שם כונת רש"י דבשלמא ברבו אף שצריך שתהא אימתו עליו מ"מ אינו מחויב שיהי' לו רב ובשעה שהרב מוחל הוי כאין לו רב משא"כ במלך שמחויב להיות לו מלך שתהא אימתו עליו ובשעה שמוחל דהוי כאין לו מלך הלא מבטל מצות שימת מלך לכן אין כבודו מחול, לפ"ז במוחל כל המלכות לאחר הלא ישומו עליהם מלך אחר לכן בזה ודאי כבודו מחול, ואולי גם בזה מבטל מצוה שימה מלך כיון דאם הוא מקבל הוא מלך מיד מצד ירושתו ואינו צריך משיחה כדאמרינן בהוריות דף י"א וכריתות ה' ורמב"ם פ"א מהל' מלכים וע"י שמוחל וצריכין למנות אחר צריכין להמתין עד שממנין אותו ע"פ בי"ד של ע"א ונביא ומושחן אותו ובין כך ובין כך מבטלין מצות שימת מלך וצ"ע:

ומ"מ בנשיא דאינם מחויבים להעמיד נשיא ישראל נראה ודאי דיכול למחול כל הנשיאות אף בס"ד דקדושין דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול וצדקו אמר"י א"ש של מרן ז"ל:

שוב כתב הרב הנ"ל לדחות קושית חת"ס בתשובה הנ"ל מיומא ע"ב דמצריך קרא לכה"ג שבנו קם תחתיו וקשה הא בספרי מובא בילקוט שמעוני רמז תתקט"ו דרשי' מדכתיב במלך בקרב כל ישראל לרבות כל המנויים בישראל ול"ל קרא מיוחד בכה"ג ותי' הנ"ל דבן כה"ג מבן מלך לא ילפינן כיון דבן מלך אינו טעון משיחה ובן כה"ג טעון משיחה כדאמרינן בכריתות ה' ובהוריות י"א, וע"ז כתב מעלתו דבר שכלי דתחלי' דמרן חת"ס מהכא כיון דגלי רחמנא דבן כה"ג בעי משיחה א"כ נילף בן מלך מיניה ואלא מאי דיש חילוק בין מינוי קדושה לשאר מינויין:

ולפענ"ד אף שדבר חכמה אמר מ"מ אם לדין יש תשובה דהרי משיחת כה"גה הוא מקרא כתובה בתורה כמה פעמים בפ' צו ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו וכו' ובפ' אמור ואכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה וכו' ועוד כהנה ומשיחת מלך אינה אלא מדברי קבלה עיין רמב"ם פ"א ממלכים ה"ז מדכתיב ויקח שמואל את פך השמן וכו' ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן כדאמרי' בש"ס בכמה דוכתי עיין חגיגה ד"י ע"ב ונדה כ"ג ע"א וב"ק ב' וכן להיפך [עיין בס' יבין שמועה כלל ל"ח ועייה"ט תוס' ב"מ ס"א ע"ב ד"ה מות] ועוד בירושלמי שקלים פי"ג שופרות ילפינן מקרא בהדיא דבן מלך אינו טעון משיחה מ"ט קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין בנו טעון משיחה עיי"ש ויש לדחות בדוחק:

אמנם במה שסיים מעלתו שם אע"כ הא דזכה רחמנא לבן כה"ג למלא תחת אביו לאו מטעם ירושה הוא נפלאתי דעיין רשב"א נדרים דל"ד ד"ה א"ל פשיטא דמשו"ה באומר קונם ביתך שאני נכנס מת או שמכרן לאחר מותר משום דנפק מרשות המדיר שהוא האב קודם שבא לרשות המודר שהוא הבן משום דאין היורש יורשו אלא לאחר מיתה דכבר נפק מרשות המדיר ולא מן המוריש בא לו נחלה אלא שהתורה זכתה לו, מבואר מדבריו דאפילו בירושת ממון יש רגע כמימרא שפקע כח האב ואינה עדיין ליורשיו דמשו"ה מקרי נפק מרשות המדיר קודם שבא לרשות המודר רק שאח"כ זכתה התורה ליורשיו ע"ש בדבריו המתוקים [עייה"ט בל' החינוך ריש מצוה ת' דמשמע קצת כהיפוך מזה] ועיין בר"ן נדרים דמ"ב ד"ה אם מת וא"כ כל מה שזכתה תורה לבן משום שהי' לאב זכיי' בו מקרי ירושה דהא גם ירושת ממון כך הוא, אבל כך הי' למעלתו לומר א"ו יש חילוק בין מינויי קדושה לשאר מינויין ואין ללמוד זמ"ז:

ובהכי א"ש מה שתמה מעלתו על רמ"ע בע"מ שכתב שכתר תורה הפקר הוא מ"מ אם אחד זכה בכתר תורה למה לא יירש בנו אחריו הלא גם בשאר דבר הפקר אם אחד זכה בהפקר מי יוציאנו מבנו אחריו, ולפמ"ש לק"מ דגם ממון ירושה הוא הפקר רגע אחת אח"מ האב דפקע רשותי' ועדיין אינו ברשות יורשים רק שמיד ברגע כמימרא מזכה הקב"ה הירושה שה ליורשים משא"כ בכתר תורה אין הקב"ה מזכה לאדם וצריך לזכות בעצמו וא"כ כשמת האב נשאר כתר תורה הפקר ולקמן אכתוב עוד יישוב על קושיתו אי"ה:

אמנם לדעתי דברי הרב נ"י בלא"ה אינם עולים לדחות דברי מרן ז"ל דלכאורה ק"ל בגמרא דכתובות והוריות הנ"ל דיליף מדכתיב והכהן המשיח וכו' דאפילו מבניו ההוא דמשיח הוי כה"ג ואי לא משיח לא הוי כה"ג, כיון דבאמת גילתה התורה דבן כה"ג ממלא מקום אביו וא"כ נהי נמי דגילתה התורה דאפ"ה בעי משיחה היינו רק שלא נימא דיש לו בלא משיחה דין כהן משוח בשמן המשחה אבל מנ"ל דל"ה כה"ג כלל עד דמשח והלא משנה שלמה שנינו במגילה דף ט' אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות וכן פסק הרמב"ם פ"ד מכלי המקדש הי"ד ואם נאמר דבאמת הא דקאמר ואי לא משיח ל"ה כה"ג היינו רק לענין פר הבא על כל המצות אבל לשאר מילי הוא כה"ג גם בלא משיחה פשיטא דליתא לדברי הרב הנ"ל דשפיר נילף כה"ג ממלך שבנו יורש גדולתו ואי משום דכה"ג בעי משיחה הא לא בעי משיחה לכל דיני כה"ג רק להנ"ל:

אבל האמת יורה דרכו דכן הוא האמת דאי לא משיח ל"ה כה"ג אבל לא דממעטינן לי' מהאי קרא אלא דאפי' במלך שודאי יורש גדולתו מאביו מ"מ אינם חלים עליו כל מצות המלך עד שימנו אותו כמבואר מגמרא ריש ר"ה הנ"ל ל"צ דאימנו עליהו מאדר ומלך בן מלך הוא וכמו שהעלה מרן חת"ס ז"ל ואפשר יכול למחול ג"כ כל המלכות ולפטור עצמו ממצות המלך ג"כ עד שיעמידו אותו ועיין בלשון הרמב"ם פ"ד מכלי המקדש ה"כ שכ' כשימות המלך וכו' מעמידו תחתיו בנו וכו' וצע"ק ממ"ש בפ"א ממלכים ה"ג אין מעמידין מלך בתחילה אלא בב"ד של ע"א וכו' דמשמע כשבנו יורש מלכותו א"צ לכל זה ואפשר דכולי האי לא בעי אבל אימנו עליהו בעי ועיין רש"י ריש ר"ה ד"ה דאימנו עליהו נמנו וגמרו וגמרו השרים למנותו וכן בכה"ג מימות יאשיהו ואילך שנגנז שמן המשחה אף שירש גדולת אביו מ"מ לא הי' כה"ג עד שהי' מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה עיין רמב"ם פ"ד מכלי המקדש הי"ב וט"ו ואפשר גם כן שהי' יכול למחול גדולתו ולפטור עצמו ממצות כהונה גדולה לגמרי וגם הי' פטור עד שמרבין אותו בבגדי כהונה גדולה אלא שישראל מחויבים להעמיד בן המלך ובן כה"ג בגדולת אביהם וממילא כיון דרבי קרא משיחה לבן כה"ג כ"ז שהי' שמן המשחה והי' מחנכין הכהנים במשיחה אי לא משיח היינו כ"ז שלא העמידו אותו בגדולתו ל"ה כה"ג וזה ברור בכונת הגמ' כריתות הנ"ל וא"כ ליתא לדברי רב הנ"ל נ"י שכ' דאין אנו יכולים ללמוד בן כה"ג מבן מלך משום דהאי בעי משיחה והאי לא בעי משיחה אלא דבן מלך ירית ממילא, והא ליתא דבן מלך בעי העמדה כבן כה"ג רק דהאי כי דיני' והאי כדיני':

וראיה ברורה לדברי דאפילו לא נמשח הוי כה"ג ויורש גדולת אביו שהרי בתו"כ פ' אחרי פ"ה פ"ח דרש מואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם והוא התו"כ שהביא רש"י ביומא ע"ב ועיין בתו"כ שם אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידו וכו' הביאו רש"י בחומש בפסוק הנ"ל ופירש רש"י והם כל הכה"ג שעמדו מיאשיהו ואילך וכו' ועיין ברמב"ן עה"ת שם שאפילו בזמן שמן המשחה כהן אחר שמתקינין לכהן גדול ביו"כ כדאיתא ריש יומא ג"כ לא נמשח והי' רק מרובה בבגדים ובהדיא אחז"ל הוריות י"ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים איזה מהם קודם ע"ש [ועיין רמ"ע מפאנו סי' ק"ב ועיין תוס' נזיר מ"ז ובא"ש הוריות הנ"ל ואורח מישור נזיר שם] מבואר מדבריו דהאי קרא מיירי במרובה בגדים ואפ"ה מרבינן דבנו ממלא מקומו אע"ג דלא נמשח ועכ"ח כונת הגמ' בכריתות כמש"ל ולפ"ז בלא"ה נחה שקטה תלונת הרב נ"י על החת"ס ז"ל שהרי הוא הקשה ל"ל בכה"ג קרא דיומא והיינו קרא דלכהן תחת אביו דמיירי במרובה בבגדים וא"כ איך יתרץ הוא כיון דבעי משיחה אין ללמוד ממלך דלא בעי משיחה הא במרובה בגדים דלא נמשח איירי:

ומה שעלה בדעתי לכאורה ליישב קושית חת"ס הנ"ל דשפיר איצטריך קרא גבי כה"ג כיון דהא דד דדרשינן בספרי לכל המינויים שבישראל שבנו קודם לכל אדם היינו מקרא דבקרב ישראל דכתיב גבי מלך א"כ הוא דוקא במינוי שעושה שליחותי דישראל דומיא דמלך ושאר המינויין שבירושלמי דמייתי תוס' סוטה דף מ"א ד"ה אותו שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי הדיינין וכו' אבל הני כהני שלוחי רחמנא נינהו עיין נדרים דל"ה וקידושין דף נ"ג ויומא י"ט לא קרי בהו בקרב ישראל ולהכי אצטריך קרא מיוחד לכה"ג, אלא דג"ז ליתא דא"כ לפשוט מדאצטריך קרא גבי כה"ג דכהני שלוחי דשמיא נינהו, אעכ"ח כסברת רש"י החת"ס דאין ללמוד כה"ג ממלך משום דהוי מינוי קדושה:

עוד כתב הרב הנ"ל דהאי דרשא לאו מיתורא דקרא הוא אלא ממשמעותא והראי' דבתו"כ יש ג' לימודים בכה"ג שבנו קם תחתיו, וע"ז יפה השיב מעלתו דמר דריש ליה מהאי קרא ומר מהאי קרא ומוקי לקראי אחרינא לדרשה אחרת שביבמות ס"ד ומנחות נ"א:

ולפענ"ד נראה עוד דג' דרשות מצרך צריכי דהנה האי דרשא דמבניו יעשה אותה הוא קרא בפ' צו והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה יע"ש בתו"כ פ' צו והאי קרא ודאי צריך לכדדרשינן בגמרא כריתות ה' והוריות הנ"ל שאפילו תחתיו מבניו בעי משיחה אלא דק' להיפך כיון דכתב האי קרא המשוח תחתיו מבניו ל"ל קרא דפ' אחרי דלכהן תחת אביו, ואני אומר צריכה רבה דהאי קרא הכהן המשיח ס"ל לר"מ במגילה ט' ובהוריות י"ב דמיירי נמי במרובה בגדים מריבוי דהמשיח ואנן קי"ל כסתם משנה ד דמגילה שם דמרובה בגדים אינו מביא פר הבא על כל המצות וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מכלי מקדש וא"כ דלא מיירי האי קרא רק במשוח בשמן המשחה ולא במרובה בגדים (כאן חסרים איזה שורות ומתוך כך דברים הנ"ל כהווייתן בלתי מובנים להמעיין] והנה פליגי שם ר"מ ור"י באירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו לר"מ שני כל מצות כהונה גדולה עליו ולר"י אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט וע"ש בתוס' ואני מסופק בבן כהן זה בין לר"מ בין לר"י אם מת אביו מה דינו של הבן אם יורש גדולת אביו כבן כה"ג או לא ומסברא נ"ל דאינו ממלא מקום אביו ולא אוכל להחליט כעת, וכבר הבאתי לעיל דברי רמב"ן בנימוקי חומש שכהן שמתקינין לכה"ג באירע בו פסול לא נמשח ובהכי מיירי קרא לכהן תחת אביו ולפי"ז אני אומר ממנ"פ אם גם בן כהן שעבר יורש גדולת אביו אצטריך קרא דלכהן תחת אביו לזה דמקרא דתחתיו מבניו דמיירי בכהן משוח ל"ה ידעינן ואי נימא דזה באמת אינו ממלא מקום אביו א"כ חזינן דבנתרבה בבגדי כה"ג אינו זוכה לבניו עד סוף כל הדורות א"כ הו"א אפילו בכהן המשמש דוקא אם נמשח זוכה לבניו אחריו דבהכי מיירי קרא והכהן המשוח תחתיו מבניו יעשה אבל מרובה בגדים אינו זוכה לבניו אחריו אפילו בכהן גדול המשמש כמו שאין כהן שעבר זוכה בריבוי בגדים להכי אצטריך קרא דלכהן תחת אביו דגם זה זוכה לבניו דהא האי קרא במרובה בגדים מיירי כמ"ש בשם רש"י ורמב"ן, ודרשא דתו"כ פ' שמיני פ"א דובנים לא היו להם הא אלו היו להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר נ"ל דאיצטריך דהנה נסתפקתי אף דאמרינן דבן כה"ג קודם לכל אדם מ"מ היינו מטעם ירושה ולא מצינו יורש מחיים, ולפ"ז אם אירע פסול בכה"ג ומתקינין כהן אחר תחתיו מי נימא דגם בזה הבן קודם או לא ונ"ל לפשוט דהנה בפסוק ובנים לא היו להם [במדבר ג'] מסיים ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ופירש"י ז"ל שם בנימוקי חומש על פני בחייו ועיין רמב"ן פ' כי תצא בפסוק לא יוכל לבקר והרמב"ן במדבר שם בפסוק על פני כ' על דברי רש"י ואין הענין להגיד שכהנו בחיי אביהם כי כל איש מבני אהרן הכהנים יכהן בחיי אביו רק בעבור שאמר הכהנים המשוחים שהיו גם הם ככהנים גדולים נמשחים כמוהו בחייו ולא יעשה כן לדורות ע"ש, ודבריו נפלאים הלא קודם שמתו נדב ואביהו נמשחו גם אלעזר ואיתמר:

אבל לפענ"ד כוון רש"י כנ"ל יען שמת נדב ואביהו כהנו הם בכהונה גדולה אם לא הי' אהרן יכול לשמש בחייו וע"ז דרש בתו"כ הא אלו הי' להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר והיו יורשין גדולת אביהם לשמש במקום כה"ג אם אין הכה"ג יכול לשמש כי מקדימין הבכור כדאמרינן כתובות ק"ג גבי יהורם, וזה שסיים בתו"כ שכל הקודם בנחלה היא קודם בכבוד וא"כ שפיר אצטריך דרשה דובנים לא היו להם דאפילו בחייו אם צריך לפי, שעה למנות אחר במקומו בנו קודם:

ומה"ט נראה דפשיטא לי' להרשב"א בתשו' סי' ש' והביאו הרמ"א לפסק הלכה באו"ח סי' נ"ג בש"ץ שהזקין וצריך סיוע שבנו קודם לכל אדם אפילו בחייו דלא שייך ירושה מקרא דבנים לא היו להם דמיירי אפילו בחיי האב, וזה נראה דעת הכ"מ בפ"ד מכלי המקדש ה"כ ופ"א מה' מלכים ה"ז שהביא האי דרשה דתו"כ ובנים לא היו להם וגו' יען שבה' כלי המקדש כתב הרמב"ם כשימות המלך או הכה"ג וגם בה' מלכים דקדק וכתב שכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה וכן כ' אח"כ ירושה לבנו וכו' לכן הביא האי דרשה דתו"כ דאפילו בחיי האב נמי בנו קודם אע"ג דל"ש ירושה, והא דנקט הרמב"ם באמת דוקא ירושה וכשימות היינו משום דמיירי ממלך ובמינוי שאינו של קדושה, והא לא ילפינן מכה"ג דהוי מינוי של קדושה וכחילוק של מרן החת"ס ז"ל:

ומה שהביא הרב נ"י ראי' לדבריו מדלא הביא הרמב"ם בפ"ד מה' כלי מקדש ה"כ דמיירי גם מכהן גדול רק הקרא דכתיב גבי מלך, אינו ראי' שהרי כתב הרמב"ם שם וה"ה לכל שררה וכו' וזה ילפינן רק מקרא דמלך דכתיב בקרב ישראל וכספרי הנ"ל ואי הוי מייתי קרא דכתיב בכה"ג הו"א בכל מינוי' קדושה נמי בנו קודם דילפינן מכה"ג ובאמת אינו אלא בשררה שאינו של קדושה כמו מלך:

ועל מה שפלפלו בדברי רשב"א בתשו' הנ"ל לא אאריך להראות פנים לכל צד אבל נראה נכון מ"ש מעלתו בהבנת החת"ס ז"ל בדברי רשב"א וכבר תמכתי יסודותי בזה לעיל, אך מה שנלפענ"ד בדברי הרשב"א הוא כך דהנה דקדקתי בלשון התו"כ בג' מקומות שדרש שבן כה"ג יורש גדולת האב נקט לשון קדימה בפ' צו תחתיו מבניו יעשה אותה מלמד שיהא בן קודם לכל אדם שבעולם וכן בפ' שמיני פ"א ובנים לא היו להם שאלו היו להם בנים היו קודמין וכו' וכן בפ' אחרי לכהן תחת אביו מלמד שבן קודם לכל אדם וכו' וכן הוא לשון הרשב"א בתשו' הנ"ל שאם הי' הבן ראוי הוא קודם לכל אדם, ולכאורה לא הבנתי פירוש בלשון קדימה וכבר כתבו הראשונים בלשון תדיר קודם לכל אבל אינו דוחה את שאינו תדיר, וכך הי' להם לומר מלמד שבנו עומד תחתיו ועיין בלשון ספרי שהובא בילקוט שמעוני פ' שופטים גבי מלך:

ובתחלה עלה במחשבה לפני לומר אם הבן אינו רוצה לקבל על עצמו המלכות או השררות או כהונה גדולה יכול למחול וכמש"ל וא"כ הוא רק קודם לכל אדם למנות אותו אבל אינו עומד תחתיו כירושה גמורה שהרי יכול למחול לכן נקטו לשון קדימה, אבל הדרנא בי לפי שראיתי למהרש"א בח"א קידושין דל"ב שהק' אהא דמסקינן התם אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול הא מהאי דינא דר' צדוק דמייתי שם נימא נמי דהוי מחילת המלך מחילה מק"ו מכבוד המקום, ובב' הטעמים שהבאתי לעיל לא יתיישב קושיתו דלטעם הריטב"א דמשו"ה לא מהני מחילת המלך משום דצריך שתהא אימתו עלינו ואם ימחול כבודו לא נירא ממנו זה שייך גם גבי כבוד המקום ועיין מ"ש רמ"א באו"ח סי' א' בשם הרמב"ם במו"נ ועיין בילקוט שמעוני פ' בחקתי עה"פ והתהלכתי בתוככם ואפ"ה מהני מחילת המקום, ומכ"ש לטעם רש"י שהבאתי משום דמצוה עלינו בכל שעה להיות לנו מלך ובשעה שמוחל על כבודו הוי כאין לו מלך ומבטל מצוה זו ולכן לא מהני מחילתו ודאי תקשי א"כ איך מהני מחילת כבוד המקום והס מלהזכיר שיהי' ח"ו רגע אחת כמי שאין לו אלקי' ח"ו ושויתי ד' לנגדי תמיד כתיב וע"כ צ"ל כתי' המרש"א דהקב"ה כולו עלמא דילי' הוא ומלכותא דילי' ומצי מחל ליקרי' כדאמרי' לעיל בנשיא ורב אבל מלך בו"ד מלכותא דארעא לא הוי אלא כעין מלכותא דרקיע ומשמיא מוקמי לי' ולאו דילי' הוא כדכתיב כי לד' המלוכה ואין מלך בו"ד יכול למחול כבוד מלכות שמים ע"ש, ולפ"ז נ"ל דה"ה אם רוצה למחול כל המלוכה אינו רשאי כיון דמה"ש זכו לו גדולת אבותיו וכשהקב"ה פסק גדולה לאבותיו פסק לבניהם אחריהם א"י למחול כבוד מלכות שמים ודלא כמש"ל דברצון הצבור יכול למחול דאין הכבוד שלהם אלא כבוד המקום וממילא דה"ה בבן כה"ג ושאר שררה אם נאמר דזכו לו משמיא לירש גדולת אבותיו כיון דמשמיא אוקמי' לי' א"י למחול:

אך ראה זה מצאתי במרד כי גטין פ' הנזקין רמז ת"א וז"ל הצריך לענינינו אלמא הא דקאמר כהן קורא ראשון היינו מצוה לישראל להקרות לכהן ראשון אבל אי קאמר כהן אני מוחל על כבודי כבודו מחול כמו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול דאורייתא דילי' הוא כ"ש כהן שהכהונה ניתנה לו ולזרעו עד עולם בברית מלח עולם דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וכן בפ' קרח כ"פ כהונתכם אלמא שהכהונה שלהם היא ולא דמי למלך ישראל שאין יכול למחול על כבודו כדתניא כי לד' המלוכה הממליך מלכים ולו המלוכה ולהכי כתיב שום תשים עליך מלך שריבה הכתוב שימת הרבה לומר שאין כבודו מחול עכ"ל מבואר מדבריו דכהן יכול למחול על כבודו והוא סותר לכאורה למ"ש:

אמנם אחר העיון אין מזה סתירה כלל לדברינו דדוקא לענין הדינים ששוים בי' כה"ג וכהן הדיוט נגד ישראל בזה הכהונה שלהם ויכולים למחול כגון לענין לקרות ראשון בתורה דשם כתיב כהונתכם בכינוי שלכם ולהכי כתיב כהונתכם לשון רבים דוקא כהונה שכולם שווים בה הוא שלהם והראי' שכלל שם גם כהנים הדיוטים שכן כתיב בפ' קרח פי"ח ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם ושם פסוק ז' ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם וגבי בר"ח מלח עולם שם פסוק י"ט אפילו הבנות בכלל שכן כתיב ברישא דקרא נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם וכן בפ' פנחס והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם בכהן הדיוט משתעי קרא, אבל כה"ג בכהנים שהוא מינוי שררות וטעון משיחה אפי' תחתיו מבניו כדאמרי' בכריתות והוריות הנ"ל הוא כמלך בעם וא"י למחול כבודו דמשמיא מוקמי לי' ואין כהונה גדולה שלו רק כהונה הדיוטית וז"ל רבינו הרמב"ם בפ"ה מכלי המקדש ה"ג וחייב כה"ג לנהוב כבוד בעצמו ולא יקל בעצמו עם שאר העם וכו' ועיין שם בפ"ד ה"ב גבי כהנים הדיוטים כתב וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהם כבוד הרבה ולהקדים אותם וכו' לפתוח בתורה ראשון וכו' ההבדל מבואר דבהדיוטים כתב שישראל מחויב לנהוג בהם כבוד אבל הוא א"צ לנהוג כבוד בעצמו ויכול למחול אבל גבי כה"ג כתב שמחויב לנהוג כבוד בעצמו מזה נראה שאינו יכול למחול וכנ"ל [עיין שו"מ מהדו"ד ח"א סימן ל"א]:

וקצת ראיה לדברי מדפריך בסנהדרין ח"י אמתני' דקתני כ"ג מעיד ומעידין אותו והתני' והתעלמת פעמים שאתה מתעלם וכו' ולמה לא משני דמתני' מיירי במוחל על כבודו ואשמעינן דיכול למחול אעכ"ח דס"ל לגמ' דנהי דבזקן ואינו לפי כבודו מותר להתעלם אבל אינו מחויב היינו משום דתורה דילי' הוא אבל כה"ג דמשמיא מוקמי לי' לא מהני מחילתו:

ואחר הדברים האלה פלא בעיני על הגאון אמרי אש שכ' לדחות דברי ע"מ שהנשיאים קודם הלל מחלי נשיאותם לגדולים מהם בתורה ולפענ"ד דברי ע"מ נכונים דאף באמת קיי"ל נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול כמ"ש הרמב"ם פ"ו מת"ת ה"ו היינו משום דבאמת כתר תורה אינו בירושה ותורה דילי' היא יכול למחול כרב שמחל על כבודו אבל מ"מ הוכיח בעל ע"מ שפיר דאינימא דכתר תורה נמי בירושה וא"כ ל"ש לומר תורה דילי' שהרי משמיא מוקמי' לי' א"כ לא הי' בני הנשיאים יכולין למחול ולמה לא הורישו כתרם לבניהם ואלא מאי דכתר תורה אינו בירושה, ואדרבה לפי הנ"ל יש הוכחה גדולה דכתר תורה אינו בירושה מהא דקי"ל נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול:

ועוד אני תמה עליו מלבד דאינו מתקבל על הלב כלל שכל בני הנשיאים שקודם הלל לא הי' בהם א' שהי' גדול מכל בני דורו אלא אפי' לו יהיבנא לי' כן אבל מדוע מהלל ואילך לא איתרמי כן שימחלו בני נשיאים נשיאותם לגדול מהם בתורה, ואם נאמר דס"ל ג"כ כמ"ש בע"מ דמשו"ה לא מחלו מהלל ואילך משום דהורדוס ובניו חטפו להם מלכות שאינה הוגנת לכן התקינו ב"ד שיהא כתר תורה משלים לכתר מלכות והי' צריך להיות מבית דוד, מ"מ תקשי בכתובות ק"ג דאמר רבי אעפ"י ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא והא הם היו שוים ממלכות בית דוד ולמה לא מחל ר"ג הנשיאות לר"ש שהי' גדול ממנו בתורה כללי של דבר צריך אני לעשות לי רב להבין דבריו הקדושים וספרו אינו תח"י:

הנה הראשונות באו כיון שהעלנו דבן כה"ג אינו יכול למחול כהונה גדולה גם קודם שנתמנה צריכין אנו לשים לב לדברי תו"כ שנקט לשון בנו קודם, ולפע"ד נראה פשוט דאמרינן במנחות דנ"א וכן הוא בתו"כ פ' צו ריש פ"ה כה"ג שמת ולא מינוי אחר תחתיו מנין שתהא מנחתו קריבה משל יורשיו ת"ל הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה ע"ש בגמ' דנ"ב וברמב"ם פ"ג מתמידין ומוספין הכ"ב מבואר מזה שלא היו מחויבין למנות כה"ג מיד שמת הכה"ג שהי' [עיין מכות י"א ע"ב נגמר דינו בלא כ"ג ופירש"י שם] ולפ"ז נראה דזה כונת התו"כ דודאי אין ישראל מחויבים למנות עליהם כה"ג כלל ויכולים להמתין עד שבעת ימים קודם יו"כ שמפרישים כה"ג וכו' כדאיתא בריש יומא שכל עבודת יו"כ אינה כשרה אלא בו כדאמרינן בהוריות י"ב וביומא ל"ב וכן פסק הרמב"ם פ"א מעבודת יו"כ ה"ב, ולפי זה לא הי' יכול למנקט מלמד שבנו עומד תחתיו דאז הוי סד"א דמחויבים למנותו מיד להכי נקט בנו קודם לכל אדם דהיינו אם רוצים למנות כה"ג הוא קידם אבל הברירה בידם שלא למנות כלל עד ז' ימים קודם יו"כ שצריכין לו:

ובזה הי' אפשר ליישב קושית חת"ס מהא דר"ה דקאמר דאימנו עלי' מאדר ומלך בן מלך הוא אלמא דאפילו מלך בן מלך בעי מנין, ולהנ"ל ודאי אם רוצים להעמיד מלך צריכין להעמיד בן המלך אבל כיון שהברירה בידם שלא למנות דמחך בן מלך הוא ואימנו עלי' מאדר לא מנינן אלא מניסן, אלא דהא בורכא שהרי במלך מצוה למנות להם מלך כדאמרינן בסנהדרין ד"כ ופסקו הרמב"ם פ"א ממלכים וא"כ בכל רגע שאין ממנין את בן המלך עוברים על מ"ע זו ועיין מש"ל בשם המקנה קידושין דל"ב ואף שכתב הרמב"ם שם ה"ז הניח בן קטן משמרין לו המלכות עד שיגדל כמו שעשה יהוידע ליואש [ד"ה ב' כ"ב] היינו משום שהמצוה כן הוא אבל אם אין ממנין בן מלך הראוי למלוכה ודאי עוברין מצות עשה של שום תשים ולהכי נמי גבי מלך דריש בספרי למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו שאם מת בנו עומד תחתיו ולא נקט הלשון דנקט בתו"כ בנו קודם לכל אדם יען שבמלך מחויבין להעמיד בנו מיד בלי איחור עיין ילקוט שמעוני פ' שופטים רמז תתקט"ו:

אמנם יש ליישב בזה קושיא שני' של חת"ס למה לא ילפינן כה"ג שבנו קם תחתיו ממלך, ולמ"ש לק"מ דשאני מלך ושאר מינוין שהביא תוס' סוטה דמ"א ד"ה אותו בשם ירושלמי שמחויבים למנות אותם שפיר שייך בי' ירושה דמיד שמת האב יורש הבן ומחויבים ישראל להעמידו אבל בכה"ג כיון דאם רוצים אין ממנין כה"ג כלל ל"ש בי' ירושה לומר שאם רוצים למנות הוא קודם להכי קמ"ל קרא דגם בנו של כה"ג ממלא מקומו:

ויש לפקפק קצת כיון שעכ"פ קודם יו"כ מחויבים למנות כה"ג כנ"ל שפיר שייך בי' ירושה ובפרט לדברי רשב"א שהבאתי לעיל שכל ירושה אינו בא מרשות מוריש לרשות היורש רק שפקע רשות המוריש רגע אחת ואח"כ זכוהו רחמנא ליורש וא"כ מה לי הפסק רשות רגע אחת או שנה, ומ"מ נ"ל דלענין כתר תורה הן בנשיאות והן ברבנות כיון דאינם מחויבים כלל למנות אחד על כסא רבנות הנהוג א"כ אפילו תאמר שבנו קודם לכל אדם מ"מ היינו רק ברוצים למנות וממילא ל"ש בי' ירושה כלל כמ"ש ואין ללמוד כלל ממלך וכה"ג:

ואולי יש לכוון כן בכונת הרשב"א בתשו' שעמד עליה החת"ס למה תלה במנהג הלא ד"ת כן הוא, ותו מ"ט תליא בדעת הצבור כיון שכופין אותם למנות הבן ותו מאי רבותא דכה"ג דקאמר אפילו כה"ג, ולפמ"ש א"ש כיון דאינם מחויבים להעמיד חזן לכאורה ל"ש בי' ירושה כנ"ל לכן כתב הרשב"א יען שרואה ממנהג אותן המקומות הבנים מיתמנים מדעת הצבור חזנים תחת אבותיהם וגם זה הי' אביו ואבי אביו חזנים א"כ נוהגים שלא יהיו בלא חזן רק ימנו חזן ואם כן הוי כמחויבים לקבל חזן וחזר הדין כבכל המינויין שממלא מקום אביו בתורת ירושה וע"ז כתב דאפילו בכה"ג שאינם מחוייבים למנות מיד כה"ג כבשאר מינויין כנ"ל ומ"מ יורש גדולת אבותיו ומכ"ש הכא:

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דבאמת פלא בעיני בברכות כ"ז דעברי' לר"ג מנשיאות בשביל דצערה לר"י ואינימא דבתר תורה ונשיאות ירושה וכופין את הצבור בתחילה למנות אותם אפילו יש גדולים מהם בתורה רק שממלאים מקום אבותם ביראה ומכ"ש אם כבר מינו אותם שאין להורידם מגדולתם דמעלין בקודש ולא מורידין ועיין בריב"ש סי' ער"א ד"ה שנית וברמ"א יו"ד סי' רמ"ה וא"כ איך היו יכולין להוריד לר"ג מנשיאותו שירש מאבותיו ובשלמא אם הם מקבלין אותו מדעתם יש לומר דאדעתא דהכי קבלוהו דאי חזו בי' טעמא להוריד אותו יורידוהו מגדולתו אבל אם ירושה הוא ולא תלי' ברצונם קשיא ואפילו לדעת בעל ע"מ ומהרשד"ם בתשו' שהביא המג"א סי' נ"ג סקל"ג דכתר תורה אינו בירושה מ"מ קשה דהרי כתב שם ע"מ בעצמו דמהלל ואילך כיון שהי' כתר תורה משלים לכתר מלכות הי' הנשיאות בירושה כמלכות ועיין רש"י שבת דט"ו ד"ה הלל ושמעון דר"ג הזקן הי' בנו של הלל, ור"ג דצערי' לר"י בברכות הנ"ל הוא בן בנו של ר"ג הזקן וא"כ היה אז הנשיאות בירושה ואיך יכלו להעבירו:

לכן נ"ל דודאי בכל המנויין ואפילו במלך אם אין ישראל או הצבור מרוצים עמו אין כופין אותן למנותו ועיין הוריות דף י"ג בקרב ישראל ולא כשהוא מחלוקת ורש"י שם ורמב"ם פ"ק דכריתות ופנ"י פ"ק דר"ה אלא דהוי סד"א אפי' אם הצבור מרוצין עמו אינן יכולין למנותו אם איכא דעדיף מיני' בתורה או ביראה להכי קמ"ל קרא גבי מלך הוא ובניו שאם מת עומד בנו תחתיו אם הצבור מרוצין עמו אפי' איכא דעדיף מיני' וזה שד שדייק בתו"כ מלמד שבנו קודם לכל אדם אף שאחר עדיף מיני' ומ"מ אינו יורש גדולתו בחזקת יד נגד רצון הצבור, ומה"ט נ"ל ג"כ דפשיטא לי' להרשב"א בתשו' הנ"ל וכן לריב"ש סי' הנ"ל דאפילו איכא דעדיף מיני' מ"מ הבן קודם והוא פלא לכאורה דלמא לא גילתה התורה שבנו קם תחתיו אלא בששקולים ולא היכא דאיכא דעדיף מיני' דאז אין כופין את הצבור להעמידו:

ולפימ"ש א"ש כיון דברצון הצבור מיירי א"כ בששקולים או האחר קטן ממנו ל"ל קרא סברא הוא שבנו קם תחתיו ואלא מאן ניקום א"ו דבעדיף מיני' גילתה תורה שמ"מ הבן קודם, ולפ"ז א"ש כיון דמדעת הצבור אוקמוהו לר"ג אדעתא דהכי אוקמוהו שאם לא יהא מרוצה להם יורידוהו ועיין תוס' מגילה ט' ע"ב ד"ה ולא לכהן הדיוט:

וכדמות ראי' לדין זה שהרי אמרינן ברכות דף נ"ה אין מעמידין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכין בצבור שנאמר ראו קרא ד' וכו' והרי גם בן מלך וכה"ג צריכין להעמיד אותן ועיין לשון הרמב"ם פ"ד מכלי המקדש ה"כ כשימות המלך וכו' מעמידין תחתיו בנו וכמו שהוכיח חת"ס מסוגיא דריש ר"ה וא"כ איך קאמר סתם אין מעמידין פרנס וכו' אא"כ נמלכין בצבור הלא יש פרנס שמעמידין אותו בלא המלכה בצבור כגון שירש הגדולה מאבותיו והכי הו"ל אין מעמידין פרנס בתחילה וכו' כלשון הרמב"ם פ"א ממלכים ה"ג אין מעמידין מלך בתחילה אלא עפ"י ב"ד של ע"א, אע"כ כנ"ל דאפילו בן פרנס צריך לימלך בצבור:

ואל תשיבני מדברי הרמב"ם שם ה"ו שכתב הניח בן קטן משמרין לו המלכות עד שיגדיל ואי אינו יורש גדולת אביו אלא ברצון הצבור למה ממתינים לו עד שיגדיל, לק"מ לענ"ד כיון דחזינן דתורה נתנה קדימה לבנו אם הצבור מרוצין אפילו איכא דעדיף מיני' סברא הוא דודאי גם בזה נתנה לו התורה קדימה שאם הצבור מרוצין ישמרו המלוכה עד שיגדיל ולא ימנו מלך עד אז כמו שעשה יהוידע ליואש ואדרבה אינימא שהבן יורש אפילו בלא רצון הצבור תקשי מה קמ"ל הרמב"ם בזה ולמה לו להביא ראי' מיואש פשיטא וכי קטן אינו יורש עיין תוס' כתובות דף י"א סד"ה מטבילין:

ולפי"ז דברי רשב"א נכונים דודאי מד"ת אף שבנו קודם לכל אדם מ"מ כיון שאין הצבור חפצים בו אין למנותו אלא כיון שרואה ממנהג אותן המקומות הבנים מתמנים מדעת הצבור חזנים תחת אבותיהם א"כ הוי כצבור חפצים בו [כיון שגם שם לא הי' רק קצת מעררין ורוב הצבור היו מרוצים עמו רק המיעוט חשבו שצריכין לבקש עדיף מיני'] עיי"ש ברשב"א בפנים השאלה וחזר הדין לכל המינויין שאם הצבור מרוצין עמו הוא קודם אפילו איכא דעדיף מיניה:

ובזה יתישבו דברי הכלבו שהביא הרמ"א ביו"ד סוס"י רמ"ה דאם המנהג לבחור במי שירצו הרשות בידם והוא פלא איך ינהגו נגד ד"ת שבן יורש גדולתו, ולפמ"ש יתפרש לשון הרמ"א כמין חומר מי שהוחזק לרב בעיר וכו' אין להורידו מגדולתו אע"פ שבא לשם אחר גדול ממנו (ריב"ש סי' רע"א) אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים וכו' (רמב"ם ה' מלכים) וזה הכל במקום שהמנהג שהבן יורש א"כ אין לדון על רצון הצבור רק יען דאיכא עדיף מיני' לזה הבן קודם, ובמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב או שהמנהג לבחור במי שירצו הרשות בידם (כלבו) כי נגד רצון הצבור אין כאן ירושה ולא קדימה כלל כמ"ש:

ומעתה מיושב קושית חת"ס מהא דאימנו עליהו באדר ומלך בן מלך הוא דהא לפמ"ש אפילו מלך בן מלך אין למנותו אלא ברצון הצבור ואין לו קדימה אלא במרוצה לצבור שאין צריכין למנות האי דעדיף מיניה ושפיר לא מנינן ליה אלא מניסן אפילו אימנו עליהו באדר דאינו מלך כלל עד שימנו אותו ברצון הצבור ומ"מ יש רבותא בבן מלך דבאדם אחר ודאי לא מהני מה דאימנו עליהו ומרוצין בו דילמא אשכחי' עדיף מיני' אלא אפילו בבן מלך דלא משגחינן בעדיף מיני' אפ"ה לא מנינו לי' אלא מניסן:

ובהא נכונים דברי הרמב"ם שם בפ"א ממלכים ה"ט שכ' מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנ' וכו' אבל אם יעמד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר וכו' והראב"ד השיג עליו כי זה סותר למה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד וכו' ותי' הכ"מ דלעיל קאמר רק שהוא ירושה לבניו שאין ב"ד ממנין אחר תחתיו וכאן כתב דהקב"ה מעמיד מלכי בי"ד לעולם אבל מלך משאר ישראל לא כרת לו ברית שיעמידנו לעולם עכ"ל, ודבריו תמוהים למה נ"מ כתב הרמב"ם זה ולא בשמים הוא ואין נ"מ לדינא, אמנם למ"ש א"ש דהנה לכאורה קשה עוד על דברי הכ"מ מגמרא דזבחים ק"ב ומגילה י"ג הנ"ל דכשהקב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות ועיין חת"ס הנ"ל שפי' שפוסק להם עכ"פ שיהי' ראוין לגדולת אבותיהם וא"כ שפיר השיג הראב"ד ממה שכתב למעלה דכל השררות בירושה וא"ל שהקב"ה לא כרת לו ברית וא"כ לא יהי' ראוי הא מוכח מהנ"ל שפוסק להם הקב"ה שיהי' ראוי, אבל לפמ"ש א"ש דודאי כרת ברית שיהי' ראוי ומ"מ גם בראוים אינן מחויבין הצבור למנותם אלא תלי' ברצון הצבור ולמעלה לא כתב שכל המינוין ירושה רק שהבן קודם למלאות מקום אביו אפילו איכא דעדיף מיני' רק למלכי בית דוד כרת ברית שיתן בלב הצבור לחפוץ בהם אם יהי' ראוין ולא למלך משאר ישראל אפילו יהי' ראוי מ"מ לא כרת לו ברית שיהי' מרוצה לצבור, ולפ"ז מוכח מיכן דאפילו מינוי שהוא בירושה אינו רק ברצון הצבור וזה בא הרמב"ם להשמיענו דהא זאת לא שמענו עוד ממנו בכל מה שכתב למעלה:

ואחרי כל הדברים האלה אין מדברי ריב"ש אשר בשערי הרב הג' הנ"ל ראי' כלל שמחויבים הצבור למנות הבן תחת אביו על כסא הרבנות והמעיין שם בריב"ש בשאלה ובתשובה יראה כי הצבור הי' מרוצה עם מוהר"ר יוחנן בהרב ר' מתתי' והראי' שכבר ישב אצלם על כסא רבנות תחת אביו אלא שמהר"ם לוי רצה להורידו ולמנות מהר"ר ישעי' תחתיו יען שהי' גדול ממוהר"ר יוחנן וע"ז שפיר כ' הריב"ש כיון שמרוצה לצבור אפילו הי' תחילת המינוי הי' מהר"ר יוחנן קודם למלאות מקום אביו אפילו הי' מוהר"ר ישעי' גדול ממנו בחכמה כיון שממלא מקום אבותיו ביראה, וכן בעובדא דמבי"ט שם כפי מה שהביא הרב הנז' כי המבי"ט אינו תח"י הי' רוב הקהל מרוצים בהבן רק קצת מתרעמים מאחר שהי' שם בקהל הנז' אחד שהוא יותר בקי ממנו וכו' מלשון זה נראה שהי' גם הם מרוצים עם הבן רק יען שהי' עדיף מיני' הי' חושבים שיותר ראוי להושיב על כסא הרבנות הא דעדיף מיני' וע"ז שפיר כ' המביט שאעפ"י שהקהל לא הי' ממנים אותו וכו' ולא היו כותבים הסכמה הם מחויבים לקבלו מצד הדין שהוא יורש שררות אביו בלי הסכמתם היינו הסכמתם הנזכר שם למעלה אבל ודאי שצריכין להיות מרוצים עמו כמ"ש] כמו שהוא הדין כמבואר וכו', ובדברינו אלו יש לסלק גם מעל הריב"ש ומבי"ט קושית חת"ס ל"ל קרא מיוחד לכה"ג שבנו קם תחתיו תי"ל דילפינן ממלך בקרב כל ישראל לרבות כל המינויין שבישראל, דנ"ל דס"ל לריב"ש ולמבי"ט דבמינוי של קדושה ככה"ג וכדומה אינו יורש למלאות מקום אביו שלא ברצון הצבור כמ"ש אלא דברצון הצבור הוא קודם אבל במלך וכדומה הוא יורש אפילו שלא ברצון הצבור והכי דייק לישנא דגבי מלך נקט הספרי מלמד שאם מת בנו עומד תחתיו ובכה"ג נקט בתו"כ מלמד שהבן קודם לכל אדם וכנ"ל וא"כ אין ללמוד כלל כה"ג ממלך כיון דאין דינם שוה דבן מלך ממלא מקום אביו אפי' שלא ברצון הצבור וכה"ג דוקא מרצון הצבור:

והא דעברוהו לר"ג אף דאז הי' כתר תורה משלים לכתר מלכות וא"כ יורש גדולת אביו אפילו נגד רצון הצבור י"ל כיון דעיקרו הוי מ"מ כתר תורה רק דפתיך בי' גם כתר מלכות א"כ אינו יורש שלא מרצון הצבור וכן הא דאין ממנין פרנס על הצבור אא"כ נמלכין בצבור תחילה שהבאתי היינו נמי דוקא במינו של קדושה כמו מינוי של בצלאל למלאכת המשכן אבל שאר שררה יורש אפילו בלא דעת הצבור וכנ"ל ולפ"ז אין אנו צריכין לדחוק בדברי רמ"א סימן רמ"ה דקאי דוקא אהחזיק עצמו בשררה ולא ארבנות אלא די"ל דקאי נמי ארבנות ובנו קודם דקאמר היינו מדעת הצבור וכמ"ש:

איברא מדברי בעל ע"מ ומהרשד"ם בתשו' נראה להדיא למעיין בדבריהם הקדושים שמחלקין בין כתר תורה לשאר מינוי אפילו של קדושה וז"ל ע"מ הני מילי בכתר כהונה וכתר מלכות וכל דדמי לי' וכו' אבל גבי נשיא ואב"ד כיון שכתר תורה מונח בקרן זויות הרוצה ליטול יבא ויטול וכן מלשון מהרשד"ם שם סי' פ"ה שכתב כי המרביץ תורה וכו' צריך שיהי' פקיע בד"ת וכו' עד שלבי אומר לי שלא דיבר הרב בענין ת"ח דהרי כתיב צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה ואמרן המעמיד דיין על הצבור וכו' וע"ז צדקו דחז"ל ביומא [ע"ב] שאמרו ג' זירים הם וכתר תורה אינה ירושה אלא כל הרוצה ליטול וכו' מזה נראה שהם קא' דוקא בכתר תורה ולא אשאר מינוי קדושה, ולפימ"ש צ"ל דאע"ג דגבי כהונה ושאר מינוי קדושה ג"כ אין הבן קודם אלא מדעת הצבור מ"מ בכתר תורה כיון שעיקרו להגדיל תורה ולהאדירה אין לו קדימה אפילו מדעת הצבור נגד גדול ממנו, וממילא לא קשה מה שתמה מעלתו נהי שכתר תורה הפקר אבל גם אם זוכה בהפקר יורש הבן ולמ"ש דאפילו נימא שיורש כתר תורה היינו רק כשאר מינוי קדושה דוקא ברצון הצבור יש לו קדימה נגד דעדיף מיני' א"כ אין לו דמיון כלל לשאר הפקר שזוכה האב דיורש הבן ממילא משא"כ כאן דאכתי תלוי בדעת אחרים אין לומר דמהני זכות האב לבן אפילו לקדימה אי לאו דגלי קרא וכיון דיש חילוק בין כתר תורה לכתר כהונה דכתר תורה הוא הפקר ואין ללמוד ממנו לשאר ירושה ודאי לא דמי כנ"ל:

ובלאה"נ נמי נראה דלא דמי לאם זוכה האב בשאר הפקר דבאמת דברי מהרשד"ם שם תמוהים שהביא ראי' דכתר תורה הפקר מיומא ע"ב ג' זירים הן וכו' של מזבח זכה אהרן ונטלו של שלחן זכה דוד ונטלו של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח ושם הפי' מי שרוצה ללמוד יכול לקנות שלמות התורה אבל לא לנהוג שררה על הצבור שהרי זה לא תלי' ברצונו אם רוצה ליקח יבא ויקח מעצמו וחלילה להשתרר על הצבור ברבנות נגד רצונם ועיין חו"מ סי' ח' וחת"ס חו"מ סי' י"ט, אלא נראה דס"ל למהרשד"ם דהוא הוא דבשלמא כתר מלכות שאינו צריך למלאות מקום אבותיו בתורה וכמ"ש הרמב"ם פ"א ממלכים אע"פ שאינו ממלא מקום אבותיו בתורה מעמידין אותו ומלמדין אותו וכו' ע"ש וכן בכה"ג כמבואר ברמב"ם פ"ה מכלי מקדש ה"ב דכל המעלות שמנו חכמים בכה"ג הוא רק למצוה לכתחילה אבל בדיעבד אם נתרבה מ"מ נתרבה וביומא דח"י ואומרים לו אישי כה"ג שמא שכחת או שמא לא למדת וכו' וא"כ שררותו אינו תלוי רק ביחוסי כהונה שפיר י"ל דהאב זוכה לבניו עד סוף כל הדורות אבל כתר תורה שמונח הפקר מי שרוצה לקנות חכמה ובינה יוכל לקנות ואינה ירושה מאב לבן ואין ת"ח מצוין וכו' כבנדרים דפ"א ואם לא יעסוק בתורה ולא יהא ת"ח אינו יכול לנהוג כלל שררות התורה איך יזכה האב לבן בדבר שמחוסר מעשה הלימוד עדיין ולא דמי לשאר ירושה שאינו מחוסר מעשה ובא ממילא ולזה כוון נמי בעל ע"מ לפענ"ד:

ונבהלתי מראות מה שהביא הרב הנ"ל דעכשיו שהרבנים מקבלים שכר מהצבור אין דינם כבזמן הש"ס כי לא צותה תורה ע"ז, והוא פלא הלא ילפינן הכל ממלך ועיין ברמב"ם פ"ד ממלכים כל ההכנסות שהי' למלך מן העם ותחילת דברי פיהו שם יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו וכו' וכי יש שכר גדול מזה אפ"ה יורש הבן, וגם בכה"ג דרשינן בכמה דוכתי בש"ס והכהן הגדול מאחיו שאם אין לו משלו גדלהו משל אחיו ועיין ברמב"ם פ"ה מכלי מקדש ה"א וא"ל שזה אינו אלא למצוה מ"מ איך יורש הגדולה ויהי' מצוה על אחיו הכהנים להעשירו אם אין לו משלו וכן יש לו זכות ליטול חלק בראש עיין רמב"ם שם הי"ב:

שבתי וראיתי כי הלכה כר' שמעון ב"ג מעלתו נ"י גם בראי' אחרונה ממדרש פ' פנחס בפסוק יפקוד וכו') ומה שהביא הרב הנ"ל ממשל הילקוט פנחס שם מלך בו"ד שלא הי' לו בן ראוי למלכות וכו' לק"מ דודאי אלו היו בני משה ראוין לגדולתו ודאי לא הי' הקב"ה מקפת שכר בחיר ד' נאמן ביתו מרע"ה אלא כך כונת רבינו חת"ס שמשה הי' סבר שכתר תורה בירושה כשאר שררה וא"כ לא בעי ממלא מקום אבותיו בתורה רק ביראה וביראה הי' היו ממלאים מקומו לכן ביקש שירשו מקומו ולולי כן לא הי' מבקש כן אבל הקב"ה השיב לו בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה וכו' יע"ש בתנחומא ובמ"ר וכתר תורה אינה בירושה רק למי שגדול בתורה ושייך ליהושיע וכמ"ש מרן ז"ל וכיון דבאמת אינו בירושה שפיר כתב הילקוט שלא הי' ראוי כיון שלא היו גדולים בתורה כיהושיע אבל אם הי' בירושה ודאי היו ראוין אף שאינם גדולים בתורה כיון שממלאים מקום אבותם ביראה וזה ברור:

העולה מכל מה שכתבתי לדינא יש בזה וי"ו דינים:

א) מלך וכדומה מינוי שאינה של קדושה הבן יורש שררות האב נגד רצון הצבור:

ב) דזה דוקא במינוי ושררות אשר מחויבים להעמיד כגון מלך ובכל רגע שאינם מעמידין עושים עברה אבל במינוי שאינם חייבים למנות ל"ש ירושה כלל:

ג) במינוי של קדושה אין כופין את הצבור להעמיד הבן במקום אב אבל ברצון הצבור הבן קודם אפילו איכא דעדיף מיני':

ד) וכתר תורה לדעת הריב"ש ומבי"ט ג"כ הדין כשאר מינוי קדושה כנ"ל ולדעת מהרשד"ם וע"מ ליכא בכתר תורה קדימה כלל אפילו ברצון הצבור רק ראוי להעמיד מי שגדול יותר מן הבן בתורה:

ה) דאפילו בחיי האב דליכא תורת ירושה מ"מ אם האב אינו יכול לעמוד בשימושו הבן קודם לכל אדם ובזה אפשר דאפילו במלך וכדומה הוא רק ברצון הצבור יש להבן דין קדימה נגד עדיף מיני' אבל אין כופין את הצבור אלא במיתת האב מדין ירושה:

ו) אם הבן רוצה למחול על כבודו לדעת מהרש"א בח"א א"י למחול כבוד מלכות שמים אשר בקרבו לא מיבעי' במינוי שאינו של קדושה שכופין את הצבור ודאי א"י למחול אלא אפי' במינוי קדושה שיש לו רק דין קדימה אם הצבור מרוצין עמו אינו רשאי למחול כבוד שמים ולטעם רש"י בכתובות או לטעם ריטב"א בקידושין אם רוצה למחול על כבודו יכול למחול:

ואל ירע בעיניו אם דברי אינם מסודרים כראוי כי המון טרדותי לא נחני לעיין היטב קודם כותבי ועיוני וכתבי באים כאחד, א"ד ידידו הנאמן החותם בברכת התורה ולומדי' לשמה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה