אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שלג

תשובה שלב

שיל"ת ב' אויפאלו א' לס' שופטים תרנ"ג לפ"ק:

מ"ש בענין הפסד מרובה שכתב פ"ת סי' ל"א אות ב' ושבו"י בסולת למנחה כלל ל"ח ד"ב הביאו הגהות מהרב"פ ביו"ד סי' רמ"ב. בהנהגת או"ה כדאי לסמוך עליו בזה והכל לפי ראות עיני המורה ובתשו' חת"ס שדא נרגא בכל הפ"מ דזה שייך רק לבעל הבהמה אבל אחרים למה יקנו לכתחילה ולא ציין הסי' [עיין או"ח שם סס"י ס"ה] ולפענ"ד למה שהביא פ"ת יו"ד סי' ש"פ דדבר האבד אפי' לאחרים מותר האבל לעשות ולפיכך מותר לרופא לילך תוך ז' ה"נ אם הוא הפ"מ לישראל אחד מותר לכל ישראל אפי' לכתחלה:

ובהגהות מהרצ"ח בחולין מ"ט ע"ב דקאמר ואי דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל דמזה מבואר כמ"ש ש"ך יו"ד סי' רמ"ב בהנהגת או"ה דבאי' תורה לא מקלינן בהפסד מרובה ועיין בש"ך שם ד"ה עוד ועיין חולין ע"ז ותמה הנ"ל דזה סותר גמרא ר"ה כ"ז ע"א ויומא ט"ל ע"א דמבואר דאפי' בדאורייתא אמרי' התורה חסה וכו' ע"ש ומחלק עפ"י המבואר באו"ח תרנ"ו דבמ"ע א"צ לבזבז כל הונו כדי לקיימה אבל בל"ת צריך לבזבז כל הונו קודם שיעבור ולכן בל"ת לא מקילינן בדאורייתא בהפס"מ אבל שם ביומא ובר"ה קאי במ"ע שפיר אמרינן אפי' בדאורייתא תורה חסה ע"ש והחילוק בין מ"ע לל"ת כתב פמ"ג סי' תר תרנ"ו באשל אברהם משום דבמ"ע הוי שב ואל תעשה אבל בל"ת הוי קו"ע:

ובני הרב הגדול מוהרי"י נ"י הקשני מסנהדרין כ"ו דהתירו לחרוש ולזרוע בשביעית בזה"ז דרבנן משרבו האנסין והרי אפי' באי' דרבנן הביא פ"ת יו"ד קנ"ז אות ד' בשם תשובות חו"י סי' קפ"ג ורדב"ז ח"א סי' קמ"ה דצריך לבזבז כל הונו קודם שיעבור ואפ"ה מקילינן באיסור דרבנן בהפ"מ הנה מהא דסנהדרין לא קשי' כלל דדוקא ביחיד שצריך לבזבז כל הונו כדי שלא יעבור איסור דרבנן משום דאיסד"ר במקומו עומד שהוא איסור דרבנן אבל שם בסנהדרין התירו רבנן איסור חרישה וזריעה בשביעית בזה"ז דרבנן משרבו האנסין לכ"ע והם אמרו טוט אסור וטוט שרי ואין כאן איסד"ר דהם תקנו שלא יהיה איסור כלל ולק"מ:

אבל הא קשי' איך מקילינן באי' דרבנן בהפס"מ ונ"ל דגם ק האי לק"מ עפמ"ש תוס' ריש גטין דע"א נאמן באיסורין להתיר יותר מלאיסור וראיתי באחד מן הראשונים הטעם דהוי כמו אפוקי ממונא ועיין ש"ך יו"ד סי' קכ"ז סק"ב ועיין תוס' ב"ק כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל איך הולכין בתר רוב דיינים בממון הא אין הולכין בממון בת"ר ותי' משום דמיעוט מבטלין דעתם כן פירש גט פשוט כוונת דבריהם ותומים בקת"כ אות קכ"ג פירש משום שהרוב מוציאין ממון ולהם אין ספק וגם אני כת כתבתי כן בתשו' אחת [בי"ש חו"מ] וכ"ז שייך בדיינים שהיו יושבין ביחד אבל ברוב פוסקים נגד מיעוט פוסקים אם יחיד פוסק כרוב ל"ש זה ועיין שאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ז לכן בהפס"מ שפיר מקילינן כדעת יחיד משום סד"ר לקולא ואי משום רוב כיון דהוי כאפוקי ממונא לא אזלינן בת"ר אבל באיסור דאורייתא אפי' לא אזלינן בת"ר מ"מ גם סדא"ו לחומרא אבל לעבור על ודאי אי' דרבנן שפיר צריך לבזבז כל הונו וא"ש:

מיהו כ"ז לפלפולא אבל גוף סתירת הגהות מהרצ"ח אינו סתירת זקנים די"ל דהן באיסור תורה והן במ"ע ל"ש התורה חסה אבל רק במ"ע חיובית שאם אינה מקיימה הוא עובר בעשה ונקרא עבריין אבל שם בר"ה וביומא מיירי במצוה דרשות שאם עשאה הוא מצוה אבל אם אינו עושה לא עבר בעשה בזה שפיר אמרינן התורה חסה על ממונם של ישראל ורחמנא יחום וירחם עלינו במהרה, ויהי' לנו שמחה ואורה, אור תורה, עדי ישוכלל אולם והבירה כנפש החותם בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה