בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שלב
עוד להרב הנ"ל
מה שבא לדון ולהשיג על הכלל שכתבתי דבספק מציאות היכא שאפשר לידע בשום פעם שלא עפ"י נביא אף שעכשיו לא ידעינן רק עפ"י נביא סמכינן עליה אבל בדבר שא"א לידע רק עפ"י נביא בכה"ג אין סומכין עליו וע"ז השיג מיבמות ל"ה אם יבא אלי' ויאמר דהא דאיעברא אפולי מפלה וכו' ידע ידידי דסברתי כך דבספק התלוי בסברא הוא מעשה ב"ד והוראה ובזה אין סומכין על נביא דלא בשמים היא והתורה ניתנה לנו עפ"י סברת שכל אנושי כמ"ש דרשות הר"ן אבל ספק במציאות אינו מעשה ב"ד והוראה רק בגדר עדות ובזה ל"ש לא בשמים היא רק במקום שצריך עדי ראייה דוקא כמו בדיני נפשות ודאי אין סומכין עליו אבל במקום דסגי בידיעה בלא ראייה כמו בד"מ עיין שבועות ל"ג בזה וודאי סומכין על הנביא דמה לי שידע בנבואה או באומדנא כהאי דשבועות ושפיר סומכין על עדות הנביא אבל כ"ז היכא דיש מציאות להעיד גם שלא בנבואה רק עכשיו א"א להעיד אלא בנבואה אבל בדבר שא"א לקיים דין תורה בשום אופן רק על פי עדות נביא הא לא אמרינן שהתורה תסמוך דינים על הנס ונבואה וכמ"ש רמב"ן בחומש בכמה דוכתי [ע"ל סי' קמ"ב] וכמו בפ"א שא"א לקיים דין פ"א רק עפ"י נביא אבל בחולץ למעוברת וכו' דין חולץ למעוברת כתיב בתורה הלא לא כתיב רק דאם אין לה בנים זקוקה לחליצה וליבום ואם יש לה בנים אינה זקוקה ודין זה אין צריך לנביא רק עכשיו אירע חולץ למעוברת בזה שפיר סמכינן על הנביא ועדותו אף שא"א לפסוק דין זה בשום פעם רק עפ"י עדות נביא וא"ש ועיין ב"מ שם שפלפל בגמרא זו:
ובזה מיושב קושית פנים יפות פ' שופטים בפסוק איכה נדע את הדבר הלא אפשר לידע ע"י שני נביאי אמת שמעידים עליו שהוא נביא שקר עיי"ש ולפמ"ש כיון דדין זה לא משכחת רק עפ"י נביא לא סמכינן על עדותו ועוד דבדנ"פ דלא בידיעה בלי ראיה אין סומכין על עדות נביא כנ"ל:
ועוד נ"ל לפמ"ש הרי"ף ביבמות ט"ל ע"ב גבי ואישתעמודנא כיון דלאו אמילתא דממונא ולאו אמילתא דאיסורא קא מסהיד גילוי מילתא בעלמא הוא וכיון דאיתחזק כן שפיר סמכינן אח"כ אפי' לדיני נפשות א"כ ה"נ הא דסמכינן על נביא דאומר דהא דאיעברי אפולי מפלה היינו רק גילוי מילתא וכיון דאיתחזק שהוא נפל שפיר סמכינן אח"כ אפילו לענין חליצה וד"ת:
ובזה מיושב קושי' תוס' יו"כ יומא ע"ה מהא דהמן היה מגיד איזה בן שבעה לראשון וכו' הא אין סומכין על הנס ונביא בד"ת ולפמ"ש הגדת המן הי' רק גילוי מילתא שלא לדינא וכיון דאיתחזק כן מהני אח"כ אפי' לדיני נפשות, אך מה שהק' שם משבת ל"ד צ"ע דשם מוכח דרשב"י למעשה עשה כן וצ"ל כתירוצו שם:
ומה שהביא מירושלמי שהביא תוס' ע"ז מ"ה ד"ה כל מקום שאתה מוצא הר וגבעה דביהמ"ק נבנה עפ"י נביא ומוכח דנאמן לברר אפי' ספק שאין בכח אנושי לעמוד עליו והתפלא על פני משה שפירש דנביא התיר מחובר לגבוה הא אין סומכין על הנביא נגד ד"ת, לא כוון יפה דהרי זה רק עקירת מצוה לפי שעה והודה דמחובר אסור לגבוה מה"ת רק בפרט זה צוהו ד' שמותר ובזה שפיר סומכין עליו כמ"ש הרמב"ם פ"ט מיסוה"ת ה"ג וצדקו דברי פ"מ ומכ"ש שיכול לברר ספק במציאות לפי שעה ועיין מ"ש חת"ס יו"ד סי' רל"ג לקדוש זקני בשם רבו בפירוש הירושלמי שהיה רק בירור:
ועוד לפמ"ש חת"ס סי' רל"ו בפי' הפסוק ככל אשר אני מראה אותך וכו' וכן תעשו לדורות עפ"מ שאני מראה לך ע"י נביא עיי"ש א"כ כך היה ד"ת מעיקרא דדינא דבנין ביהמ"ק יהיה עפ"י מה שיאמר הנביא ולק"מ:
ובלאה"נ מ"ש שהוא דבר שאין בכח אנושי לעמוד עליו הוא דבר בדוי מלב וכי לא היה אפשר שיחיה אדם אלף שנים ויעיד שהיה שם עמק קודם שזכה אאע"ה בארץ או בשאר אופן שלא עבדו שם ע"ז רק שלא הי' עדות כזה ובזה שפיר סומכין על הנביא לפי מ"ש אבל טריפות שבפנים אינו בחק אנושי לידע אם לא עפ"י נביא:
ועוד דהתם גם האי דכל מקום שאתה מוצא הר וגבעה דע שיש שם ע"ז ג"כ לא היה עפ"י עדים שהעידו לפי ד"ת רק עפ"י נבואה ושפיר מהני נביא לברר שמקום זה לא עבדו ונבואה אסור ונבואה שרי אבל במקום שאסור עפ"י ד"ת שפיר י"ל דאין סומכין על נביא לברר ספק מציאות היכא דלינא לברר רק עפ"י נבואה וא"ש:
ומ"ש מש"ך סק"ה סקי"ז ופלתי סי' פ"ז אות ד' ידע כי מאחרונים אין בזה ראי' כלל והוא ודאי רק מליצה ועיין ב"מ שם שר"ל גם בגמ' כן אבל הדבר צריך חכם ומבין מדעתו להבחין איזה מליצה ואיזה דוקא למ"ש בתירוץ הא' ודאי אין ראיה משם וגם אולי בכח אנושי לעמוד אם נסחה כל האי' במבשא"מ עפ"י חכמת הכימיא"ה:
ועל מ"ש דחזקת כשרות וצדקות הוא ככל חזקה דמעיקרא וכ"כ מהרשד"ם בתשו' חחו"מ רס"י ש"י ודלא כפנ"י גיטין י"ז שהוא מכח רוב ישראל כשרים כתב דפנ"י הוכיח זה משני כיתי עדים המכחישים זא"ז דכל אחת באה בפני עצמה ומפירה ומוציאין ממון על פיהם וכתבו תוס' הא דלא אמרינן אוקי' ממון אחזקתו היינו משום דאוקי עדים בחזקת כשרות ואי הוי רק חזקה דמעיקרא אמאי יפה כחה מחזקת ממון וע"ז ה' גם אם חזקת כשרות מטעם רוב קשי' הא אין הולכין בממון אחר הרוב ועוד איך מהני כלל עדים להוציא ממון הא אין הולכין בממון בת"ר רק לזה י"ל דאין לנו במה להסתפק ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן וכמ"ש אני בכונת רמב"ם ביסוה"ת אבל בב' כיתי עדים קשי' אלו תורף דבריו, ידע דבב' כיתי עדים נר אם כל אחת באה בפ"ע ומעידה כיון דעכ"ח אנו צריכין לומר שאין אנו דנין על השניה דאל"כ ל"ש חזקת כשרות כלל דודאי אחד פסולה כמו בשני שבילין בבאו לשאול בב"א וא"כ הוי כאלו כת השניה לא היה בעולם ואין כאן במה להסתפק ושפיר כשרים להעיד ולהוציא ממון כמו שניחא בכל עדים אבל אם הוא מכח חזקה קמייתא שפיר הק' פנ"י, ועוד לפענ"ד כונת הפנ"י להוכיח דלאו משום חזקה קמייתא בלחוד הוא אלא דאיכא נמי חזקה מכח רוב ישראל כשרים וא"כ הוי רובא וחזקה ועדיף מחזקת ממון ושם בגיטין אפילו היתה פנוי' כשזינתה איתרע רוב ישראל בחזקת כשרות ואיתרע ממילא נמי חזקה קמייתא וא"כ לק"מ:
אבל לפענ"ד נראה סברא ישרה דאף שתוס' כתבו כן ב"ב דף ל"א ע"ב ד"ה ור"נ אך אין כונת התוס' דמוקמינן להו אחזקת כשרות חזקת צדקות אבל כונתם חזקת כשרות לעדות והרי מעיקרא היה להם חזקה שהם כשרים לעדות ולהוציא ממון על פיהם ומוקמינן להו בחזקתיהו שעדיין כשרים לעדות ולהוציא ממון על פיהם וא"כ ל"ש לומר שחזקת ממון מנגדה שהרי חזקה אומרת שאין כאן חזקת ממון ועדיף ממאי דקיי"ל בחו"מ סי' ע"ה ס"ט בא"י אם פרעתיך דחייב ולא אזלינן בתר חזקת ממון משום דחזקת חיוב מעיד שאין כאן חזקת ממון עיי"ש וזה סברא עמוקה וברורה:
ובזה מיושב מה שהק' קצו"ח סימן ל"ד סק"ה במ"ש רמ"א ואפילו פסול מה"ת אין לפסלו אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד בב"ד ואח"כ באו עדים עליו שעבר עבירה ואין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן גברא אחזקתיה וכו' וקשה הא הו"ל תרי לריעותא חזקת ממון והרי הרשיע לפניך כמו במקוה שנמדד דכאן ל"ש תירוץ שכתב בש"ש ש"ג פ"ד ע"ש, ולפמ"ש א"ש דבמקוה שאני דחזקת טמא הוי חזקה כמו חזקת מקוה ובחזקת מקוה יש ריעותא אבל חזקת עדים הוא שיש להם כח להוציא ממון מחזקתו כמ"ש וא"כ אין לדון מצד חזקת ממון כלל רק מצד הרי הרשיע לפניך ומוקמינן להו אחזקה דמעיקרא עד השתא שהיה להם כח לבטל חזקת ממון והבן בקוצר:
ובזה מיושב נמי דעת מהרי"ק שורש קמ"ג שמחייב בפדיון משום חזקת האשה שלא נפטר רחמה וחזקת נפל שאין איבריו מרוקמים אשר עמד עליו בנ"צ סי' ש"ה הא אין הולכין בממון בת"ר ומכ"ש בתר חזקה דכאן היה חזקת חיוב פדיון אם תלד זכר וספק אם נפטר דלא אזלינן בתר חזקת ממון כמו באינו יודע אם פרעתיך משא"כ בנידון דצ"צ סי' קנ"ה דהספק אם היא בת כהן או לוי דהוי הספק אם נתחייב רחמה והוי כא"י אם הלויתני שפיר כתב דאזלינן בתר חזקת ממון וא"ש:
ומ"ש דמהרי"ק ס"ל כפנ"י ס"פ המדיר דאף דאין מוציאין ממון ע"י רוב מ"מ בחזקה קמייתא מוציאין דחזקה עדיף מרוב והא דרובא וחזקה רובא עדיף היינו משום דהיכא דרוב סותר לחזקה אין כאן חזקה כלל דרוב מעיד דאין כאן חזקה וחזקה אינו מעיד שאין כאן רוב יפה כתב, אבל מה שהביא ראיה לפנ"י מתשובת הרא"ש שהביא הטוח"מ רס"י ל"ה ומתוס' ב"ב קנ"ד סד"ה ועוד אינה ראיה דשם לאו בחזקה קמייתא מיירי אלא מחזקה דרבא חזקה הביא סימנים וחזקות כאלו בודאי עדיפי מרוב כמ"ש אחרונים גבי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה אין עדים חותמין על השטר דמוציאין ממון על פי חזקות אלו אף למאן דאמר אין הולכין בממון בתר רוב:
ועוד נ"ל לפמ"ש הרמב"ם בפתיחה ובספר המצות ל"ת רפ"ו דיש לאו לקבל עדות רשע משום אל תשת רשע עד וידוע מ"ש הפלא"ה ספ"ק דכתובות דהיכא דה דהחזקנו הרוב לענין שאר דברים מהני גם להוציא ממון ומעתה בשני כתי עדים כיון דלענין שהוא מותר לב"ד לקבל עדותן שפיר מוקמינן להו בחזקת כשרות דלענין זה ל"ש חזקת ממון ונפ"מ בקבלת עדותן לענין תפס לא מפקינן מיניה ואם כן מהני ממילא נמי לענין ממון ולק"מ:
ובזה יובן דבש וחלב תחת לשון הגמ' שם דהנה במעיד עדות שקר יש בו פסול משום דהוא רשע וגם חיישינן לן למשקר כיון דהוא רשע דחמס והנה אם לא הי' רשע דחמס ליכא חשש משקר כלל כמ"ש נמ"י בסנהדרין רק משום דאסור לקבל עדותן אין אנו צריכין לדברי הפלא"ה כלל רק כיון דמוקמינן להו בחזקת כשרות ומותר לקבל עדותן שוב ל"ש חזקת ממון דליכא חשש משקרין כלל ולכן אמר ר"ה זו באה בפ"ע ומעידה שמותר לקבל עדות מהן משום חזקת כשרות וכיון שהחזקנו חזקת כשרות מהני נמי לענין להוציא ממון ור"ח השיב ודאי אי ל"ה רק פסול רשע ולא חשש משקר היה ניחא דמותר לקבל עדותן אבל כיון דהוא רשע דחמס וחשש משקר בהדי סהדי שיקרא ל"ל לקבל עדותן כלל כיון שיש חשש משקר וא"כ אין אנו מקבלין עדותן כלל ול"ש לומר שהחזקנו חזקת כשרות וא"ש:
ומה שתמה על פנ"י ס"פ המדיר שכתב דוקא היכא דמוחזק טוען ברי אין הולכין בממון אחר הרוב כמו באיסור דמהני ברי נגד רוב וחזקה עיי"ש מסוגי' ב"ב צ"ב דאמרי' כי אזלינן בת"ר באיסורא אבל בממונא לא אלמא דאותו רוב דמהני באי' לא מהני בממון, לא עיין יפה דפנ"י לא כתב רק היכא דאיכא דררא דממונא שיש ספק לב"ד בלא טענותיהם אז אזלינן בממון בת"ר היכא דנתבע טוען שמא אבל היכא שאין ספק לב"ד בלא טענותיהם אין הולכין בממון בת"ר אפי' המוחזק טוען שמא משום חזקת ממון ובכה"ג אמרינן בגמ' דבאיסור אזלי' בת"ר היכא דליכא ברי כנגדו ולא בממון משום חזקת ממון:
ואשר דקדק אחרי מ"ש דחזקת צדקת שכתבו תוס' גבי מכה אביו ואמו כונתם דאין כאן במאי להסתפק כמ"ש ש"ך יו"ד סי' פ"ג וכתוס' סוטה כ"ח וק"ל הלא בעולה ופ"א ופסח ואחריני דיליף מינייהו התם רוב ג"כ ליכא במאי להסתפק הדבר פשוט דשם יש במאי להסתפק בכולהו דודאי איכא מיעוט טריפות בעולם גם שנעשו טריפות אחר שנולדו וזה מחויב בטבע אבל כאן וכי ודאי יש מיעוט נשים בעולם נשי ישראל שנבעלות לאחרים ומזנות תחת בעליהן רק רוב ודאי אינן מזנות ומיעוט אפשר מזנות אבל אין המיעוט ודאי לכן שפיר כתבתי דאין במה להסתפק:
ומה דק"ל א"כ איך ילפינן חזקה מנגע דילמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא הא אין במה להסתפק שנתחסר עיין ברמב"ם פט"ז מטומאת צרעת ה"י שכבת דנגעי בגדים ובתים אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא בישראל להזהירם מלה"ר ר שהמספר לה"ר משתנות קירות ביתו אם חזר בו יטהר הבית וכו' וא"כ בודאי יש להסתפק שחזר בתשובה ונתחסר הנגע דכל ישראל כשרים וחוזרין בתשו' ובלאה"נ דבר שאינו במנהגו של עולם רק בדרך נסיי לא יתמיד ושפיר יש במאי להסתפק, וד' יטהר לבבינו לעבדו באמת ויפתח לבינו בתורתו לכווין הלכה לאמיתה כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: