אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שלא

תשובה של

לרב גדול אחד נ"י:

שיל"ת ג' מטות תרמ"ה לפ"ק:

אודות דברי בית מאיר בתשובת צלעות הבית סימן א' שהוכיח דאין סומכין בדיני תורה על אליהו הנביא אפי' לברר ספק התלוי במציאות דאל"כ איך מוכח מפרה אדומה ועגלה ערופה דאזלינן בת"ר דילמא עפ"י נביא נעשה שאמר שאינו טריפה ומעלתו הוכיח דבספק התלוי במציאות שפיר סומכין על נביא אפילו לדיני תורה מפסחים דף ל"ד ע"א דקאמר אא"ב פסול טומאה הוי משום הכי בעי עיבור צורה שמא יבא אליהו ויטהרנה [בזה קדמו בהגהות מהרצ"ח חולין ה'] ומגיטין מ"ב ע"ב דקאמר אם יבא אליהו ויטהרנה ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא קנין כספו קרינא ביה ומיבמות דף מ"א ע"ב דקאמר אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת חליצה ויבום הוא מבואר דסמכינן אנביא בספק במציאות:

תשובה: עיין במל"מ פ"ט מאישות ה"ו ד"ה ודע והג"פ שהתעורר בבנין זה ולפענד"נ לחלק דשם בפסחים אפשר לידע גם שלא בנבואה שלא נגע בהם טומאה וכן ביבמות אפשר לידע גם שלא בנבואה איזה מהן קידש וכן בגיטין אפשר לידע איזה וולד כהנת ואיזה של שפחה רק עכשיו אירע שאין אדם יודע רק אלי' עפ"י נבואה בזה שפיר אמרינן דבספק במציאות סומכין על נביא אבל בפ"א וע"ע אי לא אזלינן בת"ר א"א לידע שהיא כשרה רק עפ"י נביא בזה אין סומכין על נביא אפי' הספק במציאות דא"כ כל הדין תורה יהיה סמוך רק על נביא והא לא אמרינן:

ואשר כתב לתרץ דאמירת הנביא אין עושה ודאי דכל הנביאים רואין באיספקלריא שאינה מאירה ורק לבתר דידעינן רוב סמכינן גם על הנביא דעפ"י רוב שפיר חזי אבל אי לא אזלינן בתר רוב לא הוי סמכינן על הנביא, אהובי היה פחז כמים לדבר בנביא ד' וחו"ש לומר כן שיש שום ספק בכל דברי נביאים והם רק מצד הרוב אבל אנו מאמינים באמונה שלימה שכל דברי נביאים אמת בלי שום ספק ומיעוט כלל ועיין מ"ש הרמב"ם פ"י מיסוה"ת ה"ג אבל הנביא כל דבריו קיימין שנ' כי לא יפול מדבר ד' ארצה ודבר ד' כבר שאין בו תבן כלל וכו' עד הנביא יודיע לכם דברי אמת עיי"ש, מכ"ז מבואר דאין ספק ופקפוק וגמגום כלל בדברי הנביא ואינו רק מכח רוב ועיין ברמב"ם פ"ז מיסוה"ת ה"ו הבדל שיש בין נביאת משה לשאר נביאים ובתוך דבריו כתב ששאר נביאים רואים מה שהם רואים במשל וחידה וכו' משה רבינו וכו' אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל וכו' ונראה שזה פירוש אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה אבל לא שיהיה שום ספק בדברי הנביא אם שפיר חזי ועיי"ש ה"ג הדברים שמודיעי' לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעים לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא וכו':

ותדע לך דאם נאמר דדברי שאר נביאים הם רק מכח רוב א"כ אמאי לא ילפינן רוב מדכתבה התורה דעובר על דברי הנביא חייב מיתה בי"ש ועיין רמב"ם פ"ט שם ה"ב ואמאי דילמא הוא מהמיעוט ולא חזי שפיר אלא ע"כ דדבריהם ודאי אמת בלי שום ספק ולא מטעם רוב בלבד שוב ראיתי שנשמר מראיה זו עפ"י חי' הר"ן דהא דקאמר מנ"ל רוב קאי אדר"ה דנשחטה בחזקת היתר עומדת והיינו משום רוב ערפות ולכן ניחא לי' למילף משום דילמא טרפה ועדיין לא הואיל לר' מרי דיליף ממכה אביו ואמו דאין הילפותא משום דילמא טרפה ועוד כיון דגם מפ"א וע"ע לא מוכח רוב אלא משום דסמיכה על הנביא הוא מטעם רוב א"כ ל"ל כולי האי לילף מיד מנביא:

עוד כתב עפמ"ש הרמב"ם ספ"ז מיסוה"ת דהא דסומכין על הנביא ולא חיישינן שמא נביא שקר היינו משום שראוי לנבואה מעמידין אותו על חזקתו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין עפ"י ב' עדים כשרים אע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן עיי"ש וכבר כתב פנ"י בגיטין י"ז דחזקת כשרות הוא מטעם רוב דרוב ישראל כשרים הן עיי"ש א"כ אי לא אזלינן בת"ר אין לסמוך על נביא שאינו טרפה דילמא נביא שקר הוא:

וצ"ל לדבריו אף דהוי תרי רובי רוב בהמות כשרות ורוב נביאים שאינם נביאי שקר מכוונין האמת עפ"י רוב וא"כ חששא דשמא מ"מ הוא טרפה הוי מיעוטא דמיעוטא מ"מ אי לא אזלינן בת"ר ג"ז לא מהני, אבל לפענ"ד נהי דמ"ש פנ"י בכמה דוכתי דחזקת כשרות עדיף משאר חזקה משום דהוא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב ישראל כשרים ורוב עדיף מחזקה מ"מ זה רק דהוי נמי חזקה דאתיא מכח רובא אבל מ"ש שם בגטין דהוי רק חזקה מכח רוב דבלא"ה חזקת כשרות מה טיבה דילמא מבטן אמה לעולם לא היתה בחזקת כשרות עיי"ש לא זכיתי להבין דבריו דודאי איכא חזקה כמו כשנולדה לא עברה עבירה כמו כן עדיין לא עברה עברה במזיד [ומ"מ כל דבריו בגטין שם שרירין וקיימין דגם אם זינתה כשהיא פנויה עברה עבירה ושוב ליכא חזקה ויש לחוש ג"כ שזינתה כשהיא א"א] וראיה לדבר דהרי כתב הב"י בבדה"ב סי' קי"ט בשם א"ח דאפי' מי שהמיר אינו חשוד למפרע שאם שחט או ניקר חלב ואח"כ המיר באותו יום הכל כשר ועיין ב"ח וטו"ז סי' הנ"ל וש"ך ופר"ח סי' א' וש"ש ש"ג פ"ד וכן קי"ל בחו"מ סי' ל"ד ס"ח דעד זומם אינו נפסל אלא משעה שהעיד שקר בבי"ד ולא למפרע עיי"ש ואינימא דחזקת כשרות הוא רק מצד רוב וא"כ נימא כיון דחיישינן שיצא מרוב שוב ל"ל גם למפרע שהוא מהרוב ועיין תבו"ש סי' כ"ט אלא ודאי דמלבד הרוב איכא חזקה דמעיקרא שלא עבר עברה ואוקמא אחזקה דמעיקרא עד שעה שידעינן שעברה עברה ולפ"ז גם אי לא ידעינן רוב שפיר מוקמינן נביא אחזקתו שלא עבר עברה וניבא בשקר וליתא למ"ש:

ועוד נ"ל כונה אחרת ברמב"ם עיין רמ"א יו"ד סי' פ"ג ס"ה ואפי' בשאר דגים אין להחמיר לפשפש ולבדוק וכו' וכתב הש"ך סקי"א דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברורי ול"ד לרס"י א' דאע"ג דרוב מוחזקין בשחיטה אין לסמוך לכתחילה על החזקה במקום דיכולין לבררו דהכא אין אנו מתירין הדגים מכח חזקה אלא אמרינן מהיכי תיתי יהא כאן איסור עיי"ש מבואר דהא דצריך רוב או חזקה היינו רק במקום שיש במה לספק ואז באמת צריך לברורי אבל במקום שאין במה להסתפק א"צ לרוב וחזקה ואפילו איכא לברורי מבררינן:

ובמק"א עשיתי סמוכין לסברא זו דהרי כתבו תוס' פסחים דף י' ד"ה ספק ביאה דלרבנן אפי' ס"ס לא מהני בספק טומאה ברה"י וא"כ גם רוב לא מהני דס"ס עדיף מרוב כמ"ש רשב"א בתשובה וא"כ לא משכחת טהרה ברה"י בהיסח הדעת דהרי אפשר שנטמא וחזקה ורוב וס"ס לא מהני לטהר ובאמת אין היסח הדעת פוסל רק בקדשים ומדרבנן עיין פסחים ל"ד הנ"ל אלא ודאי כיון דליכא במה להסתפק אין כאן חשש כלל וא"צ לרוב וחזקה כלל:

ולפ"ז אין כונת הרמב"ם כלל מטעם רוב וחזקה סומכין על הנביא או על עדים רק כונתו דאפי' אי לא אזלינן בת"ר וחזקה כלל מ"מ סומכין עליהם כיון דאין כאן במה להסתפק כי מהיכי תיתי שיהיה נביא שקר או שיעידו העדים בשקר וזה שכתב הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה מעמידין אותו על חזקתו כי אין במה להסתפק וסיים שבכך נצטוינו והוא ייתור לשון אבל כונתו כמו שכתב שם אח"כ ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות וכו' ונאמר כי האדם יראה לעינים וד' יראה ללבב ואי משום רוב וחזקה הלא אפי' בשני כיתי עדים המכחישות זא"ז מעמידין אותם בחזקת כשרות ואיך שייך בזה הנסתרות לד' וד' יראה ללבב הלא נגלות לנו ולבנינו והאדם יראה לעינים שמכחישות זא"ז אבל כונתו כאן ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר, וד' יודע כן מ"מ הואיל וכשרים הם אצלינו ואין לנו במה להסתפק מעמידין אותן על כשרותן ואחזוקי איסורא לא מחזקינן כי הוא דבר שא"א לבן אדם לעמוד עליו רק היודע נסתרות ולא ניתנה תורה למלאכי השרת כדאמרינן קידושין נ"ד וכ"ד וזה כונתו שבכך נצטוינו לעשות כפי מה שביכולת האדם אבל רוב וחזקה הוא בדבר שביכולת האדם לעמוד עליו רק עכשיו אינו עומד עליו אז אזלינן בת"ר וחזקה, וממילא ליתא למ"ש דאפי' לא אזלינן בת"ר מ"מ סומכין על נביא שהיא כשירה כיון דליכא במה להסתפק עליו שהוא נביא שקר וידעתי שבס' שערי תורה לא הבין דברי רמב"ם כן אבל לפענ"ד כונתו כמ"ש:

וראיה לזה שהרי בכתובות כ"ה ע"ב פריך עדות חזקה היא ופירש"י בתמיה וכי עדות חזקה קרי ליה ואינימא דכל נאמנות שני עדים היא רק משום חזקת כשרות לא הוי פריך מידי דשפיר קרי לעדים חזקה אלא עכ"ח דכונת הרמב"ם הוא רק כמ"ש משום דאין כאן במה להסתפק:

ובזה נ"ל מ"ש תוס' חולין י"א ע"ב ד"ה כגון ועוד הוי מצי למידק לדילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדיקת וכתב מהרש"א לפום מאי דס"ד השתא ה"ה דהוי מצי לדחויי הכי אבל למאי דמסיק אין אפטרופס לעריות צ"ל דליכא חזקה להעמיד האם בחזקת צדיקת דאימא נמי דנאנסה האם אי לאו משום דאזלינן בת"ר וכו' והוא באמת פלא על קושי' תוס' איך שייך חזקת צדקת שמא נאנסה האם, ומאז אמרתי דהא דאמרינן אפי' באביו ואמו חבושין בבית אסורין אפ"ה אין אפטרופוס לעריות היינו דוקא לזנות ברצון שגם היא מרוצית אבל אם היא אנוסה שפיר יש אפיטרופוס לעריות בכה"ג שאביו ואמו חבושים בבית אסורים וכמ"ש תוס' כתובות ט' דאונסא קלא אית לה עיי"ש וראיה לדבר דהרי בשבויה אמרינן כתובות כ"ג דחברתה נאמנות להעיד עליה שלא נבעלה ואיך יכולה להעיד הא אין אפטרופוס לעריות אלא ודאי כיון דהתם החשש רק שמא נבעלה באונס שפיר יכולה להעיד ויש אפטרופוס לעריות בכה"ג ואף די"ל שאני שבויה דאקילו בה רבנן מ"מ לא משמע כן שם ברש"י וגם ל"ש אקילו רק בדבר שהוא מצד גזה"כ ולא בדבר שהוא מצד הסברא כמו אין אפטרופוס לעריות ועיי' כתובות י"ג ע"ב ופנ"י שם, ולפ"ז כך הוא קושי' תוס' דילמא מיירי כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית אסורים ועוד הוי מצי למידק משום דהעמד האם בחזקת צדקת וא"כ לא יספק תירוץ הגמ' אין אפטרופוס לעריות דעל זנות ברצון אין חשש משום חזקת צדקת ועל אונס אין חשש משום דהיו חבושים ובכה"ג באונס ל"ש אין אפטרופוס לעריות ולק"מ קושי' מהרש"א:

ובהכי יובן שהעמידו תוס' דבריהם על כגון שהיו אביו ואמו חבושים וכו' ולא העמידו דבריהם על ר' מרי גופא דיליף דאזלינן בת"ר משום דילמא לאו אבוה והאיך מוכח רוב דילמא משום חזקה דצדקת ולפמ"ש א"ש דשם י"ל כקושי' מהרש"א דאכתי חיישינן שמא נבעלה באונס אבל בחבושים דליכא חשש אונס כנ"ל הקשו שפיר דעל רצון אין חשש משום חזקת צדקת וכנ"ל:

ובזה ניחא ג"כ מה שעמד מהרש"א אמאי מקשו תוס' לעיל ד"ה אתיא מעדים זוממין שמא משום חזקה ולא קשיא להו אמכה אביו דילמא משום חזקת צדקת ולהנ"ל ניחא דבלא חבושים ל"ש חזקת צדקת שמא נבעלה באונס וכקושי' מהרש"א:

אבל לפי דרכינו נ"ל בכונת התוס' לפמ"ש תוס' סוטה כ"ח ע"א ד"ה אינו דסתירה ע"י קינוי בסוטה הוי כספק מגע שרץ שהרי בלא קינוי לא היה שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו על העריות הלכך הקינוי גורם הספק וכו' עיי"ש מבואר דמשום דלא נחשדו על העריות אפי' בסתירה בלא קינוי מקרי ליכא במה להסתפק ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן ולפ"ז נ"ל דאין כונת תוס' העמד האם על חזקת צדקת כמו כל חזקה דמעיקרא דא"כ לא קשה כלל דדילמא ס"ל לר' מרי דלא כראב"י אלא קי"ל חזקה מקרא וא"כ אי אזלינן בתר חזקה כ"ש בת"ר כמ"ש תוס' לעיל ד"ה מנא ולדעת פנ"י דחזקת כשרות הוא חזקה דאתיא מכח רוב וודאי לק"מ דאי לא אזלינן בת"ר ליכא חזקת צדקת אלא כונתם דמשום העמד האם בחזקת צדקת דלא נחשדה על העריות א"כ ליכא במאי להסתפק ולהכי לא חיישינן דילמא לאו אבוה אבל לעולם לא אזלינן בת"ר וחזקה ולפי זה לא קשה קושית מהרש"א שמא נבעלה באונס דעל אונס וודאי ליכא במאי להסתפק ולק"מ:

ואמנם כן הי' נ"ל לתרץ עפי"מ שאחכז"ל ברכות ז' ע"ב אף כן דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים וכו' היה עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חיים עלי כיון דחזא דאבשלום הוא שמח משו"ה אמר מזמר ובס"א הגרסא אמר סתם ברא דרחים על אבא עיי"ש ולפ"ז במכה אביו דלא חייס על אבא שפיר יש לספוקי ודילמא לאו אביו וע"כ הא דקטלינן ליה משום דאזלינן בת"ר, ולפ"ז מיושב קושי' מהר"ץ האלבערשטאדט איך בת כהן בשריפה דלמא לאו אביה ואי משום רוב הא בין מיתה למיתה לא אזלינן בת"ר להחמיר כמ"ש תוס' זבחים ע"א ולפמ"ש ניחא דשם לא חיישינן כלל דילמא לאו אבוה משום דליכא במאי להסתפק ולא צרכינן לטעם דרוב כלל וא"ש וד' יבנה ערי ציון ויראינו בבנין אפריון, וירים קרנינו למעלה עד עולם סלה, ונעלה במסילה ועל ראשינו גולה, כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה