בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שכז
שוכ"ט להב' המופלג, מלא פלג, החרוץ כה' שרגא כ"ץ נ"י:
מה שהקשה ביבמות ה' ע"ב יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו ומשמע דמעיקרא ס"ד דאביו אינו חייב אם צוה לבנו לחלל שבת ואמאי הא אי לאו טעמא דדברי רב ודברי תלמוד דברי מי שומעין היינו אומרים דישלד"ע אבל כאן דחייב לשמוע בציווי אביו ל"ש ה"ט וא"כ מהני שליחות ומחייב שולחו ואמאי יפטור האב, וכעין זה מקשין בשם העולם, ולק"מ דאפילו לשמאי הזקן בקידושין מ"ג דישלד"ע ומחייב שולחו היינו אם השליח עושה עבירה הוי כאלו המשלחו עשה עבירה זו וחייב אבל כאן השליח לא עשה עבירה אלא מצוה שמקיים כבוד או"א נאמר כאלו עשה האב מצוה זו ודאי פטור:
ועוד דלענין חילול שבת ל"ש שליחות כמ"ש בית מאיר סי' ה' דמ"מ גופו של משלח נח ע"ש והוי כמצוה שבגוף דל"ש בי' שליחות ואפשר לומר דמשו"ה כתבה תורה דין זה גבי שבת משום דבשאר מצוות לא משכחת לה דהא האב חייב כקושיא הנ"ל, ועוד דל"ש ישלד"ע אלא אם המשלח הי' עושה מעשה זו עצמה שעושה השליח הי' חייב וכאן ממנ"פ אם הי' המשלח עושה מעשה זו בעצמה שעושה השליח לחלל שבת כדי לקיים כבוד הי' גם הוא פטור ואם היה מחלל שבת שלא לכבוד אביו הרי לא הי' עושה מעשה זו עצמה שעושה השליח ול"ש בזה שליחות, ועוד וכי דוקא בצווהו האב מיירי הלא רק אם יודע שהאב צריך לבשל לו היום מחיוב לכבדו וסד"א שדוחה שבת בלי ציווי אב כלל ועיין ביו"ד סי' ר"מ:
ועוד דל"ש שליחות רק בדבר המוטל עליו לעשות ועושה שליח תחתיו כמ"ש תוס' גיטין כ"ב ד"ה והא דמה"ט ל"ש שליחות בכתיבת הגט משום דוכתב לא אבעל קאי ע"ש וכן בדבר עבירה שאסור לו לעשות כגון שאסור לקדש גרושה ועושה שליח תחתיו לקדש או שרוצה להקיף אדם ועושה שליח תחתיו אבל אם מצוה לבנו לשמשו אין הבן נכנס תחתיו לשמש תחת אביו ואביו לא עשאו שליח לשמש תחת אביו דאביו א"צ לשמש עצמו והוא דבר שמוטל על הבן ל"ש בזה שליחות ויען כי הדברים פשוטים כ"כ ע"כ אקצר, וכ"ט ממנו לא יבצר, כנפש החותם בברכת התורה:
עמרם הק' בלוהם: