אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שכו

תשובה שכה

שיל"ת ב' אויפאלו ב' לס' ואנשי קודש תרס"א לפ"ק

יצו ד' את הברכה לראש בני אהובי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה יודא צבי נ"י האבדק"ק האנאשאוויטץ:

מכתבך קבלתי וכו' ומה שתמהת בשבועות כ"ד דקאמר שבועה דאית לי' שאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ותקשי למ"ש תוס' בכריתות די"ג ע"ב ד"ה ארבע דאחר שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן שוב ליתא בשאלה אמאי לא משני דהקדש ליתא בשאלה דבשכבר נשחטו ונזרקו דמן כהלכתן מיירי כיון שעכשיו הוא נותר, ולדידי לק"מ לפמ"ש תוס' ביבמות ל"ג ע"ב ד"ה א"ר יוסי דבאיסור קל על חמור לא אמרינן כולל ולפ"ז שבועה והקדש אינן חלין על חלב משום דקיל איסוריהו שישנן בשאלה אף דהשתא א"י לישאל עליהם מ"מ הוי אי' קל על חמור דאינו חל בכולל ואע"ג דכתבו תוס' בשבועות שם ד"ה מיגו דחלב הוי אי' קל לפי שהותר מכללו היינו לפי סברת המקשה דאכתי לא ידע מהאי דמידי דאיתא בשאלה אבל למה דמתרץ מידי דאיתא בשאלה לא קתני הוי חלב איסור חמור אף דהותר מכללו נגד שבועה והקדש דאיתניהו בשאלה:

ומה דפשיטא לך אף דסוגי' דשבועות לא אזלי כדעת תוס' בכריתות מ"מ סברת התוס' אין לספק בה ולדידי מיספקא לי טובא שהרי למ"ד בשבועות כ"ז אכלה כולה אין נשאלון עלי' משכחת גם גבי שבועה דליתא בשאלה כגון שאומר שבועה שלא אוכל תמרים אלו וחלב זה וכבר אכל התמרים ועכשיו גם החלב וא"כ ליתא בשאלה אלא דאנן קיי"ל כאמימר שם דאפי' אכלה כולה נשאל עליה אי בשוגג מחוסר קרבן אי במזיד מחוסר מלקות וא"כ השתא נמי איתא בשאלה כיון דאכל בשוגג ומחוסר קרבן ולפי"ז ולפי"ז אפשר דגם בהקדש אפילו נשחטו ונזרקו דמן כהלכתן וגם כבר אכל הנותר בשוגג מ"מ כיון דמחוסר קרבן משום הקדש אפשר דנשאל עליו ועיין טו"ז או"ח סי' תרי"ט:

ובתוס' ד"ה והרי הקדש כתבו הא בעינן שו"פ המ"ל הא אוקימנא בבכור כדמשני לעיל ואין לו פירוש, ונ"ל דמבואר במעילה ו' ע"ב דאין מעילה בקדשים קלים רק באימורין לאחר זריקת דמים והרי קי"ל במנחות נ"ח כרבא דאין הקטרה פחות מכזית ועיין כריתות כ"ג דהא דחייב אשם מעילות בנותר אף דאיה"נ הוא ואינו שו"פ דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד כמ"ש רש"י שם ובכור הוא קדשים קלים ושפיר הקשו תוס' דהמ"ל הא אוקימנא בבכור ואין מעילה חל באימורין בפחות מכשיעור כזית דהא ל"ש דראוי לגבוה שאם עלה לא ירד דהא אין הקטרה בפחות מכזית:

ומ"מ נ"ל ליישב קוש' תוס' עפמ"ש ריטב"א ע"ז דמשו"ה אין יוה"כ חל על נבילה משום דאיסור נבלה קדים ליו"כ דנבלה בכזית ויוה"כ שיעורו בככותבת ע"ש וי"ל דהיינו דמשני שבועה דחיילא אפחות מכשיעור לא קתני דהא אם נשבע על פחות מכשיעור איסור שבועה קדים לאחריני ואפשר דאינו חייב כלל משום האחרים וע"ז משני הא בעינן שו"פ ואם לית ביה כזית אינו שו"פ דאיה"נ הוא ול"ש ביה עלה לא ירד כיון דאין הקטרה פחות מכזית וא"כ בבכור נמי נהי דאינו חל על פחות מכזית היינו מה"ט דבעינן שו"פ וא"כ היא היא ואף דבכריתות י"ד אמרי' דחושב יו"כ שהוא בככותבת ואינו בכזית משום דבית הבליעה מחזיק ב' זיתים והוי חדא אכילה אפשר דר"א לא ס"ל כן רק מיגו דהוי כזית שיעור לאינך איסורים הוי נמי שיעור לענין יו"כ וחייב בכזית משא"כ כ"ש דשבועה אינו שיעור כלל ול"ש מיגו וגם על שיעור פרוטה שהוא שיעור דהוי ממון ל"ש מיגו לשיעור דאכילה שהוא שיעור לכמות וגדלות ושיעור פרוטה אינו תלוי בכמות וגדלות רק באיכות ושויה:

והא דפריך בשבועות כ"ב והרי הקדש והק' תוס' דילמא מתני' ה"ק היכן מצינו מדבר ומביא קרבן על דיבורו בלא שום מעשה וכו' אבל הקדש מביא קרבן על מה שאכל שעשה מעשה ע"ש ותמוה הרי מבואר במעילה דח"י דגם נהנה מן הקדש מביא קרבן מעילה וכן בכמה דוכתי ועיין ברמב"ם פ"א ממעילה והרי כתב הרא"ה בחינוך דמשו"ה אין לוקין על הנאה משום דהנאה אין בו מעשה וא"כ גם בהקדש מביא קרבן בלי שום מעשה וצ"ע:

ושם בתוס' ד"ה אבל הק' תימא דחמיר קונם מהקדש ואיהו גופא לא אסיר אלא משום דהוי כהקדש והקדש בעי שו"פ ע"ש ויש להתעורר הא כתבו תוס' כריתות י"ג ד"ה ואשם דדוקא בקדושת דמים צריך שו"פ אבל בקדוה"ג א"צ שו"פ ע"ש וקונמות קדוה"ג הוא כדאמרי' כתובות נ"ט ושפיר לא בעי שו"פ כמו שאר קדוה"ג ואינו חמיר וצ"ע [עי' בי"ש או"ח סי' ש']:

ומה שהקשית שבועות כ' ע"ב דאר"י אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר אבל מלא תשא לשעבר הוא דמרבינן ורש"י פסחים ס"ג ע"ב שפי' פטור ממלקות דלא תשא והוא נגד גמרא הנ"ל לק"מ דנהי דאזהרה הוא מלא תשבעו אבל מלקות לא ס"ד דליהוי מלא תשבעו רק בשבועות מרבינן מלקות מלא ינקה ד' ובאכלתי לא אכלתי מלשוא לשוא שתי פעמים וע"ז פריך שם כ"א ומ"ש דאוכל ולא אכל נמי נילף דאיכא מלקות ומשני בפי' רבתה תורה וכו' וזה כונת רש"י פטור ממלקות דלא תשא פי' דבזה לא ילפינן מלקות מלא תשא וא"ש:

ומ"ש ליישב דעת הרמב"ם פ"ה מנדרים דהמודר אינו לוקה אם עובר במה שחבירו אסר עליו והק' הר"ן בנדרים ט"ו מנדה מ"ו לפי שמצינו שהשוה הכתוב את הקטן לגדול לזדון שבועה לאיסור ובל יחל ומפרש התם לאיסור בל יחל קאמר וכגון שהקדישו הוא ואכלו אחרים שהאחרים לוקין וכתבת דתוס' גיטין דל"ג הק' בכל נדר איך לוקה הא הוי הת"ס דילמא ישאל על נדרו ותי' דמוקמינן אחזקה ורש"י כתובות דע"ו ורמב"ן גיטין ס"ד כ' דחזקה של זה אינו מועיל לחבירו וה"ט דרמב"ם דהמודר אינו לוקה משום הת"ס דילמא ישאל חבירו וחזקה ליכא משא"כ בנדה דמיירי במופלא סמוך לאיש דכתב מל"מ פ"ב מנזירות דאינו יכול ל לישאל על נדרו ולא הוי הת"ס שפיר לוקין והארכת בדעת הרמב"ם דכאן ס"ל הת"ס לא שמיה התראה ע"פ אחרונים, אינני משיב ע"ז כי הוא לחדודי בעלמא רק באתי לעוררך עמ"ש בשם מל"מ ולא מצאתי רק דא"י לישאל על נדר אביו אבל אפשר דיכול לישאל על נדר עצמו ואם אפי' נאמר שא"י לישאל גם על נדר עצמו דדווקא לנדור רביא קרא ולא לישאל מ"מ היינו דוקא בעודו מופלא אבל כשיגדיל ודאי יכול לישאל דלא יהא עדיף נדר מופלא סמוך לאיש מנדר גדול ושפיר הוי הת"ס שמא ישאל כשיגדיל ודוקא בנדר אביו צידד המל"מ שא"י לישאל אפילו בגדלותו לפי שהוא נדר של אחרים ע"ש ותמצא כדבריי ובזה יבא שוכ"ט ינוח על ראשך כנפשך ונפש אביך דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה