אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שכה

תשובה שכד

שיל"ת מאדע שיבסר תרכ"ט לפ"ק:

המאיר לארץ ולדרים, יגדל כסאו מעל כס השרים וירכיבהו על במתי ארץ ויברכהו משמי ערץ לכבוד אדמ"ו הרב הגאון המפורסם באיים רחוקים האדם הגדול בענקים אב החכמים מפענח נעלמים צדיק תמים במעלות העולות בית קל כקש"ת מו"ה אברהם שמואל בנימין נ"י יהי כבוד ד' חופף עליו כל הימים עדי יבנה בית עולמים אב"ד ור"מ דק"ק פרעסבורג תע"א:

מרחוק אשתחוה מול הדרת גאונו נ"י אחר שובי ביתה מן האסיפה נתתי אל לבי לעיין בהני מילי מעליותא שהציע תחת אחד השיחים שיחה נאה של ד"ת במסיבת של ת"ח רבנים כאשר היינו לבקרו בהיכל כבודו בעיר פעסט ממה שעלה בדעתי אמרתי אדין לפניו ובקשתי שישים עיניו עליהם לטובה:

כהד"ג דחה שטת הסוברים דמהני שבועה ע"י שליח עיין פסקי מהרא"י סי' רנ"ד ונובי"ק יו"ד סי' ס"ז סד"ה אלא ותנינא יו"ד סי' קמ"ז מירושלמי שבאשר"י ר"פ שבועת העדות אהא דכה"ג אין דנין אותו ופריך וימנה אנטלר ומשני הגע עצמך נתחייב שבועה וכי אנטלר נשבע ואינימא דמהני שבועה ע"י שליח מה משני הירושלמי וכי אנטלר נשבע:

הנה למ"ש במק"א למ"ש מג"א סי' תל"ב סק"ו בשליח מצוה אף דשלוחו של אדם כמותו והמצוה של המשלח מ"מ גם השליח עושה מצוה ויכול לברך ה"נ אפי' במקום דיש שליח לדבר עבירה כמו במעילה וטביחה והמשלח חייב מ"מ גם שליח עושה עבירה וחייב בדיני שמים עכ"פ וכמו דאמרי' בקדושין דף מ"ג דאפי' למ"ד אשלד"ע מ"מ חייב משלח בדיני שמים ועיין ש"ך חו"מ סימן ל"ב סק"ג ה"נ להיפוך אפי' ישלד"ע מ"מ חייב שליח בדיני שמים ולפי"ז שפיר קאמר ירושלמי וכי אנטלר בשבועה כי הוא אינו יודע האמת ואם הוא שבועת שקר גם הוא עובר על איסור שבועה ואם כן אין אנו מניחין לו לישבע במה שאינו יכול ולעבור על ספק איסור שבועה ואם תאמר עכ"פ באנטלר יודע ברי ישבע כה"ג על ידו אני אומר אה"נ דכבר כתב רשב"א בתשו' הביאו ב"י חו"מ סי' קכ"ד שאם בא למנות אנטלר ימנה אלא לפי ששאלו וימנה אנטלר כלומר יתקנו שלא ידונו אותו מפני כבודו אלא שימנה אנטלר ולפיכך אמרו שא"א לחוש לכבודו בזה דפעמים שיצטרך לשבועה וצריך לישבע לפני ב"ד וכיון שכן לא תקנו שימנה אנטלר יע"ש וא"כ ה"נ אני אומר אף דבאנטלר טוען ברי יכול לישבע בשליחות הבע"ד אבל כיון דאם אינו יודע ברי א"י לישבע כנ"ל לא תקנו שימנה אנטלר:

ועוד נ"ל כיון דקי"ל בחו"מ סי' פ"ז סכ"ג דכל שבועה מן הדין צריך שיהי' בפני הלה שכנגדו וכתב סמ"ע שם הטעם כדי שיתבייש ממנו כיון שהוא יודע האמת כאשר הוא ע"ש וע"ש בב"י מחודש כ"ו בשם הריטב"א דאפי' בדיעבד אם נשבע שלא בפני בע"ד לא מהני שבועתו ולפ"ז אפי' מהני שבועה ע"י שליח גם בשבועת הדיינים מ"מ אם אין המשלח שם בשעת שבועת השליח לא מהני דכיון שאינו שם אינו מתבייש משכנגדו וא"כ שפיר משני ירושלמי וכי אנטלר נשבע אם אין המשלח שהוא כה"ג שם וכיון דכל עיקר הקושי' וימנה אנטלר הי' רק מפני כבודו של כה"ג שלא יצטרך לבא לב"ד וכיון דבנתחייב שבועה עכ"ח צריך לבא לב"ד אפי' ישבע האנטלר שוב אין תועלת באנטלר כלל וא"ש:

וגם מבואר בסי' פ"ז ס"כ האיומים שעושין על הרוצה לישבע ואומרים סורו נא וכו' ואומרים לו לא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו וע"ד ב"ד וכ"ז ל"ש אלא אם בע"ד הנשבע לפנינו אבל אם ישבע ע"י שליח ל"ש זה דשליח ששומע כל זה אין עליו שום עונש וחומר שבועה ולא מקרי הוא נשבע כלל רק המשלח מקרי נשבע והוא אינו יודע ואינו שומע מזה כלל והרי כל איומים הנ"ל הוא מדינא דגמ' ר"פ שבועת הדיינים ועיין חו"מ סי' פ"ז סל"ד דתוקע כפו לחבירו לא נפטר משבועה דמחויב שבועה חמורה אינו נפטר בשבועה קלה [ע"ל סי' ז'] ועיין תומים שם וכיון שמחויב שבועה תמורה באיומים הנ"ל אינו נפטר בשבועה קלה ע"י שליח ושפיר קאמר ירושלמי וכי אנטלר נשבע:

ושלישית נ"ל כמו דאמרי' בקדושין מ"א מצוה בו יותר מבשלוחו ה"נ בדבר עבירה אפי' ישלד"ע מ"מ עבירה בו יותר מבשלוחו וא"כ שכנגדו א"צ בא לקבל שבועת השליח שהוא קיל רק דוקא שישבע הבע"ד עצמו שהוא חמיר יותר ושפיר קאמר וכי אנטלר נשבע:

ורביעי בקודש נ"ל הרי קי"ל מלתא דליתא בדנפשי' לא מצי להיות שליח וא"כ בשלמא אם השליח יודע ברי שהוא כדברי המשלח שפיר איתא בשבועה דנפשי' אם הוא הבע"ד הי' יכול לישבע א"כ אף שעתה אינו בע"ד ויכול שכנגדו לומר את לא מהימנת לי בשבועה כדאמרי' ב"מ ג' גבי חנוני עם פועלים מ"מ כיון שנשבע בתורת שליחות הוי כאלו נשבע המשלח דמהימן לי' בשבועה שפיר יכול להיות שליח אבל אם האנטלר א"י כלל הדין עם מי גם אם הוא הי' הבע"ד לא הי' יכול לישבע בכה"ג א"כ הוי מלתא דליתא בדנפשי' ולא מצי להיות שליח ובפסקי מהרא"י ונובי"ק קאי לעשות שליח לאסור עליו איזה דבר בשבועה שפיר הוי מלתא דאיתא בדנפשי' שיוכל לאסור אותו דבר גם על עצמו בשבועה אם ירצה לכן שפיר נעשה שליח לאסור חבירו בשבועה:

[תשו' זו נפסקה באמצעה ולא נשלחה ליד הגאון בעכת"ס זצ"ל]

אחר הרבה שנים עיינתי עוה"פ בזה ואומר אני במחכ"ת של כת"ס עירבוב דברים אני רואה כאן דבפסקי מהרא"י ותשו' נובי"ק מיירי משבועה דלהבא לקבל בשבועה לעשות או שלא לעשות דבר זה ובזה כתבו דמהני ע"י שליח אבל בשבועה דלשעבר כ"ע מודים דל"מ ע"י שליח אומינא בה תרי ותלת טעמי:

חדא לפמש"כ תוס' רי"ד בפ' האיש מקדש יש מקשין א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי ותי' שמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטור הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום בודאי בקדושין וגירושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח שכותב בגט אנא פלוני פטרית פלונית וכן האשה נמי למי היא מקודשת כי אם לו והיא אשתו וכן בפסח הוא אוכלו ועל שמו ישחט ויזרק הדם אבל בסוכה וכו' אבל אם ישב בה לא קיים הוא כלום וכו' ע"ש ביאור דבריו לפ"מ שהבין קצו"ח סי' שפ"ב דוקא במעשה שנמשך ממנה פעולה אחר עשייתה כגון בגירושין שנמשך מן המעשה תכלית שהיא מגורשת מבעלה או בקדושין שהיא קנוי' לבעלה והיא א"א וכן בתרומה הפירות מתוקנים ובפסח שאפשר לזרוק הדם ולאוכלו והפעולה הנצמח מן המעשה הוא למשלח בזה שייך שליחות אבל בסוכה ותפילין אחר שיוצא מסוכה וחולץ תפילין לא נמשך שום פעולה אח"כ ממנה למשלח ובשעת מעשה אין המשלח עושה כלום ל"ש ביה שליחות ומה"ט כתב קצו"ח שם דגם במילה ל"ש שליחות דאחר מעשה המילה לא נשאר שום דבר לאב ע"ש וה"נ בשבועה בשלמא שבועה דלהבא נשאר אחר השבועה דבר למשלח שאסור בדבר שאסר על עצמו ע"י שליח שייך שליחות אבל בשבועה דלשעבר אחר דיבור השבועה לא נשאר שום דבר למשלח ובשעת שבועה אין המשלח עושה כלום ל"ש בי' שליחות פוק ועיין בי' ותמצא נועם לנפשך:

ושנית לפמ"ש בתשו' בתשו' בית אפרים חו"מ סי' ס"ז ליישב דעת או"ז דבמילה אין האב יכול לעשות שליח משום דלא מהני שליחות אלא במלתא דאי עביד שליח בלי שליחות משלח לא מהני מידי כגון גירושין וקדושין ותרומה ופסח אבל מילה גם אם מל אחד בלי שליחות האב מהני המילה בזה לא מהני שליחות דליהוי כאלו עשה האב בעצמו ע"ש וה"נ בשלמא בשבועה דלהבא אם אוסר על חבירו בשבועה בלי שליחות לא מהני מידי שפיר כ' מהרא"י ונוב"י דמהני על ידי שליח אבל שבועה דלשעבר גם בלי שליחות חבירו הוי שבועה לכן ל"מ ע"י שליח:

ועוד בה שלשי' ואקדים מ"ש במק"א ליישב קושית תוס' חולין י"ג סד"ה ותיבעי שהק' אמאי לא מהני בתרומת חש"ו גדול עומד ע"ג כמו בגט וכתבתי דיש לחלק בין דבר דבעי כונה לדבר דבעינן דעת ורצון דעת ורצון והנה קי"ל פיתוי קטנה אונס הוא דרצון שלמדו אותה אחרים ופיתו אותה לרצות לא מקרי רצון וא"כ א"ש דבגט לא בעינן רצון ודעת הכותב שיהנו מעשיו ואם כותב הגט לשמה אפי' רוצה שלא יהני כתיבתו מ"מ מהני מעשיו לכן שפיר מהני גדול עע"ג ומלמד אותן לכוון לשמה אבל בתרומה דבעינן רצון ודעת ואם אומר ה"ז תרומה ורוצה שלא יהני אמירתו והפרשתו בטלו מעשיו ל"מ גדול עע"ג ומלמד אותו לרצות דפיתוי קטן אונס הוא ואין רצון לכן אין תרומתו תרומה וא"ש:

ומעתה נ"ל דבר חדש בכונת תוס' רי"ד דל"ש שליחות אלא בדבר שאין המעשה מהני אלא מרצונו ודעתו ואם עושה מעשה גירושין וקדושין והפרשת תרומה ורוצה שלא יהני מעשיו מעשיו בטלים וכן בשחיטת הפסח אם רוצה שלא יהני מעשיו המעשה בטל דמתעסק בקדשים פסול וכיון דתלה המעשה בדעתו ורצונו גם אם רוצה שהשליח יעשה מעשה זו מהני וכן בשליח קבלה אף שמתגרשת בעכ"ח מ"מ בעינן דעתה וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרשת משום דהוי משלחה וחוזרת עיין תוס' גטין דף ס"ז ע"ב ד"ה וכל וכן כנסי שט"ח זה אינה מגורשת מה"ט עיין גטין דף ע"ח ותוספות שם לכן יכולין לעשות שליח אבל בישיבת סוכה והנחת תפילין ואכילת מצה ולבישת ציצית ונטילת לולב אפי' למ"ד מצות צריכות כונה מ"מ אם אחרים מלמדין אותו לכוון מהני דלא בעי רצונו ואפי' אם הוא רוצה שלא יהני מעשיו אין מעשיו בטלים דהא הוא מידי דממילא שלבוש בציצית ותפילין מונחין על ראשו ויושב בסוכה והוא מצוה אפי' הוא אינו רוצה שיהי' מצוה ומכש"כ למ"ש הרבה אחרונים דאפילו למ"ד מצ"כ היינו רק דבלי כונה לא קיים כל המצוה כתיקונה וצריך לעשות עוד הפעם כדי מצות כונה אבל חצי מצוה דהיינו מעשה המצוה קיים בלי כונה וא"כ מעשיו קיימין גם בלי רצונו וכיון שאין לרצונו כח במעשה ההוא ל"מ שלוחות מה שהוא רוצה שאחר יעשה מעשה ההוא בעבורו ולכן א"י לעשות שליח לעשות מצוה בעבורו:

ובזה יובנו דברי תוס' כתובות ע"ד ד"ה תנאי שכ' דהועיל שהמעשה כ"כ בידו שיכול לקיימו ע"י שליח סברא הוא שיהא כמו כן בידו לשוויה בי' תנאה אבל חליצה שאין בידו לקיימה ע"י שליח ל"ה בידו נמי למרמי בי' תנאה וכו' ובפנ"י גטין ע"ה תמה על דבריהם דאיפכא מסתברא ע"ש ולפמש"כ א"ש דביכול לקיים ע"י שליח ע"כ המעשה תלוי ברצונו לכן יכול גם למרמי בי' תנאה אבל בא"א לקיים ע"י שליח היינו משום דאין תלוי המעשה ברצונו לכן א"י לבטלה גם ע"י תנאי וא"ש:

ומזה יש לפשוט ספיקו של חכ"צ סי' א' אם כונת חליצה הוא כונת מצוה או כונת קנין ולפמש"כ מוכח דהוא כונת מצוה דאי כונת קנין א"כ הא בעינן דעתם ורצונם ואמאי א"א לקיומי חליצה ע"י שליח ועיין קצו"ח סי' ער"ה סכ"ה:

ולפ"ז בשלמא בשבועה דלהבא אם אומר שבועה שלא אוכל ורוצה שלא יהני שבועתו השבועה בטלה דבעינן פיו ולבו שוין ועיין נדרים כ"ז ותוס' שבועות כ"ו א"כ המעשה תלוי ברצונו שפיר מצי משוי שליח אבל באנטלר שהוא שבועה דלשעבר גם אם ישבע שלא אכלתי היום וברצונו שלא יהיה שבועה מ"מ עובר משום שבועת שקר והוי שבועה ואין הדבר תלוי בדעתו ורצונו שפיר א"י לישבע ע"י שליח:

ותמה אני על הגאון מהר"ש לאנדא שבנובי"ת סימן קמ"ז שהביא ראי' למהרא"י ונוב"י משבועות ל"ד דקאמר אדגמר לה ממעילה וכו' ואי אמרת דאין נשבעין ע"י שליח א"כ איכא עוד חדא דדמי' שבועת פקדון לשבועת עדות דאינו ע"י שליח משא"כ ישנו ע"י שליח דגמרינן חטא חטא מתרומה אעכ"ח דשבועה מהני ע"י שליח ע"ש ולפמ"ש דבשבועה דלשעבר מודו מהרא"י ונוב"י דליתא ע"י שליח אכתי הדק"ל גם לדידהו דהא שבועת העדות ופקדון הויין שבועות דלשעבר וליתא ע"י שליח, ובשבועות העדות אני תמה יותר דהא גם לר"ש חייב אפי' במושבע מפי אחרים ולא ענה אמן כמבואר בשבועות שם משום דכתיב ושמעה קול אלה וא"כ במושבע מפי אחרים ודאי א"א ע"י שליח דשמועה הוי מידי דממילא ול"ש ביה שליחות כמ"ש הרא"ש בפירושיו לנדרים ע"ב וא"כ גם נשבע מפי עצמו א"א ע"י שליח לרבנן דס"ל בשבועות ל"א דון מינה ואוקי באתרא ואיך ר"ל דשבועת העדות ישנו ע"י שליח וצ"ע:

וגוף קושיתו לפענ"ד לק"מ דידע הגמ' דענין שליחות אין לו ענין כלל לגבי האי דליהוי מזיד כשוגג ואין זה פרכא ובפרט לפמ"ש פנ"י בקדושין מ"ג דאף דקי"ל אין היקש למחצה מ"מ בדבר שהוא מצד הסברא בגירושין ולא בקדושין ל"ש לומר אין היקש למחצה עיין פנ"י קדושין בקו"א אות א' ובכתובות דע"ד ופסחים דמ"ג בתוד"ה סד"א ועיין בי"ש או"ח סי' צ"ט סמוכין לסברא זו ועיין עוד ראי' בגמ' מכות י"ט ובתוס' ד"ה ואפי' בכור וד"ה אי ל"ק לע"ל] ה"נ מה שהוא מצד הסברא דשבועת הפקדון ועדות מהני שליחות כנ"ל ולא מקרא ילפינן לה וסברא זו ל"ש לענין שוגג כמזיד לא חשיבא פרכא ואתי שפיר:

וחמישיתו אוסיף עליו דנ"ל דבר חדש ליישב קושית תוס' רי"ד דל"ש שליחות אלא בדבר שא"א למשלח ולשליח לעשות רק אחד מהם כמו בגירושין שאם אחד מגרש אין השני יכול לגרש וא"א שיחולי גירושי שניהם דאין גט אחר גט וגם בב"א אינו חל רק אחד וכן בקדושין א"א לחול רק קדושין אחד וכן בתרומה א"א לחול רק תרומת אחד מהם דכבר הפירות מתוקנים ואינם טבל וכן בשחיטת הפסח אין שוחט אחר שוחט וגם בב"א א"י לשחוט דדרשינן בחולין כ"ט תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד וכן בכתיבת הגט ולשטת הפוסקים דבעינן שליחות א"א לחול רק כתיבת אחד מהם דא"י לגרשה בשני גטין משום ספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים כמ"ש תוס' סוטה דף ח"י וכבר האריכו אחרונים באשה שצריכין לתת לה שני גטין לכן מהני שליחות שמסר כחו לשליח ושלוחו כמותו אבל בדבר ששניהם יכולין לעשות כגון ישיבת סוכה והנחת תפילין ואכילת מצה ולבישת טלית גם אם השליח יושב בסוכה ומניח תפילין ומתעטף בציצית ואוכל מצה בעבורו גם המשלח יכול לעשות מצוות אלו ל"ש שמסר לו כחו ושלוחו כמותו לכן לא מהני בי' שליחות ואולי אפשר להעמיס כן בכונת תוס' רי"ד, ולפי"ז בשלמא בשבועה דלהבא דא"א לשבועת שניהם לחול דאין שבועה חל על שבועה ואף דאמרינן בשבועות כ"ז דאם נשאל על הראשונה חיילא שני' מ"מ בב"א א"א להם לחול לכן שפיר מצי משוי שליח אבל בשבועה דלשעבר דשניהם יכולין לישבע ל"ש שמסר כחו לשליח ול"ש בי' שליחות כנ"ל ועיין שבועות דף כ"ג ע"ב דמחלק כן התם מיחייב אכללא וכו':

וששיתם את האהבה נ"ל עוד לפמ"ש תוס' ב"מ ע"א ד"ה בשלמא ונמ"י ב"מ י"א בשם הרנב"ר שא"א לזכות לחבירו בתורת שליחות אא"כ נעשה שלוחו של בעל הממון ע"ש א"כ אפשר לומר דירושלמי ס"ל כר"ה א"ר ב"ק ק"ו דנשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אינו משלם ממון וא"כ בשבועת האנטלר יזכה משלחו בממון ממילא צריך להיות האנטלר גם שלוחו של הלה שכנגדו שהוא בעל הממון והוא אינו מקבל שבועת האנטלר דלא מהימן לי' בשבועה ואי דשבועה של משלחו הוא נראה פשוט דכ"ז אם השליח אינו יודע שהוא שקר אבל אם יודע שנשבע לשקר ודאי אין שליחות והוי ככהן שאמר לכהן קדש לך אשה גרושה דאפילו אי ישלד"ע חייב השליח ולא המשלח וכיון דלא מהימן שפיר יוכל לומר שמא השליח ישבע במזיד לשקר ולא מהימן לי' ושפיר קאמר ואנטלר בשבועה ואפי' לדידן דלא קיי"ל כר"ה א"ר מ"מ כיון דע"י השבועה יחזיק בממון כ"ז שלא יבואו עדים ושמא לא יבואו עדים כלל ויחזיק בממון לעולם ובלא השבועה הי' צריך לשלח צריך השליח הנשבע להיות שליח של בעל הממון וי"ל כנ"ל:

מיהו בלאה"נ לק"מ קושית כת"ס לפי דברי תוס' גטין הנ"ל דאפשר בשעה שממנה אנטלר גם על השבועה סבור משלחו שהדין עמו בבירור ועשאו שליח לישבע באמת לפי דעתו וקודם שנשבע השליח נזכר בעה"ב שהדין עם שכנגדו ובטל השליחות דקיי"ל מעילה כ"א נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל וא"כ ישבע האנטלר בשקר וא"כ א"א לו לישבע אא"כ משלחו שם ובכה"ג הי' הקושי' וימנה האנטלר שלא יצטרך כה"ג לבא לב"ד שפיר משני ואנטלר בשבועה:

ועוד דהרי מה"ת יכול לבטל השליחות שלא בפני השליח כמבואר בגטין ר"פ השולח ואפשר אפי' בינו לבין עצמו עיין גטין ל"ב בתוד"ה ור"נ וא"כ הממנה אנטלר אם הוא שבועת שקר ודאי יבטלנו כדי שלא יבא לידי שבועת שקר ועיין מהרש"א גטין ל"ג בתוד"ה ואפקעינהו ולא יהי' שבועה האנטלר כאלו נשבע הוא וא"כ א"א לשליח לישבע אא"כ המשלח עומד שם בשעת שבועה וא"כ כ"ג שלא יהי' בב"ד אין לסמוך על שבועת האנטלר ושפיר קאמר ירושלמי ואנטלר בשבועה:

ובני הרב הגדול מהרי"י נ"י כ' ליישב למ"ש הרא"ש בגטין דף י"א דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני אפי' עשאו שליח משום דלאו כל כמיני' לשוי' שליח לחב לאחרים א"כ ה"נ לאו כל כמיני' לשוי' שליח לישבע כיון שחל לאחרים דנפרעין מכל העולם כדאמרינן בשבועות, וזה לא נ"ל דהרי אם השליח לא ישבע ישבע המשלח וג"כ נפרעו מכל העולם ועיין פנ"י ב"מ דף יו"ד דלשטת הסוברים למ"ד מגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו קנה המגביה ל"ש סגי לאחרים כיון דבין כך ובין כך יש להם חוב זה ע"ש ויין דכותי', ועוד כתבו הרבה אחרונים למ"ד קנה חבירו משום מגו דזכי לנפשיה הפירוש כי שבלא"ה יכול לחוב להם לא מקרי חב לאחרים בשליחותו וה"נ בלא"ה יוכל לישבע בשקר:

אבל מ"ש בני ליישב דאשלד"ע אם נשבע לשקר ול"ה כאלו נשבע המשלח ופלפל בזה בדברים ישרים נכון ומ"מ לא אפטרנו בלי לוית חן בד"ת דאכתי תקשי לר"ש בשבועות דיליף שבועת הפקדון ממעילה דמזיד לאו כשוגג שכן מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם א"כ ילפי' נמי ממעילה דבשבועת הפקדון ישלד"ע כמו גבי מעילה כדאמרינן בקדושין מ"ב:

אך מה שחידש למאי דאמרי' בנדרים כ"ב הנודר כאלו בנה במה והובא להלכה ביו"ד סימן ר"ג א"כ נדר ושבועת ביטו' א"א ע"י שליח דאשלד"ע דאפילו באיסור דרבנן אין שלד"ע כמ"ש מל"מ פ"ב מרוצח, נ"ל דליתא דמהרי"ק בתשו' סי' נ"ב הק' איך משכחת לה דנדר ע"ד רבים אין לו התרה הא לדבר מצוה מתירין וקיי"ל קונמות מצוה לאתשולי עלה והמקיימו נקרא א רשע או חוטא ותירץ הא דיש איסור בנדרים ומצוה לישאל אינו אלא מכח ספק כדי שלא יהיה מכשול לפניו כמ"ש הרמב"ם סוף ה' נדרים דהרגיל בנדרים סופו בא לידי בל יחל ואם יבא אלי' ויאמר שלא יכשל זה בנדרו לא הי' מצוה בשאלה ע"כ לא חשיבא להתיר בשבילה עד"ר והנה הא דאשלד"ע היינו רק בשליח בר חיובא כמ"ש רמ"א בחו"מ רס"י קפ"ב דהוי כאלו הוא עשה עבירה אדעתי' דנפשי' אבל אם אינו בר חיובא ישלד"ע דל"ש דברי הרב וכו' ואפי' אי גזה"כ הוא מ"מ אם השליח אינו עושה עבירה ישלד"ע וא"כ בנדר ושבועת ביטוי דליכא עבירה בעצמותו רק שלא יכשל כמ"ש מהרי"ק וכיון דשליח ודאי לא יכשל שהרי לא קבל על עצמו נדר ושבועה רק על המשלח תו לא עביד הוא איסור כלל והוי כמו אינו בר חיובא ושפיר ישלד"ע ואי משום שיבא מכשול למשלח כבר כתבו תוס' ב"מ יו"ד ע"ב דמשום לפ"ע לא מקרי בר חיובא וגם אם הי' שליח מקבל על עצמו ויאמר אלי' שודאי שלא יכשל אין איסור והרי אתה ודאי לא יכשל ושפיר שייך בזה שליחות, ואלה הדברים הייתי מוסיף על הראשונים, פק"ק ב' אויפאלו עש"ק שופטים תרמ"ז לפ"ק:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה