אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שכב

תשובה שכא

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ראה תרח"ם לפ"ק:

שלום רב למלמד ידו לקרב ידידי הרבני החו"ב מעוטר בתפארה במלחמתה של תורה כמו"ה ראובן פריעדמאנן נ"י ממדינת גאליציען המתגורר בפרעסבורג:

מכתבו קבלתי ובמאי דבדק לן בדין שכתב בהגהת מהרב"פ ביו"ד סי' רל"ח אהא דכתב המחבר והוא מדברי הרמב"ם פ"ה משבועות ה"ז ואם אמר שלא אוכל כ"ש מנבילות וטריפות ואכל פחות מכזית חייב על השבועה וכו' וכ' בהגהות הנ"ל דאם אכל שיעור שלם נמי חייב משום כולל מיגו דחל על ח"ש חל נמי על שיעור שלם ומ"ש רש"י ביומא ע"ג ומיהו כשאכל לא אכל אלא ח"ש היינו לר"ל דל"ל כולל באי' הבא ע"י עצמו אבל אנן קיי"ל כר"י ע"ש וכבוד תורתו השיג עליו מסברא בשלמא בכולל נבלות ושחוטות גם אי ל"ל כולל ואוכל נבלות ושחוטות חייב עכ"פ על השחוטות לכן אמרי' מיגו דחל על השחוטות חייל נמי אנבלות משא"כ ח"ש ושיעור שלם אם יאכל בפעם א' ח"ש ושיעור שלם יהא פטור על ח"ש ג"כ ל"ש בי' כולל:

ולפענ"ד סברא זו ליתא דשפיר אמרי' כולל מיגו דחל אי' שבועה על ח"ש שאסור לאכלו חל נמי על שיעור שלם שאסור לאכלו מצד איסור שבועה ואם אכל בשוגג חייב קרבן שבועה ואף דלא משכחת שיאכל בפעם אחת ח"ש ושיעור שלם ויתחייב על ח"ש כמו בנבלות ושחוטות הא ז"א מצד שאז אינו השבועה חל על ח"ש אלא משום דאז לא אכל ח"ש רק יותר מכשיעור ומה לנו בחיוב של שעת אכילה בפעם אחת הלא אנו דנין על שעה שנשבע אם השבועה חלה על כשיעור ושפיר אמרי' דחל בכולל כיון דשבועה חלה על ח"ש שאסור לאכלו מחמת השבועה חל נמי אי' שבועה על שיעור שלם:

וראיה לזה מהא דאיתא בטוש"ע יו"ד סי' רל"ח סי"ב שבועה שלא אוכל ט' וחזר ואמר שבועה שלא אוכל עשר אין השניה חלה והוא מגמ' שבועות כ"ח אי ט' לא אכיל עשר לא אכיל שבועה שלא אוכל ט' אלו שבועה שלא אוכל עשר גם השניה חלה ואם אוכל ט' אלו ועוד אחד עובר על שתי השבועות והוא מדברי הרא"ש והר"ן שם והטעם משום דמצד שבועה ראשונה אינו נאסר בט' או עשר דעלמא ושפיר חיילא שבועה שניה אכל עשר דעלמא וכתב הרא"ש הלכך אי אכיל ט' אלו ועוד אחד חייב שתים דמיגו דחיילא אעשר חייל אט' אלו מידי דהוי אשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וכו' ע"ש בב"י וטו"ז סק"ט וש"ך סקט"ז והנה שם עכ"ח מיירי בדברים גדולים שא"י לאכול ולבלוע עשר בבת אחת דאל"כ איך קאמר אי תשע לא אכיל עשר לא אכיל דילמא נשבע בשבועה ראשונה שלא יאכל ט' בב"א אבל עשר בב"א אכיל והדר נשבע שלא יאכל עשר בב"א אעכ"ח מיירי שא"י לאכול עשר בב"א וכן פירש"י שם דכל כמה דלא אכיל ט' לא אתי לכלל עשר ולפ"ז תקשי בנשבע על ט' אלו והדר על עשר דעלמא אמאי חייב שתים באכל ט' אלו ואחד דעלמא משום כולל מיגו דחל על עשר דעלמא חל נמי על ט' אלו הא א"א לו לאכול ט' אלו ועשר דעלמא בפ"א דנאמר שיהיה על עשר דעלמא בלי כולל כמו בנבלות ושחוטות דאפשר לאכול שניהם בב"א וחייב על השחוטות בלי כולל כחילוקו הנ"ל אע"כ דליתא לסברתו ואפי' בכה"ג אמרינן כולל וכמו שכתבתי:

ולכאורה יש להביא ראיה לסברתו מהא דאמרינן שבועות כ"ז בנשבע על ככר שלא אוכלנה והדר נשבע שלא אוכל מיחייב תרתי ותקשי הא בנשבע שלא אוכל ככר זו חייב על כל כזית וכזית ממנה כמבואר בשו"ע סי' רל"ח ס"י וא"כ בשלא אוכלנה והדר שלא אוכל חייב משום שניה על כזית וכזית ממנה ולפ"ז חייב יותר משתים ואין לומר דהפירוש דחייב משום שתי שבועות אבל באמת חייב יותר משתים דא"כ הו"ל למימר חייב משום שתים ואין לומר דנקט חייב שהיה משום היכא דליכא בככר אלא שני זיתים ומילתא דפסיקא נקט דהא אפי' ליכא אלא שני זיתים חייב שלש עכ"פ אחד משום שבועה ראשונה ושתים משום שבועה שניה על שני זיתים ואי משום דכשאכל כזית השני כבר אכלה כולה ואין השניה חלה מ"מ נימא דחל בכולל מיגו דחל אכזית חל נמי על זית שני בכולל אע"כ כסברתו כיון דאם אוכל כל הככר בב"א א"א לשנים לחול שכבר חייב משום הראשונה ל"ש ביה כולל, ואין לומר דנקט מילתא פסיקתא משום היכא דליכא בכל הככר רק כזית וחצי דליכא לחייב משום שבועה רק אחד כיון דאין כאן ב' זיתים ז"א דכיון דכשאכל כזית ראשון לא נשאר שוב כזית מקרי אכלה כולה כמו דאמרינן התם דף כ"ז כבר עבר על שבועה הראשונה וא"כ אינו חייב על וא"ג השניה אע"כ כסברתו וכנ"ל:

אמנם אחר העיון הא ליתא דהא דחייב בשלא אוכל על כל כזית וכזית קרבן שבועה בשוגג היינו בנודע לו בינתים אבל בלא נודע הוי שני זיתי חלב בהעלם אחד דאינו חייב אלא אחת כדאמרינן שבועות י"ח ושפיר אינו חייב אלא שתים ואי בנודע לו בינתים לא פסיקא ליה למנקט דחייב על שבועה ראשונה דמיד שאכל כזית ונודע לו והפריש קרבן שוב אפי' אכלה כולה אינו חייב על שבועה ראשונה דהו"ל ח"ש ואח"ש לא מיחייב קרבן וכדאמרינן בשבועות כ"ח שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ אכל ענבים לחודיהו הו"ל ענבים ח"ש וכו' עיי"ש בפירש"י ואפי' תוס' אינם חולקים בזה ארש"י רק שמישבים גם גירסת הקדמונים וה"נ כיון שכבר הפריש קרבן על כזית משום שבועה שניה שוב לא מצטרף האי כזית בהדי שאר הככר להתחייב משום שבועה ראשונה ואחצי ככר אינו חייב משום שבועה קמייתא:

ומה שהקשה עליו מדברי תוס' שבועות כ"ג ע"ב ד"ה בכולל שהקשו לר"י דלוקי כולה במפרש ורישא בשאינו כולל וכו' ואי נימא מיגו דחל על ח"ש חל נמי על שיעור שלם בכולל א"כ למ"ש תוס' שם ד"ה דמוקי דמשו"ה לא מוקי במפרש וד"ה דא"כ לא מיתוקמא כר"ע דמשמע הא סתם פטור ולפ"ז א"א לאוקמא רישא במפרש ובשאינו כולל דא"כ לא מתוקמא כר"ע דהא אי מפרש שלא אוכל נבילות וטריפות לר"ע בסתם אוסר עצמו בכ"ש וא"כ אפי' אוכל כשיעור נמי חייב דהא חל בכולל, ולפענד"נ דלק"מ דהא בלאה"נ תקשי אינימא דאע"ג דחל על ח"ש מ"מ אינו חל על כשיעור בכולל א"כ ע"כ הפי' בסיפא ואכל נו"ט חייב היינו ח"ש וא"כ אמאי לא קאמר דמשו"ה לא אמר ר"י כר"ל משום דמשמע ליה ואכל נו"ט היינו כשיעור וע"כ דגם ר"י ניחא לפרש ואכל נו"ט בח"ש וא"כ מה הק' תוס' דלוקי רישא במפרש ובשאינו כולל הא א"כ לא מיתוקמא כר"ע דלדידיה אוסר עצמו בכ"ש ואמאי פטור ברישא באוכל ח"ש נו"ט דהא ל"ל דלשון ואכל נו"ט משמע כשיעור דכבר הוכחנו דלשון ואכל ע"כ משמע ליה נמי ח"ש, ואפי' אם נדחק ונאמר דדוקא אי מוקמינן סיפא במפרש ח"ש לרבנן ובסתם לר"ע דאז הפירוש בסיפא ואכל ח"ש אז ניחא ליה גם ברישא דהפירוש ואכל ח"ש אבל אי מקמינן סיפא בכולל א"כ חייב בסיפא אפי' בכשיעור וא"כ בסיפא פירוש ואכל כשיעור וא"כ ברישא נמי פי' ואכל כשיעור ומשו"ה מתוקמא שפיר כר"ע דבאכל כשיעור שפיר פטור לר"ע מ"מ ז"א חדא דהא גם אי מפרשינן הסיפא דוקא ואכל ח"ש מ"מ ברישא פטור בין בח"ש בין בשיעור שלם וא"כ ואכל דסיפא ח"ש ואכל דרישא בין בשיעור שלם בין בח"ש ומכש"כ כי מוקמינן סיפא בכולל דחייב לר"ע בין בשיעור שלם ובין בח"ש וא"כ ואכל דסיפא בכל גוני מיירי כ"ש דואכל דרישא בכל גוני מיירי אפי' בח"ש ולא מתוקמא כר"ע דלדידיה אמאי פטור, ומכש"כ כיון דרישא מיירי באוכלין שאינן רואין דל"ש ביה לשון אכילה א"כ ואכל לאו דוקא א"כ לענין כשיעור נמי לאו דוקא ואין הפירוש כדרך ושיעור אכילה של תורה:

ועוד דלפמ"ש במק"א ליישב קושי' מהרש"א שם בתוס' ד"ה דמוקי שכתבו דר"י מצי לאוקמא שלכדה"נ דאין אסור אלא מדרבנן כמו ח"ש לר"ל והק' מהרש"א דא"כ מ"ט דר"ש דפוטר וע"כ כמ"ש מהרש"ל כיון דס"ל כ"ש למכות ה"ה דמחייב שלכדה"נ א"כ לר"י נמי כיון דח"ש אסור מה"ת ה"ה שלכדה"נ וא"כ לא הועילו תוס' בתירוצם עיי"ש, וחוץ לענינו אפשר ליישב לפמ"ש ב"י באו"ח סי' תרי"ב ליישב דעת ראבי"ה דהא דאוכלין שאינן ראוין אוסרים מה"ת ביו"כ היינו דוקא בכשיעור מול אבל ח"ש דאינו אסור מה"ת אלא משום חזי לאיצטרופי למלקות א"כ באוכלין שאינן ראוין דלא חזל"א למלקות ח"ש מותר מה"ת עיי"ש וה"נ כונת התוס' דלר"י מצי לאוקמא שלכדה"נ ובח"ש דאינו אסור אלא מדרבנן כמו ח"ש לר"ל דלא ס"ל האי סברא דחזל"א וכן בזה לר"י כיון דל"ש חזל"א למלקות מודה לר"ל דח"ש מותר מה"ת:

ומה דק"ל על מהרש"ל דסברתו א"ש כיון דכ"ש למלקות ה"ה שלכדה"נ לשיטת הרמ"ה שבריטב"א מכות י"ז דכ"ש למכות משום דאחשביה באכילתו א"כ ה"ה ש שלכדה"נ נמי י"ל דאחשביה באכילתו אבל לפירוש ראשון שם דהלכתא גמירי לה ל"ש לדמותם דבכ"ש גמירי הלכתא ולא בשלכדה"נ ואי טעמא דכ"ש משום דאחשביה באכילתו אם כן קודם שיאכל ואחשביה אין עליו שם איסור נבלות ושפיר יכולה שבועה לחול על כ"ש ומ"ט דר"ש דפוטר ועיין מ"ש פלתי סימן פ"ז אות י"ג ד"ה וצ"ל, ואפי' נאמר דשבועה כיון דהוי רק איסור גברא נמי אינו חל עד שעת אכילה מה שלא נ"ל כן דשפיר חל על הגברא קודם שעת אכילה אלא אפילו נאמר כן מ"מ שוב הו"ל איסור בת אחת ובאיסור ב"א מודה ר"ש דאחע"א וע"כ הא דר"ש פוטר היינו משום דכ"ש למכות הלכתא גמירי לה ולפ"ז מה ענין שלכדה"נ לכ"ש וצ"ע:

אמנם מאז אמרתי לחלק דודאי אין דרך בנ"א לאכול רק כ"ש וח"ש רק דרך אכילה בכזית אבל מ"מ אין דרך לבלוע כזית בפ"א רק שאוכל מעט מעט עד שמשלים לכזית בכדי אכילת פרס או בפחות ולפי זה לר"ש דאנו דנין אחר אכילה אם מחויב מלקות אף שלא אכל בכא"פ רק אותו כ"ש ומחייבין אותו מלקות אף שאין זה דרך אכילה שפיר אמרי' דה"ה שלכד"א ושלכדה"נ חייב אבל בח"ש שאסור מה"ת אחר אכילתו אין לדון כלל דאין כאן שום חיוב רק קודם אכילה דנין אם מותר לאכול בזה שפיר אמרינן דאסור מה"ת דזה הוי כדרך אכילה הואיל וחזל"א ולאכול עוד בכדי אכילת פרס וא"כ אסור לאכול אבל שלכד"א והנאה שפיר י"ל דמותר מה"ת דח"ש מקרי כדרך אכילה:

ובהכי מיושב קושית תוס' ביומא ע"ד ל"ל טעמא דחזי לאצטרופי ת"ל מכל חלב ולפמ"ש ניחא דעל דרשא דכל חלב תקשי א"כ שלכדה"נ נמי יהיה אסור מה"ת דהא ח"ש נמי הוי שלכדה"נ ולהכי אמר משום חזל"א הוי כדה"נ:

ולפ"ז כיון דאין דרך לבלוע כזית בפ"א רק מעט מעט ודאי תקשי נהי דואכל דרישא פי' שאכל כשיעור מ"מ לא אכל שיעור בב"א רק תחילה ח"ש ואח"כ עוד ח"ש וא"כ לא מתוקמא רישא כר"ע דלר"ע אמאי פטור הא מיד כשאכל ח"ש ראשון חייב על השבועה קודם שיבא לידי איסור נבלה כמו בנשבע שלא יאכל עשר שבועה שלא אוכל תשע בסימן רל"ח סי"ג ע"ש:

אבל האמת יורה דרכו דודאי לפי המסקנא והאמת דנו"ט מקרי אוכלין ראוין והא דאין שבועה חלה עליהם היינו משום דמושבע ועומד מהר סיני שפיר כתב הגהות הנ"ל דבנשבע שלא אוכל ח"ש נו"ט חל השבועה נמי אפילו באוכל כשיעור בב"א משום כולל ומכש"כ כשאוכל כשיעור בזאח"ז דכבר נתחייב על השבועה מיד כשאכל ח"ש ראשון אבל השתא קיימינן דנבילות וטריפות מקרי אוכלין שאינן ראוין ובסתם אינו אוסר עצמו באינן ראוין א"כ לר"ע דבשלא אוכל סתמא אוסר עצמו אפי' בכ"ש ממילא אפי' במפרש שלא אוכל נבלות וטריפות אמרינן דלא אסר עצמו בכשיעור משום דהוי אוכלין שאינן ראוין אלא בח"ש דהוי אוכלין ראוין ואף דח"ש אסור מה"ת והוי נמי אוכלין שאינן ראוין מ"מ כיון דהוי רק איסורא בעלמא הוי עכ"פ ראוין יותר מכשיעור ושפיר אמרינן דבכשיעור שאינן ראוין כלל לא אסר נפשיה ועיין שבועות כ"ב גב' שבועה שלא אוכל עפר ושלא אוכל חרצן ולפי זה שפיר הקשו תוס' דלוקי כולה במפרש וסיפא בכולל דברים המותרים עם דברים אסורים וכיון דבדברים המותרים אף דאוסר עצמו בכ"ש אוסר עצמו נמי בכשיעור לכן גם בנו"ט אסר עצמו נמי בכשיעור אף שאין ראוין לאכילה ועיין תוס' שבועות כ"ד סד"ה אלא ולהכי חייב אפי' באכל כשיעור נו"ט ורישא בשאינו כולל ולהכי אמרינן דלא אסר עצמו בכשיעור משום דהוי אינן ראוין ולהכי פטור וא"ש:

ולפ"ז א"ש נמי דברי רש"י ביומא הנ"ל שכתב ומיהו כשאכל לא אכל אלא ח"ש שאינו מושבע עליו מסיני וכו' משום דמה"ט לא הוי אוכלין שאינן ראוין אבל בכשיעור לא אסר עצמו דהוי אוכלין שאינן ראוין וכנ"ל משום דאוקמתא דר"ל הוא בס"ד דנו"ט הוי אוכלין שאינן ראוין אבל לפי האמת דזה מקרי אוכלין ראוין שפיר י"ל דאם אוסר עצמו בכ"ש אסור נמי בשיעור שלם משום כולל:

אמנם מ"ש בהגהות הנ"ל דהתם קאי לרשב"ל דל"ל כולל באיסור הבא ע"י עצמו יש לי לדון עליו ואקדים ליישב קושי' תוס' ד"ה דמוקי שהקשו ולוקמי במפרש וד"ה ונ"ל דהנה הפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה חידש דבח"ש נבלה נמי נמי איתא איסור דשאינו זבוח ע"ש שהאריך והקשו אחרונים א"כ איך מוקי ר"ל ר"ל במפרש ח"ש לרבנן ובסתם לר"ע התינח בטריפות אבל בנבילות גם בח"ש איכא איסור עשה דשאינו זבוח ואין שבועה חל על איסור עשה כמ"ש תוס', ולפענד"נ בהקדים ליישב קושית תוס' ד"ה באיסור שהקשו הא באיסור הבא ע"י עצמו נמי אמרינן כולל גבי יש אוכל אכילה אחת וכו' וקחשיב מוקדשים וכן באוכל גה"נ של עולה בחולין ק"א ע"ש מה שנדחקו בזה, ונ"ל ליישב דטעם הדבר לחלק בין איסור הבא מאיליו לאיסור הבא ע"י עצמו הוא ע"ד שכתב תוס' רי"ד בקידושין דף נ"א בהא דאמרינן כל שאינו בזאח"ז אפי' בבת אחת אינו ואמאי אמרינן באין איסור חל על אי' דאיסור ב"א חל ותי' דוקא בדבר שבא ע"י דיבורו אמרינן שבב"א בטל כל דיבורו אבל בדבר הבא ממילא א"א לומר בב"א שאין כאן שום איסור דעכ"ח איסור אחד יש והי מינייהו מפקת לכן חלו שניהם עיי"ש וה"נ בשלמא באיסור הבא מאיליו כיון דע"כ חל על היתר חל נמי על איסור דא"א למפלג ועיין ברש"י דף כ"ד ע"ב ד"ה מידי דהוי אאיסור מוסיף משא"כ באיסור הבא ע"י עצמו שאומר שבועה שלא אוכל נבלות ושחטות ל"ש כולל דאפשר שיהיה דיבורו קיים לענין שחוטות ויהיה בטל דיבורו לענין נבלות דאפשר למפלג דיבורו ולהכי לא ס"ל לר"ל בזה כולל, ולפ"ז במוקדשין דקיי"ל בתמורה דף י"א וכ"ד דהאומר רגלה של זו עולה הוי כולה עולה דפשטא קדושה בכולה וא"א למפלג דיבוריה שפיר אמרינן כולל אפילו באיסור הבא על ידי עצמו וא"ש:

ועיין תשובת רשב"א שהוא בד"מ חו"מ סימן ל"ד דדוקא באשתך זנתה עמי פלגינן דיבוריה ומסלקינן תיבת עמי אבל באני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבוריה לפי שא"א לחלוק הדיבור עצמו רק הכונה היוצא מן הדיבור ע"ש ולפ"ז נ"ל לחדש דה"נ באיסור הבא ע"י עצמו דוקא היכא דאפשר למפלג הדיבור כגון נבלות ושחוטות דדל תיבת נבילות ונשאר רק שחוטות בזה לא אמרינן כולל רק דיבור שחוטות קיים ודיבור נבלות בטל אבל היכא דבדבור אחד נכללו האי' והיתר דא"א למפלג הדיבור רק הכונה מודה ר"ל דאמרינן כולל אפי' באיסור הבא ע"י עצמו והנה בנזיר כ"ט ס"ל לר"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת ומ"מ כתבו תוס' בחולין כ' ד"ה לא דמשכחת נבלות עוף טהור דנהי דלא בעי שחיטה נחירה מיהא בע' ואם מתה מאיליה הוי נבלה ע"ש, ולפ"ז במפרש שלא אוכל ח"ש נבלות גם נבלות עוף בכלל וע"ז שפיר חל דבעוף ליכא איסור דא"ז דהא אין שחיטה לעוף מה"ת ואי' נבלה ליתא בח"ש ומיגו דחל על ח"ש נבלה דעוף חל נמי על ח"ש נבלות בהמה אף דאיכא איסור עשה דשאינו זבוח בכולל ואף דהוי איסור הבא על ידי עצמו כיון דא"א למפלג הדיבור רק הכונה שפיר אמרינן כולל וא"ש:

אלא דלפ"ז תקשי מאי פריך ר"י מ"ט לא אמר כר"ל הא ר' יוחנן ס"ל בנזיר שם יש שחיטה לעוף מה"ת וא"כ בח"ש אין שבועה חל על איסור עשה דא"ז דהוי נמי בח"ש וצ"ל דפריך אמאי לא אמר כר"ל ולוקי מתני' כר"י בר"י דס"ל שם אין שחיטה לעוף מה"ת כיון דפלוגתא דתנאי הוא אי יש שחיטה לעוף מה"ת, ולפ"ז י"ל דהיינו דמשני דמוקים ליה למתני' כד"ה אפי' כרבי דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת דלדידיה א"א לומר כר"ל כקושי' הנ"ל וממילא דלא קשה קושי' תוס' לוקמא במפרש וד"ה דעכ"פ לא אתיא כד"ה דהיינו כרבי דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת [עיין בי"ש או"ח סי' רנ"ד]:

ומעתה גם בהך כולל דח"ש עם שיעור שלם בין בשלא אוכל סתם לר"ע בין במפרש שלא אוכל ח"ש לרבנן שבדיבור א' נאמרו ח"ש ושיעור שלם דאי ח"ש לא אכיל שיעור שלם לא אכיל כדאמרי' בשבועות כ"ח אי ט' לא אכיל עשר לא אכיל גם ר"ל מודה דאפי' באי' הבא ע"י עצמו נמי אמרינן כולל אי שייך בזה כולל וממילא דליתא לדברי הגהות הנ"ל:

ומה שנסתייע מלשון הרמב"ם פ"ה משבועות ה"ז שבועה שלא אוכל כ"ש מנו"ט ואכל פחות מכזית חייב בשבועה וכו' וכן הוא לשון השו"ע סי' רל"ח ואכל פחות מכזית וכו' ומשמע הא בכזית וש"ש פטור דאין שבועה חל על ש"ש, ולפענד"נ לומר לפמ"ש החכ"ץ בתשו' סי' פ"ו דהא דח"ש אסור מה"ת היינו משום דאחשבי' בשעת אכילה ע"ש ולפ"ז נראה דסברא זו ל"ש רק באינו אוכל יותר מח"ש אבל באכל כשיעור דלא אחשבי' לח"ש באמת מותר מה"ת אפי' לר"י ומה דקאמר הואיל וחזי לאצטרופי הפירוש להיפך הואיל וחזל"א לכשיעור ולא צירף ולא אכל רק ח"ש אחשובי אחשבי' אבל אם באמת צירף ואכל כזית דלא אחשבי' בי' אינו אסור מה"ת ודלא כירושלמי פ"ה דתרומות דאפי' ר"ל מודה בעתיד להשלים ע"ש ולפ"ז לרבותא נקט הרמב"ם ושו"ע דנשבע על ח"ש ולא אכל יותר מח"ש דאע"ג דאחשבי' לח"ש ואסור מה"ת מ"מ חייל שבועה עליה ומכ"ש באכל כשיעור דאיגלאי מילתא דלא אחשבי' ולא היה ח"ש אסור מה"ת משום נו"ט ודאי חייב משום שבועה:

ובזה יש ליישב גם לשון רש"י ביומא שכתב ומיהו כשאכל לא אכל אלא ח"ש שאינו מושבע עליו מסיני וכו' הגם שבלשון זה קשה להעמים דלרבותא נקטא מיהו י"ל דכונת רש"י דפי' בכה"ג היינו משום דר"ש פוטר משום דלדידי' כ"ש למכות וכ"ז אם באמת לא אכל רק ח"ש משום דאחשבי' אבל באכל כשיעור דל"ש אחשבי' מודה ר"ש דליכא מלקות על כ"ש ושפיר חל שבועה עלה ואינו פוטר ר"ש, אך לפמש"ל דאי אמרי' דה"ט דר"ש דפוטר משום דס"ל כ"ש למכות ע"כ צ"ל דטעמי' דר"ש לאו משום דאחשבי' רק משום דהלכתא גמירי לה וא"כ הא בורכא ומחוורתא כמש"ל:

אמנם בעיקר קושי' תוס' שעמד עליהם מעלתו להביא ראי' נגד הגהות הנ"ל נ"ל ליישב בפשיטות דהא דס"ד בגמ' דנו"ט מקרי אוכלין שאין ראוין אין הכונה משום אריא דאיסורא דרביע עלה דמשו"ה לא מקרי אינן ראוין אבל הכונה לפמ"ש בירושלמי הביאו הר"ש פ"ו דתרומות מ"ג דנפשו של אדם חותה באכילת אי' וכ"נ מדברי סמ"ע בחו"מ סי' רל"ד סק"ד דבמוכר לחבירו טריפה בחזקת כשירה ואכלו משו"ה מחויב להחזיר לו הדמים משום דאין אכילת האוכל נחשב לו הנאה ע"ש ומשו"ה מקרי נו"ט אוכלין שאינן ראוין לפי שנפשו של אדם חותה בהם ולהכי באומר סתם שלא אוכל אין נו"ט בכלל לס"ד משום דשלא אוכל קאמר ואין כונתו על נו"ט דלאו בר אכילה דהוי אוכלין שאינן ראוין אלא במפרש נו"ט כיון דאמר על נו"ט שלא אוכל ולשון אכילה זה ראיה שאין נפשו חותה בהם ובזה פליגי ת"ק ור"ש אי חל עליהו שבועה משום דמושבע ועומד הוא לכל מר כדאית ליה:

ובהכי מיושב קושי' תוס' ד"ה רישא שתמהו מ"ט קרי לי' ברישא אוכלין שאינן ראוין ובסיפא קרי להו נו"ט ולפמ"ש ניחא דרישא בסתם קרוין אוכלין שאינן ראוין דודאי נפשו חותה אבל סיפא במפרש ל"ש נפשו חותה ורק משום אריא דאיסורא דרביע עליהו קרי להו נבלות וטרפות וא"ש ולפ"ז מיושב קושי' תוס' לוקי רישא נמי במפרש ובשאינו כולל ז"א דא"כ אינו פטור משום אוכלין שאינו ראויין אלא משום דאין אחע"א והדק"ל אמאי קרי להו ברישא אוכלין שאינן ראוין כקושי' תוס' הנ"ל ונכון, ובזה יהי' נכון מוצאינו כשחר, וישועתו לא תאחר במהרה בימינו בקרוב, וד' יגביה קרנינו ככוכבי השמים לרוב וייטיב לנו בכל טוב, לא יחסר קורטוב, כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה