אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שיד

תשובה שיג

שיל"ח ב' אויפאלו אח"ס תרנ"ד לפ"ק:

ד' קרנך ירים למעלה ראש ויעלוך על במתי הצלחה בני אהובי ויקירי הרב המאה"ג כמו"ה יצחק יעקב נ"י בק"ק אבראהאם:

מכתבך הנעים קבלתי בחג הסוכות העבר עלינו לטובה ויען כי אז אין הזמן מוכשר להשיב בכתב מלא מפני כבוד המועד הקדוש לכן אחרתי עד כה ובד"ת כתיב ענה, ואודות דברי מל"מ פי"א מנדרים דאע"ג דמופלא סמוך לאיש הקדישו הקדש מ"מ אין בו מעילה כמבואר בנדה דף מ"ו ע"ש ומהרש"ק דחה דבריו מגמ' ערוכה פסחים דף כ"ז ע"ב דפריך והלא מעל המסיק וכו' ולדברי מל"מ הנ"ל מצי לאוקמא בעצי הקדש שהקדיש מופלא סמוך לאיש דלית בי' מעילה ולא נפקי לחולין וכתבת ליישב דקושי' הגמ' הי' אהא דקאמר תחילה הכי השתא ערלה בטילה במאתים הקדש אפי' באלף לא בטיל ופירש בתשו' אב"מ סי' ז' בשם מג"ש דהא דהקדש אפי' באלף לא בטל היינו משום דהוי דשיל"מ ע"י חילול דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל וזה לא מקרי שצריך להוציא הוצאות ושפיר הוי דשיל"מ ותוס' מנחות ע"א ע"ב ד"ה ומתירין ותמורה כ"ז ע"ב ד"ה לא כתבו דדוקא בבעלים יכולין לחלל שוה מנה על שו"פ אבל אחרים לא ע"ש והסביר טו"א באבני שוהם מגילה כ"ג דבעלים הואיל ובידם ליתשל על הקדישם אכתי לא נפיק מרשותם וכדידהו דמי משו"ה פודין שוה מנה על שו"פ משא"כ באחר ל"ש זה ע"ש ולפ"ז למ"ש מל"מ פ"ב מנזירות הי"ג דמופלא סמל"א שנדר או הקדיש א"י לישאל דלזה לא רבי' קרא וא"כ א"י לחלל על שו"פ ולא הוי הקדישו דשיל"מ ול"ל כתי' הגמרא הקדש אפי' באלף לא בטל וע"כ דלא מיירי בהקדש מופלא סמל"א ופריך שפיר והלא מעל המסיק:

הנה הוא פרפרת נאה אבל אינו אמת דנהי דלמ"ל א"י לישאל כשהוא קטן אבל כשנעשה גדול שפיר יכול לישאל עליו וא"כ אכתי לא נפק מרשותו ושפיר יכולים לחלל שוה מנה על שו"פ והוי דשיל"מ, ועוד נ"ל דבר חדש לפמ"ש ש"ש ש"ו פ"ד דאי' מעילה בהקדש אינו מצד דין ממון הקדש רק מצד תורת אי' שבו ע"ש [עיין בי"ש או"ח סי' א' וש'] א"כ נהי דאחרי' א"י לפדות שוה מנה בשו"פ היינו משום תורת ממון שבו אבל תורת אי' שבו פקע ואין בו אי' מעילה וא"כ ה"נ בהקדש קטן אפי' ליתא בשאלה מ"מ מהני חילול בשו"פ להפקיע האי' ושפיר הוי דשיל"מ ע"י חילול שו"פ וליתא לדבריך:

אבל נתעוררתי ונתישב לי מה דהוי קשיא לי לפמ"ש חי' רמב"ן ב"ב פ' הספינה הביאו קצו"ח רס"י ר' דאם הקדש קונה איזה דבר אין מעילה בזכייתה וביאר קצו"ח שם הטעם משום דאינו קדוש מחמת בר ישראל ע"ש א"כ מה פריך והרי מעל המסיק דילמא מיירי בהקדש כה"ג שזכה בו הקדש ולא הקדיש שום אדם וא"כ אין בו מעילה אבל לפי דרכך ניחא למ"ש טו"א שם דרך אחר דבעלים כיון שהקדש חל ע"י יכולין לחלל בשו"פ אבל אחר שאין הקדושה חלה ע"י לא מהני א"כ בהקדש הנ"ל כיון דאינו חל ע"י שום אדם א"י לחלל בשו"פ ולא הוי דשיל"מ ובטל וא"כ לא מיירי בכה"ג ופריך שפיר והלא מעל המסיק:

ואכתי קשיא לי למ"ד בזבחים דף מ"ה דקדשי עכו"ם אין בהם מעילה מאי פריך והלא מעל המסיק לוקמי בקדשי עכו"ם ויש להאריך לפי הנ"ל אך זה שיבוש דהרי אמרי' התם דוקא בקדשי מזבח דעכו"ם אין בו מעילה אבל בקדשי בדה"ב דעכו"ם יש בהם מעילה והרי עצים דהקדש קדשי בדה"ב נינהו וא"כ גם בקדשי עכו"ם יש בהם מעילה וא"ש:

אבל לפענ"ד דחיית מהרש"ק מעיקרא לק"מ דבגמ' נדה מ"ו אמרי' יכול יהא חייב על הקדישו קרבן ת"ל זה הדבר א"כ דוקא מקרבן מעילה מיעטי' קרא אבל מעילה אית בי' ובשוגג מתחלל וכן פירש"י שם ולא לקרבן מעילה ולא כתב ולא למעילה וא"כ פריך שפיר והרי מעל המסיק ויצא לחולין ואמאי הפת אסורה, ואם נפשך לומר דמכל דין מעילה מיעטה קרא אף אנו נאמר דגם לאו דמעילה במזיד נמי אין בו ואין בו אי' הקדש כלל רק שעובר בבל יחל וכדקאמר כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל וכן בברייתא דנדה, לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסור ולבל יחל וכו' וא"כ אין בו דין הקדש רק לעבור על בל יחל וכ"נ מדברי רמב"ם פי"א מנדרים ה"ה שכתב הקדישו ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו לוקה משום שנדריהם נדרים מה"ת והוא תמוה אמאי לא כתב מפני שהקדישו הקדש מה"ת אע"כ משום דאין לו דין הקדש כלל רק דין נדר לעבור על בל יחל ועיין כ"מ ספ"י מנדרים מ"ש בדעת הרמב"ם שם דלא כר"ן נדרים דף ט"ו ושם ל"ה:

ובהכי ניחא מה שעמד מל"מ שם אמאי לא הביא הרמב"ם בשום מקום דבהקדש מופלא אין בו מעילה ולפמ"ש ניחא כיון דכתב דהקדישו הוא רק משום נדר ואין בו דין הקדש כלל לא הוצרך שוב להביא דאין בו מעילה וא"ש, והנה הא דבעי בפסחים שם תנור שהסיקו בעצי הקדש לרבנן דשרי בקמייתא נראה דקמבעיא לי' דאפשר הא דשרו רבנן בערלה וכה"כ היינו משום דאפי' באבוקה כנגדו חשיב כמו שלהבת בא מן הגחלים כמ"ש תוס' ד"ה מכלל וא"כ זה שייך דוקא במקום דגחלים ואפרן מותר אבל בהקדש מספקא ליה אי אפרן אסור או בתנור גרוף אי חשיב כאפרן ועיין מהרש"א שם ותוס' פסחים ע"ה ד"ה וגרפו ותבין כי קצרתי וא"כ ע"כ לא מיירי בהקדש מופלא כיון דאין לו דין הקדש רק שעובר בבל יחל וא"כ אין אפרן אסור ופריך שפיר והרי מעל המסיק:

ומה שנ"ל עוד ביישוב הרמב"ם שלא כתב דבהקדש מופלא אין מעילה דס"ל דהא דממעטי' הקדש מופלא ממעילה מדכתיב זה הדבר היינו משום דעיקר חיוב מעילה הוא על שהוציא מעות הקדש לחולין כדאמרי' במעילה ח"י אין מעל אלא שינוי שמוציא מרשות לרשות עיין ברש"י ותוס' שם ואפי' לדעת ש"ש הנ"ל דאין אנו דנין בממון הקדש תורת ממון רק תורת איסור מ"מ האיסור הוא משום שהוציא מעות הקדש מרשות לרשות וכבר הבאתי לעיל דברי רמב"ן ב"ב ע"ט דאין מעילה אלא במה שהקדש קונה מחמת שאדם מקדיש ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל מה שהקדש קונה בקנין חצר אין מעילה בזכייתה עיין עליו ולפ"ז התינח בגדול דבר הקנאה הוא אבל במופלא דלאו בר הקנאה הוא א"י להקנות להקדש בדיבורו שמקדיש רק איסור הקדש הוא דרביע עלה אבל אין הקדש קונה מחמת דיבורו רק כיון שחל עלה אי' הקדש כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא כדאמרי' חולין קל"ט וכיון דאינו קנין של הקדש מחמת דיבורו הוי כאלו זכה חצר להקדש דאין בו מעילה והיינו דקאמרי' ת"ל זה הדבר דוקא אם הקדש קונה ע"י דיבור הוא דמועלין אבל אינו קונה ע"י דיבורו אין מועלין ועיין ספרי פ' שופטים דדריש כל דבר רע שתלוי בדיבור ע"ש אך נראה דהא דאם אינו נקנה להקדש בדיבורו אין בו מעילה נראה דזה תלי' דלרבנן דר"י בזבחים מ"ה דאפי' קדשי בדה"ב גמרי' מתרומה למעט עכו"ם כמ"ש תוס' שם ד"ה דומי' ובתרומה כתיב בני ישראל וה"נ בעי' הקדש מבני ישראל ועיין קצו"ח סי' ר' אבל לר"י דס"ל דוקא קדשי מזבח ילפינן מתרומה אבל בקדשי בדה"ב מועלין אפי' בשל עכו"ם א"כ י"ל דקדשי מזבח של עכו"ם גזה"כ הוא דאין מועלין מגז"ש דחטא חטא מתרומה אבל אם הקדש קונה בחצר וה"נ בה בהקדש מופלא הנ"ל מועלין אפי' בקדשי מזבח ולפי זה י"ל דסוגי' דנדה אזלא לרבנן דר"י ולהכי ממעטי' הקדש מופלא ממעילה אבל הרמב"ם דפסק פ"ה דמעילה הט"ו כר"י שפיר איכא מעילה אפי' בהקדש מופלא סמל"א וא"ש, כ"ז כתבתי בחפזי וד' ימהר ויחוש ישועה לנו בגוף ונפש ומצאנו נופש כנפש אביך הנאמן דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה