אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שט

תשובה שח

שיל"ת ב' אויפאלו ה' האזינו עשי"ת תרנ"ב לפ"ק:

נמח"ט בנחת ושובה לכבוד אהובי ידידי הרבני החרוץ ושנון וריח לו כלבנון חורפי' מחלי' לי' לשבח ולתהלה הנגיד הנעלה כמו"ה משה שמואל נ"י שטערן בק"ק סערענטש:

יקרת מכתבו עם ברכת השנים הגיע לידי ונתתי שמחה בלבי בשורת דודים ויותר מהמה כי תלי"ת עוד לא אלמן ישראל ויש אנשים מדינים סוחרים אשר באהבת התורה ישגו תמיד ובירך לו אשיב ברכת התורה ויראת ה' כל הימים הון ועושר בביתו מלא וגדוש יגמור ד' בעדו החתימה ביום הקדוש לחיים טובים וזרעו במים רבים, ועתה באתי עד"ת אבל רק בקוצר אמרים כי יש לי טרדות הרבה ורק מפני הכבוד הדובר בי ומאהבתו לקחתי מועד לשעשע בדבריו הנעימים:

על דבר שיטות הסוברים דאם התירו נדר של איסור אפי' בדיעבד לא מהני והש"ך ביו"ד סי' רכ"ח סקכ"ו תמה דא"כ מאי פריך אברייתא דנודר ועובד דילמא אזלא לגבי חכם הא אפי' בדיעבד אינו מותר ותי' מעלתו דטעם של הפוסקים דבדיעבד נמי אינו מותר משום דקיי"ל צריך לפרוט הנדר ואם פרט שהוא לדבר אי' אסור לחכם להתיר לו ולהכי אם התיר לא מהני התרתו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם אבל קושית הגמ' הי' למ"ד א"צ לפרוט ואין החכם יודע כלל שהוא לדבר איסור ואז כ"ע מודים שמותר בדיעבד:

הנה מ"ש שאם מותר בדיעבד מה הועילו חכמים בתקנתן תמוה דאהני דלכתחלה לא יתיר החכם וכדאמרינן בגיטין י"ז אהני דלכתחלה לא תינשא, ומ"ש דלמ"ד צריך לפרט אפי' בדיעבד אינו מותר תמוה ביותר דהרי אמרינן שם טעמא משום מילתא דאיסורא ואי במילתא דאיסורא אפי' בדיעבד אינו מותר ל"ל לפרט וכבר העיר בזה הש"ך סימן רכ"ח סקכ"ו ואדרבה למ"ד א"צ לפרוט י"ל דמשו"ה לא חייש למילתא דאיסורא משום דס"ל דבמילתא דאי' אפי' בדיעבד אינו מותר, ועוד תלי תניא בדלא תניא דבגמ' אמרי' דצריך לפרט משום מילתא דאי' והוא דבמילתא דאי' אפי' בדיעבד אינו מותר משום דצריך לפרוט:

שוב כתב ליישב במה שהאריך ליישב קושי' תוס' גיטין ל"ה ע"ב ד"ה ותני אמאי הביא הברייתא ולא פריך ממתני' גופא משום דבמתני' כיון דכבר גרשה ואם ידור הנאה מנשים פסולות ואח"כ ילך אצל חכם ויתיר לו ויקח נשים פסולות אז לא יניחו לו לעבוד אבל בברייתא דקתני נודר ועובד דמיד שנדר מניחין אותו לעבוד פריך שפיר וניחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי' לי' וחכם עוקר נדר מעיקרו ואיך מניחי' אותו לעבוד משום הנדר ודחה תי' זה עפ"י דברי תשו' המיוחסת סי' רנ"ה שהביא גם שעה"מ ה' שבועות דנדר שאינו נודר מחמת עצמו של דבר הנדור אלא קנס בעלמא קיל משאר דברים וניתר בחרטה דהשתא וראי' מהא דפריך באלמנה דמדירין אותה וליחוש דילמא שרי לה חכם והרי התם ליכא חרטה דמעיקרא דאי לא נדרה לא הוי גבי כתובתה אע"כ דבכה"ג סגי בחרטה דהשתא ע"ש ולפ"ז גם בכהן הנושא נשים בעבירה ליכא חרטה דמעיקרא דע"ז אינו נאמן לעשות עצמו רשע למפרע ואינו ניתר רק בחרטה דהשתא כיון שלא נדר מרצונו רק מחמת קנס ואינו עוקר הנדר למפרע וא"כ ל"ל כתי' הנ"ל ועפ"י תשו' רשב"א הנ"ל י"ל דדוקא היכא דצריך להתיר ע"י חרטה דמעיקרא אינו מותר אפי' בדיעבד במילתא דאיסור משום דא"נ שיש לו חרטה דמעיקרא דאאמע"ר אבל שניתר ע"י חרטה דהשתא שפיר מותר בדיעבד:

ולפענ"ד מ"ש דלא יניחו לו לעבוד אינימא דמשום שלא יניחו אותו לעבוד כשישא נשים פסולות ימנע מלישא אותם א"כ ל"ל נדר כלל וע"כ דמשום זה לא ימנע ולכן צריך שידור הנאה א"כ אמתני' גופא נמי תקשי מה הועילו בנדר דילמא אזיל לגבי חכם ואי דכשישא נשים פסולות לא יניחו אותו לעבוד הא משום זה לא ימנע מלישא אותן ואנן בעי' שלא ישא אותן כלל, וגם מ"ש לפי דעתו דמברייתא פריך שפיר כיון דמיד שנדר מניחין אותו לעבוד דילמא אזיל לגבי חכם ושרי' לי' וחכם עוקר נדר מעיקרו אין לו הבנה מה נפ"מ מזה דעוקר נדר מעיקרו הרי גם אם מתיר רק מכאן ולהבא יכול לילך מיד לחכם להתיר נדרו ולא יגרשנה ויהנה ממנה אחר התרה:

ומה"ט נמי אין לו ביאור מה שדחה תי' זה עפ"י דברי תשו' המיוחסת וכנ"ל דלפמ"ש ז"א דגם אם אינו מותר רק מיכאן ולהבא נמי שייך תי' הנ"ל כמו אם עוקר מעיקרו, וגם מ"ש דמשו"ה ליכא חרטה דמעיקרא משום דאינו נאמן לעשות עצמו רשע למפרע הרבה תשובות בדבר חדא דהוא ידע בנפשי' שיש לו חרטה דמעיקרא ושהוא רשע למפרע והנדר נעקר מעיקרו, ועוד דאינו משים עצמו בזה רשע כלל במה שיש לו חרטה דמעיקרא על הנדר שלא ישא נשים פסולות שהרי גם בלא נדר יכול הוא שלא לנשאם, ועוד דל"ש בזה כלל אין אדם משים עצמו רשע דרש"י בכתובות ח"י כתב דה"ט משום שא"י להוציא עצמו מחזקת כשרות וכאן הרי אדרבה הי' לו חזקת רשע שהרי נשא נשים בעבירה והי' צריך כפיי' לגרש, ועוד דהא דאמרינן דאינו נעשה רשע למפרע היינו דוקא אם צ"ל שעשה עכשיו מעשה רשע ולמפרע מעשה רשע אחר אבל אם דנין על מעשה רשע אחד אם עשה עכשיו או למפרע שפיר נעשה רשע למפרע כמ"ש ש"ש ש"ג פ"ד, וגם הא דאאמע"ר אפשר דהוא רק לפסול עצמו לעדות ולא בע"א ועיין ש"ש ש"ז פ"ה [עיין בי"ש או"ח סי' שכ"ד] אבל כך הול"ל דאין כאן חרטה דמעיקרא כיון שרצה לעבוד הי' מוכרח לנדור שאל"כ לא הי' מניחין אותו לעבוד ועכ"פ מזה יבין מה שנ"ל ביישובו שיטות הנ"ל עפ"ד רשב"א הנ"ל:

וביישוב קושי' תוס' נ"ל דיש להבין כיון דלא מהני קבלה משום דיצרו תקפו כדאמרינן בבכורות דף מ"ו א"כ מה מועיל הנדר נמי נחוש שיהא יצרו תקפו ויעבור על הנדר ועיין יו"ד סי' ב' ס"ב וסי' קי"ט ס"ח אבל לק"מ לפמ"ש ש"מ ב"מ ה' אהא דאמרי' לא אמרי' מיגו דחשיד אממונא חשיד על שבועתא והק' בתוס' א"כ גזלן ודאי אמאי פסול לשבועה ותי' ש"מ דגזלן ודאי כיון דגזל שיש בידו מכבר אינו משיבה והרי יצרו תקפו גם עתה לעבור אי' גזל ובשעה שיצרו תקפו לעבור איסור קל חשוד נמי לעבור אי' חמור דהיינו לגזול ממון חבירו עכשיו ולישבע עליו לשקר ועיין נתה"מ סוף סימן פ"ז וקצו"ח רס"י צ"ב אבל היכא שעדיין לא גזל פעם אחרת אלא שעכשיו אנו חוששין שמא כופר בממון אי מחייבי' לי' שבועה דהו"ל תרי חומרי' במילתי' פריש מכולא איסורא ואין יצרו תקפו רק הוא מתגבר על יצרו ע"ש ולפ"ז א"ש נהי דחיישי' שיצרו תקפו לעבור אי' אחד לישא נשים בעבירה מ"מ כיון שנדר ואיכא תרי חומרי לא יהי' יצרו תקפו רק הוא יתגבר על יצרו ולא ישא נשים פסולות, ולפ"ז יש להקשות מה פריך וליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי' לי' ממנ"פ אם ע"י שיש עליו תרי חומרי איסור נשים ואיסור נדר לא יהי' יצרו תקפו א"כ לא ילך אצל חכם להתיר לו כדי לעבור אי' אחד של נשים פסולות דהא הוא גובר על יצרו ואין יצרו תקפו ואם תקפו יצרו לעבור אי' אחד א"כ ברגע זו חשיד על חומרי שניהם ולא ילך אצל חכם כלל ויעבור על שניהם:

אך ז"א דהא קאי אברייתא שעדיין לא גירש וא"כ ניחוש שבשעת הנדר יצרו תקפו שלא לגרש ולעבור אי' אחד כמו שעבר עד עכשיו ואי דא"כ למה נדר וקבל עליו עוד אי' נדר דהיינו שני חומרי משום דמיד סמוך שילך אצל חכם ויתיר לו וכ"ז בברייתא שעדיין לא גירש וכבר תקפו יצרו באי' אחד אבל אגופא דמתני' דמיירי שכבר גירש ואין חשש רק שמא אח"ז יהא יצרו תקפו באשה פסולה ויעבור אי' אחד אבל כיון שנדר ויש עליו שני איסורין א"כ ממנ"פ אם יהא יצרו תקפו לעבור אי' אחד הרי יעבור גם שני איסורין ולא ילך אצל חכם כלל ואם מחמת חומר שני איסורין לא יהא יצרו תקפו אם כן גם איסור אחד לא יעבור ולא ילך לחכם להתיר לו כדי לישא אשה פסולה בעבירה כקושי' הנ"ל ולהכי מייתי הברייתא:

אבל מה שנ"ל בזה הוא דטעם הסוברים דאינו מותר אפי' בדיעבד הוא דוקא בלא ידע החכם שהוא מילתא דאי' ואלו הוי ידע לא הי' מתיר לו וא"כ הוי התרה בטעות ולא מהני ולפי זה במקח טעות קי"ל דוקא אם טוען מקח טעות המקח בטל אבל אם רוצה לקיים המקח מהני למפרע ולפ"ז כאן אזיל לגבי חכם ושרי' לי' וישא נשים פסולות וכיון שכבר עבר אחר התרה לא יחזור החכם מהתרתו כדי שלא יהא מכשול בעון נדרים ושפיר מהני התרה בדיעבד ועיין מל"מ פ"ו משבועות ויש לעיין בזה אם שייך הלעיטהו לרשע וכו' והארכתי בזה במק"א ע"ל סי' י"ז] ואכ"מ:

ועוד נ"ל דטעם הסוברי' דאינו מותר אפי' בדיעבד הוא משום דחכם צ"ל בלשון התרה כמבואר סי' רכ"ח ס"ג ואם לאו אינו מותר ועיין בפי' הגר"א ספ"ב דנגעים [ע"ל סי' מ"ד] וא"כ בדבר אי' אם אומר מותר לך או שאר לשון התרה הרי אמר שקר דהא אסור הוא ואין באמירתו כלום לכן אינו מותר אפי' בדיעבד אבל גבי נושא נשים בעבירה שנודר הנאה שלא יהנה ממנה או מנשים פסולות כמ"ש רש"י בבכורות וא"כ אין הנדר חל כלל לשיטת הסוברים דאין נדרים חלין על האי' עיין סי' רט"ו ס"ה אלא בכולל גם דברי' המותרין וא"כ שפיר מהני אמירת החכם מותר לך לדברים המותרים וממילא מותר בד בדיעבד גם הדבר אי' אפי' נאמר כיון דניתר בחרטה דה דהשתא לא אמרי' בי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו מ"מ כיון דיש מקום לדיבורו לחול והוא שקר שפיר מותר בדיעבד גם הדבר איסור וא"ש:

והנני להעתיק לו מ"ש בחדושי ליישב קושית ש"ך הנ"ל וז"ל שם. [הש"ך ביו"ד סי' רכ"ח סקכ"ו כ' על הא דקי"ל שם בשו"ע סט"ו אין מתירין נדר של אי' אפי' אינו אלא אי' דרבנן כגון לשחוק ואם התירו נדר של שחוק יש מתירין ויש אוסרין עיי"ש ותמה הב"ח אי אפילו בדיעבד אינו מותר קשיא לר"נ דאמר א"צ לפרט הנדר אמאי לא חייש משום מלתא דאיסורא וכ' הש"ך ותימא לתמיהתו דאדרבה לקשי לר"פ דס"ל צריך לפרט הנדר משום מלתא דאיסורא הא במלתא דאיסורא לא ילך כלל אצל חכם להתיר שהרי אינו מותר כלל וקושיא זו יש לתרץ בנקל דהב"ח ס"ל דה"פ אי א"צ לפרט רק לומר נדר נדרתי ואני מתחרט התיר לי יש לחוש שיטעו העולם בדין שיסברו דגם לדבר איסור מהני התרה ובאמת ל"מ אפי' בדיעבד לכן צריך לפרט וא"כ החכם לא יתיר לו עד שיפרט ואם יהי' דבר איסור לא יתיר לו וגם יאמר לו דל"מ התרה אלא לר"נ קשי' אמאי ל"צ לפרט הא אפשר לבא לידי תקלה כנ"ל ומ"מ אינני מבין קו' הב"ח הא ר"נ יהיב טעמא דאי אמרת צריך זמני' דגייז לי' לדיבורי' וחכם מה דמע מיפר וא"כ אינו מותר אפי' בדיעבד והוא יטעה בדין שהוא מותר וא"כ גם בצריך לפרט יש לחוש דאתי' לידי תקלה לכן א"צ לפרט:

אבל עוד הקשה הש"ך דא"כ מ"פ למ"ד א"צ לפרט מהאי דנודר ועובד וליחוש דלמא שרי לי' חכם הא אינו מותר כלל ובזה ליכא ליישב כנ"ל דכיון דאנו מדירין אותו נוכל לומר לו הדין דלא מהני התרה אפילו בדיעבד והניח בקושי', ולפענד"נ להסביר מחלוקתם אי נדר של אי' מותר בדיעבד או לא דודאי אם לא הגיד לחכם שהוא נדר של דבר איסור כו"ע מודים דאפילו בדיעבד אינו מותר דהוי התרה בטעות שאלו הי' יודע שהוא דבר איסור ל"ה מתיר לו רק הפלוגתא בידע החכם שהוא דבר איסור ואפ"ה התיר לו וטעם האוסרים שהרי החכם אינו מתיר בלי חרטה וס"ל דבעי חרטה אבל גוף הנדר כגון שאסר על עצמו דבר בהנאה ומתחרט מעיקרא כי הוא רוצה ליהנות באותו דבר ולכן בדבר איסור ל"ש חרטה דמעיקרא שהי' רוצה גם מעיקרא לעשות איסור דהא כ' הב"י בבדה"ב סי' קי"ט דאפי' כשתמד אין אוסרין מה ששחט באותו יום קודם שנשתמד ואמרינן השתא הוא דאתרע ע"ש ועיין שב שמעתתא ש"ג פ"ד וה"נ אמרי' השתא הוא דמתחרט ולכן ל"מ התרה אפילו בדיעבד וטעם המתירין דס"ל דלא בעינן חרטה על גוף המעשה רק שיתחרט על מה שנדר ובזה שייך חרטה דמעיקרא גם בדבר אי' דלא משוי' נפשי' רשע בזה אם לא הי' נודר מעיקרא ומעתה אני אומר דזה תלי' דאם צריך חרטה על גוף ענין הנדר צריך לפרט את הנדר אבל אם א"צ חרטה רק על שנדר אז א"צ לפרט את הנדר ולפ"ז מיושב קו' הב"ח דלר"נ דס"ל א"צ לפרט את הנדר כ"ע מודים דגם לדבר אי' מותר בדיעבד ומיושב קו' הש"ך דר"פ שפיר קאמר דצריך לפרט הנדר משום מלתא דאיסורא דהא דאינו מותר בדיעבד במלתא דאיסורא היינו משום דצריך לפרט אבל אי נימא דא"צ לפרט שפיר מותר בדיעבד וממילא מיושב נמי מהאי דנודר ועובד דפריך שפיר למ"ד א"צ לפרט דלדידי' מותר בדיעבד אפילו לדבר איסור וא"ש] עכל"ש:

ומה שהק' לשיטת רבינו אביגדור שבשו"ע סי' רכ"ח סכ"א דגם עד"ר אם התיר בדיעבד מהני א"כ איך אמרינן במכות ט"ז דמשכחת בטלו בהדירה עד"ר הא כיון דבדיעבד מותר אכתי לא ביטל העשה, לפענ"ד כיון דהא דבדיעבד מותר היינו משום דאמרי' דודאי הרבים מסכימים וכיון שאין הדבר בידו ותלוי בדעת אחרים לקיים העשה שוב שפיר מקרי בטלו וכ"ש כיון שאין מתירין לכתחלה ודאי מקרי בטלו ומה שהאריך ליישב וגם קושי' הש"ך סקכ"ט לא הי' פנאי לעיין כי רציתי לתת האיגרת על הבי דואר קודם יוה"ק הבע"ל ולא כתבתי רק מה שעלה בידי בהשקפה ראשונה [ע"ל סי' תכ"ד]:

ועל קושי' שעה"מ שהביא על קושי' תוס' גיטין ל"ה ונדריהו שלא תאכל ככר זה אם נהניתי מכתובה ותאכל לאלתר בפנינו ומה בכך הא קי"ל כאמימר בשבועות כ"ח דאכלה כולה נשאלין עלי' ע"ש היה נ"ל בהשקפה ראשונה דלק"מ דהרי אמר שם טעמא אי בשוגג מחוסר קרבן אי במזיד מחוסר מלקות אבל כאן דליכא לא קרבן ולא מלקות דא"א להתרות בה שהרי אינו ידוע אם נהנית מכתובתה גם אמימר מודה דאכלה כולה אין נשאלין עלי', ושוב ראיתי בשעה"מ שהביא תי' זה בשם שערי אפרים סי' ע"ב אלא שהק' עליו מדברי האשר"י בשבועות שם שכתב ואפי' אם לא התרו בו למלקות מיהא עונש מלקות איכא ע"ש:

ולפענ"ד לק"מ דיש להבין הא בנדרים בעינן פיו ולבו שווין כמבואר ביו"ד רס"י ר"י וכאן הלא אין פיה ולבה שווין לאסור עצמה רק שנודרת כדי לגבות כתובה ובלבה שלא תאסור וא"כ מה מהני נדר כלל אך לק"מ דהרי מבואר בש"ך וטו"ז שם דוקא אם הוצאת פיו הי' בטעות אז לא הו' נדר אבל אם לא הי' בטעות רק במתכווין הוי נדר אף שלא הי' בלבו כך דדברים שבלב אינן דברים ע"ש ובתוס' שבועות כ"ו ע"ב, ועיין חי' רמב"ן ב"ב קכ"ו ליישב מה שהק' גם תוס' נזיר י"א איך מהני תנאי בנזירות הא נזירות א"א לקיומי ע"י שליח ותי' דוקא בתנאי' שבין אדם לחבירו שאין חבירו יודע מה בלבו צריך דקדוקי תנאים כמו שהי' בבני גד ובני ראובן אבל בנדר שנודר אדם בינו לבין עצמו ולא בעינן תנאי כפול ולא שאר דקדוקי תנאים ע"ש ולפ"ז אני אומר דהא דהיכא דלא הי' טעות בפיו אף שלא הי' בלבו כך הוי נדר דדברים שבלב אינו דברים היינו דוקא כשאנו מדירין אותה וא"כ דברים שבלב אינן דברים ולוקין אם עברה במזיד והתראה על נדרה וחייבת קרבן בשוגג אבל לענין עונש מלקות בי"ש כיון שהקב"ה יודע מחשבות שפיר הוי דברים שבלב דברים שלא הי' דעתה שתיאסר וא"כ אין כאן עונש מלקות וא"כ לא נשאר דבר מנדר ושפיר אינו יכול לישאל גם לאמימר ומ"מ כיון שאם יודע לנו אח"כ שנהנית מכתובתה נחזיק אותה בעוברת על נדרה תירא לנפשה לנדור ולאכול לאלתר בפנינו והק' תוס' שפיר:

ומה שנתקשה עוד אמאי לא משני שאסר הנאת תשמישה עליו אם יקדשה דהשתא אין הקידושין יכולין לחול דהוי קידושין שאין מסורין לביאה וקודם הקידושין א"א להתיר כיון דעדיין אין הנדר חל, הנה מלבד כמה הרהורי דברים שיש לי בזה נלפענ"ד אף שראה דרך זה בס' תשו' הרי"ם וס' זה אין בידי אבל נלענ"ד דזה לא מקרי קידושין שאין מסורין לביאה והוא עפמ"ש רשב"א ריש יבמות שהק' הא משכחת עוד ערוה כגון שאחד גירש אשתו ע"מ שלא תינשאי לראובן והלכה ונשאה לשמעון אחיו ומת בלא בנים ונפלה לפני ראובן לייבום ואסורה עליו משום א"א וגם צרתה אסורה ותי' כיון שאין אסורה רק מחמת תנאי אין זה ערוה ולא צרת ערוה ואפי' היא גופה צריכה חליצה כמו אלו נדרה מיבמה בחיי בעלה שצריכה חליצה כיון שרק ד"א גרם לה ע"ש באריכות וה"נ אני אומר דלא מקרי קידושין שא"מ לביאה אלא אם אי' הביאה בא ע"י קידושין בעצמותן כמ"ש תוס' בקידושין שם אבל כאן שקידושין בעצמם אינן גורמין איסור הביאה רק ד"א גורם שהוא הנדר לא מקרי קידושין שאין מסורין לביאה וז"ב:

ועוד נ"ל לפמ"ש הר"ן בגיטין פ"ג ליישב קושי' תוס' במגרש ע"מ שלא תינשאי לפלוני ועומדה וניסת לזה שנאסרה עליו והק' תוס' הא אין הנישואין חלין שהרי אסורה עליו משום א"א וא"כ לא משכחת ביטול התנאי ותי' הר"ן כיון שא"א לגט להתבטל אלא מחמת חלות הנישואין ע"כ הנישואין חיילי שאין לך דבר שמעכב אותו מלחול שהרי מגורשת גמורה היא אצל כל אדם אלא שהתנה עלי' בתנאי בעלמא והרי הוא כאלו אמר לה הרי מותרת לכל אדם ולהנשא לכל מי שתרצי אלא שאם תינשאי לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך שבשעת נישואין אי את אשתי וכו' ע"ש וה"נ אני אומר כיון שתלה הנדר בנישואין ואין הנישואין יכולין לחול משום דהוי קידושין שא"מ לביאה הוי כאלו אסר הנאתה עליו קודם הקידושין ואחר הקידושין ורק בשעת הקידושין ואחר קידושין כשיעור ביאה לא תיאסר הנאתו עליו ושפיר חלין הקידושין דמסורין לביאה ושפיר יכול החכם להתיר אחר הקידושין שחל הנדר ולא משכחת בזה ביטלו דע"כ כיון שנדר הוי הנדר באופן שיוכל לחול ואם הוא באופן שא"י לחול אינו נדר כלל ושפיר לא משכחת בטלו, וד' יבטל מעלינו כל גזירות קשות ומחשבות שונאינו כנפשו ונפש ידידו הנאמן דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה