בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שח
שיל"ת ב' אויפאלו ד' ת"מ י"ג למבי"א תרס"א לפ"ק:
שוכ"ט ובריאות לתלמידי אהו' הרבני המופלג חו"ש מו"ה יהוד' נ"י הירש:
מכתבך קבלתי ע"י הבחו' נ"י משם ובל"נ אמלא בקשתן לשים עיני עליו לטובה כפי האפשר ויען עמוס הטרדות אני אכתוב בקוצר ע"ד נודר בעת צרה בלשון יידיש איך ווערדע איינען גאנצען זאממער דאננערסטאג פאסטמן שד' הטוב ישלח לה רפואה שלימה עיין בש"ך סימן רכ"ה ס"ק ק"ו דאם ע"י התענית מבטל מלימודו יכולין להתירו דהוי לדבר מצוה ועיין פ"ת שם אות ט"ל בשם רלב"ח שכתב דנראה שיש חילוק בין מי שנדר בעת צרתו ופירש אם יצילהו השם הרי הוא נודר כך וכך אין להתיר אבל כשנדר סתם בלי שום תנאי וכו' יכולין להתיר לו א"כ יש להסתפק אם בלשון הנ"ל מקרי נודר בעת צרה:
ופשוט דלשון גאנצען זאממער בלשון בנ"א הוא מאחר פסח עד אחר סוכות ובנדרים הולכין אחר לשון בנ"א כמבואר סי' רט"ז ורי"ז והאי דב"מ ק"ו ע"ב שהבאת דאמרי' שם חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ הוא בלשון תורה או לשון חכמים ורק בארץ ישראל:
ואם חל יום ה' בימים שאין אומרי' תחנון א"צ להתענות כמ"ש וגם זה פשוט דאם חל י"ז בתמוז וט"ב ביום הי' דעולה וא"צ להשלים ביום אחר כמ"ש באו"ח סי' תקס"ח סי"א ואפי' מה שרגילין להתענות בעשי"ת עולה לו אם ליכא יותר מד' ימים לפני ר"ה אלא דאז הרי ר"ה ביום ה' אבל יום ה' שבין כסא לעשור עולה לו כיון שימים אלו קבועים וגם קבלתו קבוע ביום ה' דוקא עיי"ש במג"א ועיין מ"ש שלה"ק ריש מס' ר"ה ותבין: ומה שעמדת על רש"י חולין ב' שכ' אלמא מעריכין ונודרין לכתחילה לו דהרי עלי הוא דל"ל בהו הרי זו עד דאמר ברישא ערכי עלי והדר יהיב וכו' והקשית ג' קושיות מחולין קל"ט, דע תלמידי כי אין ענין זה לזה דשם קאי אם כבר הפריש מעות לערך שקבל עליו ונאבד דאז אם הרני בערכי או בערך פלוני שוב אינו מחויב באחריות אף שלא בא ליד גזבר, ואם אמר עלי ונאבד עד שלא בא ליד גזבר מחויב באחריות וע"ז מסקי' דאפי' לא אמר עלי חייב באחריות עד שבא ליד גזבר אבל רש"י כאן בא לפרש רק דל"ש בערכין שלא יקבל נדר תחילה על עצמו קודם שיאמר ה"ז לעירוכין כמו בקרבן שיוכל לומר ה"ז עולה בלי שום קבלה ע"ע ועיין רמב"ם פ"ו מעירוכין הלכה ל"א והלאה דהרי זו לעירוכין אינו כלום אם לא נדר תחילה וחייב עצמו בערך ואפי' לפי ס"ד בחולין קל"ט דבאומר הריני בערכי אם הפריש פ"א ונאבד אינו מחיוב באחריות מ"מ סגי בזה שיוכל לומר אח"כ ה"ז לעירוכין אבל עכ"פ יש תחילה נדר עליו שיתן הערך ויוכל לפשוע שלא יקיים נדרו ולא יתן משא"כ בהרי זו כבר קיים נדרו וכונת רש"י עד דאמר ברישא ערכי עלי אינו שאומר זה הלשון רק אפילו אמר הרני בערכי מקרי ערכי עלי שקיבל הערך על עצמו והרי עלי הוא שיש עליו חיוב לקיים נדרו עכ"פ פ"א משא"כ בה"ז אין חיוב עליו כלל שבאו"ד כבר שילם חיובו וזה פשוט, ומה שהערת אמאי אין מברכין שהחיינו על ספירת העומר עיין פר"ח סימן תפ"ט יישובים נכונים ועיין באבודרהם דפוס אמשטרדם דף זי"ן ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש רבך הנאמן דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: