בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שב
שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג איש חמידות מתנהג בחסידות מו"ה משה ליב לעבאוויטש נ"י אב"ד דק"ק ספרדים בזענטא תע"א:
ראיתי פלפולו במכתב אשר ערך לבני הרב נ"י ועתה באתי ע"ד הקושיא בנזיר דף כ' ע"ב מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולם נזירים הותר הראשון הותרו כולם וקשה לפמ"ש הרמב"ן בגיטין ס"ד אהא דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שמא קידש אחת מקרבותיה ואמאי לא מוקמינן הקרובות בחזקת פנוי' ותי' דחזקת פנויות של קרובותיה שאין באות לדון לפנינו אין מועיל לה וכבר הק' תוס' גיטין ל"ג אמאי נזיר שהי' שותה יין וא"ל אל תשתה לוקה הא הוי הת"ס ותי' דמוקמינן אחזקה שלא ישאל ע"ש וא"כ תקשה איך משכחת שילקה השני הא הוי הת"ס שמא ישאל הראשון ואי דאוקמא אחזקה הא אין חזקתו מועיל לשני:
הן אמת דלמ"ש נובי"ק יו"ד סי' וי"ו וכן למ"ש חת"ס אה"ע ח"א סימן י"א בכונת רמב"ן לק"מ אבל מ"ש לחלק דבהאי דרמב"ן הי' מעיקרא חזקת פנויה רק לעצמה אבל בהאי דנזיר החזקה של השני נתהוה רק מחמת הראשון שפיר מהני לי' חזקת הראשון, אין לו פי' כלל ואם כונתו דכשמתרין בשני הלא איסורו בא רק מחמת הראשון ולכן שפיר מהני לי' חזקת הראשון א"כ ה"נ הרי איסורה של זו בא רק מחמת קידושי' קרובותיה ואמאי לא תיהני לה חזקת קרובותיה:
ומה שנ"ל בזה דהנה יש ב' מיני חזקה דמעיקרא האחת החזקה המבררת הספק והיינו היכא די"ל חזקה שלא נעשה מעשה ולא נשתנה ממה שהי' מעיקרא כגון אם אנו מסופקים אם נתן לה גט או קידושין מוקמי' אחזקה שלא נתן ולא נעשה מעשה זהו החזקה המבררת הספק אבל אם ודאי זרק לה גט והספק אם קרוב לו או לה דמוקמינן בחזקת אשת איש זה אינו מברר הספק כיון שודאי נעשה מעשה אינו מבורר שהי' קרוב לו בשביל שהיתה מעיקרא א"א או בתרי ותרי רק דמספק מניחין הדבר כמו שהי' ועיין הרמב"ם בפיה"מ נזיר ס"ג והוי כמו חזקת ממון שאינה חזקה מבררת הספק עיין קונטרס הספיקות למוח"ז ז"ל ומעתה אני אומר דוקא חזקה שאינו מבררת הספק רק שמניחין הדבר כמו שהי' אינו מועיל לאחריני רק לעצמו דבדידי' שייך שמניחין הדבר כמו שהי' אבל לגבי אחריני ל"ש הא ועיין ספ"ב דכתובות גבי כהני חזקה במה הי' אוכלים בקדשי הגבול ע"ש אבל חזקה המבררת הספק כיון שהספק מבורר מועיל גם לאחריני, ולפ"ז בהאי דרמב"ן אין חזקת פנוי של קרובות חזקה המבררת הספק דנימא חזקה שלא נעשה מעשה קידושי בקרובותי' דכיון דחזקה שליח עושה שליח וקידש אשה אחת ונעשה מעשה הקידושין מ"ל באשה זו או באשה אחרת רק דמניחין בכל אשה הדבר כמו שהי' שהיתה פנוי' לכן כתב רמב"ן שפיר דאינו מועיל לאחריני אבל חזקה שלא ישאל הראשון על נזירתו ולא יעשה מעשה הוא חזקה המברר הספק שפיר מועיל גם לשני וא"ש:
ועונ"ל סברא ישרה דמ"ש רמב"ן שאין חזקת הקרובות שאינן באות לדון לפנינו מועלת לה היינו משום דשם לא משכחת כלל שיהא הקרובות עצמן צריכות לדון עליהן בענין זה מצד חזקת פנוי' שלהן דקרובות גדולות אינן באות לדון לפנינו כלל אם נתקדשו שהרי הן יודעות בעצמן אם נתקדשו ואם יודעות שנתקדשו שו אין מועיל להם מה שאנו מעמידן אותן בחזקת פנוי' ואם יודעות שלא נתקדשו הן נאמנות בזה ואין אנו מסופקים בהם כדי שנצרך להעמידן בחזקת פנוי' ואפי' בקטנות שיש לספק שמא קיבל בהן אביהן קידושין ומת אין אנו צריכין להתירן לינשא מצד חזקת פנוי' רק מצד רוב שהן מרוב נשים שלא נתקדשו לשליח זה כמ"ש תוס' בנזיר י"ב דעדיף מחזקה וכיון שהן עצמן אין צריכין לחזקת פנוי' שלהן אין חזקת פנוי' שלהן מועיל לאחריני כיון שהן אינן בכלל הספק וכעין סברת הרשב"א שהביאו הפוסקים ביו"ד סי' קי"א דמה שאינו מועיל בכלל הספק אינו מועיל לבטל ע"ש אבל בנזיר שגם הנזיר הראשון אפשר לדון עליו גופי' מצד חזקה שלא ישאל על נזירתו אם מתרין בו שלא ישתה וכיון דמהני חזקה זו לדידי' גופא מהני נמי לנזיר שני ועיין פנ"י קידושין סוגיא דע"א נאמן באיסורין וא"כ לק"מ: