בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה רצו
שיל"ת ב' אויפאלו ד' מסעי תרמ"ט לפ"ק:
בין המצרים, יזרח אור לישרים, וד' קרנך ירים אהובי בני רחימי הרב המאוה"ג מו"ה יצחק יעקב בלוהם נ"י:
מכתבך קבלתי וכו' ועד"ת אשר נתקשית למה שהביא בהגהת הגרא"ו סי' ר"א סק"ו בשם ריב"ש בתשובה טעם למה מעין מטהר בזוחלין ומקוה דוקא באשבורן משום דקטפרס אינו חיבור ולכן מקוה דבעי מ' סאה אין הזוחלין מטהרין אבל מעין מטהר בכ"ש לכן מטהר גם בזוחלין ע"ש, וק"ל ממשנה פ"א דמקוואות למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ושרבו עליהם מים שאובין שווה למקווה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכ"ש ולדברי ריב"ש תקשי כיון דמטהר בכ"ש מטהר נמי בזוחלין דהא בהא תליא, הנה שו"ע עם הגר"א אין לי פה לעיין בפנים ובתשו' הריב"ש חפשתי ולא מצאתי כתב ואינני אוהב לשפוט בלי ראיי' בפנים כי אותיות מחכימות ואם תוכל לציין לי סימן בתשו' הרי הריב"ש יישר כחך ומ"מ אכתוב מה שנלפענ"ד לפום ריהטא:
ופשיטות י"ל דהוא רק מעלה דרבנן שאינו מטהר בזוחלין ועיין בס' דברי חיים ספ"א דמקוואות ולהכי כיון דרבו שאובין גזרו דאסור לטבול בזוחלין שמא יטבלו גם במקוה בזוחלין ושם פסול זוחלין מן התורה, משא"כ לענין דמטהר בכ"ש לא גזרו דס"ל כשיטת ראשונים שבב"י סי' ר"א דברביעית סגי מה"ת להטביל בו מחטין וצנורות רק שיהי' כל גופו עולה בהם וא"כ גם אם יטעה דגם מקוה כשר בכ"ש לא יבא לידי איסור תורה דלא שכיח שיהי' גוף הכלי עולה בפחות מרביעית, ובטבילת אדם, לא מיבעי' לשיטת הסוברים שם דגם לאדם לא בעינן מ' סאה מה"ת רק שיהי' כל גופו עולה בהם ודאי ליכא למיגזר מידי דאפילו יטעה דגם במקוה סגי בכ"ש מ"מ כיון שידע דבעינן כל גופו עולה בהם זה בעינן גם במעין ממילא הוא מקוה כשרה מה"ת, אלא אפילו לשיטת הסוברים דלטבילת אדם בעינן מ' סאה מה"ת מ"מ כיון דשיערו חכמים דמים שכל גופו של אדם עולה בהם הוא אמה על אמה ברום ג' אמות והוא שיעור מ' סאה א"כ לא שכיח בסתם בנ"א שיהי' כל גופו עולה בפחות מן ארבעים סאה וא"כ ליכא למיגזר וא"ש:
אלא דאפילו נימא דהא דאין מטהרין בזוחלין הוא מה"ת ומ"מ מטהרין בכ"ש, מ"מ נ"ל דלק"מ דלכאורה קשה מ"ט לא יתבטלו מי מעין ברוב השאובין, ולמ"ש הר"ן בנדרים נ"ט ע"ב ד"ה ועד כאן שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר ניחא, אבל לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה לה' תערובות שגם ההיתר בטל ברוב איסור תקשי, אך זה שיבוש דכאן ל"ש ביטול ברוב דהא אדרבה מי מעין מטהרין גם השאובין משום זריעה ועיין כעין סברא זו בתוס' חולין צ"ט ע"ב ד"ה סלק וכבר הק' תה"ד סי' רצ"ד הביאו טו"ז סי' ר"א סק"ג מ"ש דמעין מטהר את השאובין לענין לטהר בכ"ש ולא לענין זוחלין, ותי' משום דפסול שאובין הוא משום דהוי כתלושין ע"י אדם לכן מהני בהו זריעה דלהוי כמחוברי' אבל לענין לטהר בזוחלין דאף מחוברין יש שאינם מטהר בזוחלין ל"מ בי' זריעה ע"ש, וב"ח תירץ משום דשאובין דרבנן ע"ש, וכיון דאין השאובין נטהרין לענין זוחלין שוב מי המעין בטל בשאובין לענין זוחלין ואינו מטהר בזוחלין:
וכי תימא הוא גופא קשי' א"כ אמאי מטהר בכ"ש הא יש מחוברין שאין מטהרין בכ"ש וא"כ לענין זה לא נטהרו השאובין והדק"ל יתבטלו מ' מעין בשאובין, דע דז"א דענין הזריעה הוא דהוי כתלוש ולבסוף חיברו וביטלו שם ובמים ל"ש זריעה רק מים במים ואז הוי כמחובר מעיקרו עיין חולין ט"ו ובתוס' שם ט"ז ד"ה לענין וכיון דהשאובין בטלין לגבי מעין ל"ש לומר שהמעין יתבטל לגבי שאובין, אבל לגבי זוחלין שהוא בטבע המעין אם רבו עליו שאובין מבטלין טבעו ודמי למ"ש עט"ז סי' רצ"ט דבב"ח ל"ש היתר בהיתר לא בטל משום דהוי כנאבד מן העולם ה"נ נאבד טבעו ממנו ואינו זוחל מחמת עצמו רק מחמת ד"א שגורם לו הזחילה ולכן אינו מטהר בזוחלין, אבל לענין מטהר בכ"ש נהי דלא הוכשרו השאובין לטהר בכ"ש דלענין זה ל"ש זריעה מכל מקום כיון דהמעין לא נתבטל בשאובין מטעם הנ"ל דהא דמעין טהור בכ"ש אינו תלוי בטבע המעין שוב מי המעין מטהרין בכל מקום שהן בכ"ש ועיין בדברי חיים שם מה שעמד על דברי תה"ד ולפמ"ש אתי שפיר:
אבל מעיקרא לק"מ דריב"ש כר"ן רבו ס"ל שפירש בשבת כ"ה ובנדרים מ' הך מתני' הנ"ל שוה למקוה לטהר באשבורן היינו במקום שלא הי' מהלך מתחילתו ושם באמת אינו מטהר בכ"ש ולמעין להטביל בו בכ"ש היינו במקום שהי' מהלך מתחילה ושם מטהר גם בזוחלין וא"כ לק"מ קושיתך ודו"ק:
אבל מה דקשי' לי הא משנה שלימה שנינו פ"ה דמקואות הי' עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש ועיין בר"ש שם דלא כמו שפי' ר"מ דמיירי בריבה עליו שאובין ואם כן חזי' דמעין העומד אף שמטהר בכ"ש מ"מ אינו מטהר בזוחלין ואי כדברי ריב"ש מ"ל מעין זוחל כיון דמטהר בכ"ש מטהר נמי בזחילה:
ועוד גוף הדבר תמיה בעיני הא תנן התם פ"ה מ"א העבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ע"ש אלמא דכל שנפסק מן המעין בטל תורת מעין מיני' וא"כ אי נימא דמעין זוחלין אינו חיבור רק משום דמעין מטהר בכ"ש תקשי כיון דאינו חיבור א"כ נפסק מן המעין ואמאי מטהר בכ"ש אע"כ דכל שהיא זוחל בטבעו הוי חיבור ושם מעין עליו אפי' חוץ לגומות המעין ושפיר מטהר בכ"ש ולהכי מעין העומד אינו מטהר בזוחלין כיון שאינו זוחל בטבעו אינו חיבור ואין שם מעין עליו כלל רק בהיותו עומד דהוי חיבור:
ועוד ק"ל דבתו"כ פ' שמיני פסקא א' תני' אי מה מעין מטהר בכ"ש אף מקוה מטהר בכ"ש ת"ל אך מעין המעין מטהר בכ"ש והמקוה במ' סאה ושוב בפסקא ג' תני' אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין וכו' ואי כדברי ריב"ש הנ"ל כיון דכבר יליף שאין מקוה בכ"ש פשיטא דאינו מטהרין בזוחלין דהרי הא בהא תלי' ולמה צריך תו למילף דאינו מטהר בזוחלין וצ"ע, לכן אם תוכל לציין לי אי' מקום כבודו תודיענו אולי מציי"ן תצא תורה' ומקוה ישראל ד' מושיע בעת צרה, הוא יושיענו במהרה, ויוציאנו מאפילה לאורה, עדי יבנה היכל ואולם והבירה, כנפשך ונפש אביך, החותם בברכת התורה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: