בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה רצה
שיל"ת ב' אויפאלו יום ה' לס' ואשמיעם את דברי תרס"ג לפ"ק:
מנחם ציון, יראנו בבנין אפריון, לכבוד ידידי הרבני היקר המופלג מו"ה שמואל נ"י פאנפעדער גבאי דקהל יראים טשאבא:
מכתבו מיום ג' לס' בלק הגיע עדי בזמנו ולא היה אפשר להשיב מפני גלי ע"ת שאין עשויין לנחת ועתה אין רצוני להשהות עוד לכן נקיטנא נפשאי בקצרה, ומה שכתב שרצונם לשאב כל המים ואם ישאר מעט אשר א"א לשאוב ישפכו לתוכה חלב הרבה עד שישתנה המים למראה חלב גם זה הכשר טוב אבל אינני יודע למה צריכין לזה והרי יכולין לשאוב המקוה בכלי שניקב בשוליה כל שהוא ואינו פוסל משום שאובין כמבואר סי' ר"א סע"מ ואולי שאובין ע"י פלומפף וא"א לעשות כן:
ואשר שאל ע"ד השולחן דהיינו טבלא של עץ אשר יסוב על ב' שרויפען למעלה או למטה כמו שיהי' מעמד המים לעמוד עליו בשעת טבילה הנה כבר מצינו בגדולי אחרונים סי' קצ"ח הרבה טעמים להתיר ובהגהות דרישה שם כתב ע"כ מי ירום ראש לחלוק על דברי הגאונים הללו ובפרט נגד המנהג שנהגו קדמונינו ז"ל ונמצא שבטילין ומבוטלין דברי רמ"י בשו"ע שלו שהאריך בזה הרבה לאסור ע"ש, אלא שבתשו' מהרמ"ל סי' צ"ז אף שגם הוא התיר בדיעבד מ"מ כתב כשבונין מקוה חדשה אני מצוה תמיד לתקנם בדברים שאין ראויין למדרס כדי שתהא כשירה אליבא דכ"ע ע"ש אבל בסד"ט סי' קצ"ח כתב מ"מ ירא שמים יוצא ידי כולם לכתחילה אבל בדיעבד או במקום דאי אפשר כל צדדי היתר שכתבו האחרונים ברורים ונכונים בלי שום פקפוק ונדנוד כלל, ולפענ"ד גם מהרמ"ל לא החמיר לכתחלה רק לפי שלא הי' לו טעם רק עפ"י דברי מהר"מ פאדווא ומהר"י כ"ץ אבל לפמ"ש אחרונים עוד כמה צדדים להתיר וגם אני עני חזון הרביתי בתשובה אחת [סי' הקדום] להתיר וכיון שיש עוד סניפין להתיר אפשר דאפי' לכתחלה אין לחוש כלל בזה ומכש"כ היכא דא"א בע"א ודאי מותר לכתחילה:
ואני אומר עוד עפ"מ דאיתא סוס"י ר"א דאסור לטבול בחמין לדעת המחבר ועיין בב"י שם משום גזירת מרחצאות ושאלתי בימי חורפי לגאון הדור אמאי ליכא האידנא מאן דחש לזה כלל והשיב לי לפי שבזמנינו כל המקוואות עומדות תחת השגחת הרב מרא דאתרא ותחת השגחת ב"ד ל"ש גזירת מרחצאות כלל, ואני בעניי עשיתי סמוכין לדבריו מהא דאמרי' ביצה דף ה' ע"ב ביצה לכל מסורה עדות לב"ד מסורה ע"ש, ואין להקשות הא כל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אפי' בטל הטעם כדאמרינן ביצה ה' כיון דגם בזמן הגזירה הי' מותר במקדש לכה"ג לטבול בחמין דאין שבות במקדש דכהנים זריזין הם ול"ש גביהו גזירה דמרחצאות לכן השתא נמי דל"ש גזירה זו א"צ מנין אחר להתירו וכמ"ש סברא זו לענין מים מגולים ועיין תוס' ביצה וי"ו ויו"ד סי' קט"ז וכן אני אומר בנ"ד דאיסורו משום גזירת מרחצאות והאי גזירה לא שייך האידנא כיון שהמקוואות עומדים תחת השגחת ב"ד א"כ כיון דמותר מדינא כמ"ש פוסקים אחרונים אין להחמיר אפילו לכתחילה:
והמציאה ש שמצא הרבני מו"ה אהרן זאב גלויבער נ"י באמרי אש יו"ד סי' ע"ח להניח אבן רחבה על השולחן שתעמוד עליו בשעת טבילה לא הי' צריך להביא ממרחק לחמו כי מבואר כן בסי' קצ"ח במקומו בעט"ז הביאו סד"ט סוף אות ס"ו שם וכתב ואף דאין הפסקת אבן מועיל שלא יטמא מדרס כמבואר ברמב"ם פ"ז מה' משכב ומושב מ"מ כאן דאינו אלא משום גזירת מרחצאות יש בזה היכירא שאינו דומה למרחצאות ע"ש:
וכשאני לעצמי אני חוכך בתיקון זה אם אין קלקולו יתר על תיקונו והוא עפמ"ש הטור והמחבר סי' ר"א סעיף ס"ב מקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות וכו' ולא יטבול בו פעמים זאח"ז דשמא בראשונה לא טבל כהוגן על סמך השניה ובשניה שמא חסרו המים בראשונה ע"ש וה"נ אני אומר דעט"ז שפיר כתב תיקון זה לשיטתו שלא מצא שום היתר בלי תיקון זה אבל לפמ"ש האחרונים הרבה צדדי היתר בענין זה יש לחוש שלא ידקדקו בשאר צדדי היתר על סמך תיקון זה שיסברו דזה מהני שלא יהא בו דין טומאת מדרס והרי באמת לא מהני כלל כנ"ל ואפי' לדעת עט"ז אני נבוך מה היכירא אית ליה באבן זה הלא אכתי איכא גזירת מרחצאות שיטעה שגם במרחצאות מותר לטבול במניח עליו אבן כזה ובאמת לא מהני מידי:
ואמנם ידקדקו שהשולחן לא יהי' לו רגלים רק טבלא בלא לבזבזין והוא פשוטי כלי עץ וגם לא יהי' הטבלא עבה טפח כמו"ש תשובת פמ"א סי' קל"ב ויהי' הטבלא נקוב בשני נקבים האחד טפח על טפח ויכולין להניח אבן על נקב זה ועוד נקב כשפופרת הנוד וזה יהי' פתוח תמיד ואם אפשר שלא יהיה הטבלא מעץ כלל רק מן צעמענד כאשר ראיתי טבלא קטנה עשוי מזה ואינה כבידה מה טוב לצאת ידי כל הדיעות אבל אפשר שאינו יכולין לעשות מן צעמענד שאינו חזק כ"כ לכן גם טבלא של עץ כנ"ל כשר בלי שום פקפוק טבא הוא וטבא ליהוי כנפשכם ונפש ידידכם דושו"ט:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: