בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה רצג
אשר שאל אודות המקוה, בקהלתכם שעושין ארון גדול ותולה במקוה בשלשלאות של ברזל איך מבטלין הארון מתורת כלי הנה כבר מבואר בפ"ת סי' ר"א אות ה' בשם בית אפרים שעושין בו נקב אחד כמוציא רמון וסותמין אותו בסיד וצרורות ונקב שני כשפופרת הנוד והוא סתום בברזא ופותחין בברזא בשעת טבילה וכן הסכים בדברי חיים בהל' מקוואות אות ל"ח אבל אני מסתפק בשיעור כמוציא רמון בכמה ולא מצאתי הדבר מבואר לכן לא אוכל לחוות דעתי כעת ובמאדע יש אנשים אשר ראו רמון אצל הגאון בעח"ס וכתבתי להודיע לי שיעורו ואף כי אולי רמון שראו היא קטן ושיעורו בבינוני כמבואר במ"ה פי"ז דכלים מ"מ אולי גם אם נחזיק זה שראו לקטן במינו אפשר לשער עפי"ז שיהי' הנקב ב' או ג' פעמים גדול כ"כ, ואחר כמה שנים מצאתי דאתי לידי משמע ספר גידולי טהרה כתב בסוף תשובה ד' דסתם רמונים שראה הוא בצרפת הם כראשו של תינוק קטן ולכן יש לעשות עוד יותר גדול מזה:
וזאת שנית נפשו בשאלתו אם מותר לחזק הארון הזה בחשוקי' של ברזל ויתדות של ברזל משום דהוי המעמיד בדבר המקבל טומאה, ולפענד"נ דשרי משום דנעשה מתחילה לשמש עם הקרקע וכמו"ש ביו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח והאריך בזה בנוב"י מהדו"ת סי' קל"ז דאם תחילת עשייתם לא הי' לתשמיש מיוחד רק למכור לכל מי שיצטרך נמי שרי ומכל שכן לתלות הארון בשלשלאות של ברזל חדש דאין הוית המקוה על ידי שלשלאות אלו, ואולי לא מקרי כלל הויתו שלא ע"י טהרה כיון שבלא"ה גם ביתדות של עץ הי' קיים ארון זה וחשוקים ויתדות של ברזל אינו אלא לחזק שלא יפסוק אחר זמן מחמת כובדו ודמי קצת למה שכתב הנוב"י שם:
וראיתי בספר שערי דעה שם שפקפק על הדג"מ שכתב דבעינן שיהיה הסילון נעשה מתחלתו לשמש עם הקרקע ובנוב"י סי' צ"ד הביא ראיה משבת נ"ח ופקפק ע"ז דשאני לענין טומאה שהוא מה"ת משא"כ כאן לענין שאיבה דרבנן וכמו דאמרינן ב"ק דף ס"ז לענין צינור שקבעו ע"ש ולכאורה היה זה פלא על הנוב"י סי' קל"ז הנ"ל דא"כ מאי מייתי ראי' מהך דינא דשו"ע סמ"ח דמהני משמש עם הקרקע לענין שאיבה לענין נידון דידי' דמיירי לענין הוייתו ע"י טהרה שהוא מה"ת, אבל לפענ"ד הא ליתא דגם בשו"ע סמ"ח לא מיירי משום שאיבה דקאי בסילון שאין לו בית קיבול וכמו"ש ב"י הביאו טו"ז סי' קנ"ט וש"ך ס"ק ק"ו רק מיירי משום הוייתו ע"י דבר המקב"ט שהיא מה"ת ושפיר כ' נוב"י ודג"מ:
ומזה פלא בעיני גם מה שראיתי בספר דברי שאול בדפי הספר דע"ח שפקפק עמ"ש בתוס' חדשים פ"ו ה"י דמקואות לתרץ קושית תויו"ט שם גבי אביק שרצה לחדש דלא מהני נעשה לשמש עם הקרקע רק לענין הוייתו ע' טהרה ולא לענין שאיבה עיי"ש והק' עליו שהרי דין זה הוקבע בשו"ע סעי' מ"ח, ולענ"ד הוא תמוה שהרי בשו"ע לא מיירי כלל מדין שאיבה דאין לו בית קבול כנ"ל וכן מצינו בכלי גללים כלי אבנים דאין מקבלין טומאה ואפ"ה פוסלין משום שאיבה ועיין בר"ש פ"ב דמקואות:
אלא שיש לעיין קצת בנ"ד יען שהארון תלוי באויר אם זה נקרא נעשה לשמש עם הקרקע אבל נראה כיון שעומד במי מקוה או מעיין המחוברין לקרקע והוי כקרקע שאינו מקבל טומאה ועיין ברש"י בחומש בפסוק אך מעיין ובור שכתב המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה ובח"ס יו"ד סי' קצ"ח וקצ"ט שביאר אם זה מקרי נעשה לשמש עם הקרקע ושרי וכמדומה שכן נהגו כל בעלי הוראה, ובזה ד' יטהר לבינו לעבדו באמת ובתמים כנפש ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: