אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה רצב

תשובה רצא

שיל"ת ב' אויפאלו ג' וירא תרמ"ו לפ"ק:

שוכ"ט לידידי הרב המאוה"ג, מעוז ומגדל, כמו"ה זאב נ"י ראזענבליטה אבדק"ק ס' מארטין:

מכתבו קבלתי ושאל בשתים אדות הזעלכווארענפאבריק במקום הידוע אשר השוחט הוא הסוחר והוא העד והוא הדיין ונותן ההכשר הגם שהוא מעשה אשר לא יעשה וכבר היה למראה עיני תשובת הגאבדק"ק מיהאליוויטץ מהר"א נ"י שכתב שומר נפשו ירחק מהם צאו טמא קראו למו אבל אני לא אתן ברחובות קולי ולא אכניס עצמי לתגר זה ויצאתי ידי חובתי במה שהזהרתי בני קהלתי שלא יאכלו שום זעלכווארען, ואת הרב הנותן ההכשר על השוחט ועל הפאבריק שאלתי בייחוד פה אל פה מה ראה על ככה ליתן הכשר על מאות פרסאות בריחוק מקום והוא לא ידע ואשם והשיב שמתחילה שגג בזה וכעת אינו יכול לחזור כי יפסיד להם כל המסחר לכן בשתים לא עלתה לו:

אבל באחת עלתה לו אשר בקש דעתי ביישוב דברי רש"י בשבת ס"ה ע"ב אהא דאמרי' סבר שלא ירבו הנוטפין על הזוחלין וכתב רש"י ואני קבלתי מרבינו הלוי משום דספק זבות נינהו וזבה טעונה מים חיים ואי אפשר להעמידה משום דאמרינן חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים וזבה אינה טעונה מים חיים ונ"ב בתוספתא מגילה פ"א ותוספתא דזבים פ"ג ותוס' ד"ה שלא הק' כן מתו"כ, עוד הק' בתוס' דמ"ט עביד להו מקוואות והא בעינן מים חיים ולקושי' השניה אפשר י"ל כיון שהנהר לא היה מים חיים עביד להו מקוואות עכ"פ כיון דרק ספק זבות נינהו ואפשר הם נדות ומהני להו טבילה במקוה וטובלות משום טבילה בזמנה מצוה ואולי הא דזבה בעי מים חיים היינו דוקא לטהרות דומיא דזב ועביד להו מקוואות לטהרם לבעלה דלבעלה אפשר דלא בעי מים חיים:

ואמנם ליישב הקושי' מתו"כ ותוספתא הנ"ל נ"ל דרמב"ן בחומש סוף פ' מצורע כתב ואחרי כן הזכיר בזבה ואם טהרה מזובה כאשר יטהר הזב מזובו וספרה לה שבעת ימים כאשר יספור הזב ואחר תטהר כטהרת הזב ועל דרך הפשט שתהיה צריכה רחיצה במים חיים כזב אבל רבותינו הקלו בטהרת הזבה שתטהר כדרך שאר הנטהרים מטומאתם במי מקוה והטעם לזה מפני שלא היה צריך להזכיר כלל ואחר תטהר שבכלל האיש היא שלא בא הכתוב אלא להזכיר החלוק שבין הזכר לנקבה שיהיה זובה בדם ולחלק בין עת נדתה ובין בלא עתה ולפיכך ספרו שבא הכתוב לרבות לה טהרה לומר ואחר תטהר בנטהרים בתוכה גם בלא מים חיים ע"ש וק"ל הא איצטריך קרא דואחר תטהר לכדדרשינן בנדה ס"ז ע"ב ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אלא דבזה י"ל דהא דרשי' בנדה ל"ג ע"ב גבי זב לטהרתו אמ"ר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם ע"ש וכיון שלא הזכיר הכ' חילוק אחר בין זכר לנקבה אלא שזה בלובן וזה באודם ממילא הוי ידעי' דגם בזבה צריך שלא יהא טומאה מפסקת ביניהם וע"כ קרא אתי להורות דזבה לא בעי מים חיים וכמש"כ רמב"ן:

אבל הא קשיא דהא איצטריך קרא לכדר"ש דדריש ואחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק ופי' הרי"ף פ"ב דשבועות ורמב"ם פ"ו מא"ב דאמרו חכמים אסור לעשות כן אתשמיש קאי עיין ב"י יו"ד סי' קפ"ג אבל מה"ת מותרת לשמש אחר טבילה ביום ז' וא"כ איצטריך ואחר תטהר להכי ואכתי תקשי מנלן להוציא קרא מפשטיה דגם זבה בעי מים חיים וכמש"כ רמב"ן, ונ"ל דהא דבעינן קרא שמותרת לשמש ביום ז' אחר טבילה היינו אי סדא"ו מה"ת לחומרא אבל אי אמרינן דסדא"ו מן התורה לקולא לא צריך קרא להכי דהא בלא קרא ידעינן דמותרת לשמש מספק וע"כ קרא אתי דזבה לא בעי מים חיים:

והנה תוס' בסוכה ה' ד"ה ור"ש הקשו דר"ע ס"ל בסנהדרין ד' יש אם למקרא ובכריתות כ"ג גבי חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש בא אחד ואכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע אלמא לא בעי חתיכה אחת משתי חתיכות ושם י"ז אמרינן דמ"ד דלא בעי שתי חתיכות ס"ל יש אם למסורת מצות כתיב ותירצו דלר"נ דאמר טעמא דמ"ד שתי חתיכות משום דאיקבע איסורא ניחא דכיון דהוי לכתחלה שתים חשוב מצות משום דאיקבע איסורא ע"ש ולפ"ז ר"ע דס"ל יש אם למקרא ע"כ ס"ל דאינו חייב אשם תלוי אלא באיקבע איסורא, וידוע מ"ש מהרי"ט דמאן דבעי איקבע איסורא ס"ל סדא"ו לקולא ומאן דס"ל חתיכה אחת שנינו ס"ל סדא"ו לחומרא ואמרינן בסנהדרין פ"ו סתם מתני' ר"מ סתם תוספתא רבי נחמיה סתם סיפרא ר"י ופירש"י ספרא תו"כ סתם ספרי ר"ש וכולהי אליבא דר"ע ולפ"ז ניחא דבתו"כ ותוספתא שהוא אליבא דר"ע דבעי שתי חתיכות ועיין תוס' נדה ט"ו ד"ה לא שהתה בתי' השני ואם כן סדא"ו לקולא ולא בעי קרא לאחר מעשה תטהר וע"כ קרא דלא בעי מים חיים כמ"ש רמב"ן ולפ"ז לדעת רוב ראשונים דסדא"ו מה"ת לחומרא שפיר איצטריך קרא דואחר תטהר לאחר מעשה תטהר ונשאר כפשטיה דקרא דגם זבה בעי מים חיים וא"ש דברי רבינו הלוי:

ובזה יש ליישב גם דברי רש"י ד"ה אין שכ' שהנוטפין שבתוכן מיטהרין בריבוי הזוחלין ויתבטלו הנוטפין בהם להיות זב וזבה טובלין בהם והרי רש"י פי' לעיל דזבה לא בעי מים חיים וכבר עמד מהרש"א בזה ולדברינו ניחא דלעיל קאי אליבא דרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת ובוודאי לדינא אמר כן לחוש לריבוי נוטפין ורב ס"ל בכריתות י"ז שתי חתיכות שנינו וא"כ סדא"ו מה"ת לקולא וא"צ קרא לאחר מעשה תטהר וע"כ למעוטי מים חיים בזבה אתי אבל שמואל שפיר י"ל דס"ל חתיכה אחת וסדא"ו לחומרא וצריך קרא לאחר מעשה תטהר וא"כ בעי גם מים חיים, ומחיה חיים, ישלח ברכה עד בלי דים כנפשו ונפש ידידו החותם בשלום:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה