בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה רצ
שיל"ת חוסט א' וארא תרמ"ב לפ"ק:
שוכ"ט למחותני ידי"נ הרב הגאון הגדול וכו' כמו"ה זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א:
מכתבו היקר קבלתי ואשר העיר בשולי המכתב ע"ד ר"ש בפ"ב דמקוואות מגמ' מכות דף ד' דאמרינן מהו דתימא התם אוקי גברא אחזקה והלא כבר יצא מחזקת איסור דאורייתא ואף שיש ספק אם יצא גם מטומאה דרבנן שוב לא אמרינן אוקמא אחזקה לדעת הר"ש שם, ואני תמה על תמיהתו הלא בין לרש"י בין לתוס' שם גרסינן בברייתא חבית מלאה יין ואם טבל ביין לא עלתה לו טבילה מה"ת דטבילה במים דאורייתא ושפיר אוקי גברא בחזקת טומאה מה"ת:
ושנית דבגמ' לא קאמר אלא דברישא הוי ס"ד משום דאוקי גברא אחזקתו ולא ס"ל כסברת הר"ש קמ"ל דגם בככר של תרומה שנפל טמא וע"כ אינו מטעם דאוקי גברא אחזקתו משום דבאמת ס"ל כסברת הר"ש, ויש לומר פרפרת נאה בגמ' דקאמר על האי דחבית יין שנפל חיישינן לשלשה לוגין שאובין שלא יהי' במק"א, ולכאורה שאובין מה בעי הכא והלא ביין עסקינן ולהנ"ל א"ש דלכאורה ביין אפשר לומר אוקי גברא אחזקתו ול"ש לומר וכן בככר של תרומה לזה אמר דאין הטעם משום שהוא יין דאין הטבילה מועיל מה"ת ושייך אוקי אחזקתו אלא אי חיישינן גם לשלשה לוגין שלא יהי' במקום אחד ושם ל"ש אוקי אחזקתו כסברת הר"ש ואפ"ה טמא לכן הדין וכן ככר של תרומה וכו':
אלא אי קשיא הא קשיא אר"י אר"ב דמיירי בחבית מלאה מים למה ניחוש באמת אג' לוגין במקום אחד הא סד"ר לקולא ואי דאוקי גברא אחזקתו כיון דודאי יצא מטומאה דאורייתא שוב ל"ש אוקמא אחזקתו כסברת הר"ש, ואולי משום זה א"ש כגירסת אי אפשר לג' לוגין ורש"י דחה גי' זו משום סיפא דמילתא דמוכחא משום שמא הוא, ולפענ"ד י"ל דבשעת נפילה א"א שלא יהי' ג' לוגין במק"א אבל אח"כ אפשר דקוו דקיימי ואזדי להו ולהכי שפיר אר"י א"ר לא עלתה לו טבילה לא משום חזקת טומאה דגברא רק מוקמינן מים אחזקתו דאכתי קאי וקיים בשעת טבילה כמו שהי' בעת נפילתו ודאי ג' לוגין במק"א:
אך באמת י"ל דבזה ל"ש חזקה דאינו בחזקת שיהא קאי וקיימי לעולם וכמ"ש תוס' ריש גיטין גבי נדה דאינה בחזקת שתהא רואה לעולם, אבל נ"ל דניהו דמצד סברא זו לא מקרי איתחזק איסורא אבל עכ"פ איקבע איסורא מקרי דאפילו בחזקה מול חזקה כ' התוס' בכתובות כ"ב ע"ב דהוי איקבע איסורא ובאיקבע איסורא גם סד"ר לחומרא ולפ"ז שפיר קאמר לקמן התם אוקי גברא אחזקתו דהא בשעת טבילה הוי רק ספק אי קאי וקיימי הכא אוקי תרומה אחזקה קמ"ל דבתרומה טמא אי משום דבאמת אוקי מים אחזקה כנ"ל ושרפי' לה או רק מספק טמא ולא אוכלין ולא שורפין וא"ש:
ואמנם בגוף הדבר נ"ל לחלק בסברא ישרה דבשלמא בנידון דר"ש בשני מקוואות אחת שאובה ואחת אינה שאובה א"א לומר דמחזקינן שניהם בשאוב כיון שאחת ודאי אינה שאובה [ועיין טו"ז או"ח סי' תל"ט סקנ"ו ובווק"א הארכתי ועיין בתוס' חולין ט' ע"ב ד"ה התם] וא"כ אין אנו דנין רק על הגברא לכן אף דבגברא שטבל מטומאה קלה מוקמינן אותו אחזקתו מ"מ בגברא דטבל מטומאה חמורה ל"א אחזקה כסברת הר"ש, אבל במקוה אחת ספק שאובה כיון דמחזיקין למקוה בודאי שאוב לענין הטובל בו מטומאה קלה דלא עלתה לו טבילה משום חזקת טומאה א"כ מחזקינן המקוה לפסולה וממילא היא פסולה גם לטבול בו מטומאה חמורה וא"ש כאן דאנו דנין על מקוה זה אם כשר לטבילה:
ועוד נ"ל לחדש דבר דנודע דיש חזקה בשני אופנים או חזקה דלא נעשה מעשה וגם אם בודאי נעשה מעשה לסתור החזקה כגון זרק קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה מ"מ אוקמינן על חזקת פנוי' וזה מקרי חזקת הדין ובשע"ת האריך בזה, והנה ברור דאם אחד טבל במקוה שהוא ספק אם כשרה מקרי ספק אם נעשה מעשה כלל מעשה לסתור החזקה דבמקוה פסולה אין זה ענין טבילה כלל רק מעשה אחרת ואין הזמן מסכים כעת לברר הדבר, ולפ"ז בנידון הר"ש דודאי טבל בשניהם רק אנו מספקינן איזה מהם ברישא ל"ש לומר חזקה דלא נעשה מעשה הטבילה במקוה הכשירה מדרבנן וליכא רק חזקת הדין כמו שהי' טמא מקודם כן גם עכשיו לא נשתנה מדינו, בזה שפיר חידוש הר"ש כיון שעכ"פ אין דינו כמו שהי' מקודם שיהא טמא מה"ת שוב לא אזלי' בתר חזקת הדין, אבל במקוה אחת שהי' כשירה מה"ת וספק אם כשירה מדרבנן שייך לומר אוקמא אחזקה דלא נעשה מעשה טבילה במקוה שהי' כשירה מדרבנן ואף שבודאי נעשה מעשה טבילה במקוה שכשירה מה"ת מ"מ שפיר אמרי' אוקמא אחזקה:
אבל קושטא דמילתא קאמינא אף שהאחרונים הבינו כן כוונת הר"ש לפענ"ד נראה שאינו כן, רק ודאי אם טובל במקוה שהוא כשירה מה"ת וספק אם כשירה מדרבנן מוקמי' אותו בחזקת טומאה שמא מדרבנן לא יצא מטומאה דאורייתא ועל דאורייתא לא הי' בכלל ספק כלל דהיא ודאי כשירה מה"ת, אבל בנידון הר"ש ודאי ניטהר פ"א מטומאה חמורה או בטבילה ראשונה או באחרונה ואם בסוף טבל בכשירה שניות טהורות רק דניחוש דילמא בתחילה טבל בכשירה והי' טהור גמור אפילו לדרבנן ואח"כ טבל בפסולה ונתחדש עליו טומאה דרבנן משום בא ראשו ורובו במים שאובין מספיקא לא מחתינן לי' לטומאה חדשה ואף שעדיין לא הי' לו בשום פעם שעת הכושר להיות טהור מדרבנן מטומאה חמורה שהרי כשטבל בראשונה היינו חוששין שמא הוי שאובה מ"מ כשטבל בשני' ודאי פ"א ניטהר אפילו מדרבנן מטומאה החמורה אך ניחוש שיטמא בטומאה דרבנן זה ל"א מספיקא אבל כשהי' טמא טומאה קלה קודם שטבל בשניה היינו מחזקינן אותו בחזקת שהוא טמא טומאה דרבנן ואחר שטבל בשני' אכתי איכא למיחש שטמא טומאה דרבנן להכי שניהם תלויות והמעיין בדבריו יראה שכן כוונתו:
תמצית הדברים בכוונת הר"ש דדוקא להחזיק מטומאה לטומאה אין מחזיקין מטומאה דאורייתא לטומאה דרבנן, כיון דהוא שם טומאה אחרת אבל מטומאה דרבנן לטומאה דרבנן מחזיקינן דעל טומאה דרבנן הוא שם טומאה אחד אבל לענין שלא ניטהר מטומאה ראשונה אף אם מה"ת ודאי ניטהר ויש ספק אם ניטהר מדרבנן שפיר מוקמי' אחזקת טומאה וזה ברור ופשוט, ויען אני טרוד מאוד וגם איני בקו הבריאות כראוי אחתום בכל חותמי ברכות ידידו מחו' דו"ש: