בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה רפט
שוכ"ט לידידי הרבני המופלג חו"ש, וריח לו כלבנון כמו"ה שרגא פייבל גראסמאן נ"י ויהל בק"ק פעטראוועסעלע יע"א:
מכתבו הנעים הגיעני בעתו אבל לא כל העתים שוות ולא הרשני עתי ועטי להשיבו עד עתה ותמול לקחתי מעט פנאי לעיין ע"ד מה שתמה על הרמב"ם פ"ד דמקוואות ה"ז שכתב מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות ונתן לתוכה סאה מים שאובין ונטל אח"כ ממנו סאה ה"ז כשר וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו א"כ בתמורה י"ב דקאמר מאן תנא דאין המים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון ומוקי כראב"י ברבייה והמשכה או כיוסף בן חוני ולפי חשבון כלים ואמאי לא מוקי ככ"ע בנתון סאה ונוטל סאה דאינו פוסל אלא לפי חשבון דהיינו עד רובא וכדאמרינן למאי דמוקי לה כראב"י וכ"ת תרתי ל"ל מתני' דתמורה ודהערל פ"ב, ז"א דהאי ברייתא היא ומתני' דפ"ז דמקוואות מיירי במי פירות לפירוש הרמב"ם כמ"ש כ"מ וגם היא שינוי' בלשון אחרת ועוד דלמאי דמוקי כיוסף בן חוני נמי הוא משנה ערוכה בפ"ג מ"ד ע"ש, ולפי פשוטו נ"ל לפמ"ש הכ"מ שם בדעת הרמב"ם דבנתן סאה ונטל סאה באמת אין כאן פסול שאובין כלל דניטהרו בזריעה כמ"ש האשר"י סוף נדה ומה"ט כתב הרמב"ם בה"ו ולא עוד אלא במקוה עליון וכו' ובנתן סאה ונטל סאה דפסול הוא רק מפני מ"ע דכי הוי רובו מיחזי להו לאינשי שנטלו הכשרים ונכנסו תחתם השאובין ויבואו להכשיר בכולם שאובין לגמרי ולפיכך גזרו בו משום מראית עין ע"ש, וא"כ ל"ש כלל לומר בו אין מים שאובין פוסלים אלא לפי חשבון דמדינא לאו שאובין מקרי כלל:
ויותר נ"ל דבר חדש כיון שאינו פסול אלא משום מ"ע דמחזי להו לאינשי כאלו הי' כולן שאובין א"כ אינו פסול אלא כי הוי שאובין רובא דאז מחזי להו ככולו שאוב כיון דרובו שאוב ורובו ככולו אבל במחצה על מחצה כשר דלא מחזי להו לאינשי ככולו שאוב וכל"ק דהערל לא דלא נשקול רובו וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו ומשמע דהאי עד רובו קאי על נותן ונוטל שנותן ונוטל עד שנוטל רובו ולא שישתייר רובו דא"כ הי' לו לכתוב והוא כשר רק שישתייר רובו וס"ל דהני שני תירוצים שבהערל לא פליגי אלא דבשנוי' קמא מוקי לה בשאובין ואינו אסור רק משום מ"ע כנ"ל לכן סגי דלא נישקול רובו ואיבע"א מוקי לה במי פירות לכן בעי' שישתייר רובו כדי שיתבטלו מי פירות במים) ועיין תוס' תמורה ד"ה ואין שכתבו דלמאי דמוקי לה כראב"י דבעי' רוב מן הכשרים הפירוש לפי חשבון דאין השאובין פוסלים אלא אם יש בפסולין לפי חשבון הכשרים דהיינו מע"מ ע"ש, ולפ"ז א"א לאוקמא בנתן סאה ונטל סאה דהא לפמ"ש בזה כשר אם יש בשאובין לפי חשבון הכשרים דהיינו מע"מ ורק ברוב שאובין פסול וא"כ ל"ש לפי חשבון ושפיר לא מוקי בהכי:
ועוד בה שלישית יש לחדש דבנותן סאה ונוטל סאה אפילו רוב משום השאובין דפסול מ"מ כיון דרק משום מ"ע נגעו בה כנ"ל א"כ אם ניתוספו עליהם אח"כ מים כשרים עד שהכשרים הם הרוב המקוה חוזר להכשירו דשוב לא מחזי להו לאינשי ככולו שאוב ול"ש מ"ע ומכ"ש כיון דפסולה קודם שבאו בה הכשרים אית להו היכירא דכולו שאוב פסול וכדאמרי' ביצה ח"י מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו זכור הוא ע"ש ועיין יו"ד סי' ר"א בהג"ה סעיף מ"ד דאם המשיך תחילה מים פסולים ואח"כ הביא עליהם רוב מים כשרים לא מהני והוא מדברי הרמב"ם כמו שדקדק ב"י שם ודלא כמ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות מ"ז ופ"ד מ"ד לראב"י ע"ש, ומעתה נראה דס"ל לרמב"ם דלשון פוסל את המקוה משמע דפוסל עולמית ואין לו תקנה דלא מצינו פסול חוזר להכשירו עיין חולין מ"ח ושם ע"ו בלשון הראשונים וכמו ג' לוגין שאובין דפוסלים מקוה חסירה דאין לה תקנה עד שיצא מילואו ועוד כמבואר סכ"ב ובכולו שאוב אפילו זה לא מהני עיין הג"ה שם, ולפי"ז למאי דמוקי כראב"י שפיר שייך דמים שאובין פוסלים את המקוה לפי חשבון דאם המשיך כ' סאין שאובין לכ' סאה מים כשרים פוסל ואין לו תקנה אפילו ירבה מים כשרים ועיין ש"ך סקצ"ט דאפילו המשיכם למק"א פסול כיון שלא הי' מתחילה רוב מים כשרים אבל בנתן סאה ונטל אפילו רבו השאובין דלא עלתה בה טבילה מ"מ כיון שיש תקנה להרבות מים כשרים ותחזור להכשירה כנ"ל ל"ש פוסל ולהכי לא מוקי לה בהכי וא"ש:
ומה דקשה לי למ"ש רמ"א סכ"ב דבכולה שאוב לא מהני אפילו רבו עלי' מי גשמים עד שיצאו כדי מילואה ועוד אלא מחשבין המים היוצאים לפי ערך הכשרים והפסולים ע"ש אבל עכ"פ אם יוצא כ"כ עד שלא נשאר ג' לוגין מן הפסולים המקוה כשרה דל"ש בזה תענ"נ וכשרים נהפכו לפסולים וא"כ אמאי לא מוקי לה בהכי דאין השאובין פוסלים אלא לפי חשבון שאובין שיש בה ומכ"ש לפירש"י תמורה שם באין המחומץ מחמץ וכו' ע"ש דודאי א"ש טפי שפי' כל הג' דנקט במתני' מדומע ומחומץ ומים שאובין שווין בפי' לפי חשבון וצ"ע ואפילו בג' לוגין שאובין ה"מ לאוקמא דאינן פוסלים אלא לפי חשבון שיצא מילואו ועוד:
ומה שנתקשה למ"ש הר"ש פ"ב מ"ז דר"א ור' יהושע פליגי אי שאובה שהמשיכוה כולה כשרה א"כ מאי פריך ר"י דאמר כמאן ואמאי לא מוקי לי' כר"י, נ"ל פשוט דנהי דר"א ור"י הלכה כר"י כמו"ש במבוא התלמוד ד"ה סתם מ"מ היינו דוקא נגד ר"א לחודא אבל כאן אינימא דרבנן ס"ל אפילו ברבייה והמשכה לא ומכ"ש המשיכוה כולה דפסולה ור"א נמי פוסל המשיכוה כולה והוי ר"י יחיד כנגד רבים והלכה כרבים וא"כ אמאי פסק רבין אר"י כר"י וכיחידאי ופריך שפיר, אלא דלפ"ז קשיא לפי' הר"ש פ"ד מ"ד ס"ל לסתם מתני' דהתם דאפילו ג' לוגין שנפלו למקוה חסר והשלימו למ' סאה לא מהני המשכה להכשירה וכ"ש דלא מהני רבייה והמשכה להכשירה וכש"כ דהמשיכה כולה פסול וא"כ סתם מתני' דהתם וראב"י ור"א כולהי ס"ל דהמשיכוה כולה פסול ואמאי פסק ר"י כר"י דהוא יחיד במקום רבים, ואולי י"ל דאף דקיימי לן יחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ אמורא יכול לקבוע הלכה כיחיד ועיין בקיצור כללי הגמ' ד"ה אעפ"י ולפ"ז ליתא לתי' הנ"ל, ומ"מ קשה לר"ש דקאמר מכלל דרבנן סברי ברבייה והמשכה לא וכו' ומשמע דליכא מאן דס"ל ברבייה והמשכה לא ולפירוש הר"ש הרי משנה שלימה שנינו דברבייה והמשכה לא, וצריך לומר דקושית הגמרא לא הי' אלא אי ליכא שום תנא דסובר דאם המשיכה כולה דכשר רק מחמיר דאפילו רבייה והמשכה לא מהני שפיר שייך לישנא דמתני' לקולא עיין בפי' רש"י אבל כיון דמוכח מרבין אר"י דאיכא תנא דמיקל טפי ממתני' דאפי' המשכוה כולה כשר אף דאיכא נמי תנא דמחמיר טפי דאפילו רבייה והמשכוה לא מהני שוב ל"ש לישנא דמתני' בלישנא דקולא אי מוקמת לה ברבייה והמשכה ולהכי מוקי לה לפי החשבון כולי' ואתי שפיר:
וביישוב קושיתי נ"ל דהנה התוי"ט פ"ב שם תמה דרמב"ם פסק כר"י וא"כ ס"ל דאפילו כולו בהמשכה כשר והרי הרמב"ם פ"ד דמקוואות פסק דהמשכה אינה כשרה אלא אי איכא רוב מים כשרים, ותירץ בתוס' חדשים דהכא עדיף טפי דלא הו' שאובה גמורה משום דלא נתכווין לשאובה וכמש"כ תוי"ט ד"ה ורי"א ע"ש, ולפ"ז תקשי לר"ש מנ"ל דס"ל לר"י שאובה שהמשיכוה כולה כשרה דילמא שאני הכא משום דלא הוי שאובה גמורה לכן מהני המשיכוה כולה אבל בשאובה גמורה לעולם אימא לך דס"ל המשיכוה כולה פסול, אך ז"א דהרי מסקינן בתמורה לפי חשבון כלי' משום דא"א לאוקמא ברבייה והמשכה משום דלישנא דמתני' משמע דמיקל טפי משאר תנאי ואי ברבייה והמשכה מחמיר טפי דאיכא תנא דאפילו המשיכוה כולה כשר וכרבין אר"י וא"כ הרי ודאי איכא תנא דאפילו בשאובה גמורה כשר המשיכוה וא"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן דר"י פליג בזה ומכשיר בקנקנים ור"א פוסל אפי' בקנקנים אלא אמרינן דהאי תנא דמכשיר ר"י הוא ואפילו בשאובה גמורה מכשיר ר"י והיינו דמסיים הר"ש בתר שכתב דקסבר ר"י שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ופלוגתא היא בפ"ק דתמורה שהוא שפת יתר, ולפמ"ש ניחא דאי לאו דהוי פלוגתא בזה היינו מפרשי' דברי ר"י כקושיא הנ"ל אבל בשאובה גמורה אינו מכשיר:
אך כל זה לפי המסקנא אבל המקשן פריך שפיר ר"י דאמר כמאן דהא לפי מה דהוי הס"ד דלא ידע דרבנן מכשרי לא מוכח דר"י מכשיר די"ל כי קושיין:
ומה שנ"ל עוד בזה עיין כ"מ פ"ד דמקוואות ה"ח והיוצא מדבריו בדעת הרמב"ם דאם יש כ"א סאה מים כשרים במקוה והמשיך בה י"ט סאין שאובין יש סברא יותר להכשיר מאם נתן בה י"ט סאין מים שאובין ואח"כ המשיך כולו למק"א כיון שכבר נקרא על כולם שם פסול, ומ"מ לפי האמת גם זה כשר עייש"ה ולפ"ז נ"ל דהר"ש פי' פירוש אחר בגמ' דמאן דמוקי לה כראב"י ס"ל באמת דלא מהני רבייה והמשכה אלא דוקא אם לא נקרא על הכשרים שם פסול מעולם רק מיד המשיך לתוך רוב הכשרים אבל אם נתן י"ט סאין מים שאובין לתוך כ"א כשרים כיון שכבר קרא עליהם שם פסול תו לא מהני להו המשכה אח"כ ודוקא נקט ראב"י ממלא בכתף וכו' ופותקן למקוה דתחילת ביאתן למקוה הי' בהמשכה ומ"מ אין הכשרים נהפכו לפסולים שאם יפלו למקוה אחרת שיפסלו משום שאובין רק לפי שיעור פסולים שבהם והיינו דקאמר ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון אבל לפ' חשבון מיהא פסלו כראב"י דבעינן דוקא תחילת ביאתן למקוה בהמשכה פריך מכלל דרבנן סברי ברבי' והמשכה לא אפי' המשיך השאובין בתחלה למקוה אלא הא דאר"י שאובה שהמשיכוה כולה טהורה מני וכו' ופי' שאובה מקוה שאובה שיש בה כ"א כשרים וי"ט שאובים שהמשיכוה כולה למק"א טהורה ועיין ברמב"ם סוף ה"ח ובכ"מ שפי' כן שאובה שהמשיכוה כולה ע"ש, ולפי זה ל"ה מצי לשנויי דס"ל כר"י דשאני בהא דר"י דאף שהמשיכוה כולה מ"מ תחלת ביאתם למקוה הי' בהמשכה לכן כשרים אבל כאן כיון שתחילת ביאתם למקוה היו שאובין גמורין ונקרא עלי' שם מקוה פסולה אפשר דתו לא מהני להו המשכה ופריך שפיר:
ומה שעמד על דברי הש"ך סקנ"ד שכתב אם הבריכה מ' סאה חסר כ"ש דלמה צריך חסר כ"ש הא החשבון מכוון שפיר כמ"ש הר"ש והר"מ מובא בטו"ז סקי"ט, הוא פשוט דלשון שתי בריכות משמע שהן שווין והרי הבריכה שמלאה מים כשרים ע"כ אין בה מ' סאה דאל"כ אינה נפסלת בג' לוגין שאובין וא"כ גם בשני' אין בה מ' סאה וא"כ אין בחלק שלשה מאות ועשרים ג' לוגין ולהכי פי' הש"ך שגם בכשירה אינה חסר רק כ"ש ושפיר יש בחלק ש"כ ממנה ג' לוגין:
ומה שהעיר בסעיף ס"ג שכתב ואם מטביל יורה או שאר כלים מורידין לתוכו דרך פיהם שלא ינתזו המים וכו' אשר עמד ע"ז טו"ז סי' ר"ב ס"ו הא בדרך פיו למטה לא מהני הטבילה כמבואר סי' ר"ב וע"ז כתב דלא ידע מאי ק"ל דודאי צריך להפוך הכלי בתוך המים פיו למעלה כמבואר בתוספתא שהביא הר"ש פ"ז מ"ו שמשם מוצא דין זה דסעיף ס"ג אלא דכאן לא מיירי רק מדיני המקוה ולא מדיני הטבילה, דברי טו"ז נכונים שהרי כתב אח"כ ומעלהו דרך שוליו ואם איתא שהי' במים פיו למעלה אם כן הרי אינו יכול להעלותו דרך שוליו אא"כ הפכו פיו למטה ואין זה דרך ישר לפני המחבר שיכתוב האיך יעשה בהורדתו והעלאתו ויחסיר כיצד יעשה בא באמצע אם הדין דצריך לעשות היפך ממשמעות פשטי' דלישנא דהעלתו כהורדתו פניו למטה ולכן משמע לי' לטו"ז דמהני הטבילה פניו למטה והק' שפיר ותי' דמשכחת בכלי רחב וחלל קטן:
וגם מה שתמה על תי' הב' של הטו"ז דלעיל לא אמר ממש דרך פיו אלא בתוך המים מהפכו קצת ותמה הא בתוספתא הנ"ל וברמב"ם פ"ח הי"ב מפורש שמהפכו ממש, לא מצאתי שם לשון זה שמהפכו ממש וגם לשון והופכה שכתב הרמב"ם ותוספתא לא קאי על הפוך פיו למטה אלא אדרבה על הפיכת פיו למעלה בשעת טבילה, אבל לשון התוספתא ורמב"ם מורי' כטו"ז שהרי כתב מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שולי' ואם איתא דבהורדה צריך דוקא פיו למטה ממש ובשעת טבילה צריך פיו למעלה ממש א"כ בשעת העלאה צריך להופכה פיו למטה ממש ושולי' למעלה ואמאי לא כתב והופכה ומעלה כמו"ש מקודם והופכה ומטבילה אלא ודאי דסגי בהופכה על צדה וכטו"ז וכל איש נבוב ילבב דבזה יצאנו מידי כל החששות אלא דבהעלאה צריך שיהי' פיו למטה ממש שלא ישאר בו מים:
ומה שתמה על הר"ש פ"ב מ"ח שכתב אהא דאר"א אם המים צפי' ע"ג ישבר דאם הי' מעלה העציץ נעשו המים שאובין ע"ש, ואמאי ישברו יהפוך אותו בתוך המים ויעלהו דרך שוליו כמו בכרים וכסתות פ"ז מ"ו או ביורה גדולה דתוספתא הנ"ל וה"נ דכותי' לק"מ דכבר כתב תוי"ט שם ורי"א בין כך וב"כ ישבר אבל לא יכפה דחשיב תפיסת ידי אדם יותר ממניח קנקנים לנגבן דהתם לא חושב עליהם לקבלה מעולם דלא העלם אלא לנגבם ע"ש ותירוץ זה שייך גם בדר"א דבכרים וכסתות וכן ביורה גדולה שלא חישב עליהם לקבלה מעולם שפיר מהני כפי' להעלותם דרך שולים אבל הסייד בעציץ שחישב לקבלה לא מהני זה רק שבירה, ועיין עוד בתוי"ט ד"ה אם הביא ומסיים ישבר העציץ שמא יתמעטו המים שלא יהי' צפי' ע"ג ויהיו שאובין ואז יפלו ממנו לבור ויופסלהו אם אין בו מ' סאה וכו' וגם בזה מתורץ הקושי' דמשום הך חששא צריך שבירה דוקא וא"ש, ובזה יבא שלום ינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: