בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה רפח
שיל"ת מאדע יום ג' לס' נח תרל"ז לפ"ק:
שפע ברכה וטל אורות, יחד מאירות, אל מול פני חותני אהובי ידידי ורב חביבי הרבני העדני העצני, עסיס רמוני חרי"ף חדה מונחת על סבר"ו יאותו הכהנים באורו, אור בע"ת השיב"ה כמו"ה חיים יוסף דוב הכהן נ"י כאור בהיר עם נאות ביתו חותנתי החשובה תשמ"ח ברוח נדיבה, הצנועה ומאושרה מ' זלטא תי' לאוי"ט:
יקרת מכתבו הגיעני שלשום ותמול שמתי עיני ולבי כשעה חדא לרעות בגנים בד"ת אשר התעורר כבוד חותני נ"י ואשר יתן ה' בפי אותו אשמור לדבר וכי הוא זה על דברת כ"מ פ"ט ממקואות הח"י וכן הוא בב"י יו"ד סימן ר"א בדין גל שנתלש מן הים בסוף דבריו שכתב ועוד דכיון דאיהו ז"ל סבר דכולו שאוב כשר מה"ת למה יגזרו חכמים על הים הגדול שלא יטהר בזוחלין דהא ל"ש למיגזר בי' אטו חרדלית של גשמים כדכתב ר"מ דמה"ט אסרו לטבול בנהרות בר מיומי תשרי וכו' והתעורר כבוד חותני נ"י דהוא פלא מה שייטא דכולו שאוב לכאן, הנה גם אנכי בלמדי מס' והלכות מקואות עמדתי ע"ד ב"י אלו כי הם תמוהים לעין כל רואה ואז אמרתי בשני דרכים:
הדרך הראשון דהנה כבר הביא ב"י לעיל בשם המרדכי דפסול זחילה בנוטפין אינו אלא מדרבנן דלא כמהרי"ק ותה"ד, הן אמת כי מדברי המרדכי בשבת לא נראה כן רק פסול זוחלין הוא מה"ת אבל טבילה בנהרות אטו חרדלית של גשמים הוא מדרבנן כמבואר למעיין שם וכבר השיגו בד"מ ומ"מ הב"י הבין דפסול זחילה הוא רק מדרבנן והד"מ השיג הא ילפינן דין זחילה בתו"כ מקרא בהדיא וחזי' שהוא מה"ת, ולדעתי אין כאן השגה שהרי בתו"כ שם למדו גם פסול שאובין מקרא בהדיא מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ומ"מ כתב בפ"ד ממקואות ה"א דכולו שאוב כשר מה"ת [הגם שבדברי הרמב"ם י"ל דכל דבר הלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס וכמ"ש בספר המצות בשורש השני ולעולם דכולו שאוב הוא מה"ת מ"מ הב"י עכ"ח לא הבין כן ועיין בתיו"ט פ"ב ממקואות ד"ה שיש נראה ג"כ דס"ל בדעת הרמב"ם דכולו שאוב פסול רק מדרבנן דאל"כ לא הקשה כלום למה פסלו חכמים שאובה כלל והדין עמהם דנהי דבמ"ש הרמב"ם בפרק הנ"ל ה"ב מדברי סופרים שהמים השאובין פסולים לטבילה וכו' י"ל דגם שהוא מה"ת בהיקש מ"מ קרוי ד"ס אבל מ"ש בה"א דין תורה שכל מים מכונסים טובלים בהם וכו' א"א לפרש רק דפסול שאובין הוא דרבנן] וע"כ צ"ל דדרשה דתו"כ אסמכתא בעלמא הוא וכמ"ש הרע"ב פ"ב דמקואות מ"ג וה"נ לענין פסול זחילה י"ל דהוא דרבנן ודרשה דתו"כ אסמכתא בעלמא היא, ולפ"ז י"ל דודאי אם פסול זחילה בחרדלית של גשמים הוא מה"ת שפיר יש לגזור ים הגדול אטו חרדלית אבל אם חרדלית גופא הוא מדרבנן מהיכי תיתי לגזור ים אטו חרדלית הלא הוא גזירה לגזירה [הגם דלמרדכי גזרינן בשאר נהרות אטו חרדלית התם כולה חדא גזירה שהרי רבו הנוטפין ובטלי זוחלין בנוטפין אבל לגזור בים הגדול אפילו ביומי ניסן ותשרי הוי וודאי גזירה לגזירה] וזהו קושית ב"י דכיון דס"ל לרמב"ם כולו שאוב כשר מה"ת וע"כ דרשה דתו"כ אסמכתא וא"כ לענין זחילה נמי אסמכתא ואינו פסול זחילה אפילו בחרדלית רק מדרבנן, א"כ למה יגזרו חכמים בים הגדול שלא יטהר בזוחלין דהא ל"ש למיגזר בים אטו חרדלית וכו' דהא חרדלית גופא נמי אינו רק מדרבנן:
ובאופן אחר אמרתי בפירוש דברי ב"י ואקדים דברי ט"ז ריש הל' יין נסך שכתב פי' משום בנותיהן אסרוהו בשתיה ומשום גזירת יי"נ אסרוהו אף בהנאה ע"ש ביאור דבריו לענ"ד דודאי לא היה ראוי לאסור סתם יינם אטו יי"נ דמה שיווי ודמיון יש ביניהם לטעות מזה על זה אלא כיון דכבר אסרו סתם יינם בשתיה משום בנותיהן א"כ כבר יש שיווי ודמיון ביניהם לענין איסור שתיה ויש לחוש שיטעו כמו שסתם יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה כן יי"נ אעפ"י שאסור בשתיה מותר בהנאה ולהכי אסרוהו גם בהנאה, ולפ"ז נ"ל דודאי אי כולו שאוב פסול מן התורה ומי גשמים שאין בהם תפיסת ידי אדם כשרים לטבילה וא"כ ים למי גשמים שיווי ודמיון למעין שפיר יש לגזור ים הגדול אם יטהר בזוחלין יטעו שגם חרדלית של גשמים שמטהר מטהר בזוחלין אבל אם כולו שאוב נמי כשר לטבילה א"כ אין למי גשמים שהם בלי תפיסת יד אדם דמיון למעין שהרי גם שאובין כשרים לטבילה, והלא נראה שזה לא יעלה על דעתם כלל שהשאובים מטהרים בזוחלין רק הטעות על חרדלית וכיון שאין לחרדלית שום דמיון למעין שוב לא יטעו שחרדלית מטהר בזוחלין והק' ב"י שפיר כיון דכולן שאובין כשרים לטבילה א"כ שוב אין שום שיווי ודמיון לים הגדול עם חרדלית ולמה יגזרו ים הגדול אטו חרדלית, ואין להשיב דעכ"פ עכשיו שפסלו חכמים שאובין שוב יש דמיון לחרדלית עם ים הגדול ושפיר גזרו, ז"א דאכתי שאובה שהמשיכוה כולה כשרה עיין ברמב"ם פ"ד דמקואות ה"ח וה"ט ובב"י סימן הנ"ל מה שהאריך בדברי הרמב"ם ושפיר אין דמיון לחרדלית עם ים הגדול רק אם שאובה שהמשיכוה ובשאובה ע"י המשכה אינן טועין שמטהר בזוחלין, והא דתלי ב"י קושיתו בהא דכולו שאוב כשר מה"ת ולא בשאובה שהמשיכוה כולה כשרה י"ל דס"ל דהא בהא תליא דאם כולו שאוב מדרבנן אז כולה בהמשכה כשר אפילו מדרבנן אבל אי כולו שאוב מה"ת אז פסול כולו בהמשכה וכמדומה לי שראיתי כן באיזה מקום וכעת אין לי פנאי לחפש בספרים, [ועיין בס' לחם ושמלה סי' ר"א סקט"ז אות ה' דרמב"ן כתב דנראה שהרי"ף ז"ל שהכשיר כולה שאובה בהמשכה ס"ל דשאובה לאו דאו' ע"ש ובס"ק ע"ד אות ג']:
ועתה כאשר עוררני כבוד חותני נ"י בזה שמתי לבי לפרש בדרך אחר דעיין חגיגה י"ט ובחולין ל"א אהא דגל שנתלש שבמשנה וי"ו פ"ה דמקואות דקאמר וכ"ת ביושב ומצפה מאי למימרא מהו דתימא ליגזר משום חרדלית של גשמים ופרש"י דחרדלית אינו מטהר משום דקטפרס אינו חיבור והתוס' השיגו על רש"י ופירשו דאינו מטהר משום דאינו מטהר בזוחלין ולפירוש התוס' יש לדקדק קצת דלמה בחרו דוקא בחרדלית של גשמים ולא אמרו סתם לגזור משום נוטפין שיאמרו שמטהר בזוחלין, אמנם לפענד"נ דהנה המהרי"ק בתשו' שורש קט"ו הביאו התוי"ט פ"ה דמקואות מ"ו הק' למה עלתה טבילה בגל שנתלש מ"ש מהא דאמרינן שם בר"פ העבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ופשיטא שאין לך הפסקה גדולה מן המעיין מזו שנתלש הגל מן הים והולך למרחוק וכן אין לך זחילה גדולה מזו שאין כאן אשבורן כלל ותי' דהא שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן אבל היכא דאכתי לא נייחו מים באשבורן אלא עדיין חיים וזוחלין מכח נביעת המים אע"פ שהופסקו מהמעין מ"מ שם מעין עליהם עדיין מצד עצמם כיון דאכתי חיים וזוחלין הם ולא פקעי חיותן מיניהו ע"ש ולכאורה יש להבין א"כ חרדלית של גשמים שבא מדליו של הר עיין רמב"ם בפיה"מ וברטנורא שם ואכתי לא נחו מים באשבורן בשום פעם למה באמת אינו מטהר בזוחלין אך זה שיבוש דכבר נשמר מהרי"ק מזה דדוקא בבא ממעין שהיו מים חיים לא פקע חיותן ועיין בתוס' בכורות דף נ"ו בד"ה אין אבל במי גשמים שלא חיו מעולם אף שלא נחו באשבורן מ"מ אינו מטהר בזוחלין, ולפ"ז א"ש דוקא בחרדלית של גשמים הוי ס"ד דהעולם יטעו כיון שגל שנתלש מטהר בזוחלין קודם שנח באשבורן אף שאח"כ אינו מטהר בזוחלין כמו כן יחשבו שחרדלית מטהר בזוחלין כל זמן שלא נח באשבורן אבל על נוטפין שכבר נחו באשבורן ודאי לא יטעו שמטהר בזוחלין וקמ"ל דגם בהא לא גזרינן שידעו החילוק דבהא לא פקע חיותא ומי גשמים לא חיו מעולם, ומעתה בים הגדול שהכתוב קראו מקוה ופסול לכל הדברים דבעי מים חיים עיין ר"מ ור"ש פ"ח דפרה מ"ח ובכ"מ פ"ח דמקואות הי"ב שפיר י"ל דנהי דמה"ת מטהר בזוחלין ין אינו מפני שהם חיים רק מפני שדרך נחלים הולכים וזוחלים עליהם וזה דרכם כמ"ש הר"ש במשנה הנ"ל ועיין בתוי"ט שם ביאר כן בפירוש מ"מ חכמים גזרו אטו חרדלית של גשמים שכיון שיראו העולם שים הגדול אינו כשר למים חיים ומכל מקום מטהר בזוחלין יטעו שכל מים שלא נחו מעולם באשבורן אף שאינם מים חיים מ"מ מטהר בזוחלין ויטעו שחרדלית מטהר בזוחלין:
והנה מלשון הרמב"ם פ"ט דמקואות הח"י למדתי דבר חדש שכתב אין מטבילין בגל כשהוא באויר וכו' לפי שאין מטבילין בזוחלין ק"ו באויר ומשמע מזה דפסול זוחלין הוא מעין פסול אויר רק דקיל מיני' והנה רש"י בחגיגה י"ט פי' שאין מטבילין באויר שלא אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה ועיין ברש"י חולין ל"א וכתב הכ"מ בפ' והלכה הנ"ל דנפקא לי' מדכתיב אך מעין ובור מקוה מים והנך אין דרכן להיות באויר, ולענד"נ דנפקא לי' ממאי דאיתא בתו"כ יכול אף בור שבספינה יהא טהור ת"ל מעין מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקוה שעיקרו בקרקע ועיין רש"י בחומש פ' שמיני בפסוק אך מעין ובור מקוה מים המחוברים לקרקע אינם מקבלים טומאה ועוד יש לך ללמוד יהיה טהור הטובל בהם מטומאתו ועיין בנימוקי חומש להרמב"ן שם בפסוק והנוגע בנבלתם ועיין חת"ס יו"ד סי' קצ"ח אות י"ב שהעלה מזה דמי מקוה צריך להיות מחובר לקרקע כדי שלא יקבלו טומאה דמחובר לקרקע כקרקע ואז ראוי לטהרה ע"ש באורך ועכ"פ הדבר ברור שמים הראויין לטבילה אינו אלא במחובר לקרקע ולהכי אין טובלין באויר, ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא נמי דאין נוטפין מטהרין בזוחלין דהא הזוחלין אינן מחוברין לקרקע וקמא קמא אזדי להו והני אחריני נינהו ועיין במג"א סי' ד' סק"י שכתב שאם טובל ידיו בנהר ג"פ יצא מה"ט דקמא אזדי והני אחריני והביא ראיה מע"ז מ"ז ומחולין ק"ה ועיין בתוס' שבת דף ה' ע"ב ד"ה אגוז ושפיר למד הרמב"ם ק"ו מפסול זוחלין לפסול אויר דטעמא דתרווייהו משום שאינם מחוברים לקרקע. ובזה אין אנו צריכין למה שנדחק הכ"מ שם בדברי הרמב"ם דפסול אויר בגל הוא משום גזירה שלא יכשירו זוחלין דעלמא אלא דכאן פסול מדינא כיון שנתלש מהים והוא באויר ואינו מחובר לקרקע אף שלא פסק חיותן מ"מ פסול כמו זוחלין דעלמא שפסולים מחמת שאינן מחוברין בקרקע רק בזוחלין בטבען שדרכן בכך חיותן מחברן כמ"ש תוס' בכורות נ"ו הנ"ל אבל בנתלשו נהי שכל זמן שלא נחו באשבורן זחילתן מחברן כמ"ש מהרי"ק הנ"ל היינו המים בעצמם אבל א"א לומר שמחברן בקרקע. ועיין בתוי"ט בפ"ב דמקואות מ"ג הקשה אי כולו שאוב כשר מה"ת אמאי פסלו חכמים שאיבה כלל בשלמא אי כולו שאוב פסול מה"ת גזרו בג' לוגין אטו כולו שאוב אבל אי כולו שאוב נמי כשר אמאי גזרו ותי' דגזרו אטו בכלי ובכלי עצמו לא שרי לטבול דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע ע"ש:
היוצא לנו מזה דיש ב' טעמים אהא שאין הנוטפין מטהרין בזוחלין האחד יען שדרך זחילה אין המים בעצמותם מחוברים יחד ואין כאן מ' סאה ושיעור טבילה במקום אחד רק מעין מטהר בזוחלין כי חיותן מחברן, ושנית לפי שדרך זחילה אין המים מחוברים לקרקע כנ"ל ובמעין הרי במקום נביעתו מחובר לקרקע וכיון שכל המים בחיבור אחד נעשה הכל כמחובר לקרקע שחיותן מחברן או כיון שעיקרו בקרקע די בכך אפילו נימא שבמקום שזוחל אינו מחובר מ"מ מהני להו השקה למקום שמחובר לקרקע ואינם מקבלים טומאה שנזרעו ולכן מטהרין בזוחלין ועיין בחת"ס סי' הנ"ל והכי דייק לישנא דתו"כ מה מעין שעיקרו בקרקע משמע אפילו אינו כולו מחובר לקרקע רק עקרו מחובר די בכך, ולפ"ז אני אומר דאם העולם אינם יודעים פסול זחילה מטעם השני הנ"ל יען שאינו מחובר לקרקע שפיר יש לגזור בים הגדול שלא יטהר בזוחלין אטו חרדלית של גשמים דאף שיודעים שיש חילוק במימות יש מהן מטהר בזוחלין ויש שאינו מטהר בזוחלין מ"מ הא ודאי שלא יטעו ממה שמעין מטהר בזוחלין שגם חרדלית גשמים מטהר בזוחלין דידעו החילוק דמעין הוא מים חיים וחיותן מחברן אבל חרדלית אינו מים חיים ואין המים מחוברים אבל אם יראו שים הגדול מטהר בזוחלין הגם שלכל הדברים דבעו מים חיים פסול יטעו שלטהר בזוחלין לא בעי מים חיים כלל והא דיש מימות שאינם מטהרים בזוחלין היינו היכא שהיה מתחילה באשבורן אבל היכא שלא היה מעולם באשבורן כגון חרדלית של גשמים מטהר בזוחלין שדרכן בכך וכמש"ל, אבל אם ידעו טעם השני בפסול זחילה משום שאינה מחובר לקרקע שוב אין לגזור ים הגדול אטו חרדלית דידעו החילוק דים הגדול עיקרו מחובר בקרקע ועיין בלשון הרמב"ם פ"ו מה' פרה הי"א ובכ"מ פ"ט ממקואות הי"ב ועיין ביו"ד סי' ר"א ס"נ וחרדלית אינו מחובר בקרקע ולהכי פסול בזוחלין:
ומעתה בשלמא א' כולו שאוב פסול מה"ת וגזרו ג' לוגין אטו כולו שאוב א"כ אפשר שלא ידעו העולם כלל דין דמים שטובלים בהן צריכין להיות מחוברין בקרקע ופסול שאובין משום שיש בו תפיסת יד אדם וא"כ לא ידעו לחלק בין ים הגדול לחרדלית של גשמים לענין פסול זחילה כמש"ל ושפיר גזרו ביס הגדול שלא מטהר בזוחלין אטו חרדלית אבל אי כולו שאוב כשר מה"ת דלא מיפסל משום תפיסת יד אדם ע"כ הא דפסלו חכמים שאובין הוא כדי שידעו שאין טובלים בכלים כמש"ל בשם תוי"ט ועכצ"ל שידעו דהפסול הוא משום שמקוה צריך להיות בקרקע דאל"כ אכתי יש לחוש שיטבול בכלים באופן שלא יהיה בהם תפיסת יד אדם וע"כ דע"י שפסלו שאובין ידעו שמקוה צריך להיות במחובר לקרקע וא"כ שפיר ידעו לחלק בפסול זוחלין בין ים הגדול לחרדלית שים מחובר עיקרו בקרקע וחרדלית אינו מחובר, ולפ"ז הקשה הב"י שפיר כיון דלהרמב"ם כולו שאוב כשר מה"ת וע"כ ידעו דמקוה צריך להיות במחובר לקרקע א"כ למה יגזרו חכמים על ים הגדול שלא יטהר בזוחלין דהא ל"ש למיגזר אטו חרדלית של גשמים כדכתב ר"מ וכו' שהרי שפיר ידעו לחלק כנ"ל, זהו מה שנלפע"ד בכונת הב"י לחומר הענין והגם שהארכתי קצת לברר הענין מ"מ בעצמותו הוא כונה קצרה ונאותה בדברי ב"י, וה' יראינו מתורתו נפלאות כנפשו היפה ונפש חתנו כבנו הדוש"ת באהבה חותם בברכת התורה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: