אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה רפז

תשובה רפו

עוד להרב הנ"ל

שיל"ת ב' איפאלא ד' שמות תרנ"ז לפ"ק:

ע"ד אשר שאלתני אודות אשה הממונית לעמוד בבית הטבילה להשגיח על הנשים הטובלות אם טובלות כראוי כמבואר בסי' קצ"ח ס"ו שהגיד השו"ב שאשתו ראתה שהאשה הנ"ל כבתה הנר בבית הטבילה בעת שהלכה משם אחר טבילת נשים בעש"ק לעת ערב וצוית על השמש בעל האשה המשגחת ושאל את אשתו ע"ז ואמר ששאל את אשתו והשיבה לו שהי' נראה לה שעדיין לא הי' צאת הכוכבים והעברת אותה ממשמרתה מכח ממנ"פ או שחשודה לחלל שבת או שחשודה להכשיל אחרים באיסור נדה שטובלים ביום זיי"ן ביום והעמידו אחרת במקומה אך זאת האשה הכשירה תעזוב עכשיו המקום לגמרי וא"א בשום אופן למצוא אשה אחרת למשמרת הלז ואם נאמר שכל אשה שתלך לטבילה תוליך איזה מחברותי' עמה לראות אם טובלת כראוי יש לחוש להרבה תקלות לכן נפשך בשאלתך אם אפשר להכשיר ולהחזיר האשה אשר העברת על משמרתה:

הנה מצד כביית הנר אפי' הי' בליל שבת לא מקרי' חשודה כלל לענין איסור נדה דהרי קי"ל בסימן קי"ט ס"ד דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים ואף דקי"ל בס"ה דחשוד לאיסור חמור חשוד על הקל ממנו ושבת חמור מנדה בעונש דשבת בסקילה ונדה אינו רק בכרת מ"מ היינו דוקא במין אחד של איסור דהיינו ששניהם במאכל כמ"ש ב"י סוס"י קי"ט ועיין טו"ז שם סק"ח וש"ך סקי"ב, והא דקי"ל ביו"ד סי' א' ס"ה וסי' קי"ט ס"ז דמחלל שבת הוא חשוד לכל התורה היינו במחלל שבת בפרהסיא ופרהסיא מקרי בפני עשרה מישראל כמבואר ביו"ד סימן קנ"ז ס"א [עיין תבו"ש סי' ב' סקכ"ז] אבל בצנעה אינו חשוד על שאר איסורים רק דינו כמו בחשוד על דבר אחד בלבד ובנ"ד לא חיללה שבת רק בפני אשת השו"ב לחוד וא"כ אינה חשודה על איסור נדה כיון שהם שני מינים ועוד שהוא אשה ואפי' בפני עשרה נשים נסתפק פ"ת סי' ב' אות וי"ו אם מקרי בפרהסיא כיון דכתיב ונקדשתי בתוך בנ"י אפשר דדרשינן ולא בנות ישראל ע"ש הא חדא:

ושנית הרי קי"ל בסי' קי"ט ס"ז דאפי' חשוד לאותו דבר נאמן בשל אחרים והוא מדברי רמב"ם שהביא ב"י שם דאף על גב דבבכורות ל' סתם לן תנא דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו מכל מקום שם דף ל"ה במחלוקת היא שנוי' וביומא ע"ח פסקינן הלכה כרשב"ג דנאמן הוא על של חבירו עיין בב"י:

הן אמת שהטו"ז סוס"י קי"ט הקשה ע"ז ממשנה פ"ד דדמאי הנכנס לעיר ואינו מכיר שם אדם אמר מי כאן נאמן א"ל אחד אני איני נאמן איש פלוני נאמן ה"ז נאמן ופריך עלה בירושלמי ועד אחד נאמן בתמי' וכתב הר"ש דאע"ג דבעלמא ע"א נאמן כאן שהוא חשוד אינו ראוי להאמינו אר"י קל הקילו באכסניא מפני חיי נפש אלמא דחשוד אפי' בשל אחרים אינו נאמן ומכח זה העלה דדוקא בבכור שאינו אלא משום קנס קי"ל כרשב"ג אבל בעלמא קי"ל כר"מ דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, ואני תמה על קושיתו הרי הוא עצמו תי' קודם לזה קושי' ב"י ממתני' דרפ"ד דדמאי דמיירי שיש לחוש לרמאות שעשו קנוניא וכבר כתב ב"י בשמו דבכ"מ שיש לחוש לזה אינו נאמן והרי במשנה וי"ו הנ"ל מסיים הלך ליקח ממנו א"ל מי כאן מוכר ישן א"ל מי ששלחך אצלי אעפ"י שהן כגומלין זא"ז הרי אלו נאמנין וכתב הרמב"ם בפיה"מ העיקר אצלינו אין אדם חוטא ולא לו ולפיכך לא ישלחוהו לאיש שאינו נאמן מפני שאין לו בזה הנאה קרובה מיד וכו' ולפ"ז דוקא התם שיש לו הנאה רק שאינה הנאה קרובה מ"ד אינו נאמן בעלמא רק כאן מפני חיי נפש אבל היכא שאין לו הנאה כלל בשל אחרים שפיר יש לומר דנאמן וכרשב"ג דנאמן בשל אחרים:

ועוד נ"ל סברא ישרה לחלק דהרי זה ברור דע"א אינו נאמן להעיד על גברא שהוא פסול לעדות דלא יקום ע"א באיש לכל עון וכו' כתיב ועיין בחו"מ סימן ל"ד וא"כ אינו נאמן נמי להכשירו ודוגמא לזה מ"ש הרא"ש רפ"ק דב"מ דע"א כיון דנאמן לחייב שבועה ה"נ ע"א מסייע פוטר מן השבועה שהנאמנות הוא שווה בדבר והפכו וה"נ כיון שאין ע"א נאמן לפסול ה"נ אינו נאמן להכשיר וא"כ תקשי אפילו ע"א כשר אמאי יהי' נאמן להעיד על ע"ה שהוא נאמן להכשירו, אך ז"א דהא כל הפסול של ע"ה להעיד שהוא מעושר אינו רק חששא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין ולהכי ע"א כשר נאמן עליו שהוא נאמן וזה הי' קושי' ירושלמי וע"א נאמן בתמי' וכתב הר"ש דאע"ג דבעלמא ע"א נאמן פי' ע"א כשר נאמן להעיד על ע"ה שהוא נאמן על המעשרות כאן שהוא חשוד אינו ראוי להאמינו וע"ז סובב והולך שינוי דירושלמי ודברי ר"ש ורמב"ם וכ"ז במעיד על גברא אין חשוד נאמן רק מפני חיי נפש אבל לא בעלמא אבל להעיד על החפץ שהוא היתר דע"א כשר נאמן באיסור שפיר י"ל דהחשוד נאמן להעיד בשל אחרים:

ועד השלישי אני בא למ"ש תוס' גיטין ס"ז ד"ה דיבורא אמרו מעשה לא עבדי דהיכא דע"י דיבורם נגמר המעשה מעשה גמור חשיב לי' ולא עבדי אבל היכא דאין הדבר נגמר ע"י כמו באומר אמרו ואינו אלא דיבור בעלמא ובזה א"נ ע"ש ולפ"ז בשלמא אם אומר שזה נאמן בזה לא נגמר הדבר עדיין אין חשוד נאמן אלא מפני חיי נפש אבל במעיד על חפץ שזה היתר דנגמר הדבר בעדותו שפיר י"ל דנאמן החשוד בשל אחרים:

ועוד יש לחלק דהרי הא דנאמן בשל אחרים היינו משום דאינו חשוד לעבור אלפני עור וכל זה במעיד על החפץ שהוא היתר אבל במעיד על הגברא שהוא נאמן הוי כמו לפני דלפני דאמרינן בע"ז י"ד אלפני מפקדי' אלפני דלפני לא מפקדינן ואף שתוס' שם דף ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי כתבו דזה שייך רק בנכרי שאינו מוזהר על לפ"ע לפיכך לא מפקדי' אלפני דלפני אבל בישראל שמצווה אלפ"ע מפקדי' גם אלפני דלפני מכל מקום לתירוץ השני שם בתוס' נראה דנאדו מהאי סברא ושפיר יש לחלק כנ"ל, וכן הסכים הש"ך סי' ב' סק"כ וסי' קי"ט סקח"י וסי' קכ"ז סקי"ט דנאמן בשל אחרים וא"כ בנ"ד אף שחיללה שבת אפי' היא חשודה לכה"ת נאמנת בשל אחרים להשגיח אם הנשים טובלות כראוי:

אלא דיש לעיין שהרי בעובר ג"פ ומועד לכך העלה בש"ך הנ"ל דאפי' בשל אחרים אינו נאמן והטעם בזה דבשלמא כשהוא לא עבר רק פ"א אף דהוא חשוד ואינו נאמן בשל עצמו היינו משום דאפשר דמשקר להנאתו אבל בשל אחרים שאינו מגיע לו הנאה מזה אינו משקר להכשיל אבל במועד לעבור ג"פ כיון דדש בי' כהתירא דמי לי' כדאמרי' בחולין ד' ע"ב וא"כ בעיניו אין זה מכשול לכן אינו נאמן גם בשל אחרים ולפ"ז תקשי במחלל שבת בפרהסיא דהוי חשוד לכל איסורין אמאי לא יהי' נאמן גם בשל אחרים אפילו בחילל שבת ג"פ הא כאן ל"ש האי טעמא כיון דדש בי' כהתירא דמי לי' דהא אינו דש בשאר איסורים, אך זה שיבוש דהא מ"ט דנאמן בשל אחרים כיון דאין לו הנאה אינו חשוד לעבור אלפ"ע אבל במחלל שבת בפרהסיא דחשוד לעבור על כל איסו' א"כ חשוד נמי לעבור על לפ"ע ושפיר אינו נאמן בשל אחרים ומעתה אפי' בפ"א שחילל שבת בפרהסיא שוב אינו נאמן אפי' בשל אחרים ועיין בש"ך סי' ב' סקי"ז, אלא דכבר כתבתי דכאן שלא חיללה שבת בפרהסיא אינה חשודה לשאר איסורין וא"כ שפיר נאמנת בשל אחרים:

ועל השני' שלפי דברי' הניחה האשה לטבול ביום זיי"ן ביום ג"כ אין להעבירה דאע"ג דקי"ל בסי' קי"ט סט"ו דהמוכר דברים אסורים מעבירי' אותו וכו' דכיון דכבר עבר על לפ"ע שוב חשוד לעבור עוד ואינו נאמן בשל אחרים מ"מ היינו בעובר במזיד אבל בנ"ד מאן יימר שעשתה במזיד אולי לא ידעה שהוא יום זיי"ן וסברה שהוא יום ח' דמותרת לטבול ביום אם יש אונס כמבואר סוס"י קצ"ז, ואף דפסקי' שם סי"ז טבח שיצתה טריפה מתח"י אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי מ"מ שאני הכא דיכולה לומר דסמכה על האשה הטובלת שוודאי אינה טובלת בז' ביום ונראין הדברים ששגגה היתה ודומה למ"ש שמ"ח סי' ב' אות י"ט ואינה נעשה חשודה בכך ועוד כתב שם אות כ' דבשוחט לאחרים ואינו מגיע לו הנאה מעשותו זאת יש לדונו כשוגג ועיין תבו"ש שם וא"כ ה"נ כיון שהוא לאחרים ואין לה הנאה מזה יש לדונה כשוגג:

ועוד אפי' היתה מזידה כיון שגם האשה הטובלת היתה מזידה לטבול ביום ז' ביום הרי כתב דג"מ ביו"ד סי' קנ"א בדעת הש"ך שם סק"ו דישראל הרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפי' אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו ע"ש וא"כ לא נעשית חשודה כלל בשביל שלא הפרישתה מלטבול ביום ז' ביום:

ועוד הא דאסור להיות מן השער חוץ למים בשעת טבילה הוא מה"ת כמ"ש הרמב"ם פ"א ממקואות ה"ז כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בב"א ואם הי' בעל שער יטבול כל שער ראשו והרי הוא כגופו ד"ת וכו' ועיין טור וב"י רס"י קצ"ח וסד"ט שם והא דאסור לטבול ביום ז' אינו אלא מדרבנן ולכמה שטות אפי' התשמיש אחר הטבילה ביום ז' אינו אלא מדרבנן עיין כ"ז בב"י סי' קפ"ג ובדיעבד אם טבלה ביום ז' ביום עלתה לה טבילה כמבואר בשו"ע סוס"י קצ"ז והרי קי"ל בסי' קי"ט דחשוד על החמור בעונש חשוד על הקל ממנו בעונש אבל חשוד על הקל אינו חשוד על החמור וכ"ש שאינו חשוד מאיסור דרבנן על איסור דאו' ע"ש סעי' ה"ו וא"כ גם אם היא חשודה על טבילה ביום ז' ביום אינה חשודה שלא להשגיח על טבילת כל הגוף והשערות בפ"א במים שהוא חמור שהוא מה"ת, ואף שהש"ך בסקי"ב ס"ל בדעת הטור דאם חשוד על דבר שהוא חמור בעיני הבריות אף שקל בעונש הוא חשוד ג"כ על דבר שהוא קל בעיני הבריות אף שהוא חמור בעונש ע"ש ואני בעניי עשיתי סמוכין לזה ממ"ש תוס' חולין ק"א ע"ב ד"ה הזיד שכתבו ביו"כ שחל בשבת דאם הזיד בשבת ושגג ביוכ"פ מקרי שב מידיעתו לגבי יו"כ אף דשבת חמור בעונש מיו"כ דשבת הוא בסקילה משום דיו"כ חמיר לי' לפי שהוא יום כפרה ומחילה ע"ש, [עיין שמ"ק כתובות ד' ד"ה קילא ותוס' סוטה ז' ד"ה אמר] מ"מ לפענ"ד גם בעיני הבריות חמירי להו שלא יהו השערות במים בשעת טבילה מלטבול ביום ז' סמוך לחשיכה קודם צאת הכוכבים וא"כ ודאי אינה חשודה מזה על זה, ועוד דהרי בדעת המחבר ס"ל לש"ך דאם שניהם שווים בעיני הבריות אזלינן בתר חמור בעונש ואם שווים בעונש אזלי' בתר חמור בעיני הבריות ע"ש וזה ודאי דאין טבילה קודם צאת הכוכבים חמור בעיני הבריות מטבילת השערות, ולצד השני שכתב הש"ך אזלינן בשניהם לקולא דאינו חשוד מקל בעונש אפילו חמור בעיני הבריות לחמור בעונש אפילו קל בעיני הבריות, ולצד השלישי אם בעיני הבריות שניהם שווין אז אזלי' בתר קל וחמור בעונש ע"ש וא"כ לא נעשית אשה זו חשודה כלל שלא תשגיח על טבילת שערות היטב:

ולא עוד אלא דנלפענ"ד דאפי' הי' טבילה ביום ז' קודם צאת הכוכבים ד"ת שאסור ולא עלתה לה טבילה רק דלא משמע להו לאינשי שהוא עבירה לא מקרי' חשודה על טבילת השערות וכמ"ש רמ"א סי' קי"ט ס"ז בהג"ה, ובהכי נתישב לי דברי רמ"א שכתב מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד מיהו לאותו דבר אינו נאמן ותמהו הטו"ז סק"ט וש"ך סקי"ט הא ממנ"פ לענין מה לא נקרא חשוד אי לאותו דבר פשיטא דאין סומכין עליו כיון דכהתירא דמי' לי ואי לדברים אחרים אפי' עבר במזיד חשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים כמבואר בס"ד ולפענ"ד כונת רמ"א הנה בטבילת נדה וזבה יש כמה דינים מה"ת לדעת הרבה ראשונים כולו שאוב פסול מה"ת וטבילה בכלים והויתו ע"י טהרה לכ"ע מה"ת וטבילת כל גופו בפ"א דאורייתא וכהנה רבות ואם חשודה לעבור אחד מדינים אלו במזיד הרי היא חשודה על איסור נדה ושוב אינה נאמנת על שום דין מדיני נדה אבל אם לא משמע לאינשי באחד מדינים הנ"ל שהוא עבירה א"כ אינה חשודה על איסור נדה ונאמנת היא בשאר איסורי נדה רק לאותו דבר אינה נאמנת כיון שחושבת שהוא היתר וע"ד זה יש למצוא גם בשאר איסורין וא"ש:

ולפ"ז שפיר יש להחזיר אשה זו על משמרתה דלא מיקרי' חשודה כלל ולא נשאר לנו רק דעת י"א שהביא רמ"א רס"י קי"ט דאפי' אינו חשוד רק שאינו מוחזק בכשרות אין להאמינו והוא דעת הרמב"ם שהביא ב"י ואשה זו עכ"פ אינה מוחזקת בכשרות אבל כבר כתב ד"מ שאין המנהג כן ויש סמוכין לזה ממ"ש תוס' וראשונים בכמה דוכתי דמוכח דע"א נאמן באיסורין דאל"כ אין לך אדם מתארח אצל חבירו [עיין רש"י יבמות פ"ח ע"א וריטב"א ריש גטין ורשב"א חולין ד"י] ולדעת הרמב"ם דבאינו מוחזק בכשרות אינו נאמן ואפ"ה ס"ל דמתארח אצלו א"כ אין זה ראי' דילמא ע"א אינו נאמן ומ"מ מתארח אצלו אלא ודאי דלא ס"ל כשיטת הרמב"ם ועיין טו"ז וש"ך סק"א, אלא דש"ך סק"א שדי בי' נרגא ממה שהביא הטור סי' ס"ה דברי הרמב"ם ומיהו אין לוקחין בשר מכל טבח אא"כ הי' אדם כשר ומוחזק בכשרות וכו' וכן כתב המחבר שם סוס"י ס"ה, וסבור הייתי לומר עפמ"ש הג"א רפ"ק דחולין אם נותני' לו בשר לאכול האיך נאמין לע"א שמא הרגה בקופיץ דהא איתחזיק איסורא ובאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן ותי' דבע"א כשר ומהימן סומכי' עלי' אפילו באיתחזק איסורא ע"ש באורך ולפ"ז א"ש דשם בשחיטה דאיתחזק איסורא בעינן דוקא מוחזק בכשרות אבל בעלמא היכא דלא איתחזק איסורא לא בעי' מוחזק בכשרות וא"ש ולפ"ז בנ"ד דג"כ איתחזק איסורא דטמאה נמי אינו נאמן אא"כ מוחזק בכשרות, אבל הש"ך תירץ דשאני טבח שוחט דשכיחי טובא וגם דיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות שהיי' או דרסה או שאר פסולים לכן אם לא הוחזק בכשרות אסור ע"ש ולדבריו בנ"ד לעמוד ע"ג הטובלת לראות שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים שפיר לא בעי' מוחזק בכשרות:

ועוד נ"ל דאפי' לפמ"ש לא בעי' כאן מוחזק בכשרות דודאי לא גרע אינו מוחזק בכשרות לרמב"ם מחשוד לדידן והרי חשוד לדידן נאמן בשל אחרים כמבואר ס"ז וה"נ אינו מוחזק בכשרות דנאמן בשל אחרים לרמב"ם ונ"ד בשל אחרים הוא ושפיר נאמנת ומותר להחזירה למשמרתה ובפרט שאין למצוא טובה ממנה ויש לחוש לתקלות הרבה אם לא יחזירו אותה ומהיות טוב לאיים עלי' הרבה ושתקבל על עצמה להשגיח היטב ואחר תטהר, ובזה יבא שלום ינוח על ראשינו כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה