בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה אחת מאחי הגאב"ד ב' אויפאלו
בשמחה רבה מלאתי בקשת אחי איש דגול מרבבה הגאב"ד ב' אויפאלו שליט"א ליתן מקום ולספח בסוף הספר ממנו תשובה אחת הלכה למעשה דשכיחי טובא הראוי לעלות על שולחן מלכים והי' כל המבקש דבר ה' בתוך הספר גם דברי אחי נ"י יהי' לנכח עין הקורא ובודאי ימצא בהם טעם זקנים דברים הגונים ראוים למי שאמרם הי"ו לאויט"א.
בעזה"י: שוכט"ס לידידי הרבני המופלג בתוב"י, איש חמודות מתנהג בחסידות כמו"ה נפתלי נ"י:
אחדש"ה עתה באתי עד"ת ע"ד שאלתו ברצועה שנפסקה ברחבה בכדי שלא נשאר כשיעור אורך שעורה בחלק ש שמקיף את הראש אם מותר למשוך הרצועה שתלוי למטה למעלה להקפת הראש ולעשות בו הקשר וחלק הנפסק ישלשל למטה אם ליכא בזה משום הורדה בקדושה כיון שלאחר תיקון זה יהי' אותו חלק הרצועה שמקיף הראש ושהי' בו הקשר תלוי למטה או דילמא שאסור לתקנו באופן זה רק מותר לתפרו או"ד דגם לתפרו אסור ואם נזכה בדין שמותר לתפרו אם נכון גם לברך עליהם אלו תו"ד ביתר ביאור קצת:
תשובה הבית יוסף בסי' ל"ג הביא בשם הגמי"י אם נפסקה רצועה של ראש יתפרם ויהפוך הרצועה תוך המעברתא ע"ש והרי במקום שהי' קשר תחלה תלוי עתה למטה ואפ"ה שרי ומבואר דליכא בזה משום הורדה בקדושה ואף דלא קי"ל כהך הגמי"י כמבואר בשו"ע סי' ל"ג מ"מ לענין הורדה מקדושה איכא למילף מדבריו דבזה אין חולק עליו וכמ"ש מחהש"ק סי' מ"ב סק"ג דאמטו להכי המג"א שם בעי למילף מדברי הגמי"י דאם נפסק רצועה ש"י סמוך לקשר שמותר להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד והחתיכה שהי' בו הקשר יקשור למטה אלא שהמג"א שם שוב דחה דלא דמי דהתם עכ"פ באותו החתיכה שהי' בו קשר מתחילה יש בו גם עכשיו קשר ומה לי שהי' במקום זה או במקום זה משא"כ כאן דבאותו חתיכה שהי' בו קשר עכשיו לא יהי' בו קשר ע"ש והביאו להלכה גם בקסת הסופר סי' כ"ה ס"ה והנה עכ"פ מבואר מדברי המג"א דל"ש הורדה בקדושה רק בב' גופים נפרדים אבל כל שהוא גוף וגוש אחד ל"ש הורדה בקדושה אם קובע ממקום למקום, וכ"כ בתשו' מהר"מ שיק חאו"ח סי' ע"ה ותשו' מ"ח ח"ג סי' י"ד, ומצאתי בפמ"ג באשל שם שצידד לומר דלדעת מג"א אם ישליך הרצועה שנפסקה לפי שדי לו ברצועה שנשארה רק שבצד אחד טוב לו יותר לעשות קשר ש"י שרי להפכה דהואיל ובאותו הרצועה הקשר אין קפידא ע"ש וא"כ בנ"ד נמי שלא נפסקה הרצועה לגמרי ועדיין מחובר במקצת והוי גוש אחד דלית בי' משום הורדה בקדושה וז"פ וברור:
ועוד למ"ש טו"ז סי' קנ"ד סק"ז דהא דאסור לעשות מקדושה חמורה קדושה קלה היינו דוקא כל זמן שראוי לקדושה חמורה אבל אם אינו ראוי לזה רק לקדושה קלה עדיף טפי שיעשה ממנה קדושה קלה ממה שתהי' פנוי ותגנז ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד עדיף לעשות הורדה בקדושה ברצועה זו ממה שיקח רצועה חדשה והישנה שנפסקה במקצת תיגנז כולה אם אין בחלק האחד כשיעור רצועה זו או מקצתה אם יש בחלק אחד ממקום שנפסקה ולהלאה כשיעור אורך רצועה והשאר תיגנז:
אמנם גדולי אחרונים הקיפוהו חבילי קושיות ועיין בכור שור מגילה כ"ו כי עיסה קושיות לקח:
א) מיומא י"ב דפריך למ"ד שמותר לכהן הדיוט ללבוש בגדי כה"ג שהשתמש מש בהן ביו"כ דכתיב והניחם שם שאין רשאי ללובשם ביו"כ אחר והשיב רבי בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה ישתמש בהם קדושה קלה ע"ש ולהטו"ז מה זו תשובה כיון שאסור לכה"ג ללובשם ביו"כ אחר וא"כ אינם ראויין עוד לקדושה חמורה א"כ עדיף להשתמש קדושה קלה משתגנז:
ב) מע"ז נ"ב דקאמר שגנזו אבני מזבח ששקצו אנשי יון ופריך לתברינהו וישתמש בהן הדיוט ומשני לאו אורח ארעא דבר שנשתמש בו גבוה ישתמש בהן הדיוט וקשה הא בדעתם הי' לבנות מהם מזבח רק דלא אפשר דאבנים שלימות בעי' אבל עכ"פ הי' להם לבנות מהם עזרות ולשכות הבית דיש להם ג"כ קדושה ואף שהם קדושה קלה נגד קדושת המזבח מ"מ להטו"ז עדיף להשתמש קדושה קלה מלגנוז, ג) ממ"ש הרמב"ם פי"ז מסנהדרין נשיא שחטא מלקין אותו ואינו חוזר להיות כאחד משאר סנהדרין שמעלין בקודש ואין מורידין ולסברת טו"ז כיון שאינו ראוי לנשיא וראוי לאחד מן הסנהדרין למה אין מורידין אותו הרי עדיף להיות אחד מן הסנהדרין משיהי' נדחה לגמרי א"ו דגניזה עדיף מהורדה בקדושה ודלא כטו"ז ע"ש. ד) והפמ"ג במש"ז שם תמה על הטו"ז מהאי תיבה דאיפרט דמיעבדא כורסיא אסור ומשמע אפילו אינו ראוי לעשות זוטרתי אסור משום דהוי הורדה בקדושה ול"א שיעשה בה קדושה קלה דעדיף משתגנז ונשאר בצ"ע. ה) ובתשו' בית שערים חאו"ח סי' ס"ה הקשה השואל ע"ד טו"ז ממנחות נ"ב ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה והרי ס"ת שבלה נגנז כדקי"ל סי' קנ"ד ס"ה א"כ לסברת טו"ז הרי עדיף לעשות מהן מזוזה שהוא קדושה קלה משיגנז וכבר קדמו בקושי' זו בנובי"ת יו"ד סי' קע"ד:
והנה לקושי' פמ"ג תמה אני על תמיהתו שהרי בגמ' מגילה כ"ו אין זכר למו דכורסיא אסור אפילו ליכא למיעבד זוטרתי ואדרבה מלשון הגמ' דקאמר מיעבדא תיבותא זוטרתי שרי כורסיא אסור טפי משמע דדוקא ביכול למיעבד תיבה זוטרתי הוא דאסור למיעבד כורסיא אבל בליכא למיעבד זוטרתי ש"ד למיעבד כורסיא כדי שלא יהי' פנוי משום תשמיש ולא תיגנז ולק"מ:
ולקושי' השואל בתשו' ביש"ע תי' אאמו"ר עט"ר הגאון זצ"ל דהטו"ז שם דייק בלישני' "בהנך מילי" פי' בתשמישי קדושה דבזה עדיף שישתמש קדושה קלה משתגנז אבל בקדושה עצמה שאפילו הוא בטל ממצותו כמו ס"ת שאפילו אין קורין בו בקדשתי' קאי וכן תפילין שאפילו אין מניחין אותן בקדושתן קיימי באלו אמרו שאין מורידין אותן מקדושתן לקדושה קלה אפילו אם ישארו פנויין ויגנזו שאסור להוציאן מקדושתן הראשונה ודפח"ח, ובזה יתרועעו אף יסורו כל קושיות הנ"ל דבגדי כהונה מקרא מלא דיבר הכתוב בפ' תצוה ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך דהוויין קדושה עצמה ולא תשמישי קדושה, ואף שהראב"ע שם פי' שנקראו בגדי קודש בעבור שישרתו בהם במקום קודש מ"מ זה רק בשעת עשייה שלא נתחנכו עדיין בעבודה אבל כשכבר נתחנכו בעבודה יש בהם קדושה עצמה ואפילו אינו עובד שוב בהן שהרי אפי' אי בגדי כהונה ליהנות נתנו היינו משום דלא נתנה תורה למלאכי השרת כדאמרי' קידושין נ"ד אבל לכתחילה אסור ללבשן אפי' במקדש כמ"ש תוס' יומא ס"ט ע"א ד"ה בגדי וכשבלו וודאי מועלין בהם כדאמרי' קידושין שם וכ"פ הרמב"ם פ"ה מה' מעילה הי"ד ולמ"ש תוס' קידושין שם ד"ה בכתנות אפילו אותן כתנות שלא נתחנכו עדיין לעבודה נהי דאין קדושת כלי שרת עליהם מ"מ קדושת בדה"ב יש בהו ע"ש, וכן אבני מזבח הם קדושה עצמן ולא תשמיש קדושה וכדאמרי' מנחות צ"ט בתחילה תשמישי מזבח והשתא מזבח גופא, וכן הנשיא אפשר שאינו תשמיש קדושה רק כשנתמנה לנשיא נתעלה לקדושה עצמה ושפיר אמרינן בכל הני דמוטב שישארו פנויין וגנוזין מלהורידן בקדושתן, ולפ"ז בנ"ד דרצועות הוויין רק תשמיש קדושה כדקי"ל סי' קנ"ד ס"ג שפיר שייך סברת טו"ז ועדיף טפי להורידן בקדושה קלה מלגנוז הרצועה כולה או מקצתה וכמש"ל:
ומה מאוד מדוקדק הדק היטב לשון הגמ' דבכל דוכתי אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין והך מעלין בקודש הוא לכאורה שפת יתר ח"ו שהרי העיקר דאתי לאשמועינן הוא דאין מורידין בקדושה ובהעלאה אין קפידא והול"ל רק אין מורידין בקודש וכבר עמד בזה טו"א מגילה כ"ז ע"ב, אבל לסברת טו"ז א"ש דהיינו דקמ"ל דרק כל זמן שראוי להיות מעלין בקודש אז אין מורידין דרק אז יש קפידא בהורדה בקדושה אבל אם אינו ראוי לקדושתו החמורה ואין מציאות להעלותו בקדושה אז שרי גם להורירו בקדושה דעדיף להורידו בקדושה משתיגנז או תישאר פנוי וא"ש:
אלא דמדברי מג"א שזכרתי משמע דלית לי' לסברת טו"ז דאל"כ הרי בנידון דהמג"א הרי אותה חתיכת הרצועה שהי' בו קשר מתחילה כיון שאינו ראוי לזה עדיף שיקשר למטה וישתמש בו קדושה קלה נשתגנז א"ו דלא שמועי לי' ולא ס"ל כסברת טו"ז, אך הרי כ"כ דלדברי המג"א בלא"ה ל"ש בנ"ד הורדה בקדושה כיון שהוא עדיין גוף אחד וכמבואר, ועיין ב"י יו"ד סי' ר"פ בשם תשו' הריב"ש סי' ל"ב שנשאל אם מותר ליקח מגליוני ס"ת שנקרעו בגזירה לדבק בו קרע שבס"ת שקורין בו והשיב דאפילו לכתוב עליו מזוזה אסור שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וכש"כ לדבק בו הקרע וכו' ע"ש ואף שאין ראוי לקדושה החמורה הראשונה ולא עוד אלא שגם עתה רוצה להשתמש לצורך קדושה שהי' בו בתחילה דהיינו קדושת ס"ת מ"מ כיון שאין משמש אלא מעשה דבק בעלמא והוי הורדה בקדושה אסור ומבואר ג"כ דלא ס"ל לסברת טו"ז ויש לעיין:
אבל נלע"ד דבנ"ד א"ל כלל לתיקון זה אלא דגם תפירה מהני וא"צ לזוז הרצועה ממקומה אפילו זיז כל שהוא, דהנה זה כמה עמדתי על המחקר אם נפסק הרצועה כמו בנ"ד שלא נפסקה הרצועה לגמרי רק שנשאר רוחב פחות מכשעורה איך הדין אם רשאי לתפרן ומצאתי אח"כ שהפמ"ג במש"ז סי' כ"ז וסי' ל"ג סק"ז מסתפק ועולה בזה ונשאר בצ"ע וגם בס' קסת הסופר סי' כ"ד אות וי"ו הביאו. וזה רבות בשנים אמר לי חכם א' שראה באיזה ספר שהביא ראי' מחולין י"א דקאמר אבל היכא דלייף לית לן בה דאלמא דהיכא דמחובר קצת חשיב שלם, ולא אתי יודע עד מה מה זו תשובה אם כונתו להביא ראי' דה"נ חשיב שלם וא"צ תפירה כלל, זה וודאי אינו ראי' דהתם בחולין דבעי' רק שיהי' שלם אמרי' דכל זמן שלא נחתך ונפסק לגמרי חשיב שלם וכדאמרי' התם ואי משום תמימה הנ"מ היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה אבל הכא דבעי' שיעורה כאורך שעורה וודאי דליכא למימר דבשביל שלא נפסק לגמרי נתרבה ונתארך רחבו לכשיעור שעורה, ואם כונתו דכיון דלייף ומחובר קצת מהני תפירה ג"כ אין ראי' מהתם דשם היכא דלייף כשר ולא בעי שום תיקון עוד אבל הכא הרי אתה אומר דהיכי דלייף נמי אינו כשר אם נשאר כך כמות שהיא וכיון דאינו כשר במחובר עדיין במקצת א"כ היכי מצי למילף מהתם דליהני לי' תיקון תפירה - אבל נ"ל דבנ"ד מהני שפיר תפירה שהרי לדיעה ראשונה שבשו"ע סוס"י ל"ג אפילו בנפסקה הרצועה לגמרי מהני תפירה אפילו במה שמקיף הראש והזרוע ולדיעה שני' שם רק למטה מזה מהני תפירה ומסקנת הפוסקים שם דבשעה"ד יש לסמוך על המקילין שלא יתבטל ממצות תפילין אבל לענין הברכה גם על הכשרים לדיעה שני' אין לברך עליהם ועיין אריכות טו"ז שם ובס' קסת הסופר סי' כ"ד ס"ו וא"כ בנ"ד איכא ס"ס שמא בלא נפסקה לגמרי לכ"ע בכל מקום מהני תפירה ושמא הלכה כשיטת הסוברים דאפילו בנפסקה לגמרי מהני תפירה אפילו במקום שמקיף הראש והזרוע וא"ל דהוי שם אונס חד דשמא מהני תפירה די"ל דכיון דהך ספק דבלא נפסקה לגמרי מהני תפירה הוא גם אליבא דדיעה שני' דס"ל בנפסקה לגמרי ל"מ תפירה במה שמקיף הראש והזרוע א"כ הו"ל כספק אחד מתיר יותר מהשני דל"ח שם אונס חד כמ"ש ש"ך בכס"ס אות י"א וי"ב, ועוד דהא עכ"פ איכא נמי לספוקי בהא דבלא נפסקה לגמרי א"צ תפירה כלל דהיכא דלייף לית לן בה ואת"ל דבעי תפירה שמא מועיל לכ"ע אפילו במה שמקיף הראש והוא ס"ס מעליא ועוד דלפמ"ש הפליתי בקונטרס בית הספק ודגמ"ר בכס"ס דלהרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא א"כ ספק הראשון משוי לי' דרבנן ובספק השני הו"ל סדר"ב אפילו כה"ג דהוי ס"ס שא"י להתהפך ושם אונס חד מהני ועיין תשו' תורת חסד סי' ג' דבאיסור עשה אפילו דאורייתא דלכ"ע סדא"ו מה"ת לקולא כמ"ש פמ"ג בפתיחה כוללת ובספרו תיבת גומא פ' בשלח מהני גם ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת וכל כה"ג דלא דיינינן לי' בעלמא בס"ס ע"ש וא"כ כש"כ בנ"ד דשיעור רוחב שעורה ל"ה רק מדרבנן ואפילו הי' מה"ת מ"מ הרי אינו בלאו ומהני שפיר ס"ס אפילו בשם אונס חד וא"י להתהפך, ואולי אפילו תפרו בחוטין ולא בגידין ג"כ כשר דיש לצרף עוד ספק דשמא הלכה כשי' האו"ח וב"י דמייתי מג"א סוס"י ל"ג דא"צ גידין כלל ומותר גם בחוטין בכ"מ דמהני תפירה לרצועות שנפסקו אך לא נשאלתי ע"ז ויש להתיישב בדבר:
ומה שצל"ע לכאורה הוא למ"ש מג"א סי' תס"ז סק"ב ופר"ח בכס"ס ופמ"ג סוס"י ק"י דא' ליכא אלא חדא ספיקא אין לעשות בידים עוד ספק להיות ס"ס דאין עושין ס"ס בידים וה"נ האיך יתפרנו ויעשה עוד ספק דשמא הלכה דמהני תפירה הא אין עושין ס"ס בידים ואפילו הוי רק דרבנן תקשי' דהא אין עושין סדר"ב בידים כמ"ש מג"א סי' יו"ד סקי"א ופמ"ג שם, ועיין טו"ז או"ח סי' ע"א סק"ג, אך גם הא לא תברא דזיל בתר טעמא דאין עושין ס"ס וסדר"ב בידים משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה כמ"ש פמ"ג סוס"י ק"י וא"כ כאן דהוי מצוה ול"ש אין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש טו"ז ומג"א רס"י תרכ"ו או משום דלמצוה קמכוין לא יעשה המצוה בעבירה ואין חשש שמא יבא להתיר כל האיסור או משום דאמא"ל היא רק במקום שנהנה ומלל"נ ע"ש וממילא כאן שפיר עושין גם ס"ס וסדר"ב בידים וא"ש:
ולענין הברכה אם לברך עליהם הנה הפמ"ג במש"ז יו"ד סי' כ"ח סקט"ז חוכך בזה דהיכא דאיכא ס"ס מוטב שלא לברך ובס' חיי"א כלל ה' ס"ו פסק בפשיטות דביש ס"ס לברך נמי ספק ברכות להקל ובנש"א שם אות וי"ו האריך ונסתייע מדברי הפוסקים בסי' ר"ח דעל אורז ודוחן מברכין שהכל או בפה"א אף דבאורז לכ"ע מברכין במ"מ מ"מ כיון דלא ידעי' איזה אורז ואיזה דוחן מברך שהכל וקשה דמ"מ יברך במ"מ דשמא הוא אורז ואת"ל שהוא דוחן הרי לדעת הרא"ש והרבה פוסקים גם על דוחן מברכין במ"מ א"וו דעל ס"ס אין מברכין, ולפענ"ד י"ל דהך ספק דלא ידעינן איזה אורז ואיזה דוחן ושמא הוא אורז הוא ספק חסרון ידיעה דלא מצרפי' לי' לס"ס כמ"ש ש"ך בכס"ס אות ל"ד ולא נוכל לחייבי' בברכת במ"מ מטעם ס"ס ושנית נ"ל עפ"י סברת ר"ת שבתוס' חולין י"א ד"ה ליחוש בנסקלין בנשרפין כיון דממנ"פ נהרג ממיתה למיתה לא אזלי' בת"ר וה"נ אני אומר דכוותי' באורז ודוחן דממנ"פ הוא מברך ויוצא בברכת שהכל או בפה"א לענין זה שתהא ברכה אחרת המיוחדת ומבוררת לאורז יותר מכח ס"ס לא אזלינן בתר ס"ס ואמרי' ספק ברכות להקל אבל בעלמא שפיר י"ל דמברך אם יש כאן ס"ס להחמיר בברכה כיון שאנו דנין על הס"ס אם יברך כלל ודו"ק, וגם מה שנסתייע מדברי המג"א סי' קע"ח סקי"ב כבר עמד בזה בפמ"ג בא"א שם ודחה דאין אחר הכרעת רמ"א כלום ע"ש ותבין, וכ"כ פמ"ג או"ח במש"ז סי' ער"א סק"ד דאפי' במיעוט נגד הרוב אמרינן ספק ברכות להקל דהא ס"ס נמי לא מהני בספק ברכות וס"ס כרובא וכ"כ בזכל"א אות ב' סק"ס בשם כנה"ג, אבל בלח"מ פ"ד מברכות ה"י מבואר דבס"ס להחמיר בברכה מברך וכבר הרגיש בזה בפמ"ג בסי' כ"ח הנ"ל, ובשו"ת בית שלמה חאו"ח סי' ק"ב הביא ראי' מדברי הרמב"ם פ"א מה' מגילה דעיר ספק מוקפת חומה מימות יב"נ דקוראין בי"ד ובט"ו ומברכין על קריאתה בי"ד לבד הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם וכ"כ הר"ן פ"ק דמגילה דמברכין בי"ד שהולכין אחר רוב העולם והכי קי"ל בטוש"ע סי' תרפ"ח ומבואר דאף לענין ספק ברכה אזלי' בת"ר וה"ה בתר ס"ס דס"ס עכ"פ כרוב ע"ש וכ"מ בפמ"ג עצמו במש"ז או"ח סי' קמ"ג סק"ב דבמחלוקת הפוסקים אי הוי טעות בס"ת או לא איכא ס"ס שמא הלכה דאין זה טעות ופסול ושמא הלכה כרמב"ם בתשו' דקורין בס"ת פסולה ומותר לברך ע"ש ומבואר דסובר דמברכין בס"ס, וכ"מ בשע"ת או"ח סי' ת"ר בשם שבו"י ח"ג דבליל ב' של ר"ה יכול לברך זמן על תירוש אע"פ שכבר ברך שהחיינו על ענבים מטעם ס"ס דשמא הלכה כשיטת הסובר באו"ח סי' רכ"ה דאף אם בירך זמן על ענבים חוזר ומברך גם על תירוש ושמא הלכה כהסוברים בסי' ת"ר דבכל ענין מברך זמן בליל ב' דר"ה ע"ש והרי שלך לפניך חבל נביאים מתנבאים בסיגנון אחד דבס"ס להחמיר בברכה שפיר מברכין, ומיהו בהאי דשבו"י י"ל דכיון דרוב הפוסקים מסכימין לברך זמן בליל ב' דר"ה בכל ענין וכן עיקר להלכה כמ"ש הטור ופוסקים שם ל"ח ס"ס גמור דהך ספק שמא מברך זמן בב' דר"ה הוא קרוב לודאי ואינו נכנס בגדר ספק וכעין שכ' תוס' פסחים ט' ד"ה ואת"ל דאימר אכלתי' עדיף משאר ספיקות דספק הרגיל וקרוב לודאי ול"ח ס"ס ע"ש ובפר"ח כס"ס אות י"ד:
אבל נ"ל למ"ש הפלאה ספ"ק דכתובות דהא דאין הולכין בממון אחה"ר היינו דוקא היכא דאין נפ"מ רק לענין ממון כגון בשור ונמצא נגחן ב"ב צ"ב אבל אם אנו דנין על הרוב אף לענין שאר מיל והחזקנו הרוב לענין דבר אחר ה"ה לענין ממון אזלי' בתרי' ע"ש וכבר נשתמשו הרבה בסברא זו ועיין ח"ס או"ח סי' ר"ח ובאמת מבואר סברא זו בתוס' בכורות כ' ע"א ד"ה לקולא ל"ח למיעוט שכתבו ואפילו לכהן ינתן כיון דקרב למזבח מטעם רוב ע"ש ובמקו"א הארכתי בזה, וה"נ אני אומר דכוותי' דאפילו להסוברים דאין מברכין בס"ס היינו דוקא אם אנו דנין על הס"ס רק לענין הברכה אבל אם אנו דנין על הס"ס לענין דבר אחר וכגון בנ"ד שאנו דנין על הס"ס להכשיר התפירה ברצועות מכיון שבאנו לכלל הכשר התפילין ע"י הס"ס תו מותר גם לברך עליהם כנלע"ד נכון בס"ד, ומצאתי און לי בפמ"ג סי' כ"ח שכ' בחיה שנולד בה ספק טרפות ויש ס"ס להכשירה פשיטא דיברך על הכיסוי ע"ש והוא סיוע גדולה לדברינו:
לכן נלע"ד דכל זמן שלא נפסקה הרצועה לגמרי יכול לתקנו ע"י תפירה אפילו במקום שמקיף הראש והזרוע ולברך עליהם וכש"כ אם משך הרצועה למעלה וחלק הנפסק שלשל למטה דליכא בזה הורדה בקדושה כמש"ל דאז חזי לאצטרופי גם דיעה שניה שבשו"ע סי' ל"ג דמה שחוץ לשיעור המקיף הראש וזרוע אפילו בנפסק לגמרי מהני תפירה כנלע"ד ברור ואמת, ובזה אתן החותמת בברכת שוכ"ט כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
בן ציון בלום ב"ר עמרם גאון זצ"ל:
אחרי חיתום שטרות מצאתי דאתאי לידי ס' אשל אברהם מהד"ת להגה"ק מבוטשאטש זי"ע וראיתי שם בסי' מ"ב שהעלה דלמ"ש מג"א שם סק"ג לחלק בין דברי הגמי"י ובין היכא דאיפסק רצועה של יד שדן עלי' המג"א [הובאו דבריו בפתח דברינו] אם נפסק קצת מרוחב הרצועה עד שלא נשאר בה במקום א' רוחב שעורה מותר להפך הקצוות כיון שהוא חתיכה אחת לכ"ע [ופלא שלא זכר שד דברי הפמ"ג שמסתפק בזה אם מהני אפילו תפירה בזה כמש"ל ועכ"ח משום דסובר דל"ח חתיכה אחת] ומה שהי' תחילה קרוב להקשר ועכשיו מתרחק אין קפידא עיין פמ"ג כאן ובנפסק לגמרי ל"ה ראוי להוציא מקום הנפסק חוץ להיקף הראש והקשר שיש הורדה לחתיכה הפסוקה וכמדומה שהמנהג להקל בזה וצלע"ע, ועוד כתב שם דבתפילין דר"ת נראה שמותר להפך וכש"כ כשמחובר קצת רק שנתמעט מכשעורה ושיעור השעורה הוא רק מה שבו הקמח בלי כל מה שבולט כעין מוץ ריקן מקמח ויובחן זה ע"י רוחב השעורות שאורך אחת היא כרוחב ג' וחצי ומשערין מקום שטח היותר רחב וכשכווץ הרצועה ואפשר למותחה על רוחב שעורה נר' שאין קפידא בזה שהיא ככפולה זע"ז וכשרה עכ"ל קדשו, עיניו לנוכח יביטו כי בנידון שלפנינו זכיתי לכוון לדעת לדעת קדושים להלכה ונתתי שמחה בלבי ושלום תנין מידידו הנ"ל: