בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רפג
עוד להרב הנ"ל
שיל"ת ב' איפאלא יום א' לס' הקרב אליך את אהרן תרנ"ט לפ"ק
יקרת מכתבו מעש"ק הגיע עדי ומה שפקפק על השגתי מדברי הרמב"ם דאיסור בע"א יוחזק דבעינן הוחזק ל' יום אפשר לפמ"ש ש"ש ש"ו פ"ז דהיכא דהוחזק ע"י רובא לא בעי ל' יום ה"נ אם הוחזק ע"י עד אחד דנאמן באיסורין לא בעי ל' יום:
ומה שהקשה לדעת ש"ש ש"ו פ"ז דכמו דעד אחד אינו נאמן באיתחזק איסורא ה"נ אינו נאמן נגד רוב דלא כפנ"י קידושין ס"ג א"כ אמאי אשה נאמנת שראתה דם שלא בהרגשה כדאמר שמואל נדה נ"ז ע"ב הא כתב הרמב"ם פ"ט מאיסורי ביאה דחזקת דם שבא בהרגשה וא"כ אין ע"א נאמן נגד החזקה ולנובי"ק יו"ד סי' נ"ה דהוי חזקה ודאי קשיא אלא אפילו לחת"ס יו"ד סי' קס"ז דחזקה זו מכח רובא דרוב דמים באים בהרגשה מ"מ לש"ש הנ"ל קשיא והאריך קצת, ולפענ"ד מהא דשמואל ודאי לא קשיא דשם מיירי דלא ידעי' שראתה דם רק על פיה ונאמנת שהוא שלא בהרגשה מכח הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אבל בר מן דין נ"ל הלה זה ודאי דמ"ש הרמב"ם הרי זו בחזקת שבא בהרגשה הוא משום רוב דמים באים בהרגשה דאל"כ מה חזקה יש כאן שבא בהרגשה והרי במשנה נדה י"ז נמי תנן שחזקתו מן המקור והיינו משום דרוב דמים באים מן המקור וגם הרמב"ם פ"ה מא"ב ה"ה כתב שחזקתו מן המקור וכו' וסיים שרוב דמים הנמצאים באים מן החדר ולפ"ז נ"ל למ"ש רשב"א במשמרת הבית ש"א ובתוס' יבמות קי"ט גבי רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות דהיכא דאיכא שני מיעוטים כגון רוב נשים מתעברות ומיעוט אין מתעברות ומרוב מתעברות יש מיעוט מפילות אמרינן סמל"ח והו"ל פלגא ופלגא א"כ כאן נמי אפי' ראינו שראתה דם מ"מ יש מיעוט שאינו מן המקור רק רוב דמים מן המקור ומאותן רוב דמים שבאים מן המקור יש מיעוט שבא שלא בהרגשה דרק רוב דמים הבאים מן המקור הם בהרגשה א"כ איכא שני מיעוטים ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקת טהרה דאשה והוי פלגא ופלגא ושפיר נאמנת דבא שלא בהרגשה כמו כל ע"א שנאמן בפלגא ופלגא:
ושנית נ"ל דהרי תני' בקידושין ע"ג ע"ב נאמנת חי' לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני וכן לומר זה כהן וזה לוי וכו' ועיין רמב"ם פ"ב מנחלות פי"ד וחו"מ סימן רע"ז סי"ב ורמב"ם פט"ו מא"ב ואה"ע סי' ד' סל"ה וכתב בתשו' זכרון יוסף יו"ד סי' י"ט בשם הפוסקים דאע"ג דבעלמא אין ע"א נאמן לענין ממון וכ"ש אשה לאפוקי ממונא על פיה כמו הכא לענין בכור דיהבי' לי' פי שנים על פי החיה וכן אין האשה נאמנת לאפוקי על פיה לכהונה להקריב קרבנות ולהאכיל בתרומה מ"מ שאני הכא דברוב פעמים אין הדבר יוכל להתברר כ"א ע"י החיה ע"כ צריכין אנו להאמינה וכו' ע"ש וכל זה שייך גם כאן דאם הדם בא בהרגשה דאי אפשר לברר הדבר כלל כ"א עפ"י האשה עצמה ודאי נאמנת והא דכתב רמ"א בחו"מ סוס"י ל"ה וכ"ז מדינא אבל י"א דתקנת קדמונים הוא דבמקום שאין אנשים רגילין להיות כגון בביהכ"נ של נשים וכו' נשים נאמנות וכו' אלמא דרק מצד התקנה נאמנות ולא מדינא היינו משום דהתם אפשר להיות עדים כשרים לברר על ידן אלא שאין רגילות אבל כאן שא"א להוודע כלל רק על פיה ודאי שפיר נאמנת מדינא יותר מחיה:
ושלישים על כולו הנה הש"ש שם בנה דבריו על תשו' מיימוני לה' אישות סי' ג' גבי שליח שקידש ור"ל הרי את מקודשת לפלוני ואמר לי ואח"כ אמר שטעה בדיבורו וכתב דנאמן משום דע"א נאמן באיסורין ואע"ג דאיתחזק איסורא אינו נאמן האי לא מקרי אתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור הי' אבל כאן לדברי העד לא הי' אסור מעולם וה"נ אם נתערבה חתיכה אחת היתר בהרבה של איסור ע"א נאמן לפי שלדברי העד לא הי' חתיכה זו מעולם מן הרוב אבל אם ע"א בא ואומר שמצא בבהמה מחט בחלל הגוף וכיוצא אינו נאמן נגד הרוב דגם לפי דברי העד מודה הוא דקודם שמצא המחט היתה בכלל הרוב רק עכשיו יצאה מן הרוב בזה אינו נאמן נגד הרוב וכעין סברא זו ברשב"א חולין ט' לחלק בין ספק הבא בתולדה ובין ספק הבא במקרה ולפ"ז בנ"ד שהאשה אומרת שדם זה לא הי' בכלל הרוב מעולם ולא בא בהרגשה שפיר נאמנת גם לש"ש כיון דאיכא מיעוט שאינו בא בהרגשה והיא אומרת שמעולם הי' דם זה מן המיעוט ולק"מ:
ומה שהקשה על הריב"ש סימן שע"ט שהביא נוב"ק בתק"ע סימן מ"ג דרוב לא עדיף משתי חזקות וכתב דחזקת האשה בחזקת אשת איש וחזקת הבעל שהוא קיים הוי שתי חזקות א"כ תקשי ביבמות פ"ח דרצה לפשוט דע"א נאמן מת בעליך אע"ג דאיתחזק איסורא מידי דהוי אטבל הקדש וקונמות הא בהני ליכא רק חדא חזקה ובמת בעליך איכא תרי חזקה חזקת חי וחזקת אשת איש, ולפענ"ד דתוס' רפ"ק דגיטין הקשו אי ילפינן מן וספרה לה דע"א נאמן באיסורין א"כ אפילו באיתחזק איסורא יהא נאמן ותי' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו ז' טהורה ממילא ולא אית איתחזיק איסורא וגם בידה לטבול ועיין מהרש"א שפירש דנגד חזקת רואה ומעינה פתוח אינה בחזקת שתהא רואה כל שעה ואם לא תראה רק חזקת טומאה נגד זה בידה לטבול ודבריהם תמוהים הא אמרינן בגיטין כ"ח שמא מת לא חיישינן משום דאוקמא בחזקת חי אע"ג דאינו בחזקת שיחי' לעולם, אבל הדבר פשוט נהי דגם בחזקה העשוי' להשתנות אמרי' אוקמא אחזקה היינו מטעם שכתב הרמב"ם בפיה"מ דנזיר ס"ג והטעם מה שאמר שחזקת טמא טמא ופי' רגלים לדבר שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שתלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהי' נניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבואר שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיהי' בו ספק ואפשרות אחר ה"ז לא יסתלק החזקה וכו' ע"ש אבל לענין נאמנות ע"א לא מקרי חזקה העשוי' להשתנות כלל איתחזק איסור כיון דודאי עשוי' להשתנות פשיטא דנאמן שכבר נשתנה כמו שנאמן נגד רובא דאיתא קמן משום דודאי איכא מיעוט היתר ה"נ כיון דודאי ישתנה נאמן שכבר נשתנה וא"כ בחזקת חיים של בעל לא קשי' לתלמודא כלל דהוי איתחזק איסורא דהא עשוי' להשתנות וילפינן מוספרה לה דע"א נאמן נגד חזקה עשוי' להשתנות רק דק"ל משום דאיתחזק איסור אשת איש וכדאמר בהדיא הכא איתחזק איסורא דאשת איש דזה אינו עשוי' להשתנות לא ע"י גירושין כמ"ש תוס' גיטין ל"ג דרוב אין מגרשין את נשותיהן ולא ע"י מיתת הבעל כמ"ש תוס' כתובות פ"ג ע"ב דמיתה שכיחא טפי באשה מבאיש משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה וא"כ ליכא לענין נאמנות ע"א רק חדא חזקה דאשת איש ושפיר מדמי לי' לטבל הקדש וקונמות, ובזה יבא שלום וכ"ט וששון ושמחה ביום אשר קימו וקבלו כנפשו ונפש ידידו מחותנו החותם בברכת התורה ולומדי':
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:
מפתח בית שערים
א בנדון שו"ב שנטל קבלה ושכח הדינים אם יש להעמידו על חזקתו כיון דהוי חזקה דתליא במעשה.
ב בנדון שו"ב שהוא ואחר עמו אמרו ששחט כהוגן וב' אחרים הכחישום והשוחט אכל והאכיל אחרים מבהמה זו קודם שבא לפני ב"ד אם יש לאסור השוחט. פלפולא טבא ע"ד פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה סוף שורש ה' וסתירת תוס' כתובות כ"ב ד"ה הבא לתוס' יבמות צ"ג ד"ה מאי חזית בדין תרי ותרי נאמן בברי שלו נגד החזקה שעמד עליו המהרש"א יבמות פ"ח בתוד"ה והבא. ע"ד ש"ש ש"א פ"ז דס"ט ברה"ר טהור אפילו היכא דליכא חזקה.
ג בנדון שו"ב שהעיז פניו נגד הרב שהוא תחתיו וגם הוציא עליו ש"ר שהאכיל טרפות וגם לא הראה לפניו סכינו אחר בקשת הרב להראות לו.
ד אם רב בעירו מותר לשחוט בלי נטילת קבלה.
ה אם אטר יד כשר לשחוט ובאיזה יד ישחוט אם בימין שלו או בשמאלו.
ו ע"ד השגות הטו"ז ביו"ד סי' א' סק"ו על פסק הרמ"א בשוחט שנטל קבלה ונמצא שא"י דאין מטריפין למפרע מה ששחט.
ז נדון קצב שעבר ג"פ הת"כ שנתן לקיים הפשר שעשו הקצבים בפני הרב אם נאמן לקצב ולמכור בשר כשר במקולין.
ח ע"ד קושית ראשונים אהך דרמא"ש מומחין אמאי לא נימא סמל"ח.
ט ע"ד נובי"ק אה"ע סי' מ"ג דנגד חזקת א"ז איכא חזקת טהרה דבהמה בחיי' בחזקת טהורה היתה. יישוב קושית אמרי אש יו"ד סי' ח"י אנוב"י הנ"ל מחולין פ"ו וקושית מהרי"א עליו מתוס' בכורות כ'. ע"ד ש"ס חולין י"ב אי שע"ש אפילו בתרומה נמי. ע"ד תוס' חולין י"א ד"ה אבל אמאי לא יליף רוב מכל הקרבנות דדחי שבת ול"ת שמא ימצא קרבן טרפה. ע"ד קושית שיחת חולין ומעיין חכמה על תוס' הנ"ל הא י"ל דשנים שחטו ושנים שעשאו פטורין.
י פלפול עצום ע"ד חת"ס יו"ד סי' קס"ז שדחה דברי נובי"ק אה"ע סי' מ"ג שסותר דעת הריב"ש דרוב לא עדיף מב' חזקות.
י"א יישוב קושית השואל דנילף רוב מסנהדרין ס"ט ע"ב.
י"ב פלפול בדין דקטן מקרי בר זביחה דכשיגדיל יהי' אסור בנבלה שנתנבלה כבר בקטנותו. יישוב קושי' תוס' נדה מ"ו ד"ה כגון אמאי לא מוקי שאכל הוא בעצמו לכשהגדיל.
י"ג מצדיק עצמו מהשגת השואל במ"ש ליישב בתשובה הקודמת קושי' תוס' נדה הנ"ל.
י"ד בדין שחט וליתא קמן למיבדקי' שברמ"א יו"ד סי' א' ס"ב שהשיג השואל מכאן ע"ד נובי"ק יו"ד סי' מ"ג ונ"ז דל"א בס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן אם א"א לברר רק ספק אחד. פלפול ישר ונחמד ע"ד קושי' הטו"ז אה"ע סי' י"ז סק"ה על הריב"ש מיו"ד סי' קי"ח. יישוב סתירת המחבר שבסי' א' בטבח שעשה סי' בראש הכבש שיהא נראה שהוא טרפה דמהני אמתלא מסי' קפ"ה בלובשת בגדי נדה דלא מהני אמתלא. טעם דגוי א"נ בעדות אשה באינו מסל"ת.
ט"ו ביאור שיטת הרא"מ שבהג"א ומרדכי רפ"ק דחולין דאיש המוחזק בכשרות נאמן אפילו באתחזק איסורא אע"ג דאין ע"א נאמן נגד חזקת איסור. ע"ד קושית פלתי דמפרכסת יהי' אסור למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת. ע"ד תוס' חולין צ"א ד"ה כמאן שכתבו דב"נ נצטוה על הנחירה. ע"ד חת"ס יו"ד סי' י"ח וי"ט דמותר למכור ב"מ לעכו"ם מבהמה שנתנבלה בשחיטה אע"ג דלנכרי בנחירה תלי' מילתא והני ב"מ כאמ"ה דמי ול"ש מא"מ דהא גם לישראל אסור בהמה שנתנבלה. ע"ד קושי' חת"ס יו"ד סי' קמ"ז אהא דחידש רמב"ן דאשה נאמנת על בעלה אע"ג דאין ע"א נאמן באתחזק אי' דמתוך שנאמנת ע"ע נאמנת על בעלה. עוד פלפולים שונים ונחמדים על ס' שערי צדק להגמוהר"מ פנעטה.
ט"ז בנדון איש שהי' מוחזק לאדם כשר בהיות עוסק במו"מ ואח"כ העני ונטל קבלה ונעשה שו"ב ואיזה שבועות אח"כ הקול נשמע שלפני ח"י שנים נשבע לשקר בערכאות לפי אומדנות אנשים, אם אם נשבע לשקר פסול לשחיטה, אם נאמן לקול שנשבע לשקר, אם צריך לטרוח לברר דבר זה.
י"ז בנדון אם מותר לשו"ב לשחוט בהמה שהי' ידע שהיא גנובה או גזולה אם אין בו משום לפ"ע, ואם שחטה אם היא אסורה משום אעל"מ, ואם השו"ב רשאי לקבל שכר מן הגנב או גזלן.
י"ח בנדון שו"ב שנודע שגנב אם יש לסמוך עליו להיות שו"ב.
י"ט אם יש להעביר שו"ב שצבע שערותיו הלבנות לש לשחור.
כ בנדון שו"ב הנ"ל. שמסר לקצב מומר לחלל שבתות ולאכול נבלות בפרהסיא פתקין בחת"י עליהם ובעה"ב סומכין על פתקין אלו שהוא כשר מה דינו. ת"ח שיש לו התרות הוראה ואינו ממונה מהקהל אבל הבעה"ב סומכין עליו בהוראה אם יכול לפסול השו"ב במקומו.
כ"א בשו"ב ששחט בהמה שהי' לה סירכא שעברה ע"י מיעוך ומשמוש במקום שאין מעמכין תוך שנתה והקצב ושותפו שתקו כששאל אותם אם עברה שנתה והשוחט אכל ממנו מה דינו.
כ"ב שו"ב שאינו נוטל ידיו אחר שינת היום ושוחט בלי כובע ובלי מלבוש עליון רק בקאפיל והעמדאר מעל וכשמתפלל לפני התיבה צופה ומביט אנה ואנה לשחוק מה דינו.
כ"ג להגאון בעל יריעות שלמה הערות על ספרו ופלפול נחמד באיזה מקומן של שבחי' שבס' הנ"ל.
כ"ד ע"ד תוס' סנהדרין ע"ז ע"א ד"ה סוף וכו' שכ' אהא דאמרי' חולין ל"א דאפי' אי לא בעי כונה לשחיטה מ"מ נפלה הסכין ושחט שחיטתו פסולה דאתי' כמ"ד אשו משום ממונו וק' הא שם מחלק אליבא דר"י בין נפלה להפילו והוא סובר אשו משום חציו בב"ק כ"ב.
כ"ה ע"ד ש"ס חולין מ"א דקאמר אתרו בי' וקיבל התראה אין לך מומר גדול מזה ואמאי הא עדים שהותרו בו יכולין לומר לאסור היין באנו והוי עשאאי"ל וגם הוא לא נהרג כבסנהדרין מ"א ושוב י"ל דלצעורא קמכווין
כ"ו ע"ד קושי' פמ"א ח"ג סי' כ"ט והגהות מו"ה רוו"ב דברש"י כריתות כ"ו משמע דבמליקה ל"ש איסור חשנב"ע ובנזיר כ"ט משמע איפכא. מה שהק' עוד הפמ"א על רש"י כריתות ז' דבאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ומשו"ה חטאת העוף בא על הספק הא בנזיר כ"ט ילפי' זה מהיקש. ועוד תי' על קושי' השואל בענין זה.
כ"ז פלפול בדברי תוס' תמורה י"א ע"ב בד"ה היא בדין חשנב"ע. בדברי פלתי רס"י ס"ה שהביא ראי' דשליל גידו אסור מכריתות כ"א ע"ב ע"ש. יישב על קושי' הגאון מהרא"י הכהן אהא דפסקי' ביו"ד סי' ט"ז ס"ט כר"מ דחש"ו ששחטו בינם לב"ע מותר לשחוט בנו באותו יום משום דחש"ו רוב מעשיהם מקולקלי' ולר"ן ביצה כ"ט דבדשיל"מ ל"א בת"ר ג"ז הוי דשיל"מ. ע"ד קושית תוס' ע"ז י"ב ד"ה דילמא. בדברי הרמב"ם פי"ז ממ"א וביו"ד סי' י' דשוחט בסכין של עכו"ם מדיח ביה"ש ותמהו הא הוי סדא"ו ולחומרא. אם טעם קלוש מותר תלי' באם ילפי' ממשרת או מג"ע. ע"ד הדקדוק דקתני הלוקח יין מבין הכותים ולא נקט מכותים. קושי' בכתובות מ"ז דקאמר ממונא מאיסורא לא ילפי'.
כ"ח פלפול בדברי הרמב"ם בפיה"מ חולין י"ד הידועי'.
כ"ט בפיה"מ הנ"ל שקשה עליו מב"ק קי"ב. יישב קושי' שמ"ר כתובות ל"ד על הרמב"ם פ"ג דגנבה ה"ד דפרה שאולה אצלו שטבחה דרך גנבה בשבת פטור אף מן הכפל דאיסור שבת וגנבה באים כאחד ואמאי לא קאמר דפטור משום קלב"מ פלפול ארוך בענין זה.
ל ע"ד הקושיא איך משכחת חיוב דו"ה בטביחה דלמא במקום נקב קשחיט והוי נבלה ושוחט ונתנבלה בידו אפי' לרבנן פטור מד"ה ול"ש לומר דאזלי' בת"ר דאין הולכין בממון אחה"ר.
ל"א פלפול בדברי מהרי"ט הנודע דל"ש לומר בשוחט בשבת אעל"מ כיון דלא ניתקן האיסור אפי' אי אמרי' ל"מ. ע"ד רש"י התמוה פסחים ע"ג בשוחט בשבת מבחוץ לע"ז תיקון להוציא מידי אמה"ח לב"נ הא תיקון להוציא מאמה"ח גם לישראל.
ל"ב אמאי לא יהי' שחיטת שבת אסור משום לא תאכל כל תועבה דתועבה ניכרת היא שנשחטה היום. הערות שונות על הרמב"ם בפיה"מ חולין י"ד. ע"ד תוס' שבת ע"ה ד"ה שוחט. על קושי' פנ"י דשוחט בשבת יהי' חייב משום מפרק ורמב"ם דחובל חייב משום מפרק.
ל"ג ע"ד דורש לציון שחידש דאכילת קדשים מצוה אפי' בפחות מכזית.
ל"ד ע"ד החקירה אם פסול שחיטה מדרבנן יש לו דין נבלה דאו' לענין מלקות ולענין שאר דברים.
ל"ה ע"ד הקושי' על דין ולד הנולד מב"פ ובהמה דעלמא דאין לו תקנה בשחיטה ביו"ד סי' י"ג.
ל"ו ע"ד הב"י שתמה על הרמב"ם שהשמיט להא דר' משרשי' דב"פ הבא על הבהמה אותו הולד אין לו תקנה.
ל"ז מבאר דהא דאין חוששין לזרע האב לא תלי' בהא דירך אמו כחידושו של השואל. ועוד ישובי' על איזה הערות השואל על קושי' תוס' בכורות ז' ותוס' חולין ס"ט ד"ה או דילמא.
ל"ח ע"ד ש"ס חולין פ"ב בשחטה ואת בת בתה ואח"כ שחט בתה דסופג שמונים:
ואמאי הא בשחט אמה נאסרה בתה לשחוט משום או"ב וכששחט ב"ב איך יחול איסור בנו ואותו הא אאחע"א. ע"ד מהרי"ט קידושין שחידש דהא דאין איסור אלמנה חל על איסור אחוה היינו לחייב עלי' גם משום אלמנה אבל בהתרו בו משום אלמנה או בשגג באחוה והזיד באלמנה חייב ונראה סתירה לזה מזבחים ס"ט ע"ב. קושי' על רש"י חולין ק"א שכתב דיו"כ לגבי שבת הוי כולל ואמאי ל"ה מוסיף מגו דחל על הנעשה ב"מ בשבת דלגבי' הוי ב"א. בדברי שעה"מ פי"ז מא"ב דמשו"ה הוי עינוי דיו"כ ומלאכה דשבת שם אחד דמרבינן שאר עינוים חוץ מאכילה ושתי' משבתון ביומא ע"ד ופרש"י דגבי עינוי כתיב. בתוס' חולין צ"ו לר"ש הוי ברי' אמאי ערלה וכה"כ בטלין ומאי קושי' הא לר"ש כל העומד לשרוף כשרוף והו"ל כנסרקה הברי'.
ל"ט ע"ד קושי' ברש"י חולין ע"ט דפריך וליפלגו בחוששין לזרע האב בפלוגתא דחנני' ורבנן ונימא ר"א אינו נוהג בזכרים.
מ בדין המבואר ביו"ד סי' ט"ז סי"ב באו"ב שנשחטה היא או בתה היום והאחרת נתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום דתקנתו דנכבשינהו דניידו אם זה דוקא בנתערבה קודם ששחטה האחרת או אפילו אם נתערבה לאחר ששחטה האחרת. במה שחידש החו"י באם נאסרה לאחר שנתערבה אין בו דין בע"ח חשיבי ול"ב ושייך בי' ברירה ועוד בדברי תשו' חו"י סי' קל"ג.
מ"א ע"ד ספיקו של הפרמ"ג ביו"ד שפ"ד סי' ח"י אות ח' בהא דקי"ל כל מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' אם הטעם משום דאומר בדדמי ולכן בב' דל"א בדדמי ל"ש כ"מ דלא רמי' וכו' או הטעם משום דטרוד בעבודתו לאו אדעתי' ולכן אחר אפי' אחר נאמן.
מ"ב עוד בספיקו של הפמ"ג הנ"ל בתשו' הקודמת.
מ"ג ע"ד הערות מהרש"ק בהא דפסקי' יו"ד סימן י"א דאין שוחטין לתוך הכלי הא מפורש בתורה להיתר בפ' מצורע ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס וגו' ולטו"ז דבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור. ע"ד הש"ך יו"ד רע"ו דשם קודש שלא נכתב לשם קדושה מחקו לצורך תיקון הא מה שאסור מפני מ"מ אפי' בח"ח אסור.
מ"ד אם מותר לשוחט לעשות מסחר בשומן מאותן אווזות פטומות שהוא בעצמו שוחט ובודק הושטין.
מ"ה בנדון בהמות גנובות והשוחט יודע שהם גנובות דמותר לו לשחוט כמבואר לעיל סי' י"ז אם יברך ברכת השחיטה או לא.
מ"ו פלפול ארוך בדברי ר"ש שבתוס' חולין כ"ח ע"ב ד"ה לפי ותוס' עירובין ה' ע"ב ד"ה וספק דאע"ג דגם בידי אדם א"א לצמצם מ"מ כשר בשחט מע"מ למ"ד מע"מ כרוב משום דאימא שחט רובא ואם הם שוין רחמנא אמר לא תשייר רובא ולמ"ד מע"מ אינו כרוב אימא נשאר רובא חיים ואפי' הם שוין רחמנא אמר שחוט רובא.
מ"ז ע"ד קושי' מהרש"א חולין י"א אהא דקאמר ר"א אתיא משחיטה עצמה וכו' אמאי לא פשוט ר"א בדף ט' האיבעי' דבא זאב ונטל בני מעים וכו' משחיטה עצמה דלא חיישי' שמא במקום נקב נקב. ביישב הדקדוק דאמרי' א"ר שחוט ואכול שהוא שפת יתר. ע"ד ש"ס חולין ל"ג דאמרי' דלא כראב"י.
מ"ח ע"ד החקירה בספק דרוסה שיש חשש נדרסו הסימנים אם השחיטה מועלת בה לטהר מידי נבלה. בדברי מל"מ פ"ז ממעילה ה"ו שהוכיח מחולין ק"מ דאין מבטלין אי' דאו' בידים מה"ת. בדברי פלתי סי' ל"ג וסי' ק"י בביה"ס דנקובת הושט ופסה"ג הוי ספק בשחיטה.
מ"ט [ובפנים נדפס בטעות תשו' מ"ג] עוד בענין הנ"ל.
נ בדין פר"ח וח"א שמכשירין ב' ושטי' אם מחוברים למעלה ולמטה, אם צריך לשחוט שניהם או סגי בא' מהם.
נ"א ע"ד קושי' ראש יוסף בתוס' חולין ב' ד"ה שמא יגע ולא אמר שלא ישחוט שמא אתי לימשך בפנים משום דטמא מיזהר זהיר ומידכר. ע"ד קושי' תלמוד א' בחולין כ"ח ראב"א אטר ושט ולא קנה.
נ"ב ע"ד תמיהת הכ"מ על הרמב"ם פ"ט ממלכי' הי"ב דבהמה שנשחטו אפילו ב' הסימנים כ"ז שהוא מפרכסת בשר הפורש ממנה אסורה לב"נ, ואמאי הא בחולין נ"ג אמרינן תניא דלא כראב"י. בתוך הפלפול בענין לאו הבמכ"ע. בדברי מג"א רס"י קכ"ח שכ' ליישב תוס' שבת קי"ח דאין אי' בזר הנושא את כפיו. יישב לקושי' ד"מ ע"ד תוס' חולין הנ"ל מכתובו' כ"ד. יישב על קושי' פמ"ג בשורש ה' בפתיחה לה' שחיטה על ריצב"א דוזבחת הוא רק תיקון לאו מחולין פ"ו.
נ"ג בדין בהמה בכלל חי' לענין כיסוי דם בחולין פ"ד. פי' דברי תוס' סוכה ל"א ד"ה אשרה. קושי' ע"ד תוס' חולין פ"ח ד"ה שחיקת.
נ"ד אם למ"ד טרפה חי' שייך גם בעוף או דילמא בעוף כיון דזוטר חיותי' כ"ע מודה דטא"ח. אם בדרוסה מודה דאינה חי' מקרא דלכלב תשליכון אותו. אם בטרפות יותרת לכ"ע פ"ח.
נ"ה בענין הנ"ל להצדיק עצמו מהשגות השואל.
נ"ו עוד בענין הנ"ל. נ"ז עוד בענין הנ"ל. ע"ד קושי' ספר תולדות אברהם בתוס' חולין י"א דילפי' רוב עדיף מחזקה מפ"א דאזלי' בת"ר אע"ג דאיכא חזקה דגברא שהוא בחזקת טמא. יישב על קושי' השואל לדעת רמב"ן דיש טרפה דחוזר להכשירו א"כ מ"פ מנחות ו' וטרפה מהכא נפקא ת"ל ממשקה ישראל אמאי לא משני דצריך מן הבקר בטרפה שחוזר להכשירו דלישראל מותר ואפ"ה פסולה לגבוה.
נ"ח ביאור דברי מהרש"א חולין מ"ג בתוס' ד"ה הנך דאפקת.
נ"ט בנדון עוף שהטיל בצים ואח"ש נמצא שדרתו עקומה והעיקום התחיל מעט אחר כלות מקום שכיבת עצם של אגפים המחובר לגוף למטה לצד זנבה והי' נראה שהעקום הוא מתולדה וקודם שנודע הריעותא נתערב ביצת עוף זה בין שאר ביצים וקרוב לודאי שבשלו מהם אפי' בלא קליפתן מה משפט הביצים והכלים שבשלו בהם.
ס בנדון פרה חולנית שלא יכלה לעמוד על רגלה ולא הי' אפשר לה לכפוף רגלה ועכו"ם כפפה בחזקה ונשמע קול כמו שהי' שוברים איזה דבר במקום שהקולית מחובר עם הגוף ואח"ז הלכה כמה פסיעות בלי גרירת רגלי' מה דינה.
ס"א בדין התבו"ש סי' ל"ג דאם ניקב עור אחד בתורבץ והשני בושט זה שלכ"ז אם דינו כטרפה או כנבלה.
ס"ב אם מראה עורות הושט הם ירוק או שאר מראות שאינם לבן או אדום מה דינו.
ס"ג בענין בדיקת הושטין אם רק פנימי של עור הפנימי או גם צד חיצון של הפנימי יפה לבדיקה. ע"ד קושי' מהרש"א בתוס' חולין כ"ח שכ' שיש שום חולי שמאדים כמו דריסה ואין לו בדיקה מבחוץ ולא אמרו דמשום דרוסה גופא אין לו בדיקה.
ס"ד אם נאבד הושט בלי בדיקה מאוזות הלעוטי' בחוטי תורגמה אם יש להכשיר האוזות.
ס"ה ע"ד קושי' מהרש"א חולין כ"ג עמ"ש תוס' שם שיש שום חולה שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ אמאי לא אמרו דאיכא למיחש למיעוט דרוסה גופא דאין לו בדיקה מבחוץ (ועיין סי' ס"ג וס"ו).
ס"ו עוד בדברי מהרש"א הנ"ל. יישוב על קושי' רא"י על המהרש"א חולין י"א דסמל"ח ל"ה אלא מדרבנן שהוא נגד תוס' יבמות קי"ט וחולין פ"ו. דלר"מ סמל"ח הוא מה"ת. יישוב על קושי' שעה"מ פ"ג מייבום. ע"ד מהרש"א שם דבמיעוט דלא שכיח לא אמרי' סמל"ח ומיעוטא דפרה נמי לא שכיח א"כ איך ילפי' דאזלי' בת"ר גב' קטן וקטנה הא התם הוי מיעוט דשכיח. על דקדוק רא"י אמאי קאמר חולין שם פסח וקדשים מא"ל הא פסח נמי קדשים.
ס"ז ביאור דברי תוס' חולין כ"ח ניקב זבל"ז דלמא כונת רבה וכו'.
ס"ח ביאור דברי הש"ס חולין ר"פ השוחט דפריך עד כמה לשחוט וליזול. ביאור דברי הרא"ש חולין מ"ג שכ' דהקילו בספק דרוסה הואיל וא"א בענין אחר, ודברי הר"ן בסוגי' דושט שתי' קושי' הרא"ש הנ"ל דסמנים קשים הם אצל דרוסה.
ס"ט בדברי תוס' חולין כ"ח שהק' על רש"י דבר אוזא דממסמס קועי' דמא ל"ב למיבדקי' משום ספק דרוסה דתלי' בכלבא או בקני' דמה נפ"מ לספק דרוסה ולא קאמר נפ"מ לספק נקובה. ע"ד קושי' הש"ך בסי' ל"ג לשי' דנקובת הושט הוי נבלה מחיים למה קתני נקובת הא אמרי' חולין ל"ג דנבלה מטמא מחיים לא קתני. יישוב על קושי' השואל על הש"ך דנקוה"ו לא הוי נבלה מחיים. ע"ד מהרש"א בכורות כ' בתוס' ד"ה חלב פוטר. יישוב לשון הטור סי' ל"ג שכ' ניקבו שניהם אפי' זה שלכ"ז טרפה הלכך בכ"מ שניקב טרפה.
ע ע"ד רש"י חולין מ"ה דפי' דכבדא כי כבדא עד שינטול כולו כדתנן גבי כבד ולא נשתייר ממנו כלום שלא אליבא דהלכתא דקי"ל דבעי שיור בכזית. ע"ד קושי' הפלתי סי' ט"ל מה בין רש"י ותוס' כיון דלשניהם סרכא בכסדרן כשר ושלכ"ס טרפה. בדברי ב"י סי' מ"ח שהביא דעת הרמב"ם פ"ו משחיטה דמחט שנמצא בעובי ביסה"כ מצ"א כשרה אפי' נמצא בחוץ. בדברי הש"ך סי' נ"ה דבנשבר הערקום טרפה דחיישי' מחמת חוזק השבירה נפסקו צוה"ג. על קושי' מנ"ח בהשמטות מצוה תקמ"ה אשי' הר"א שברא"ש נדרים ל"ד דיכולין להקדיש מציאה אף שאינה תוך ד"א של אדם וכו' שהוא נגד גמ' חולין קל"ט.
ע"א בנידון ריאה שנמצאת אונה יתירה בסוף שיפולי האומה אם כשרה.
ע"ב בנידון ריאה שיש ב' אונות בימין וסדק ובשמאל ב' אונות ועוד א' בסוף שיפולי אומה מה דינו.
ע"ג בריאה שנמצאת בועה באונה עליונה למעלה מחצי' וחוץ לחריץ ואחר הנפיחה הבועה שוה לבשר הריאה והבועה אין לה מראה ריאה מה דינה.
ע"ד ריאה שהי' בה פיצול מקמא וארוכה מהגומה והי' לה תואר ורד קצת רק שהי' נגד חריץ הורדא אם יפה הורה המורה להטריף.
ע"ה בנדון ריאה שהי' בה כמה סרכות שלכ"ס ואחר מיעוך ומשמוש נראה על מקום הסרכא כעין בועה קטנה מלאה רוח והי' בשיפולי אונה ובדק במים פושרין ולא בצבץ אם יש להכשיר.
ע"ו בדין סרכא כסדרן על יתרת בדרי דאונה אם מקרי תל"ר. ע"ד רשב"א ופסקי המחבר רס"י ל"ו דקרומי ריאה שנקבו זה שלכ"ז כשר. בדברי טו"ז סי' ל"א סק"ד דבמחט בחלל הגוף כיון דעכ"ח עשתה נקב שפיר יש לחוש שמא ניקב א' מהאברים אבל בתולעת כיון שאין הכרח שעשה נקב לא מחזקי' אי' ממקום למקום. על קושי' פלתי סי' ט"ל מה בין רש"י דאין סרכא בלא נקב ובין תוס' דסרכא שלא כסדרן טרפה משום סופו להתפרק כיון דלשניהם כסדרן כשר ושלכ"ס טרפה (ע"ל סי' ע') יישוב קושי' הגאון מקאמינקא לשי' רש"י דאין סרכא בלא נקב, ע"ד קושי' חת"ס יו"ד סי' ל"ח בתוס' חולין מ"ו ד"ה היינו.
ע"ז בנדון תשו' הקודמת להצדיק עצמו מהשגות השואל.
ע"ח בנדון פ' כבשים ממק"א שנשחטו מהם הרבה ובכולם הכבד מתולעת באופן שהוא כשר אבל הי' בהם עוד ריעותא כשבדקו הריאות מצא מגבה בפרט סמוך לחצר הכבד מראות אדומות ובתוכם כמו נמוכי' תכופי' זל"ז ובדקם בפושרין והי' מבצבצין והטריף ועתה השאלה בריאות אשר נמצא להם כתמי' הנ"ל אם אמרי' שהנסיון מעיד שסופו לנקוב כמו שהרבה הי' נקובי' א"כ כנקוב דמי וטרפה גם קודם שנקוב.
ע"ט בדין דג"מ סי' מ"ח בדעת באר עשק דבעופות פטומי' אין שומן הקורקבן סותם.
פ בטרפש הכבד שנסרך להמסס וביה"כ ונמצא מחט תחוב בפלידערליך או נמצא מחט בפרש ולפי אמירת הטבחים המנהג להכשיר שם והשוחטים אין יודעים המנהג מה דינה.
פ"א בנדון בהמה שחלתה ואומן בקי עשה לה רפואה הידוע לנקוב במחט בדופן הבהמה כנגד הטחול וניקב עור החיצון מה משפט הבהמה וחלב ואם יש להאמין לרופא.
פ"ב בדין רמ"א יו"ד סי' מ"ג שכתב ויש מחמירין אם נמצא כמין טחול בצד העב.
פ"ג בדין נימוק הולד במעי בהמה שהד"מ מטריף ובשו"ע והגהת רמ"א וש"ך וטו"ז לא הביאו דין זה רק התבו"ש חושש בליכא הפ"מ. ע"ד הפלתי שהביא ראי' דנימוק הולד כשר מזבחי' ע"ד.
פ"ד בנדון אוזא פטומה שנמצא מחט תחוב בקורקבן ונקב מעל"ע והי' שם שומן הרבה ונתחב קצת גם בשומן אבל נשאר עוד שומן הרבה להגין על הנקב מה דינו.
פ"ה בדין באר עשק דס"ל בניקב הקורקבן בעופות פטומי' דל"מ מה שהשומן סותם משום שהשומן אינו בתולדה וכשיוכחש יסור השומן והדג"מ סוס"י מ"ח (ובפנים ציין בטעות סי' ע"א) השיג עליו מר"ן פא"ט.
פ"ו בנידון א' שאכל בשר קורקבן עם חזרת הרגיש בפיו ומצא חתיכת "דראהט" ארוך כחצי אגודל מלוטש ועקום קצת והרב דשם אסור ודעת ה השואל להתיר:
הדין עם מי.
פ"ז באוזא ששתאה סיד מה דינה אם דומה לחלתית.
פ"ח באוזא ששתאה סיד רותח אם אין חשש משום נחמרו בני מעי'.
פ"ט אם בשתיית מים חמין בבהמה שייך נחמרו ב"מ שהאריך בזה החת"ס יו"ד סי' נ"ד. ע"ד רש"י זבחים ע"ד ע"ב ד"ה נפולה מן הגג וכו' שצריכין ביאור. פלפול עצום ע"ד הרמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח שכ' דטרפה אסור למזבח משום הקריבהו לפחתיך ובש"ס מנחות ה' מבואר דפסול מן קרא דמן הבקר וכו'. הרבה יישובי' על קושי' שעה"מ פי"א מה"ש על כ"מ שכ' דדעת הרמב"ם דקרא מן הבקר רק אסמכתא א"כ איך ילפי' מרישא של עולה רוב הא קרבן טרפה מותר מה"ת ודחה תי' החת"ס בסי' ע"ב על קושי' שעה"מ הנ"ל.
צ בנדון תשו' הקודמת להצדיק עצמו מהשגת הגאון השואל.
צ"א בתרנגולת שהי' ניכר שנשרפו הנוצות קצת בראש הכנפים וגוי המוכר הגיד שפרחה כנגד הלהב ונחרכו כנפיה אם יש לחוש משום נחמרו במ"ע.
צ"ב בגף העוף שנסדק לארכו תוך רוחב אגודל סמוך לגוף מה דינו.
צ"ג ע"ד סתירת ב"י דבסי' נ"ז הרעיש על הטור שכ' דודאי דרוסה שנתערב' באחרות יש לו תקנה דנכבשינהו דניידו וכל דפריש מרובא פריש הא אם אין האי' ניכר במקומו גזרי' שמא יקח מן הקבועה ובסי' ט"ו פסק המחבר כטור דבהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות יש תקנה דנכבשינהו דניידו. בדברי תוס' ע"ז ו' ד"ה ודלמא.
צ"ד נדון עופות שהי' בכלוב מנסרים רחוקים זמ"ז ב' אצבעות במקום שברדלס הנקרא טחור או מארדער מצוי ולא נשמע שום רעש ותחילת הלילה מצאו העופות מפוזר ומפורד בחצר וגם בכלוב הי' ד' או ה' עופות ונקטע רישא דחד מנהון מה דינם.
צ"ה נדון דיר גדול כמו ה' אמות על ה' אמות שוחקות הי' בה כמו ל' בר אוזות ובבקר מצאו ה' מתים ואחד מהם חסר ראשו וברדלס מצוי שם ובעופות הנשארים לא נראה שום ריעותא מה דינם של הנשארים.
צ"ו בנדון צ' אוזות קטנות בחדר אשר ארכו ג' אמות וחצי ורחבו ב' אמות מצומצמת ופ"א נמצא בבקר ג' מהם מתים נשוכים בצוארם והשואל אומר שדמם נמצץ ובבקר שני נמצאו ט"ו הרוגים באופן זה ממש מה דינם של אוזות הנשארים [בפנים נסמן בטעות רשב"ם ב"ב כ"ב שאין לו ענין לכאן].
צ"ז נדון י"ט עופות הנקראי' אינדיק שהי' בחצר גדול בקצה העיר וקרוב לחצות לילה נשמע צעקת העופות בחצר וכאשר יצא הבעה"ב מצא עוף אחד נתלש ממנו הנוצות שעל גבו אבל לא ניזוק ועוף א' מצא שתחוב צוארו בתוך גדר והי' מת ולא נודע אם גם המזיק הי' מקרקר אם יש להתיר משום ס' כלבא ס' שונרא תלי' בכלבא.
צ"ח בדין ספק דרוסות, והשאלה אינו מפורש עיין בפנים.
צ"ט בנדון דיר שהוא י"ב אמות אורך וח' אמות רוחב הי' צאן והרועה וגם ישראל שכבו סמוך לדיר ופתאום שמעו הצאן מקרקרין ואחר אשר דרכו קשתם נגד זאבים ראו ג' זאבים רצים הלאה ובאו לדיר ומנאו שני כבשים מתים ועגל א' שהי' ג"כ בדיר הי' מלא פצעים.
ק נדון י"ד עופות שהלכו אנה ואנה בדיר גדול ובא ברדלס הנקרא טחול והמית י"ב מהם ושנים נשארו חיים ולמעלה סמוך לתקרת הבית הי' דף ועל דף זה הי' ט"ז עופות ובאלו שלמעלה לא ניכר שום רושם אפי' בא' מהם מה דינם.
ק"א נדון א' שלקח כ"ה כבשים ואחר ששחט א' מהם ראה השוחט על ערפו כעין מכה והי' פתוחה ומלאה דם ומוגלא ונראה להם שהכבש הי' נדרס ושאלו לרועה ואמר שנדרס מזאב ושוב שאלו להממונה בשדה ואמר שהרועה שקר ענה שהוא לא הי' בהדיר ושוב שאלו להרועה ואמר שבהיותם בשדה בא הזאב ודרס אם יש להתיר הכבשים.
ק"ב עוד בנידון השאלה הנ"ל בענין הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ק"ג בדין קטן יש לו זכי' במתנות כהונה שהאריך הקצ"ח סי' רמ"ב סק"ד וסתירה לזה מריטב"א שבשמ"ק ב"מ כ"א. בדברי פנ"י גיטין ל' דהא דכהן בבעה"ב חוזר היינו רק לשמואל דמיירי במזכה ע"י אחר ואינו ברשות לוקח אבל לרב ועולא לא. בדברי תוס' ב"ב קכ"ג והג"א גיטין ל' דטעם דמהני מכירי כהונה דהוי מתנה מועטת והרי רב מוקי במכירי כהונה ומשמע ב"מ מ"ט דאיהו סובר אפי' במתנה מועטת יכול לחזור ומאי מהני מכירי כהונה. ע"ד קושי' טיב גיטין על ראב"ן דאם כהן חוזר בבעה"ב א"צ לקבל מי שפרע וכו'.
ק"ד בדברי מרדכי ס"פ הזרוע דל"א בת"ר גבי חורי הנמלים משום דכתי' עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ל"מ רוב א"כ למה הוי דמאי רק מדרבנן משום דרוב ע"ה מעשרין נימא צדק משלך ותן לו ול"מ רוב.
ק"ה בדברי תוס' בכורות כ"ז דל"ש למשחה לגדולה אלא בבשר ולא בתרומה וק' ע"ז מסוטה ט"ו דאמרי' דרשאין הכהנים ליתן לשיירי מנחות שמן ודבש דא"ק למשחה לגדולה כדרך שמלכי' אוכלין אע"ג דשיירי מנחות ל"ה בשר.
ק"ו ע"ד הסתירה להפלא"ה ספ"ק דכתובות דהיכא דאזלי' בת"ר לענין שאר דברים גם לענין ממון אזלי' בת"ר ממרדכי פ' הזרוע רמז תשל"ז בשם ראבי"ה דהקונה הלחיים דכלפי הראש מן הגוי וכו'.
ק"ז ע"ד קושי' שג"א מובא בחת"ס יו"ד סי' ע' לרמב"ם בה' מלכים דב"נ מוזהר על א במה"ח ועל בשמה"ח מה נ"מ לב"נ מאי' אמה"ח הא בעי משהו בשר גידין ועצמות וא"כ על משהו בשר לחוד חייב דלא נאמרה שיעורין לב"נ כמבואר ברמב"ם שם.
ק"ח ע"ד גמ' פסחים כ"ב ע"ב דקאמר מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואמה"ח לב"נ אמאי נקט דוקא הני תרתי לענין לפ"ע.
ק"ט בדברי הגמ' הנ"ל דפריך לר"א דלא תאכל איה"נ נמי במשמע והרי אמה"ח וכו' והק' הגרע"א בחת"ס או"ח סי' פ"ו למ"ד בהמה בחי' לאברי' עומדת [ולשי' רש"י אליבא דכ"ע או לאברי' או לחתיכת בשר עומדת] א"כ כל בהמה אסורה מחיים בהנאה ואסורה בעבודה ואיך כ' תורה למען ינוח שורך וכו' ולא תחרוש בשור וחמור וכו' ולא תחסום שור בדישו וכו'.
ק"י בדברי הרמב"ם פ"ה ממ"א שכתב תלש אמה"ח ונטרפה בנטילתו חייב ב' משום אמה"ח ומשום טרפה וכו' שעמדו עליו הלח"מ ושעה"מ פי"ז מא"ב ה"ח בשם פר"ח. פלפול בדברי מגדול עוז פ"ט ממלכים דב"נ נהרג על אמה"ח של עוף.
קי"א ע"ד קושי' תוס' שבועות כ"ד על רש"י דאין יו"כ חל על נבלה הא למ"ד לאו לאברי' עומדת חל אי' יו"כ מחיים ואם אינו חל מחיים משום אי' עשה דא"ז א"כ איך חל אמה"ח על א"ז. מבאר פי' אי' גברא ואי' חפצא. פלפול עצום בזה במקומות מפוזרי' בש"ס ופוסקי' ולפי הבנתו מסתפק אם חמץ בפסח הוא אי' גברא או אי' חפצא. בירור ספק זה. ביאור דברי המרדכי פ"ק דביצה דחדש כיון שחוזר לאיסורו ל"ה דשיל"מ כמ"ש בשם הר"ח דחמץ לא מקרי דשיל"מ. בדברי רש"י חולין ק"א דמשו"ה בגה"נ של עולה חייב שתים דהקדש דהוא איה"נ הוי איסור מוסיף
קי"ב ע"ד צל"ח פסחים ע"ג בדעת הרמב"ם פ"ט מק"פ דהמאכיל כזית מן הפסח לעכו"ם עובר בל"ת היינו לאו דלפ"ע כמו מושיט אמה"ח לב"נ.
קי"ג ע"ד הרמב"ם פ"ט ממלכים דאין ב"נ נהרג על אמה"ח מעוף וגם אי' ליכא א"כ מאי משני פסחים ע"ג בשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז תיקון להוציא מידי אמה"ח לב"נ הא בחולין מ' מוקי לה בחטאת העוף וליכא איסור אמה"ח. השגה על הצל"ח שהק' הא תיקון שלא יטמא בגדים בבית הבליעה כנבלת עוף טהור. וע"ד תי' הצל"ח דכיון דא"ר שלא לזבוח בחוץ אמרי' כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ והוי נבלה כמתה מאלי' ומטמא באמת בגדים בבית הבליעה.
קי"ד בענין הנ"ל להצדיק עצמו מהשגות השואל.
קט"ו בדין מכירת ונתינת ביצים לנכרי שחושש החת"ס ביו"ד סי' י"ט שיש בו אי' להושיט אמה"ח לב"נ משום לפ"ע.
קט"ז אם יש לסמוך ליקח בשר מקצב ישראל שהוא מומר לכה"ת במה שמראים להשוחט החתיכות והוא בהבטה מעלמא מתיר להם באמרו שמכיר החתיכות בטב"ע.
קי"ז ע"ד החוו"ד סי' ס"ג ברוב מוכרי בשר ישראל ולמיעוט מוכרי בשר הנכרים יש רוב בשר אי אזלינן בת"ר מוכרי' או בת"ר בשר:
קי"ח עוד בדין חוו"ד שבסי' הקדום. ע"ד קושי' בש"ס חולין ק"א דאמר רבא דתנא דל"ל באי' כולל איסור חל על אי' כך באי' חמור ריה"ג הוא.
קי"ט בדין בשר שבין צלע י"ב לצלע י"ג. ק"כ בנדון טחול במשקל ג' דעקא שלא ניקר וספק אם הוא מצד הגס או מצד הדק ונמלח עם ר"נ דעקא בשר וחתיכת טחול לא נגע בבשר מה דינו של הבשר.
קכ"א בדברי הר"ן חולין מ' דמשו"ה צריך סכין מיוחד לשחיטה כדי שלא יחתוך בשר בסכין של שחיטה משום דם שעל פני' ויחתוך בשר בתר דחללי' בי טבחא.
קכ"ב בדברי פמ"ג שפ"ד יו"ד סי' ס"ה דלמאן דאוסר גה"נ בהנאה אפשר דלוקין על הנאה.
קכ"ג ע"ד חידושו של השואל דגה"נ כיון דקי"ל אב"ג בנ"ט אפי' לר"י ח"ש מותר מה"ת משום דל"ה דומי' דחלב וגם דל"ש חזל"א בדבר שא"ר לאכילה
קכ"ד בדין דבר חדש דלמ"ד אב"ג בנ"ט גם שלכד"א אסור.
קכ"ה בנדון אומצא דאסמיק שנצרר הדם מחמת מכה ולא חתכו ומלחה כך ואח"כ בשלו מה דינו.
קכ"ו בדין אם דם צלול שיעורא בכזית או ברביעית.
קכ"ז ע"ד הגהות מרדכי האחרונות וש"ג פ"ז דשבת התמוהי' שמ שמחלקין לענין דם שבשלו בין דם בהמה לעוף דבעוף מותר.
קכ"ח בנדון חתיכת בשר שהי' חציו חוץ מן מי השריי' אם צריך לחזור ולשרותה או סגי בהדחה למקצת חתיכה זו
קכ"ט בנדון בשר ששרו בכלי כדינו חצי שעה ואח"כ נשאר מי השריי' בתוך הכלי מעל"ע והי' מגיע עד חציו של הכלי וספק אם הי' במי השריי' ס' נגד דם שע"פ הבשר ואחר מע"ל שפכו מי השריי' והדיחו הכלי היטב ועירו לתוכה מים חמין שהיס"ב וכ"ר שנוטל מעל האור עד שנתמלא הכלי ולשו בה עיסה מה דינה של העיסה.
ק"ל ביאור דברי תוס' נזיר ל"ו ע"ב ד"ה וכבכא"פ שכתב דהא דאמרינן כריתות י"ב כל האוכלי' מצטרפי' בכא"פ הנ"מ לפסול חלב שהוא בעיני' אבל שבתערובת הואיל ואין המל"א יתבטל וכו'. ע"ד תוס' ד"ה. מג"נ דמאן יימר דמשום יין לנזיר הצריך הגעלה שכלים בלועי' מיין דילמא משום יי"נ שאין היתר לאיסורו. בגמ' ואי כ' רחמנא גבי נזיר הו"א מנזיר לא ילפי' משום דחמור איסורא דאפי' חרצן אסור לי' א"כ מ"פ דנילף בכה"ת המל"א מנזיר וגם איך ילפי' טע"כ בכה"ת מנזיר. ביאור דברי תוס' ד"ה היתר ואי'. ביאור דברי בעה"מ בסוגי' דנוקשה ודברי מלחמות. ע"ד הקושי' איך ילפי' טע"כ בכל איסורין מג"נ דלמא צותה התורה להגעיל משום בב"ח דודאי טע"כ.
קל"א ע"ד טו"ז יו"ד סי' ק"ב סוסק"י בדברי רמ"א דהא דדשיל"מ אינו בטל ה"ד אם האי' בעין או שיש עדיין ממשות האי' בתהרובות אבל טעמו בטל.
קל"ב אם מותר למלוח בשר עם מלח שנעשה מן מי מלח שנתבשל וכשכותשין אותו נעשה דק כקמח. קל"ג א.) נדון אוזות שנשלחו ולא כתבו אם הודחו ונמלחו כדינו. ב.) אודות כלים שנתבשלו בהם עוף שלא הי' מסורה לאכלו.
קל"ד ע"ד הקושי' אמאי לא ילפי' דחלב שריא משום דם או אמה"ח מהא דאמרי' כשרה שינקה מן הטרפה פסולה למזבח ואי חלב אסורה איך כ' בתורה ז' ימי' יהיו תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן הא הוי כינקה מן הטרפה.
קל"ה בנדון מקום שיש דבר בבהמות ובדקו הרבה מהם לאח"מ ונמצאו שהטחול נמק ונצרר הדם מה משפט החלב שחלבו למפרע ומאיזה זמן יש להטריף הכלים.
קל"ו בנדון חלב שנמצא דם בתוכה אחר החליבה.
קל"ז ע"ד ש"ס חולין ס"ב דחסיל פסול משום תורים וכשר משום בני יונה הא לא גרע משם לווי דאמרי' שם גבי אזוב דכל שיש לו שם לווי ונשתנה שמו קודם מ"ת והקפידה תורה עליו פסול
קל"ח בנידון חלב שחלבוה לעת ערב ושמו החלב בקדרות להקפיא ושוב חלבוה בבקר ובשלו החלב ואכלו אותו ואח"כ נמצא בחלב של תמול בערב דם ואח"ז כשחלבו בערב יום נראה ג"כ דם בחלב מה דין הכלים שבשלו בהם בבקר אם יש לחוש שמא הי' גם בחלב של בקר דם.
קל"ט בנדון חלב שלקחו מנכרית ביום ד' ונמצא בה דם ושוב לא לקחה ממנה עד יום א' שבועה שלאחריו אחר ששאלו מנכרית אם נמצא עוד דם בחלב והשיבה שמיד ביום שלאחריו הי' החלב נקי משום אדמימות ואותה חלב עמד כל הלילה בכלי א' ובבוקר עירו החלב לשאר כלים ולא נמצא שום רושם ואדמימו' וביום ב' לעת ערב לקחו שוב חלב ועמד בכלי עד הבוקר שעירו החלב לשאר כלים ולא נמצא שום רושם אדמימות בשום מקום רק אחרי איזה רגעים מצאו במסננת שסיננו בו החלב משהו כמו דם קרוש ואותו החלב מיום ב' הי' רק חלק שמינית מאותו פרה שנמצא דם בחלבה מה משפט החלב והכלים.
ק"מ דנדון שבשלו חלב ואח"כ ראו מעט אודם בתוכה ואחר דו"ח נודע שבא הדם מדד א' של הבהמה ועל שאר הדדים אין חשש כלל ויש ספק אם הי' בחלב ס' נגד הדם מה דינה של הכלים.
קמ"א אודות חלב שעמד בקדרה ואח"כ נמצא דם בשולי הקדרה מה דינו של חמאה שנעשה מחלב זו.
קמ"ב ע"ד קושי' הטו"ז סי' פ"ב סק"ד אהא דחולין ס"ב דתרנגולתא דאגמא אסורה חזויה דדרסה וכ' תוס' שם שמתחילה הי' אוכלי' אותה ולפמ"ש תוס' חולין דהיכא דאתי לידי אכילת אי' שמאכיל אי' לאחרים נמי שייך אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים א"כ איך הי' אוכלי' אותה ע"פ בתחילה. ע"ד הערה למ"ש האר"י שנשמר ממשהו חמץ בפסח נשמר מחטא כל השנה א"כ ק' קושי' תוס' מכל הני שנכשלו בחטא שאינו מידי דאכילה. בדברי ע"מ דלע"ל ה' מתיר אסורי' שישלים לקצתם סימני טהרה. ע"ד קושי' איך יהי' חזיר מותר לע"ל הא כל היוצא מן הטמא טמא. בדברי הגמ' מנחות מ"ה וכל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים וכו'.
קמ"ג בדין אם כל החולק את רגליו הוא סי' טומאה או סי' טהרה. איך יליף ר"י חמץ מנותר הא נותר הוא חידוש דנוטלפ"ג אסור.
קמ"ד אודות התרנגולים אשר חלקת צוארם אדום וערום ביותר מה דינם לאכלם.
קמ"ה בדין דג טהור שנמצא במעי דג טמא דפסקי' בסס"י פ"ג דמותר ומבואר בכורות ז' דאפילו לא חזינן דבלעה ולא אמרי' אישרוצי אשריץ ואמאי לא נימא כאן נמצא כאן הי'.
קמ"ו ע"ד הראי' ממנחות לדברי פלתי סי' ק' שמלמד זכות על אכילת קמח מתולעת.
קמ"ז בנדון חנוני שיש לו תיבה גדולה מלא קמח ובחדשי הקיץ א"א שלא יהי' מתולע ממילבין אם מותר למכור לעכו"ם כדעת הש"ך או כד' הפמ"א שחולק על הש"ך ואוסר דגם בכה"ג יש חשש למוכרו לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל.
קמ"ח ע"ד קושי' תוס' עירובין כ"ח על רש"י דקרא דובכל אשר תרמוש בגדולי' משתעי ובסנהדרין נ"ט דרשי' ובכל החי' הרומשת זה נחש משמע דרמושה הוי נמי דבר הרוחש והוא פלא דהא שם מיירי קודם שנתקלל הנחש לילך על גחונו.
קמ"ט בדין דקי"ל בסי' פ"ו דלוקחי' ביצי' מן הנכרים משום דאזלי' בת"ר ביצים כשרים א"כ אמאי לא ילפי' רוב ממה דדרשי' בשילוח הקן תקח לך ולא לכלביך ומוכח דאזלינן בת"ר ומשו"ה ביצים מותרים.
ק"נ ע"ד הר"ן חולין כ"ג דהא דלוקחין ביצים מן הנכרים מיירי באומר של עוף פלוני וטהור ולולי זאת הי' אסור דאיכא ב' מיעוטי מיעוט דנבלה וטרפה ומיעוט דטמאים.
קנ"א בדין דביצת ספק טרפה בטלה דלא מקרי ברי'.