אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רעד

תשובה רעג

שיל"ת ב' איפאלא ה' חוקת תרנ"ב לפ"ק:

מכתבך הגיעני ואני מצטער בצערך וד' ישלח רפואה שלימה במהרה לזוגתך תי' ונפשך בשאלתך היות שהרופא נתן לה סם להטיף לתוך העין ב' או ג' טיפין איזה פעמים ביום ע"י שפופרת קטן של גמי וזכוכית וצריך לזה זהירות וזריזות מאוד שלא להטיף לה יותר או פחות ואין לך מי שיעשה זאת בשום אופן רק אתה בעצמך אך מצאה כתם על חלוקה באופן שהיא טמאה משום כתם ונסתפקת אם מותר לך להטיף לתוך עיני' וכבר ראית מ"ש בזה רמ"א וש"ך ביו"ד סוס"י קצ"ה דאין היתר למשש הדפק לאשתו נדה רק באין שם רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחלי':

ומה שצדדת לומר דמה שסיים הש"ך דבאין סכנה אסור למשש הדפק קאי אדלעיל כשיש רופאים אחרים אבל בדליכא אחר אפשר דשרי אפי' שלא במקום סכנה, לא כן הוא שהרי סיים וכדאיתא בתשובת הרמב"ן ובדברי הרב והרי בדברי הרמב"ן ורמ"א מבואר דאפי' ליכא אחר לא שרי אלא במקום סכנה ופי' דברי הש"ך הוא כך שדחה דברי ב"י שכתב דלרמב"ם אסור אפי' יש פקנ"פ משום אביזרא דגילוי עריות וע"ז כתב כיון דאינו דרך חיבה אין כאן איסור דאו' וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשין הדפק של אשה אפי' א"א או עכו"ם אעפ"י שיש רופאים אחרים עכו"ם וכו' והיינו משום דאינו אשתו ואין לבו גס בה ליכא חשש משום הרגל עבירה וכיון דליכא משום ג"ע מותר אפי' בליכא סכנה ואיכא אחר וע"ז סיים מ"מ באין סכנה אסור לבעלה למשש הדפק כשהיא נדה וכו' משום דבעלה חמיר טפי שלבו גס בה ואיכא משום הרגל עבירה ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאיכא למיחש שיבוא לידי תאוה וחיבה ואיכא איסור דאו' בנגיעה קריבה דג"ע ולכן אסור באין סכנה ואפי' ליכא אחר ולא עדיף באינו עושה דרך חיבה לרמב"ם לדעת הש"ך מלדעת רמב"ן:

וגם אין להקל משום דכתמים דרבנן דאדרבה כל שקיל יותר יש לחוש יותר שיבוא לידי הרגל דבר כמ"ש טו"ז שם בשם הב"ח בימי ליבון:

ומ"ש להקל דאפשר גם סכנת אבר מקרי סכנה ומכש"כ בעין דמצינו בו קולא לגבי תענית ודחית מגמרא סנהדרין ע"ד דביכול להציל באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו ולא חילק בין עין לשאר אברים, הנה הדחי' אינו כלום דודאי גם עין קיל מהריגה אבל מ"מ אפשר דעדיף משאר אברים אך הראי' מתענית אינו כלום דשם הטעם משום דלכאב עינים מזיק התענית ולא לכאב שאר אברים אדרבה משמע שם דכאב עינים קיל ממעוברות ומניקות ובגוף הדבר משמע מלשון הראשונים ואחרונים דדוקא משום פקנ"פ התירו ולא משום סכנת אבר:

ועיין באו"ח סי' שכ"ח סעי' י"ז ג' שיטות בסכנת אבר ועיין מג"א שם סקי"ב דבאיכא סכנת אבר מותר לישראל לחלל שבת בידים במלאכה דרבנן ועיין מג"א סקי"ג ומחה"ש שם וא"כ אפשר ה"ה הכא כיון דליכא איסור דאורייתא שרי משום סכנת אבר, ועיין שם סעי' ט' החושש בעיניו וכו' מחללין עליו את השבת והוא מגמ' ע"ז דף כ"ח ע"ב ומבואר שם דמחללין את השבת אפי' במלאכה דאו' אבל מבואר בר"ן פרק שמנה שרצים דדוקא אם יש בדבר סכנת מיתה דטעמא משום דשורייני דעינא בלבא תלי אבל לא משום סכנת עורון ע"ש לכן קשה להקל בזה:

ומ"ש עפ"י חי' הר"ן נדה י"ט דדם חימוד טהור הוא רק שחשש שנתערב בו דם נדה וכאן נמי יש רגלים לדבר שבא לה מחמת ייסורים וטורח הדרך והוי כדם חימוד וא"כ דוקא ברואה ממש חיישי' שמא נתערב בו דם נדה ולא בכתם הנה חפשתי בחידושי הר"ן ולא מצאתי כעת בחפזי אבל כמדומה שחי' הר"ן קאי רק לענין שאינו מכשיר או דס"ל שדם חימוד אינו בא מן המקור אבל דם הבא מן המקור ודאי טמא אפי' רואה מחמת אונס ורק קישוי סמוך ללידה רחמנא טהרה מזיבה:

ומ"ש בשם פ"ת שם אות י"ז בשם מקו"ח להניח בגד דק על הדפק ואז מותר לבעלה רופא למשש לה הדפק וכן יש לעשות בנ"ד ול"ד למ"ש פ"ת שם אות ג' בשם יד אלי' דשם הוא דרך חיבה, ולפענ"ד לא נ"ל כן כי דינים אלו נובעין מתה"ד סימן רנ"ב ושם קודם שמחלק בין הוא חולה דמותרת לשמשו כמבואר בתשו' הרא"ש ובין היא חולה דאסור לשמשה והוי ס"ל דשניהם שווין מחלק בין נגיעה בגופה לשימוש בלי נגיעה כגון להושיט דבר מידו לידה ושאר שימושי' שהם בנגיעה ע"י דבר אחר שהוא מותר ע"ש וא"כ י"ל דגם לבתר דמסיק לחלק בין הוא חולה להיא חולה דאסור ס"ל דבהוא חולה מותר אפי' בנגיעה בגופה אבל בהיא חולה אסור נגיעה בגופה אבל עכ"פ נגיעה ע"י ד"א מותר כן נ"ל כוונת מקו"ח:

אבל נ"ל לפמ"ש תוס' זבחים כ"ד ע"א ד"ה הואיל וסוכה ל"ז ד"ה דבעינא דלא מקרי לקיחה ע"י ד"א אלא כשאוחז הד"א בידו ועי"ז מטלטל הדבר אבל אם כרך ידו באיזה דבר או כרך דבר על דבר הנוטל ואוחז שניהם בידו זה לא מקרי לקיחה ע"י דבר אחר רק חציצה ע"ש וזה נראה דעת הר"ן בע"ז נ"ט דבדבר לח ל"ש מגע נכרי ע"י ד"א כיון שא"י לטלטל ע"י ד"א ע"ש ודברי פ"ת יו"ד סימן קכ"ג אות ג' צ"ע מדברי הר"ן הנ"ל וה"נ אינו מותר במגע ע"י דבר אחר אלא כשאוחז הד"א בידו ועל ידו נוגע בה אבל כשהדבר אחר כרוך עלי' או על ידו זה מקרי רק חציצה ולא מגע ע"י דבר אחר ומגע בחציצה לא מצינו דשרי וזה ברור:

אבל מה שנ"ל להקל קצת הנה דעת הש"ך דאפי' לרמב"ם אין במישוש הדפק איסור תורה כיון שאינו דרך תאוה וחיבה וב"ש באה"ע סי' כ' סק"א חולק דלרמב"ם אפי' אינו דרך חיבה אסור מה"ת ופלתי בה' נדה הביאו סד"ט סוס"י קצ"ה תי' דשאני במישוש הדפק דבמלאכתו עוסק ע"ש ונ"ל ראי' לדבריו מע"ז דנ"ז ודף ס' ועיין ביו"ד סי' קכ"ד סי"ט ובש"ך שם דהיכא דעוסק במלאכתו לא חיישינן לניסוך וה"נ לא חיישינן להרהור ואף דבע"ז דף ע"א מחלק לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי יש לחלק הרבה משם ולפ"ז נראה דכל היכא דטרוד במלאכתו יותר יש היתר יותר דבציר לי' עי"ז תאוה וחיבה והרהור וחימוד:

ובהכי ניחא לי דברי רמ"א יו"ד סוס"י קצ"ה דבסעי' ט"ז אהא דכתב המחבר אשה והיא נדה אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה כגון להקימה ולהשכיבה ולסומכה כתב רמ"א וי"א דאם אין לה מי שישמשנה מותר בכל וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך [ובפי' צריכה הרבה אני מסתפק אם כוונתו שהוא צורך גדול או כוונתו שצריכה הרבה פעמים לכך וא"א ע"י אחרים] ולא התנה דבעי' סכנת נפשות דוקא ובסעיף י"ז גבי מישוש הדפק התנה ויש סכנה בחלי' ועיין בספר חכמת אדם סוף כלל קט"ז שתפס ג"כ בפשיטות ואם אין לה מי שישמשנה וצריכה הרבה לכך המנהג להקל ובמישוש הדפק כתב וצריכה אליו שיש סכנה בדבר מותר למשש לה הדפק, ולפמ"ש ניחא דבמישוש הדפק נהי דעוסק במלאכתו אבל אינו טרוד כ"כ במלאכתו שלא יקלקל וא"כ אפשר שיבא לידי תאוה כמ"ש מנח"י ועיין מחה"ש לכן אינו מותר אלא במקום סכנת אבל להקימה ולהשכיבה ולסומכה שטרוד במלאכתו שלא יקלקל ולא יזיק לה מותר אפילו שלא במקום סכנה ומ"ש רמ"א ולפמ"ש וכו' כ"ש דמותר למשש לה הדפק אין כוונתו דמישוש הדפק כ"ש משימוש אלא דמישוש הדפק במקום סכנה ואין אחרים כ"ש משימוש שלא במקום סכנה וא"ש:

ועיין בנדה דף י"ג דאמרי' ה"נ כיון דבעיתי לא אתי להרהורי ע"ש ולפ"ז בנ"ד נמי כיון דבעיתי שלא יטיף יותר מב' וג' טיפין שלא יזיק אותה לא אתי להרהורי הגם שיש לחלק בין מיבעית שלא יזיק לעצמו ובין מיבעת שלא יזיק לאשתו מ"מ יש סברא לומר דבכה"ג לא מחמרינן כולי האי:

סיומא דפסקא נ"ל כיון שהעיד רמ"א שהמנהג שאם אין לה מי שישמשנה מותר לשמשה אם צריכה הרבה לכך אלא שבטו"ז קרא תגר ע"ז והרי פוסק אחרון בעל חכ"א העיד שהמנהג להקל כדברי רמ"א א"כ יש להתיר בנ"ד אלא כיון שהאחרונים החמירו מאוד במישוש הדפק וע"כ צריך לחלק ביניהם כמ"ש או חילוק אחר לכן להטיף לתוך העין ע"י שפופרת שהוא מגע ע"י ד"א נ"ל להתיר אבל ליגע בעין גופא לפתחו אם אפשר ע"י אחר תעשה זאת ע"י אחר ואם א"א בשום אופן ע"י אחר יש לעשות כמ"ש פ"ת בשם מקו"ח הגם שדחיתי דבריו מ"מ יש עוד עמוד לסמוך עליו, ועין בעין נראה בשוב ד' שבות עמו, ויהי עלינו נועמו כנפשך ונפש הנאמן הטרוד מאוד וכותב בחפזון:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה