בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רעג
שיל"ת ב' אויפאלא א' תבא תרס"א לפ"ק:
בצאת השנה, יפרח כשושנה, ידידי הה"ג בתורה מעוטר בתפארה כמו"ה אברהם סג"ל נ"י רב בדוכתא פל"ן:
יקרת מכתבו הגיע לידי בזמנו ונפשו בשאלתו אם אשה רשאי לעשות איינשפריצונגען בימי ספירת נקיים ואפי' בשאר זמנים אם אין לחוש לאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, הנה כבר נשאלתי בדבר זה ממש מחתני הרב המאוה"ג דק"ק שאמשאן נ"י וכבר כתבתי בענין זה דאי אפשר לפה"ק בלא דם בתשובה אחת והארכתי [עיין סימן הקדום] אך לחתני הרב הנ"ל כתבתי דאכתי יש לעיין בנידון דידן שע"י איינ- שפריצונג המשקין שבכלי אירריגאטאר נכנסים ברחם דרך פתח הרחם לנקות ולרפאות הרחם אולי נימא גם בזה א"א לפתיחת הקבר בלא דם אבל כבר הביא פ"ת סי' קצ"ד בשם תשובה מאהבה ח"א סי' קט"ז ותשו' נוב"י שם דמה שאמרו א"א לפה"ק בלא דם היינו דוקא אם יצא ממנו דבר גוש כמו ולד או חתיכה כל שאינו דק כשפופרת של קש וכו' אבל כשלא יצא דבר או שיצא דבר דק מאוד או משקה לא אמרי' אין פה"ק בלא דם דאל"כ היכי משכחת כלל דם טהור הרי עכ"פ נפתח הקבר ע"ש ואם זה הבא מבפנים לחוץ כ"ש מש משקה הבא מחוץ לפנים דלא אמרינן אין פה"ק בלא דם:
והספר הנ"ל אין אתי אבל ראיתו הנ"ל דאל"כ היכי משכחת דם טהור אינני מכיר לפמ"ש הראב"ד בס' בעהנ"פ שער הווסתות ריש דף ז' ועוד דרוב דמים שבאשה טמאים ואשכחן דסמיך רבנן עלה דהאי רובא ואפי' לקולא דתניא קשתה שני' וכו' ואמרינן בגמרא דהמפלת דבאפשר לפה"ק בלא דם קמיפלגי וכו' והא דלא קחזינא לדמא ולא ידעינן אי דם טמא אי דם טהור הוא ואמאי נאכל ליחוש דלמא דם טהור הוא אלמא כיון דרוב דמים שבמקור טמאים הם כודאי משווינן להו וכו' מבואר דאפי' א"א לפה"ק בלא דם מ"מ אינו דוקא בדם טמא אלא אפשר שנפתח ויצא ממנו דם טהור וא"כ שפיר משכחת דם טהור כי חזינא לדמא והוא דם טהור דחזינן שאינו מרוב דמים ופה"ק הי' לדם טהור ועיין מ"ש בתשובתי הנ"ל בשם פלתי:
אבל יתכן ראיתו לפמ"ש הרז"ה בהשגותיו שם אות יו"ד ואני אומר שאין בו שום ראי' דכי אמרינן א"א לפה"ק בלא דם בלא דם טמא קאמרינן וכיון דא"א אין אנו צריכין לראות הדם וכו' ע"ש [עיין תו"י כריתות יו"ד ד"ה א"א נראה דס"ל כרז"ה ע"ש] ולפ"ז שפיר מוכח דדוקא ביצא ממנו דבר גוש אמרינן א"א לפה"ק בלא דם דאל"כ איך משכחת כלל דם טהור:
אמנם נ"ל להביא ראי' מהא דכתב המחבר סי' קצ"ו סי"ג האשה ששמשה וכו' להפליט כל הזרע וכו' וכן הוא בטור שם והוא מדברי הרא"ש נדה ל"ג והק' כו"פ בספרו על הל' נדה איך רשאי לעשות כן הא איכא משום השחתת זרע ותי' דרוב נקלט בשעת תשמיש בשעה שיורה כחץ ולזה לא יועיל רחיצה שכבר קלטתו האם וא"כ שפיר מותרת לרחוץ כי מה שלא נקלט עפ"י הרוב לא יקלוט עוד ואין כאן השחתת זרע דלא כמג"א סי' תר"ו סק"ח וכן הוא בתשובת אמרי אש יו"ד סי' ס"ח דק"ל איך תקנו חכמים באשה עסוקה בטהרות בדיקה לאחר תשמיש בחורין וסדקין עד מקום שהשמש דש כדמוכח מב"י סי' קצ"ו בשם הראב"ד לא מיבעיא לסוברים דגם מוך לאחר תשמיש אסור ודאי קשיא אלא אפי' לסוברים דמותר נמי קשיא איך יתקנו חכמים שיוציאו זרעם לריק ותירץ דרוב נשים המתעברות קולטות לשעתן בעת יריית החץ ע"ש ועיין תשו' חו"י סי' ל"א וחת"ס יו"ד סי' קע"ב וכן מבואר להדיא בחידושי הר"ן נדה ל"ח אהא דחסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי וכו' וכתב חי' הר"ן פי' שלא יבא שבת תוך ג' ללידתן ומשום דכל יולדת כל ג' הראשונים מחללין עלי' את השבת ואע"ג דהיכא דלא קלט הזרע לאלתר אתי שבת תוך ג' ימים כיון דברוב הזרע נקלט מיד בשעת תשמיש לא חיישי להכי ע"ש וא"כ תקשי איך רשאי לשמש המטה כלל הא ברוב מגיע ייריית החץ לתוך האם שהוא המקור וא"א לפה"ק בלא דם ורוב דם טמא וא"כ הוא משמש נדה לאביי בשבועות ח"י דמשמש מת בעריות חייב ויציאתו הנאה לו כביאתו כדאיתא במתני' דף י"ד ואפי' למ"ד משמש מת פטור והכי קי"ל מ"מ תקשי תהא צריך להמתין ז' ימים ולטבול אחר כל תשמיש ותשמיש והרי אמרי' נדה ל"א ועירובין ק' הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה אלא ודאי מוכח דבמשקה וש"ז ל"ש פה"ק כלל:
אך מה לי להרבות בראיות והדבר מפורש בהרשב"א בתוה"ב בית ז' שער וי"ו הביאו ב"י סי' קצ"ד דכל שמפלת פחות מע"א יום אינה חוששת משום נדה אם לא ראתה ואפי' למ"ד א"א לפה"ק בלא דם דכל שהוא פחות ממ"א יום מיא בעלמא הוא ולית לי' פה"ק וראי' מדאמרינן פרק ד' מחוסרי כפרה כריתות יו"ד ולד דגמר צורתיה מפתח טפי פחות מבן מ' לא מיפתח טפי כלומר ואפשר לו בלא דם ע"ש מבואר דבמיא בעלמא ל"ש פה"ק א"כ הה"נ לכל משקה:
אבל טעותא הוא דא דהא יש להביא מכאן ראי' להיפוך שהרי הר"א חלק ואומר דלא גרע מחתיכה דמטמא ר"י משום פה"ק [עיין חינוך מ' קס"ו] ועוד תניא קשתה וכו' אלמא המפלת רוח א"א לה בלי פה"ק והכי פסקינן בשו"ע סי' קצ"ד ס"ב דחוששת משום נדה וסיים רמ"א בהג"ה משום דא"א לפה"ק בלא דם:
אמנם באמת מהא ליכא למשמע מינה ועיינתי בפנים בתוה"ב וכתב בסיום דברי הר"א אלמא אפי' מפלת רוח א"א לה בלא פה"ק כ"ש שפיר קודם מ"א ועיין בספר בעהנ"פ שער הפרישה ותמצא שכן הוא ופירוש שפיר כתב בערוך חתיכת בשר ויש בה צורת אדם וי"מ לפיכך נקרא שפיר שהוא כשפופרת של ביצה וכן כתב הרע"ב פ"ג דנדה משנה ג' ועיין בהגהות רמ"א יו"ד סי' ש"ה סעי' כ"ב ומבואר דמחלוקת רב אחאי משבחא וראב"ד הנ"ל ביצא ממנה דבר גוש הוא היינו שפיר כנ"ל ורב אחאי משבחא שהזכיר הראב"ד בבעהנ"פ ורשב"א בתוה"ב הוא המחבר השאלתות כמ"ש בשם הגדולים מערכת גדולים באות א' והיינו דר"א ס"ל כמ"ש בשאלתות שהביא ב"י סי' קפ"ח דהיכא דלא נגמרה צורתו אפשר לפה"ק בלא דם והיינו דקאמר דכל שהוא פחות ממ"א מיא בעלמא פירוש שאינו ולד רק כמו שפיר מלא מים וכו' במתני' נדה כ"א וס"ל דכל שאינו לידה אפשר לפה"ק בלא דם וראב"ד חולק ע"ז וס"ל דלא גרע מחתיכה דקי"ל כמ"ד א"א לפה"ק בלא דם אבל בדבר צלול כמשקה שפיר י"ל דאין בזה פה"ק כלל, ואין לחוש שיצא דם וכמ"ש מן הראיות שהבאתי לעיל:
ובתשובת רעק"א סימן קנ"ח הביא השואל ראי' לדעת שאלתות מב"ק י"א דאמר רבא לחוש חוששת מראשון והרי רבא ס"ל א"א לפה"ק בלא דם א"כ בלא"ה בראשון טמאה, ואני אומר ולטעמך ולדעת השאלתות מ' ניחא הלא ראיתו הוא מכריתות יו"ד וכמ"ש הרא"ש בנדה כ"א והרי שם בב"ק ודאי הוא אחר יום מ"א דהא שליא יצאה מקצתה וקי"ל נדה כ"ו דאין שליא בלא ולד, ואפשר דס"ל כמו דס"ל לשאלתות דקודם מ' יום שלא נגמרה יצירת ולד אפשר לפה"ק בלא דם דמיא בעלמא הוא ה"נ אפי' אחר מ"א יום אם נימוח הולד בשליא עיין נדה כ"ו הנ"ל ורש"י ב"ק שם הוי רק כמיא בעלמא ואפשר לפה"ק בלא דם וא"כ לשאלתות ניחא:
או אפשר דס"ל דקודם מ"א יום ודאי אינו נגמר צורתו וליום מ"א אפשר דנגמר צורתו אבל אינו ודאי ואפשר שלא נגמר צורתו וא"כ כי לא חזינן דנגמר צורתו אינה טמאה משום נדה וא"כ לשאלתות א"ש:
ואולי לזה נתכוון הגהות מהרי"ש בסימן קצ"ד שם שכתב אבל בשאלתות פ' תזריע מצאתי דכל שלא נגמרה הצורה אפשר לפה"ק בלא דם ונתעוררת מה מציאה מצא הרי הב"י סימן פק"ח ד"ה ומ"ש רבינו הביא דברי השאלתות ולפמ"ש א"ש דהב"י כתב שם וכן נראה מדברי הרשב"א בתוה"ב ולאפוקי מדברי השאלתות וכו' ורשב"א שם מיירי במפלת יום מ' והי' אפשר לומר דדוקא קודם יום מ"א ס"ל לשאלתות דלא נגמרה צורת ולד בשום פעם דאפשר לפה"ק בלא דם אבל אחר יום מ"א אפי' לא נגמרה צורת ולד מודה שאלתות דא"א לפה"ק בלא דם לכן כתב דמצא דכל שלא נגמרה צורתו אפי' אחר יום מ"א נמי אפשר לפה"ק בלא דם:
ולא ידענא מה שהפלאת במכתבך אמאי לא תירץ רעק"א כתירוצך דשאלתות מיירי תוך מ' ושם בב"ק הוא אחר מ' אדרבה א"כ גם לשאלתות קשי' וגם מ"ש שבדבריך אלו מיושב קושי' תויו"ט בכריתות שם אמאי איצטריך למיכתב גבי זכר וטמאה שבעה ימים אינני יודע מהו הלא שם בולד מעליא מיירי דכתיב וביום השמיני ימול וכו' ולכ"ע א"א לפה"ק בלא דם ואולי כוונתך למה דדרשינן בנדה דף כ"ז ע"ב ומ' שם בנימוק הולד דאמו טמאה לידה דכתיב כי תזריע וילדה אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה ובזה לא שייך אי אפשר לפה"ק בלא דם וכמש"ל אבל לא דברת מזה כלל, ואולי כוונתך דלדעת שאלתות נפ"מ במפלת תוך מ' והוא דוחק ומ"ש הוא נכון וגם מה שתירץ שם בתשובה הנ"ל קושי' תויו"ט עיין שם בכריתות דף י' בהגהות מו"ה וו"ב שעמד בזה ופי' היטב קושי' תויו"ט:
אבל מה שפלא בעיני שזה השואל רצה להוכיח מדברי רבא בב"ק הנ"ל כדעת השאלתות והרי הרא"ש בנדה כ"א הוכיח מדברי רבא בנדה ס"ו דלא כדעת השאלתות ע"ש:
אמנם לפענ"ד לק"מ מהאי דב"ק דדוקא אם יצא או נכנס דבר גוש בפתח המקור ופתח הקבר פתוח טפי מפתחו הטבעי וא"כ פתח המקור פתוח כרגע מן פתיחתו התמידי אז א"א בלא דם שיצא מן המקור לחוץ וטמאה נדה כיון שיצא חוץ למקור עד בין השינים ושינים עצמו כלפנים והיינו עד מקום שהשמש דש כמבואר בנדה ע"ב וברמב"ם פ"ה מא"ב אבל שם בב"ק בשליא שיצאה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני נהי שנפתח פתח המקור יותר מטבעו ע"י יציאת מקצת שליא מ"מ כיון שהשליא תחובה בפתחו מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ הרי פתח המקור סתום בשליא וכיון דהוא לידה יבשתא כדאמרינן בכריתות דף י' שפיר אפשר דלא יצא דם מן המקור לחוץ דאין כאן פתיחת המקור וליכא כאן טומאת נדה רק מחמת לידה וא"ש:
סוף דבר הכל נשמע דלפענ"ד ל"ש באיינשפריצונגען משום א"א לפה"ק בלא דם כי הכלי אינו מגיע לפתח המקור כמ"ש בתשו' [הקודמת[ ומשום משקין הנכנסין בפתח המקור ליכא משום פה"ק ויכולה לעשות כן אפי' בז' ימי נקיים, אך יש לחקור אם אין הרפואה גופא גורם הזלת דם מן המקור ובזה יש לסמוך על הרופאים דרך כלל כיון שאין אומרים על גוף פרטי וכמ"ש חת"ס יו"ד סי' קע"ה:
ומ"ש על דברת שמ"ק ב"ק י"א שהק' על קושי' תוס' ד"ה דקא שהק' ואמאי לא יהי' טהורין דלמא ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפי' לא יצא דלמא הוא זכר וע"ז הק' שמ"ק כיון שמנתה י"ד של טומאה הרי הוא בחזקת טומאה וא"כ איך נוכל לטהר יום ט"ו מכח ס"ס ותירץ דחזקת טומאה במקום דאיכא ס"ס אינה כלום וכתבת שזה היפוך דברי הש"ך סי' ק"י דבמקום חזקה לא אמרינן ס"ס דספק הראשון כמאן דליתא דאוקמא אחזקה ולא נשאר רק ספק אחד, הנה גם השמ"ק סובר כן דמשו"ה מקשה דלא מהני ס"ס באיתחזק איסור אבל בכוונת תירוצו נ"ל סברא ישרה דוקא אם מתחלה איתחזק איסור והיינו מחזיקין שיהי' כן לעולם עיין תוס' גיטין ב' ד"ה ע"א נאמן באיסורין דאינה בחזקת שתהא רואה לעולם לא מקרי איתחזק איסור ואח"כ נולד ס"ס בזה לא מהני ס"ס נגד חזקת איסור אבל אם חזקת איסור בא בב"א עם הס"ס שיופסק האיסור לזמן ידוע א"כ החזקה אינו כלום שמיד בשעת ביאת החזקה לא הוחזקה רק עד הזמן ההוא שאז יהי' ס"ס וה"נ מיד שיצתה מקצת שליא בא עמו הס"ס על יום ט"ו שמא יצא ראשו או רובו ואת"ל לא יצא שמא זכר א"כ אין כאן חזקת טומאה כלל רק ס"ס לטהרה עכ"ד בתשובתי ובזה תנוח דעתו ומחמת טרדות רבות לא שמתי עיני על דבריו והי' בזה שלום וברכה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל