אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רעב

תשובה רעא

שוכ"ט ושמחת יו"ט מתן תוה"ק לידידי הרבני המו"מ מלא פלג, כמו"ה אהרן זאב גלויבער נ"י בטשאבא:

על דבר השאלה באשה מעוברת שיש לה איזה כאב בבטנה והרופא הי' בודק אותה דהיינו שהי' מכניס ידו לפני ולפנים באותו מקום עד מקום שידו מגעת והיא מסולקת בדמים כדרך לשים מעוברות ואחרי בדיקת הרופא (אונטער- זוכונג) לא ראתה שום דם ולא שום כתם רק ששמעה שאחר בדיקת הרופא צריכה לישב זיי"ן נקיים מה דינה ועיטר אותה בפלפלת כל שהוא:

הנה בנובי"ת יו"ד סי' ק"כ בסופו כתב ופשוט הוא שמה שאמרו א"א לפתיחת הקבר בלא דם אין חילוק בין גרם הפתיחה הוא מבפנים ובין גרם הפתיחה הוא מבחוץ שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור גם אין חילוק בין היא ילדה או זקנה המסולקת בדמים או מעוברת ומניקה קה תמיד אין פה"ק בלא דם ע"ש ובספר בינת אדם שער בית הנשים תמה מנ"ל הא ואינו מביא שום ראי' לדבריו רק כ' דזה דבר פשוט, ועוד דלפ"ז כאשר ימשמש הבעל באצבע בשעת תשמיש או כשמכניס האבר ג"כ נימא א"א לפה"ק בלא דם ועוד שהרי עיקר הבדיקה בהפסק טהרה היא שתכניס אצבעה בעומק וכו' ע"ש, ולפענד"נ דרש"י בנדה כ"א פירש פתיחת הקבר הרחם ועיין ברמב"ם פה"מ נדה י"ז כתב חדר הוא חלל הרחם ע"ש היטב וזה לשון הרמב"ם פ"ה מא"ב ה"ג משל משלו חכמים באשה הרחם שנוצר בו הולד הוא הנקרא מקור והוא שדם נדה וזבה יוצא ממנו וקורין אותו חדר לפי שהוא לפני ולפנים וצואר הרחם כולו והוא המקום הארוך שמתקבץ ראשו בשעת העיבור כדי שלא יפול הולד ונפתח הרבה בשעת לידה קורין אותו פרוזדור כלומר שהוא בית שער להרחם. הלכה ד' ובשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור ואינו מגיע ער ראשו שמבפנים אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעות וכו' מבואר דהאבר בשעת גמר ביאה אינו מגיע עד פתח החדר שהוא הרחם והמקור אלא רחוק ממנו מעט וכן אם הבעל ממשמש באצבע בשעת תשמיש אינו מגיע עד פתח הרחם וכן רואה דם מ"ת שבודקת עצמה בשפופרת אינו מגיע עד פתח החדר דאינה מכנסת רק עד מקום שהשמש דש כמבואר סימן קפ"ז ס"ב וא"כ אין כאן פתיחת הקבר שהוא הרחם כלל ול"ש בי' א"א לפתה"ק בלא דם וטהורה וכן בבדיקת רדמ"ת אם לא נמצא דם כלל טהורה וא"צ זיי"ן נקיים כלל דאין כאן פה"ק כלל ובס' בינת אדם וגם מעלתו במכתבו דרכתם קצת בדרך זה מסברת הכרס אבל לא עלה זה על דעת נוב"י רק בפתיחת פי הקבר דהיינו פי הרחם שהוא המקור מבחוץ:

ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' דלאו בכל פתיחת הקבר אמרינן א"א לפתה"ק בלא דם אלא דוקא בלידה ומפלת דבזה מיירי במקומות שהוזכר בגמ' א"א לפה"ק בלא דם [עיין חוו"ד רס"י קצ"ד] דהרי כתב המחבר ברס"י ק"ץ ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה והוא מתה"ד סימן רמ"ו הביאו ב"י סימן פק"ח ד"ה וכתב ובד"מ שם אות כ' חולק עליו וכן הרדב"ז ח"א סי' קמ"ב הביאו סדרי טהרה סי' ק"ץ אות ג' והוא תמוה הרי קיימ"ל בסימן פק"ח ס"ג דבחתיכה גדולה טמאה אפילו לא ראתה כלום לפי שא"א לפתה"ק בלא דם וכן פסקו רוב הפוסקים וא"כ כיון שנפתח מקורה א"א בלא דם ואיך יחלקו ד"מ וגם רדב"ז על תה"ד, ואפילו תה"ד עצמו מרא דהאי דינא נמי לא קאמר אלא כיון דהרגשה סברא דאורייתא הוא הוי כמו למ"ד ווסתות דאו' ע"ש ואי נימא דשייך בי' א"א לפה"ק בלא דם הוא עדיף הרבה יותר מווסתות למ"ד ווסתות דאורייתא דווסתות לא הוי רק כמו רוב או חזקה אבל האי דא"א לפתה"ק הוא ודאי כמ"ש תוס' נדה ח"י ע"ב ד"ה למעוטי דליכא למימר דה"ק רוב פתיחת הקבר אינו בלא דם ולא שורפין עלי' תרומה דהא קאמר התם לר"י דאמר א"א לפה"ק בלא דם דמביאה קרבן ונאכל וכו' ע"ש אלא ודאי דלא שייך א"א לפה"ק בלא דם אלא גבי לידה, וכ"מ בהל' נדה להרמב"ן פ"ז אות ט"ו שכתב א"א שיפתח לילד בלי דם שיזוב ממנה קודם שיהי' הולד כילוד ומדכתב שיפתח רחם לילד משמע דוקא לילד א"א בלח דם אבל שאר פתיחת הרחם אפשר בלי דם, ואם כנים דברינו אלה ודאי ליתא לדברי נוב"י:

ועוד קצת ראי' דבתשו' שב יעקב הקשה על תה"ד הנ"ל מנדה ט"ז דס"ל לשמואל בהגיע שעת וסתה ולא בדקה ואח"כ בדקה ומצאה טהורה טמאה מפני שאורח בזמנו בא ולתה"ד תקשי ממנ"פ אי לא ארגשה אפי' ראתה טהורה כדאמר שמואל בנדה נ"ז ע"ב ואי ארגשה שנפתח מקורה אפילו שלא בשעת ווסתה נמי טמאה לתה"ד עיין סד"ט סי' ק"ץ אות ג' ותירץ פליתי דשם מיירי שאח"כ כשבדקה מצאה מראה לבינה ותלי' דפתיחת המקור הי' בשביל זה אבל בלא מצאה כלום אח"כ טמאה שעפ"י הרוב הוא דם ולא ליחה לבינה ולתוס' הנ"ל א"א לפה"ק בלא דם הוא ודאי ולא רוב והרי כאן אינו ודאי דהא אפשר פתיחת הקבר בלא דם רק ליחה לבינה אע"כ דל"ש זה רק בלידה א"א בלא דם דוקא ולא בליחה לבינה אבל שאר פה"ק אפשר בלא דם רק בליחה לבינה, אלא דיש לחלק דדוקא אם פתיחת המקור הוא ממילא בכח הטבע ואינו יוצא ונכנס בפתחו שום דבר גדול וגוש אז אפשר בלי דם אבל כשיוצא ממנו או נכנס בו חתיכה גדולה עיין סי' פק"ח ס"ג אז אי אפשר לפה"ק בלא דם וצדקו דברי נוב"י:

אבל מה שיש לי אכתי לדון עליו הוא דהנה בסי' קפ"ז ס"ד פסק המחבר דאם שמשה סמוך לווסתה אנו תולין ראייתה משום ווסתה ולא חשבינן לה רואה מחמת תשמיש וכתב הפרישה דמשכחת לה ששימשה סמוך לווסתה בהיתר כגון אם ראייתה תחילת היום דמותר כל הלילה שלפניו והקשה ש"ך ס"ק ט"ז הא מ"ט מותרת בלילה שלפניו כיון דווסתה ביום לא חיישינן כלל שתראה אפילו בסוף הלילה אם כן כיון דמקילי' מה"ט איך אפשר לתלות לקולא בהכי שלא תהא רואה מחמת תשמיש כיון שאין רגילה לראות אז ותירץ בהגהות מהרב"פ דהא דאסרינן רדמ"ת היינו משום שמחזיקין אותה שתמיד דמי' מצויין אצלה במקור ועל ידי גרמת תשמיש יוצאי' משא"כ כל הנשים ליכא אסיפת דם כלל במקורם רק בשעת ראייה נפתחו פיות המקורות להזלת דם למקור אך דא"כ בווסתה בתחילת היום תהא אסורה לשמש בסוף הלילה דאז ודאי כבר נתאסף הדם במקור אלא כיון שלא הוחזקה שהתשמיש יגרום יציאת הדם מן המקור לחוץ מותרת לשמש אבל אם שמשה וראתה נהי דהוחזקה דכשהדם נאסף במקור יוצא לחוץ בגרמת תשמיש מ"מ אכתי לא הוחזקה שיש תמיד אסיפת דם במקור דמה שהי' עכשיו אסיפת דם היינו משום שהי' סמוך לווסתה ולכן אינה אסורה משום רדמ"ת ע"ש עכ"פ מבואר דבסתם נשים ליכא אסיפת דם כלל במקור רק בעת שהגיע זמנה לראות וא"כ תקשי איך אמרינן כלל א"א לפתה"ק בלא דם כיון דליכא דם כלל בקבר מה בכך שנפתח מ"מ לא יצא דם כיון שאין בו מה לצאת ועכ"ח צ"ל דקים להו לחכז"ל שכך טבע הענין כשמפלת חתיכה או נפל וכדומה אז יש ודאי אסיפת דם במקור וא"א לפתה"ק בלא דם והתינח במפלת וכדומה שבא מבפנים פה"ק בטבע אבל אם פותח הקבר מבחוץ באצבעו או בכלי וכי פי המקורות נביאים הם שיזילו אז דם במקור שיצא לחוץ כשיפתח וכיון שאין דם במקור ל"ש לומר אי אפשר לפה"ק בלא דם:

אלא דגוף דברי מהרב"פ תמוהים אצלי דהרי אמרינן בשבת קנ"ב תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצים אחרי' משמע דתמיד הרוק מצוייה בתוך הפה והמקור מלא דם בכל אשה ואף דאין למדין הלכה מפי אגדה מ"מ כה"ג שהוא סיפור דברים כמות שהיא שפיר למדין וכמו שלמד הרא"ש בע"ז ס"ח סי' י"א דאם נפל זבוב ביין צונן אינו אוסר מאגדה דמגילה י"ג ע"ב שהעיד הרשע שכך נהגו דזורקו ושותה ע"ש, [ע"ל סי' תכ"ז] ואולי אין הפירוש ופיה מלא דם בחלל הרחם שהוא המקור רק בגידין ועורקים הסמוכים למקור שם מלא דם תמיד ומזילים לחלל הרחם רק בהגיע זמנה לראות וקמו דברי מהב"פ:

וגם מסברא נ"ל לחלק דבשלמא אם נפתח הקבר מבפנים ע"י שמפלת חתיכה וכדומה שכח הטבע הדוחה דוחה החתיכה לחוץ ופותח הקבר ע"י כך שפיר אמרינן שדוחה גם דם שבקבר לחוץ ולכן א"א לפה"ק בלא דם אבל בפותח פי הקבר מבחוץ ע"י אדם שפיר י"ל דאפשר בלא דם דכח המחזיק מחזיק את הדם מבפנים ואינו יוצא בפתח הפתוח, ויש פנים לזה מרמב"ם פיה"מ נדה כ"א שכתב שרי"א שאי אפשר לפה"ק בלא דם מעת שיצא מרחם דבר א"א מבלי שיצא דם בהכרח ולמיעוט שיעורו לא יתראה וכו' הרי שדייק שיצא מרחם דבר דוקא ביציאה ולא בהכנסה ולא בפתיחה שאין בה לא הוצאה ולא הכנסה כגונא דתה"ד הנ"ל, וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש ריש פ' המפלת שהביא דברי השאלתות דפסק א"א לפה"ק בלא דם והדר בעי דלמא זה דוקא בנגמר צורת הולד אבל לא נגמר צורת הולד אפשר בלא דם ופשיט לי' מהאי דכריתות יו"ד דבלא נגמר צורת הולד אפשר בלא דם והרא"ש דחי לי' דהא רבא פסק בנדה ס"ו דאפי' בנפל כל דהו אפי' לא נגמרה צורת הולד נמי א"א לפתה"ק בלא דם ועוד דהכא פליגי במפלת חתיכה א"א לפה"ק בלא דם ע"ש אלמא דלשאלתות לא אמרינן א"א לפתה"ק בלא דם רק בנגמרה צורת הולד ואין להוסיף על מה שנאמר בגמ' והרא"ש לא פליג אלא משום דבגמ' מצינו זה גם בחתיכה ובלא נגמרה צורתו אבל בלא"ה אין להוסיף על מה שאחכז"ל וא"כ כיון שלא מצאנו בגמ' רק בפתיחת הקבר מבפנים מנלן להוסיף בפתיחת הקבר מבחוץ כיון שיש נמי סברא לחלק וכמש"ל:

אמנם מצאתי להב"י סי' קפ"ח ד"ה ודוקא שכתב הלכה כר"י [דא"א לפה"ק בלא דם] וקשה שהרי הוא ז"ל כתב דאיפשטא בעין דרואה דם בשפופרת טהורה ומשמע נמי מדבריו דסבר דהלכה כרבנן דסברי דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה לפמ"ש שפסק כר"י דאמר א"א לפה"ק בלא דם שפופרת או בחתיכה אמאי מטהר לה הרי נפתח הקבר על ידן וא"א בלא דם ולכך חילוק רבינו בין חתיכה קטנה לגדולה דקטנה אין בה פה"ק שנאמר שא"א לה בלא דם וכו' מבואר להדיא כדברי נוב"י דגם אם פה"ק בא מבחוץ ע"י שפופרת נמי א"א לפה"ק בלא דם וצריכין אנו לכוף ראשינו ולשמוע דברי רבינו ב"י:

סיומא דפסקא אם הרופא לא בדק את האשה רק בהכנסת אצבעו באותו מקום אין כאן פה"ק כלל שאין אצבע מגיע עד פתח המקור כמו שאין האבר מגיע שם בשעת גמר ביאה וכמש"ל מרמב"ם פ"ה מאיסורי ביאה, ובתשו' מ"ב סי' מ"ט גזר אומר שא"א להכניס כלל אפילו שפופרת דקה בפי האם שהוא הרחם ועיין חת"ס סי' קמ"ה וקע"א נראה שלא הבין כן ושאלתי פי רופא מומחה דפה ואמר לי שאם אין האם דהיינו הרחם פתוח מחמת חולי א"א להכניס אצבעו לשם ואם צריכים לבדוק ברחם עצמו לרפואה מכניסים בראשונה דבר דק מאוד כמו החוטים שע"ג כלי זמר ואח"כ עב מהראשון וכן מוסיפין לאט לאט בעובי עד שיכול לפתחו ולהכניס בו דבר בעוביו לבדוק עכ"פ אם אין הרחם פתוח ועומד מחמת חולי א"א לפתחו באצבעו ואין כאן פה"ק והאשה טהורה וא"צ לא ז' נקיים ולא טבילה אבל אם בדקה בכלי שהכניס בפי הרחם אז ודאי א"א לפתיחת הקבר בלא דם וצריכה להפסיק בטהרה אחר חמשה ימים כדין שאר אשה הרואה דם לספור ז"נ ולטבול, אך אם לא בדקה רק בשפופרת דק שבדקים כמבואר סוס"י ין קפ"ח בזה ליכא פתיחת הקבר נמי האשה טהורה ומהו דק שבדקים יש לסמוך בזה על הרופאים שאומרים שזה נכנס לפתח הרחם בריוח ואינו פותח הקבר יותר ממה שהוא תמיד בטבעו ואפי' למה שהעלה חת"ס יו"ד סי' קע"ה דלא סמכינן על אמירת הרופאים בגוף ידוע מ"מ כאן אינו מעיד על גוף ידוע רק שכך בטבע פתח הרחם שאפשר להכניס בו שפופרת דק שבדקים בריוח, ולסניף כל דהו דעת הרמב"ם פ"ה מא"ב הי"ג דפסק כת"ק דאפשר לפה"ק בלא דם וכן פסק הרע"ב ריש פ' המפלת ודעת שאלתות דאפילו בלא נגמר צורת הולד אפשר לפה"ק בלא דם ובזה תנוח דעתו לטהר אשה לבעלה, וה' יטהרנו מקליפותינו ומטומאתינו ויטהר לבבנו לעבדו באמת כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה