אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רעא

תשובה ער

שיל"ת ב' אויפאלא יום א' לס' שמות תרנ"ב לפ"ק:

לכבוד ידידי הרב הגדול החו"ב כהן שדעתו יפה ונקי) מו"ה נתנאל הכהן פריעד בק"ק קוו"ד:

יקרתו הגיעני ואשר התעורר עמ"ש הרא"ש בהלכות נדה בקיצור סוף מס' נדה ומשעת ראייתה עד שתטבול יש לה להתרחק קצת מבעלה בדברים שאפשר או שאפשר כי התורה אסרה יחוד של כל עריות וגם נדה היא בכרת כשאר עריות אלא שהדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה ומצאו רמז מן המקרא להתיר ייחוד נדה ודרשו סוגה בשושנים ובשביל שמתיחד עמה תדיר ועשו סייג וגדר שיזכור את נדותי' ואמרו שלא יאכלו על שלחן אחד וכו' ותמה מעלתו אם ייחוד אסור מה"ת איך התירו חכמים, ועוד דתוס' סנהדרין דף ל"ז ד"ה התורה הקשו היכי אתי קרא דדברי קבלה למשרי מה דכתיב באורייתא ותי' דלא אסרה תורה אלא כעין אמו דלא עבידא דמשתרי אבל נדה סופה ליטהר וכן הוא בסוטה ז' ע"א אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר ע"ש:

ולפענ"ד נראה כיון דאיסור ייחוד מה"ת ילפי' מאי' הבא מכלל היתר כי יסותך אחיך בן אמיך וכו' בן מתיחד עם אמו ואין אחר מתיחד עם כל עריות שבתורה בסנהדרין כ"א ע"ב ובע"ז ל"ז ע"ב א"כ הכתוב מסרו לחכמים לומר איזה אסור ואיזה מותר ומי יצרו תקפו ומי אין יצרו תקפו כמ"ש טו"ז יו"ד סי' קי"ז לענין סחורה בדברים אסורים שמסרו הכתוב לחכמים היכא שייך דלמא אתי למיכל והיכא דל"ש וכמו שמצינו לענין מלאכת חוה"מ ע"ש וה"נ כיון דאסרה תורה משום הסתה מסרו לחכמים לומר האיך שייך הסתה ויצרו תקפו, ולהכי כתבו תוס' בסנהדרין אחר שכתבו דייחוד נדה מותר משום סופה ליטהר ומיהו היכא דלא בעל אפי' נדה אסורה להתיחד וכו' משום דזה ידעו חכמים דבזה יצרו תקפו אעפ"י שסופה ליטהר:

ולפי"ז גם הרא"ש ס"ל הך סברא כיון דסופה ליטהר ל"ש יצרו תקפו כ"כ אך זה רק אם אין עוסקי' בדברים של חיבה לאכול על שלחן אחד וליגע בה ולקבל שום דבר מידה ולרחוץ פניו ידיו ורגליו ומזיגת הכוס והצעת המטה בפניו ולשכב על מטתה אפי' שלא בפני' וכדומה אבל אם יהיו מותרים בדברים אלו יצרו תקפו אפי' סופה ליטהר אלא דקשי' כיון דדברים אלו מותרים מה"ת מה ראו חכמים לאסור את אלו ולהתיר ייחוד הי' להם לחכמים להניח איסור ייחוד במקומו והיתר דברים אלו במקומו וע"ז תי' האשר"י לפי שהדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה ומצאו רמז וכו' לכן התירו את זה ולפי שמתייחד וכו' עשו גדר וסייג וכו' ואסרו את אלו שלא יהא יצרו תקפו וזה מוכח מה"ת דלא אסרה ייחוד אלא משום יצרו תקפו שהרי לא אסרה אלא כעין אמו דלא עבידא דמשתרי משום דיצרו תקפו ועיין תוס' סוטה ז' ד"ה ואומר וא"כ דברי תוס' ורא"ש הכל הולך אל מקום א':

ועוד נ"ל עפ"מ דאמרי' ברכות כ"ה ע"ב רואה אביי אמר אסור רבא אמר מותר לא נתנה התורה למה"ש ופירש"י שאין להם ערוה על כורחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה ע"ש ועיין קידושין נ"ד ומעילה י"ד ויומא ל' ולפ"ז שפיר קאמר הרא"ש כי התורה אסרה ייחוד של כל עריות וגם נדה היא בכרת כשאר עריות אלא שהדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה וכו' וא"כ לא ניתנה תורה למה"ש לכן מותר:

אלא דלפ"ז כיון דמשום לא ניתנה תורה למה"ש הותר ייחוד נדה א"כ גם ייחוד כל העריות הי' ראוי' להיות מותר כמ"ש רש"י ותוס' בקידושין נ"ד דכיון דא"א לכהנים ליזהר להפשיט בגדיהם אחר עבודה כהרף עין שוב גם בשאר שוגג אין מעילה ע"ש ולכן הוצרכנו לתי' התוס' דיש חילוק בין נדה לשאר עריות דנדה סופה ליטהר ושאר עריות לא עבידא דמשתרי וכיון דיש חילוק אמרי' שפיר דייחוד נדה מותר משום דא"א ליזהר ולא הוי כחוכא דבנדה מותר ושאר עריות אסור כיון דיש סברא לחלק ביניהם אבל מה"ט דסופה ליטהר לחוד לא הוי שרי ייחוד נדה רק שניהם דברי תוס' ורא"ש הם שפה אחת ודברים אחדים ועיין כעין סברא זו במג"א סי' תקפ"ח סק"ד בשם מהרמ"פ וא"ש, ויצו ד' אתו את הברכה, ברכת התורה ברובה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה