בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ער
שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' בא תרנ"ט לפ"ק:
אלפי שלומים, מגבהי מרומים, להרבני החרוץ ושנון, וריח לו כלבנון, כמו"ה מרדכי אליעזר נ"י עהרנגרובער בק"ק איללאק חתן הגאב"ד דשם נ"י:
נעימות ימינו בא לידי בעש"ק ועד"ת בא במה שנתקשה קשה בנדה נ"ט ולר"י בחד ספק מטהר בס"ס מיבעיא דילמא ברישא דקאר"י בין כך ובין כך טהורה היינו האשה משום דיש לה חזקת טהרה ולכן מטהר אפילו בספק אחד אבל הדם עצמו דלדם ליכא חזקת טהרה לא אבל בסיפא דקתני ר"י מטהר היינו אפילו הדם אע"ג דלית לי' חזקת טהרה משום דאיכא ספק ספיקא, הנה מתחילה עלה במחשבה לפני דא"א שתהא האשה טהורה והדם טמא דהא הדם הוי דבר שאין בו דעת לישאל וכל דבר שאין בו דעת לישאל אפי' ברה"י ספיקו טהור אלא דז"א דהא קי"ל ס"ט הבא ביד"א נשאלים עלי' אפילו בכלי מונח ע"ג קרקע כמי שיש בו דעת לישאל כמ"ש הרמב"ם פט"ז מאה"ט ה"ו וה"נ כיון שבא ע"י האשה הוי כמו שיש בו דעת לישאל ושפיר י"ל דהדם טמא, והתינח אם גם האשה שיש בה דעת לישאל טמאה אבל שנאמר דהאשה שיש בה דעת לישאל טהורה והדם יהי' טמא מחמתה שיש בה דעת לישאל מיחזי כחוכא ואינו מתקבל על הדעת כלל, אלא שמצאתי לתוס' בנדה ה' ע"ב ד"ה כשחברותי' שכתבו בתי' השני דכשחברותי' נושאות אותה במטה מקרי המטה דבר שיש בו דעת לישאל אפי' בלא הא דר"י דספק טומאה הבא בידי אדם משום שגם חברותי' הנושאות גם הם טמאות במשא הנדה אבל התם בפסחים י"ט אין האדם טמא אלא הסכין שנוגע במת ע"ש ומבואר דלמה דקי"ל כר"י ספק טומאה הבא ביד"א נשאלין עלי' אפי' האדם טהור נמי החפץ טמא וא"כ ליתא למה שכתבתי, אבל באמת יש לחלק דדוקא אם האדם לא נכנס לכלל ספק כלל שודאי לא נגע במת אז בספק טומאה שהיא על החפץ אם הספק טומאה בא ע"י אדם דהוי כמי שיש בו דעת לישאל ואם גם האדם נכנס בכלל ספק והוא טמא אז גם החפץ טמא בלא הא דר"י אבל כאן שגם האשה בכלל ספק והיא טהורה אפילו לר"י א"א לומר דדם הבא מחמתה יהי' טמא כמי שיש בו דעת לישאל מחמת שהאשה יש בה דעת לישאל כיון שגם היא בכלל ספק והיא טהורה וכנ"ל:
ויותר נ"ל דהא כאן מיירי בנמצא דם על המים וא"כ הדם מעורב במי רגלים ולפ"ז אף דמי רגלים נמי מקבלין טומאה כמבואר ברמב"ם פ"י מאה"ט ה"י וא"כ גם מי רגלים בספק טומאה דכי הדור מ"ר למקור נטמאו דהא קי"ל כרשב"ג בנדה ט"ז דמקור מקומו טמא ועיין נובי"ת יו"ד סי' צ"ז או שמקבלין טומאה מן הדם עצמו עיין תוס' חולין ק' ע"ב ד"ה סלק מ"מ המ"ר א"א לטמאות לפי סברתו כמו שאין האשה טמאה משום דמוקמי' לה בחזקת טהרה והרי מ"ר נמי הי' להם חזקת טהרה קודם דהדרו למקור וא"כ הן טהורים וממילא דהדם בטיל ברוב מ"ר כדאמרינן בבכורות כ"ב מה איכא משום הנך מיעוטא דמיא הנך בטלו להו ברובא ע"ש וה"נ דכוותי':
אמנם מעיקרא לק"מ דאי נימא דהדם טמא א"כ איך קתני דאשה טהורה הא טומאה לה דם ביציאתו או טומאת שבעה או טומאת ערב ועיין נוב"י סי' צ"ז הנ"ל ואי דטהורה משום חזקת טהרה דידה א"כ איך יטמא הדם טהרות אחרינא הא יש להו נמי חזקת טהרה, ועוד דאי לענין טומאה וטהרה איירי מתני' ל"ש לומר דאשה טהורה מחמת חזקת טהרה דהא הוי ספק טומאה ברה"י ואפי' עומדת ברה"ר כיון דהספק נולד אם ראתה דם מן המקור שהוא מקום סתר כמ"ש הש"ש ש"א פי"ב ובספק טומאה ברה"י לא מהני חזקת טהרה כמ"ש תוס' ריש נדה, אלא דבמתניתין לא מיירי כלל לענין טהרות רק דטהורה לבעלה ועיין נוב"י הנ"ל ואיסור נדה לבעלה אין לו ענין לספק טומאה ועיין בש"ש פרק הנ"ל וא"ש:
אבל מ"ש דלנובי"ק יו"ד סי' נ"ז דחזקת אשה מועיל גם לדם ניחא וודאי כן הוא ודבר ה' אמת בפי הנב"י ומה שהק' עליו מעלתו מהא דפסק רמ"א בסימן ק"ז ס"א דאפילו לדעת האוסרים אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין הכלים על חזקתן אלמא דלא מהני חזקת הכלי להביצים או הדגים אע"ג דהא בהא תליא, ולק"מ דכבר כתב הריטב"א בעירובין ל"ו בשם הר"מ בר שניאור דמשו"ה עדיף חזקת עירוב מחזקת ביתי' דגברא שבכ"מ אין לנו לדון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכו' ע"ש ועיין טו"ז יו"ד סי' א' סק"ו ולפ"ז שפיר י"ל דמהני חזקת טהרה דאשה שהספק בא ממנה להנמשך מזה דהיינו הדם אבל אפילו להסוברים דמוקמינן הנמשך אחזקתו וחזקת דבר שהספק בא ממנו לא מהני להנמשך מ"מ הכל מודים דחזקת הנמשך לא מהני לדבר שהספק בא ממנו כמו בסי' ק"ז הנ"ל דליהני חזקת הכלים להמאכל דהמאכל הוא הדבר שהספק בא ממנו והכלים הם הנמשך ואף דמהני חזקת כלי הנמשך לעצמו לא מהני להמאכל שהספק בא מחמתו וכעין זה כתב מהרי"ל בתשובה סי' קס"ב אלא דהוא כתב כריטב"א הנ"ל דלעולם אזלי' בתר מלתא דאיתיליד בי' הספק ולא בתר הנמשך והא דבנגע ומקוה ופרה אזלי' בתר חזקת טומאה של הנמשך ואמרינן העמד טמא על חזקתו היינו משום תרתי לריעותא [ובאמת לא הי' צריך לזה משום תרתי לריעותא אלא כמ"ש קודם לזה דבנגע ומקוה ופרה אין שום נפ"מ בדבר דאיתיליד בי' הספק אלא לענין הנמשך ממנו ולכן הוי כאלו נולד הספק בהנמשך וצ"ע] ואני הוספתי דאפי' אי אזלינן לענין הנמשך בתר חזקת הנמשך אבל שיועיל חזקת הנמשך לדבר שנולד בו הספק ליכא למ"ד ואפי' אי חזקת דבר שנולד בו הספק מהני להנמשך אבל להיפך ודאי לא ותמהני שכתב שמצא במהרי"ל תנא דמסייע לי' ולפמ"ש הוא כלפי לייא:
ומה שפקפק על ראית הנוב"י מסימן פ"א בבהמה שנמצאת טרפה אם אפשר לומר השתא סמוך לשחיטה נטרפה מוקמי' לה בחזקתה דעכשיו הוא שנטרפה ומכשרי' כל הגבינה וחלב שממנה ומהני חזקת הבהמה לחלב ופקפק דשאני התם דלא מכח חזקה דמעיקרא אתאין עלה אלא מכח רוב בהמות כשרות ורוב זה איכא נמי בחלב, איברא מכח חזקה דמעיקרא אתאין עלה דאי מכח רוב בהמות כשרות הא זו ודאי יצתה מן הרוב שהרי טרפה לפניך וא"כ י"ל דזה זמן רב יצתה מן הרוב אלא ה"פ כיון דחולבת הרי ודאי ילדה דרוב בהמות אינן חולבת אא"כ יולדת כדאמרינן בבכורות כ' וכיון דילדה הוי יותר מי"ב חודש משעה שנולדה כמבואר בבכורות י"ט ע"ב ועיין יו"ד סי' שט"ז וא"כ כשנולדה ודאי כשרה היתה אלא דאי לא הוי אזלי' בת"ר כתבו תוס' וראשונים שפיר דל"ל בפ"א שום חזקה דהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה שהרי החזקה היא רק שלפני י"ב חודש היתה ודאי כשרה ולפני י"ב חודש בשעה שהיתה ודאי כשרה היינו מסופקים אם היא כשרה אבל לבתר דילפינן דאזלי' בת"ר א"כ בשעה שנולדה דאז ודאי כשרה היתה גם אנו היינו מחזיקין אותה לכשרה מכח רוב שפיר הוי חזקה שנתבררה בשעתה ולכן מוקמינן אותה אחזקה דמעיקרא ואמרינן השתא הוא דנטרפה וכמדומה שכן כתב בפליתי וכיון שכן שפיר הוכיח נוב"י דמהני חזקת בהמה לחלב וא"ש:
ומה שפקפק על הראי' מהא דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דמהני חזקת האם לבת דהתינח לשיטת תוס' בקידושין ס"ו אבל לשיטת רש"י שם באמת לא מהני לבת חזקת האם אלא בהדי ברי דאם שאומרת לכשר נבעלתי ועיין פנ"י שם. אבל לפענ"ד לא כן הוא אלא דגם לדעת רש"י מהני חזקת האם לבתה בלא ברי שלה אלא דזה דוקא אם גם האם בא לדון לפנינו מוקמינן אותה אחזקתה ומהני גם לבתה רק אם האם אינה באה לדון לפנינו רק הבת לחודא אז לא מהני חזקת האם שאינה באה לדון לפנינו להבת והוא כסברת הרמב"ן בגיטין ס"ד שאין חזקת קרובות שאין באות לדון לפנינו מועלת לו עיין בראשונים שם וזה לשון רש"י בקידושין שם וא"א אוקי תרי לבהדי תרי ואוקא איתתא אחזקה הנ"מ אי הוי איהי קמן והיתה באה לב"ד להתירה וכו' פי' אז הוי מהני חזקתה גם לבנה ולק"מ קושית תוס' שם ארש"י דבאמת מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה היינו רק אם מכשיר בה דהיינו שהיא באה לדון לפנינו ואפשר דלדעת רש"י אפי' אין האם באה לדון לפנינו רק שהיא בחיים שאפשר לבא לדון לפנינו מהני נמי חזקת האם לבן ולבת רק דאמו של ינאי לא היתה בחיים כלל וא"א לדון עלי' לכן לא אהני חזקתה לינאי ועיין ר"ן כתובות י"ט ע"ב גבי שנים חתומים על השטר ומתו ע"ש ועכ"פ בנידון דנוב"י ודידן דהאשה באה לדון לפנינו וגם הדם שפיר מהני חזקת טהרה דאשה גם לדם וה' יטהר לבבינו לעבדו באמת ובתמים, ולעסוק בתורה לשמה כל הימים, כנפשו ונפש הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל