אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רסח

תשובה רסז

שיל"ת ב' אויפאלא א' לס' והי' ברכה הרמ"ת קרן לפ"ק:

שוכ"ט לאהובי חתני הרב הגדול חו"ב כמוהג"ש נ"י:

קול דבריך אחד הם מבשר שלום תל"י וגם מאתנו לא נעדר תל"י וכו' ואחרון חביב אשר הערת בנדה נ"ח דמשני שמואל הוא דאמר כר' נחמי' וק"ל א"כ לא לימא שמואל רק הלכה כר' נחמי', עדיפא הי' לך להקשות דאפי' הלכה כר' נחמי' נמי אין צ"ל דהרי אמרי' שם ס"ב ע"ב דיחידאי הוא דפליג עלי' ורבים ס"ל כוותי' ופשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועיין כתובות כ"א אבל לפענ"ד פשוט דלק"מ לפמ"ש נובי"ק יו"ד סי' נ"ב בטעמא דר"נ משום דבאמת קשה איך מטמא כתם כלל כיון שהוא בלא הרגשה ואפי' ודאי מגופה טהורה מה"ת רק מדרבנן טמאה ובכתם דאיכא ספק מעלמא הו"ל סד"ר ולקולא נהי דליכא ס"ס שמא מצדדים משום שחזקתו מן המקור אבל הלא גם ספק אחד לקולא ותי' משום דלענין לטמאות האשה טומאת ערב מפני שנגעה בדם והדם טמא משום מקור מקומו טמא הוי ספק תורה ואמרי' שהיא מגופה לחומרא וכן גם לענין לטמא אותה משום נדה שהיא מדרבנן ג"כ אמרינן שהיא מגופה אך ע"ז הק' דלענין טומאת ערב הוי ס"ס שמא מעלמא ואת"ל ממקור שמא לא נגע בה מבחוץ ותי' דעכ"פ לענין הבגד שמצא בו הכתם הוי ס' תורה וטמא דודאי נגע והתינח אם הבגד בר קבולי טומאה אבל אם הבגד אינו מקבל טומאה ואין לדון על הבגד רק על האשה שפיר טהורה כקושי' הנ"ל ע"ש, והנה הא דאינו טמא מה"ת בלי הרגשה שמואל היא דקאמר לה מדכתיב בבשרה עד שתרגיש בבשרה ולפ"ז שמואל טעמא דר' נחמי' קמפרש וא"כ לא סגי לי' דלימא הלכה כר' נחמי' דאכתי לא ידעינן טעמא דר' נחמי' וא"ש:

ואמנם למה שהעלה בנובי"ת סי' צ"ז דאם היא אינה טמאה נדה ואין הדם טמא אלא משום מקור מקומו טמא אינו מטמא אלא בעודו מחובר במקור אבל כשנפרש לגמרי אינו מטמא ע"ש א"כ נסתר מחמתו דבריו הנ"ל דאם הי' בלא הרגשה גם לגבי בגד איכא ס"ס שמא מעלמא ואת"ל ממקור שמא לא נגע בבגד בעודו מחובר במקור ואולי א"א כלל ליגע בבגד בעודו מחובר במקור וצ"ע:

ובזה י"ל פרפרת נאה בנדה נ"ח ע"ב ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה דם ולא כתם והוא תמוה איך משמע למעט מלשון דם ולא כתם הא גם כתם הוא דם אלא שהוא בלי הרגשה או אפשר שהוא מעלמא אבל עכ"פ דם הוא וסבור הייתי לומר דה"פ דם ולא כתם היינו דצריך להיות דם ודאי משא"כ כתם אפשר שאינו דם כלל רק מין צבע כמראה דם ועיין בס"ט סי' פק"ח, אבל הא ליתא דהרי אפשר לברר אם הוא דם או צבע ע"י ז' סמנין כמבואר בנדה ס"ב ועיין במ"מ פ"ט מא"ב הל"ו ושו"מ בחת"ס יו"ד סי' קמ"ד שהתעורר בזה וכתב שתלמידי ר"ע לא הסתכלו על שטיהר האשה דודאי ראוי' לטהרה מטעמים שכ' שם אלא על שטיהר הדם דאפילו אתי מעכה דרך מקור טמא משום דמקור מקומו טמא וע"ז הביא מיעוט דם ולא כתם וקרא זה לענין טומאת דם נאמר כמבואר נדה נ"ד ע"ש ואכתי לא הונח לי איך ממעטי' זה ממשמעות לשון דם וכמו שהקשיתי, ועוד דהרי גם כתם טמא אם אין לתלות במכה, ועוד דקרא לא מיירי מספק ועוד דאשה ודאי טהורה מס' ביש לה מכה וכמ"ש הוא עצמו:

אבל לדברי נובי"ת הנ"ל א"ש דהדם טמא מחמת שני טעמים או מצד שהיא דם נדה ואז טמא אפי' אחר שנפרש מן המקור ואפי' יבש כדילפי' מדם יהי' זובה בהויתו יהא בנדה נ"ד הנ"ל ושנית משום מקור מקומו טמא ובזה אינו מטמא כשנפרש מן המקור וזה דלא כחת"ס הנ"ל דהאי קרא לענין טומאת דם שטמא מחמת מקור מקומו טמא דז"א רק לענין טומאת דם שטמא מחמת דם נדה מיירי והנה יש הפרש דמה שהדם טמא משום מקור מקומו טמא היא אפי' אין לו מראה דם שלא בהרגשה עיין נוב"י שם אבל מה שהיא טמא משום דם נדה ואינו טמא אא"כ היא דם דוקא ובהרגשה, ולפ"ז א"ש דתלמידי ר"ע נסתכלו על שטיהר הדם כמ"ש חת"ס והי' קשה להם הלא מקור מקומו טמא אבל משום דם נדה לא הוי קשי' להם דאם האשה טהורה גם הדם טהור דהא לא ילפינן אלא דמדוה כמותה ואם היא טהורה מדוה נמי טהור, וע"ז השיב דכתיב דם יהי' זובה וכו' דם פי' בטומאה שהוא רק אם היא דם דהיינו משום דם נדה בזה אמרי' יהי' בהויתו יהא ולא כתם דהיינו שיהי' טומאה בכתם מצד מקור מקומו טמא שהוא אפילו שלא בהרגשה ואפי' אינו דם רק ליחה לבנה בזה לא דרשינן יהי' בהויתו יהא ואינו טמא רק כל זמן שמחובר במקור אבל מיד שנפרש ממקור טהור לגמרי ואם כן שפיר טיהר גם הדם כיון דמשום דם נדה ליכא דאשה טהורה משום מקור מקומו טמא נמי ליכא וכנ"ל:

ובזה יובן מ"ש שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר וכו' ועיין ברע"ב שפי' וחכמי' הוא דגזור על הכתמים ולפיכך הולכין בהן להקל והוא פלא אטו עד השתא לא ידעו תלמידי ר"ע דכתמים דרבנן ועוד הא דכתמים דרבנן לאו מדם ולא כתם יליף רק מקרא דבבשרה דבעי' הרגשה, ולפמ"ש א"ש דודאי ידעו דכתמים לענין טומאת האשה וכן לענין טומאת הדם מצד דם נדה דרבנן אבל אי לאו האי קרא הו"א דלענין טומאת הבגד מצד מקור מקומו טמא הוי מה"ת וכנובי"ק הנ"ל ועיין תוסיו"ט שם אלא דלפ"ז הי' ראוי' להחמיר בכתמים כיון דהו"ל ספק תורה לענין הבגד אע"כ דגם הבגד אינו טמא מה"ת אם האשה אינה טמאה נדה וכנובי"ת הנ"ל ודרשה דם ולא כתם וכמ"ש בפי' ולכן מקילין בספיקו ככל סד"ר ושפיר השיב שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום דליכא ספק תורה גם לענין הבגד שנ' וכו' וכמש"ל ושפיר טיהר גם הבגד:

ובמ"ש תמצא תשובה למה שדקדקת דשמואל נקט דם ולא כתם ועיין במשנה הסמוכה וברא"ש שם עכ"ד ולפמ"ש פיה"מ אין ראי' משם וגם על כתם שייך לומר ומצאה דם וזה פשוט:

וראיתי בהגהות מהרצ"ח שם שהקשה לדעת טו"ז דדבר המפורש להיתר בתורה אין כח ביד חכמים לאסור א"כ איך הי' כח בידם לאסור כתמים כיון שמפורש היתר דם ולא כתם, ולפמ"ש לא מיירי כלל לענין היתר האשה והדם מצד דם נדה רק לענין טומאת הדם מצד מקור מקומו טמא וא"כ לק"מ:

מיהו בלאה"נ לק"מ דזה לא מקרי היתר מפורש אלא כגון לנכרי תשיך או ביום ואפילו בשבת דמפורש שהוא מותר בפי' או מייתורא דקרא ביום אבל כאן דכתיב דם ודרשינן ולא כתם אין היתר מפורש בכתם אלא דכתיב איסור בדם ולא כתם, היינו כתם לא כתיב בי' איסור אבל גם היתר אינו מפורש ואולי אי הוי דם קרא יתירה למעט כתם הי' מקרי היתר מפורש אבל אינו מיותר רק ממשמעותי' ילפינן ולא כתם זה לא מקרי היתר מפורש ושפיר היו חכמים יכולין לאסור ולטמא כתמים:

וחזה הויות שהביא שם עוד קושית מהר"מ אורגז איך אסרו חז"ל לבעול על דם טוהר שהתירה תורה בפירוש ונ"ל לפמ"ש הטור ביו"ד סי' קצ"ד בשם הרמב"ן שזה בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים ע"ש, ולפ"ז נראה סברא ישרה דדוקא לכוף בע"כ של ישראל לקבל תקנת וגזירת חז"ל לאסור בדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים אבל כאן בנות ישראל החמירו על עצמן מדעתן ורצונם והם יכולין לקבל ולאסור על נפשם אפילו בדבר המפורש בתורה להיתר ועיין בטו"ז יו"ד ס סימן קי"ז דזה בכלל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת וכו' משמע כמ"ש דוקא לכוף לעבור על ד"ת אין כח בידם בדבר המפורש להיתר בתורה אבל מדעת ורצון ישראל שפיר יכולין לאסור ובזה יתישבן הרבה קושיות בענין זה:

ועוד נ"ל דבר חדש לפי הנ"ל דדוקא אם החכמים אוסרים בפרט ובייחוד דבר המפורש בתורה להיתר אין כח בידם לעקור דבר מה"ת אבל אם חכמים אוסרין דבר שאינו מפורש בתורה להיתר ובכלל זה נאסר גם דבר המפורש בתורה להיתר שפיר יש כח בידם לאסור הכל כיון דיש מקום לתקנתם לחול על דבר שאינו מפורש חל נמי על מפורש אבל אם אינן אוסרים רק מפורש לחודא אין מקום לתקנתם לחול כלל ועיין מהרש"ל כתובות ג' והארכתי בזה בחידושי שם:

ושלישית נ"ל עפ"י מה שהביא ב"י שם בשם רשב"א הטעם דעכשיו אין הבקיאות כמו בדורות הראשונות ופעמים שיוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור קודם ביהש"מ וגמר לידה אחר ביהש"מ ואינן בקיאות בכך ויבואו לטעות ולהוסיף יום בימי טהרתה ע"ש, ולפ"ז נ"ל לחדש דוקא בדבר שהי' שייך הגזירה גם בשעת מ"ת כמו עכשיו ולא נתחדש שום דבר שיגרום לעשות גזירה זו בזה אמרינן כיון דהיתרן מפורש בתורה ולא חששה לחשש איסור אנן אמאי ניחוש לה אבל אם נתחדש דבר ונשתנה הענין מזמן מ"ת שפיר יש כח ביד חכמים לאסור אף שהיתר מפורש בתורה דהא בזמן ההיא היו בקיאין ולא הי' מקום לחוש ולכן התירה התורה אבל עכשיו שאין בקיאין בזה לא התירה תורה כלל ושפיר יש כח ביד חכמים לגזור ולאסור [עבי"ש או"ח סי' ע"ג ושל"ד]:

הראשונות הנה באו לדעת נובי"ת הנ"ל דאם האשה אינה טמאה ואין הדם טמא משום דם נדות רק משום מקור מקומו טמא אין הבגד שנמצא עליו הכתם טמא דמיד שנפרש הדם מן המקור טהור הוא ותעורר קושית נובי"ק כיון דכתם הוא בלא הרגשה ואפי' חזאי מגופה אינה טמאה רק מדרבנן וכיון דאיכא ספק מעלמא הו"ל סד"ר ולקולא, ואנו אין לנו בזה אלא לומר דחיישינן שמא ארגשה ולאו אדעתה והוי סדא"ו ועיין תוי"ט פ"ח דנדה מ"ג וס"ט בחידוד הלכה ספ"ח שם ואין לומר דהוי ס"ס ספק מעלמא ואת"ל מגופה שמא בלא הרגשה דאם מגופה חזקה בא ע"י הרגשה כמ"ש רמב"ם פ"ט מא"ב, ועוד דהרי ע"כ אינו מעלמא רק מגופה דהא לא עברה בשוק של טבחים מה אמרת עברה ולאו אדעתה, ז"א כיון דע"כ לאו אדעתה שוב חיישי' שמא ארגשה ולאו אדעתה, ולפ"ז קשיא לי למ"ש המ"מ בפ"ב מחמץ דלענין בדיקת חמץ לא אמרינן סד"ר לקולא משום דתחילת תקנתם הי' בבדיקה על הספק א"כ ה"נ בכתמים כיון דעיקר תקנתם הי' על הספק שמא ארגשה ולאו אדעתה לא אמרי' בזה סד"ר לקולא ואמאי אמרינן בחולין נ"ה כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים ופרש"י משום דכתמים דרבנן ספיקו לקולא ע"ש והא בכתמים כיון דתחלת תקנתם על הספק לא אמרינן סד"ר לקולא, אך אחר התבוננת לק"מ דלענין שיעור כגריס דהטעם משום דאיכא למתלי בדם מאכולת שפיר י"ל דהוי ס"ס שמא הוא דם מאכולת ואת"ל מגופה שמא הוא בלא הרגשה ד דכיון דלתלות בדם מאכולת א"צ לסברת לאו אדעתה שוב לא אמרינן נמי ארגשה ולאו אדעתה ושפיר הוי ס"ס ומהני אפי' בתחלת תקנה על הספק ועיין טו"ז או"ח סי' תל"ט:

וארוחנא ליישב בזה מה שדקדק בחידושי הר"ן וראש יוסף בחולין שם אמאי נקט דוקא גריס של כתמים הלא בכל מלתא דרבנן כך הוא ע"ש, ולפי האמור ניחא דלרבותא נקט כגריס של כתמים דבשאר איסור דרבנן שאין תחלת התקנה על הספק ודאי שיעורו להקל אלא אפילו בכגריס של כתמים שתחלת התקנה על הספק והו"א דשיעורו להחמיר וכקושיא הנ"ל אפ"ה שיעורו להקל וכתי' הנ"ל, ובזה הנני חותם בברכה שלימה מה ברה כחמה, ודוש"ת חותנך הנאמן:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה