אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רסז

תשובה רסו

שיל"ת ב' אויפאלו יום ד' לסדר ראה קראתי בשם תרח"ם לפ"ק:

אחד הי' אברהם הוא האדם הגדול בתורה, עטרת צבי וצפירת תפארה, הרבני הותיק, מלא עתיק, כמו"ה אברהם צבי יונג נ"י:

מדברותיו נאוה, ישמח וירוה. לב שמח ביום משתה ושמחה, לאיש במענה פיו אשר הסכי"ן באר"ש קושי"א אשר נתקשה בכונת מל"מ פ"ט מאיסורי ביאה הכ"ט ד"ה וא"ת שכתב ליישב דעת רש"י בנדה דף ס' לפ"מ שפירש מהרש"א שם דבריו דלר"ח אליבא דרבי אין תולה הטהור בטמא אפי' אין הטמא מפסיד כלום, והא דמודה רבי בשומרת יום בראשון שלה ה"ט משום שהוחזקה לראות היום ומעינה פתוח וביושבת על דם טהור ובתולה וכו' עיין חי' רמב"ן שם ורשב"א בתוה"ב וא"כ לרש"י תקשי קושית תוס' מ"ש משתי קופות וכו' ותי' המל"מ דשאני התם דע"כ חולין נמי נפלו ומה דתרומה נפלה לתוך חולין וחולין לתוך תרומה אימור להיפך אבל לעולם אם לא הי' כאן רק סאה אחת של תרומה ונפלה ולא נודע לאיזה מהן נפלה שאין תולין ע"ש, וע"ז הק' מעלתו תינח הא דרבי בשומרת יום דאינו תולה דדמי לסאה אחת שנפלה וה"נ ליכא רק כתם אחד אבל בשני שבילין דמי לשתי סאין שנפלו דהא ב' ב"א הלכו בשני שבילין א"כ מה חזית שטהור הלך בטמא וטמא בטהור אימר להיפך והדק"ל מ"ש מב' קופות, ואני אוסיף להפליא דלפי סברת מל"מ לא די שלא תירץ כלום אהא דר"ח מ"ש משתי קופות כמ"ש מעלתו אלא דתקשי יותר מאי קאמר ר"ח באנו למחלוקת רבי ורשב"ג הא ל"ד כלל דהאי דרבי דמי לסאה א' שנפלה והאי דר"ח דמי לב' סאין שנפלו לב' קופות:

הנה אנכי נצבתי על הצע"ר ונצטערתי הרבה בהבנת דברי מל"מ עד שראה ד' בעניי והאיר עיני וחנני בינה להצדיק דבריו ותחילה נבאר מאי דק"ל טובא על מאור עיננו מהרש"א בדעת רש"י דלר"ח אליבא דרבי אין הטהור תולה בטמא אפילו אין הטמא מפסיד כלום ואמאי והלא שני טהורים שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור גרע מאם האחד מן ההולכים הוא טמא וכמ"ש תוס' נדה ס' ד"ה באנו דשם אם מטהרין שניהם הוי חוכא דא"א שיהיו שניהם טהורים משא"כ באחד טמא ואנו מטהרין הטהור הוא דבר שאפשר שטהור הלך בטהור ואפ"ה אמרינן בפסחים יו"ד וכתובות כ"ז דבבאים לישאל בזאח"ז שניהם טהורים כיון דבשעה שאחד שואל אין דנין על חבירו מוקמי' לי' אחזקתו ועיין אריכות מל"מ פי"ט משאה"ט א"כ מכ"ש באחד טמא ואינו מפסיד כלל אם תולין בו דליכא לדין עליו כלל ואינו בא לישאל ואין נשאלין עליו כלל דהוי כבא לישאל בזאח"ז דהי' לנו לטהר הטהור והוא פלא לכאורה, אמנם אחר העיון לק"מ דעיין ביו"ד סימן ק"ץ סכ"ה שתי נשים שנתעסקו בצפור א' שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כ"א כסלע שתיהן טמאות ודעת הב"ח דוקא כשבאו לישאל בב"א כמו בשני שבילין וטו"ז שם סקי"ז חולק עליו וחידש סברא מתוקה מדבש דוקא בשני שבילין דאפשר לישאל על אחד בלי חבירו שהרי יכול לישאל הלכתי באחד משני השבילין וא"י באיזה מהן בזה אמרינן דבזאח"ז שניהם טהורים לפי שאין הספק נולד בא' מחמת השני וא"צ להזכיר השני כלל לעיין הספק שעליו אם הלך בדרך טהור או טמא אבל בשתי נשים אם תישאל על עצמה נתעסקתי בצפור שאין בו דם אלא כסלע ומצאתי כתם כסלע אין כאן שאלה וספק כלל שתולין כתמי' במה שאפשר לתלות וגם תשקר בגוף המעשה שהרי נמצא כשני סלעים שהרי גם בחברתה נמצא כסלע ואם תאמר האמת שנמצא כשני סלעים הרי ודאי מטמאין אותה שהרי כסלע יתירה אין במה לתלות וא"כ כל השאלה והספק הוא רק מחמת חברתה ושפיר הוי כבאים לישאל בב"א ע"ש, ובזה א"ש מה שהשיג עלי בסד"ט שם אות מ"ז על מה שהביא ראיה מרשב"א דס"ל בג' נשים שלבשו חלוק אחד וכו' שכולן טמאים אפילו באו לישאל בזאח"ז וכתב הס"ט דהתם שאני דמיד שבאה הראשונה לישאל אם אתה בא לטהר אותה צ"ל מיד דהכתם בא מן השני' וכו' משא"כ בהאי דב' נשים דמיד דבאה הראשונה לישאל תלינן כתמה בדם צפור ואין הספק נולד עד שבאה השניה ואמרה ג"כ שמצאה כתם ומשו"ה מהני בזאח"ז ע"ש ולפמ"ש א"ש דגם כאן אין שאלה וספק בלי חברתה, ויהי' איך שיהי' בגוף הסברא מודה גם הס"ט דאם א"א לישאל על אחד בלא הב' דהיינו אם הי' שואל על עצמו בלבד היינו מטמאין אותו ורק על ידי תלי' בחבירו יש ספק לטהר אותו הוי כבא לישאל בב"א ושניהם טמאים אלא דס"ל דבהאי דשתי נשים אפשר לישאל על עצמה בלי חברתה והיינו מטהרין אותה לכן בזאח"ז טהורים וטו"ז ס"ל דבשתי נשים נמי א"א לישאל ע"ע בלי חברתה וכמו שהסברתי ועיין חוו"ד שם אות י"ד וסימן הנ"ל אות כ"ט, ולפ"ז א"ש כאן בכתם אלו שאלה רק על עצמה שמצאה כתם היינו מטמאין אותה כיון שאין לה במה לתלות וע"כ צריכה לישאל גם על חברתה ששאלה החלוק גם לשומרת יום וא"כ אין כאן ספק רק מחמת חברתה ושפיר הוי כבא לישאל בב"א וא"כ כיון דבשניהם טהורים כה"ג שניהם טמאים אין כאן סברא לטהרה רק משום שחברתה בלא"ה טמאה תולין הקלקלה במקולקל ורבי ס"ל דאין תולין אא"כ יש סברא לתלות בו יותר כמו בשומרת יום בא' שלה שמעינה פתוח:

אלא דלפ"ז תקשי יותר על ר"ח איך מדמה האי דשני שבילין לפלוגתא דרשב"ג ורבי הא בהאי דשני שבילין אפשר לטהור לישאל על עצמו בלי חבירו והיינו מטהרין אותו וכיון שעל הטמא אין לדון כלל הוי כבא לישאל בזאח"ז וכנ"ל אמנם נ"ל בשנשים עין על דברי רבינו הגדול הרמב"ם פי"ט מאבות הטומאות שכתב בהלכה ב' שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני וכו' והוא לשון המשנה פ"ה דטהרות מ"ח, ולשון זה משמע שלא הלכו שניהם בב"א זה בשביל זה וזה בשביל ב' רק שתחילה הלך אחד בשביל אחד ואח"כ הלך השני בשביל הב', ואח"כ בהלכה ד' כתב שני שבילין א' טמא וא' טהור והלכו בהם שני אנשים איש א' טמא ואיש אחד טהור וכו' והוא נידון דידן בנדה ס' ושם לשון הגמ' שהלכו דמשמע שהלכו שניהם בפ"א זה בשביל א' וזה בשביל השני ומדוע שינו לשונם הלא דבר הוא, אבל הדבר נכון דכאן מיירי שראינו שני אנשים הולכים בשעה אחת אחד בשביל הטמא וא' בשביל הטהור ואיש אחד מהן טמא והשני טהור ואין אנו יודעין איזהו בטמא ואיזהו בטהור וגם ההולכים א"י ולפ"ז אם הטהור ישאל על עצמו הלכתי בשעה פלונית בא' משני השבילין וא"י באיזה מהן נטמאנו כיון שראינו באותה שעה איש הולך בשביל הטמא וא"כ אין כאן ספק שהלך בשביל הטמא אלא מחמת שראינו עוד איש אחד הולך בא' משני השבילין בשביל הטהור וא"כ אין כאן ספק רק מצד חבירו שמא חבירו הלך בדרך הטמא וכיון שאין הספק רק מצד חבירו הוי כבא לישאל בב"א וא"כ הוא טמא לרבי דאין תולין הקלקלה במקולקל כמו בשניהם טהורים בכה"ג דהיינו מטמאין שניהם כיון שא"י לישאל על א' בלא חבירו, ולפ"ז ניחא בהלכה ב' דמחלק בין בא לישאל בב"א ובין בא לישאל בזאח"ז נקט שתחילה הלך א' בשביל א' ואח"כ הב' בשני דאלו ראינום הולכים בפ"א בשני השבילין לא משכחת בא לישאל בזאח"ז כיון דהספק מחמת חבירו ע"כ צריך לישאל עליו ועל חבירו, ובה"ד נקט שהלכו בפ"א דאז הוי כבא לישאל עליו ועל חבירו כיון שהספק רק מחמת חבירו אבל בהלכו בזאח"ז שאפשר לישאל על אחד בלי חבירו שהרי אנו מסופקים על שעה שהלך הטהור שמא לא הלך בשביל הטמא וכיון שעל הטמא אין לדון כלל אפילו נשאל עליו ועל חבירו כיון שהטמא אינו בכלל הספק שאינו מפסיד כלל הוי כבא לישאל בזאח"ז ושפיר מטהרין הטהור אפילו אין תולין הקלקלה במקולקל, ומעתה שפיר מדמה ר"ח האי דטמא וטהור לפלוגתא דרשב"ג ורבי כיון דהלכו בפ"א ע"כ הוצרך לישאל גם על חבירו כיון דהספק רק מחמתו ואלו בא הטהור לישאל רק ע"ע היינו מטמאין ין אותו כיון שראינו באותו הפרק איש הולך בדרך הטמא וא"ש, ולזה נתכווין מאור עינינו רש"י שהלכו בשני שבילין ולא ידענא הי להאי על והי להאי על ולשון זה תמוה מאי בעי רש"י בזה שאנו מסופקים הי להאי על והלא הספק רק להולכים אלא כדכתיבנא דמיירי שראינום הולכים שניהם בשני השבילין בשעה א' וכמ"ש דבלא"ה אין לו דמיון לפלוגתא דרשב"ג ורבי כקושיתינו הנ"ל:

ומעתה דברי מל"מ כראי מוצקי' דסברתו לחלק בין נפלו שתיהן לנפלה רק תרומה לבדה הוא כך דבשלמא אם נפלה רק תרומה לבדה אם הי' שואל רק על החולין לבד היינו אוסרים אותה דודאי נפל תרומה לתוכה ואין כאן ספק רק מצד קופה של תרומה דילמא בתוכה נפל וא"כ צריך לישאל על החולין והתרומה בפ"א והוי כמו באו לישאל בב"א דשניהם אסורים לרבי דאין תולין הקלקלה במקולקל אבל בנפלו שניהם אם בא לישאל על קופת חולין בלבד שנפלו בתוכה אחד משני סאין ואינו יודע אם חולין או תרומה היינו מתירין אותה שתולין חולין נפלה לתוכה לכן אפילו כששואל על שניהם ביחד כיון שעל קופת התרומה אין לדון כלל הוי כבא לישאל בזאח"ז ומותר וא"כ לפ"מ שביארנו דהאי דשני שבילין נמי מיירי באופן שאם הי' שואל על הטהור בפ"ע היינו מטמאין אותו ואין הספק רק מחמת חבירו שפיר דומה לנפלה רק סאה תרומה לבדה ולא נפלו שניהם ואתי שפיר:

עוד לאלקי מילין בזה עיין תוס' פסחים יו"ד ד"ה הלך באחד מהן ועשה טהרות הא דנקט ועשה טהרות ולא קאמר אדם טהור משום דלגברי אע"ג דמוקמינן להו בחזקת טהורים מצריכין להו טבילה והזאה שלא יגעו שניהם בתרומה דאז התרומה טמאה ודאית והאוכל במיתה [ומ"ש והאוכל במיתה תמוה כמ"ש האחרונים וא"י לישבו] ואם נגעו שניהם בא' ונכנס למקדש חייב ע"ש, אמנם הר"ש פ"ה דטהרות נתן טעם אחר וכתב וז"ל וי"ל דבעשה טהרות מודו ר"ע ור' יוסי דברה"ר ספיקו טהור אפילו בחד ספיקא כיון דאין להם תקנה אם נטמאו אלא בגברי הוא דפליגי ומחמרי להצריכו טבילה והזאה שמא היום ולמחר יתברר הדבר שנטמא דאפילו רבנן דמטהרו הא אמרינן בע"ז דל"ז גבי יוסי בן יועזר דס"ט ברה"ר התיר להם ואר"י הלכה ואין מורין כן וכי אתו לקמי' דר' ינאי א"ל הא מי' בנהרא זילו טבולו והיינו לגבי גברא דאי"ל תקנה בטבילה אבל עשה טהרות מורין כן ואפשר דאם נודע לו שהוא בספק קודם שעשה טהרות אם הי' עושה טהרות אח"כ היו טמאות לר"ע ור"י ע"ש, היוצא מזה דלכ"ע הא דס"ט ברה"ר טהור היינו דוקא בטהרות שהוא דבר שאין לו תקנה בטבילה אבל בגברי שיש לו תקנה בהזאה וטבילה לא אמרינן ס"ט ברה"ר טהור אלא דלרבנן דר"ע אפילו נודע הספק קודם שעשה טהרות ואח"כ עשה טהרות נמי הטהרות טהורות ואפשר דאם עשה טהרות קודם טבילה שהדין דטהרות טהורות גם הגברא טהור בלא טבילה כמ"ש צל"ח פסחים דף הנ"ל כדי דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא אבל לר"ע ור"י אם נודע הספק קודם שעשה טהרות גם הטהרות טמאין רק אם נודע הספק אחר שעשו טהרות אז ס"ט ברה"ר טהור ואולי אז מודו דגם הגברא טהור מטעם הנ"ל. ולפ"ז קשיא לי הא בהאי דר"ח בנדה לא הוזכר כלל ועשה טהרות ועיין ברמב"ם פי"ט מאה"ט דגבי דינא דמתני' פ"ה דטהרות בשני שבילין בה"ב נקט ועשה טהרות ובה"ד שהוא דינא דר"ח לא נקט ועשה טהרות ואם כן אין הספק רק על הגברא ולגבי גברא הא לא אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור משום דאית לי' תקנתא בהזאה וטבילה ובשלמא לשיטת התוס' דהטעם משום שמא יגעו שניהם בתרומה או באדם ויחשבו שהם טהורים ניחא דכאן בטמא וטהור ל"ש זה דהא ידעו שהוא טמא מחמת נגיעת הטמא אבל לטעם הר"ש משום שמא היום ולמחר יתברר הדבר שנטמא זה שייך גם כאן וא"כ מ"ט יהי' טהור לרשב"ג בשלמא בכתמים הוי סד"ר ולקולא דאפי' לענין ס"ט ברה"ר אליבא דר"ע כתב בר"ש הנ"ל דטהור בטומאה דרבנן אבל בשני שבילין דהוא טומאה דאורייתא קשיא כנ"ל, לכן נ"ל לפמ"ש תוס' ריש נדה ד"ה והלל דהא דאמרינן ס"ט ברה"ר טהור מסוטה היינו היכא דליכא חזקת טהרה כמו במקוה שנמדד וכו' אבל היכא דאיכא חזקת טהרה א"צ למילף מסוטה דבלא"ה טהור דמוקמינן על חזקת טהרה ועיין תוס' סוטה כ"ח ד"ה מכאן ותיו"ט פ"ד דטהרות משנה י"א ד"ה ספק רה"ר ולפ"ז נ"ל דהא דאמרינן בע"ז בס"ט בר"ה הלכה ואין מורין כן ה"ד היכא דליכא חזקת טהרה ומשום הא מי' בנהרה זילו טבולו והוי כמו דש דשיל"מ אבל היכא דאיכא חזקת טהרה שפיר מורין כן וא"צ לטבול וכמ"ש ראשונים לענין דשיל"מ דאף דאפילו סד"ר לחומרא בדשיל"מ מ"מ אזלינן בת"ר עיין ר"ן ביצה זי"ן ודכ"ט ועיין במל"מ פ"ז דמעילה ה"ו וה"נ בזה אזלינן בתר חזקה ולפ"ז כאן דאיכא לטהור חזקת טהרה שפיר מטהרין ס"ט ברה"ר ותולין בטמא וא"צ לטבול:

ובזה יש ליישב מה שעמד בס' סדרי טהרה בחידוד הלכה על מ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה באנו דס"ט בר"ה נמי לא מטהרין אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש תוס' בריש מכלתין גבי והלל ע"ש, ותמה בסד"ט דאדרבה שם מסקי תוס' דס"ט בר"ה טהור אפילו היכא דליכא חזקת טהרה אלא היכא דל"ד לסוטה אז צריך חזקת טהרה ע"ש, ולפמ"ש ניחא דמצד ס"ט בר"ה א"א לטהרו בשני שבילין כקושיא הנ"ל דלענין גברא דאי"ל תקנתא בטבילה אין מורין כן ולהכי איצטריך למיתי עלה משום חזקת טהרה וכנ"ל וכן משמע הלשון שם בגמרא דע"ז הלכה ואין מורין כן דדוקא מה דטהור בר"ה מצד הלכתא גמירי לה מסוטה הוא דאין מורין כן אבל מה שהוא טהור משום חזקת טהרה דלאו מסוטה גמירי לה שפיר מורין כן והא דמביא מהרש"א תוס' דריש מכלתין היינו לראיה דהיכא דאיכא חזקת טהרה א"צ למילף מסוטה וא"ש:

ומה שהקשה שם בס' הנ"ל עוד על דברי תוס' דלפמ"ש תוס' שם דהיכא דא' ודאי ל"ד לסוטה ולא מטהרין מספק אלא משום חזקה א"כ הכא שא' ודאי הלך בטמא לא גמרינן מסוטה ע"ש, תמוה בעיני דהרי בתוס' כאן לא נזכר כלל דגמרינן מסוטה רק דס"ט בר"ה טהור וא"כ בקושיא זו סותר קושיא הראשונה על מהרש"א דא"כ שפיר כתב מהרש"א דס"ט בר"ה נמי לא מטהרין אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש תוס' בריש מכלתין והיינו בכה"ג דהכא שא' ודאי הלך בטמא וא"כ סותר עצמו תוכ"ד וצ"ע, אבל בלאה"נ דבריו אלו תמוהים דתוס' לא כתבו שם אלא דלא ילפינן מסוטה לטמאות שניהם ברה"י היכא שא' טהור ודאי כיון שהוא דבר שא"א להיות ונהי נמי דנלמד מזה דגם בר"ה א"א למילף מסוטה להטהר שניהם כיון שא' טמא ודאי והוי דבר שא"א להיות מ"מ היינו דוקא בשניהם טהורים ולטהר שניהם אבל כאן שאחד טמא בלא"ה ואנו צריכין רק לטהר אחד מהם דהיינו הטהור הא שפיר ילפינן מסוטה דהוי דבר שאפשר להיות שהטהור הלך בשביל טהור וכמ"ש תוס' סד"ה באנו וצ"ע:

נחזור לדברי מל"מ נ"ל דסברתו הוא כן בשלמא בנפל רק סאה אחת של תרומה יש לקופה של תרומה חזקה קמייתא שלא נשתנה מכמות שהיתה ולא נפל בה אותה סאה כמו שיש חזקה זו לקופה של חולין והוי חזקה נגד חזקה וכבר כתבו תוס' כתובות כ"ב ע"ב ד"ה הבא דחזקה נגד חזקה מקרי איקבע איסורא וא"כ ל"ש לומר שאני אומר לתוך תרומה נפלה משום סד"ר לקולא דהא באיקבע איסורא גם סד"ר לחומרא כמ"ש ש"ך ביו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אבל בנפלו שני הסאין בשני הקופות ע"כ נשתנו שניהם מכדמעיקרא ואין כאן חזקה ואיקבע איסורא רק ספק השקול בדרבנן שפיר אמרינן שאני אומר דסד"ר לקולא, אך אכתי תקשי גם בנפל סאה א' של תרומה נהי דהוי איקבע איסורא וסד"ר לחומרא מ"מ נוקי קופה של חולין על חזקת היתר ומכ"ש לדעת הריב"ש דחזקת חי וחזקת א"א מקרי שני חזקות אף שקשורי' זב"ז וה"נ חזקת היתר וחזקת שלא נפל בתוכה הוי שני חזקות ואפי' למ"ש נוב"י דזה דוקא היכא דעכ"פ אפשר בשום פעם להיות חזקה א' בלא השניה רק דעכשיו נזדמנו ביחד אבל אם א"א לאחת בלי השנית לא מקרי שני חזקות מ"מ כאן אפשר להיות חזקת היתר בלי חזקה שלא נפלה בגוונא הנ"ל שנפלו שני סאין לשני קופות דפקעה חזקה שלא נפלה ואכתי נשאר חזקת היתר, לכן נ"ל לפ"מ שחידש המל"מ שם בד"ה עוד דסברת כאן נמצא כ"ה לא מהני רק למי שנמצא ברשותו ולא להציל חברתה ע"ש וה"נ אני אומר הרי יש לנו שני מיני חזקה קמייתא חזקה שלא נעשה מעשה ושינוי מכמות שהי' וזה הוא חזקה המבררת הספק ומהני גם לגבי אחריני ויש עוד חזקה קמייתא והוא חזקת הדין שמניחין הדבר בדינו שהי' לו קודם לידת הספק כמו חזקת איסור וחזקת היתר וזה אינה חזקה המבררת הספק כמבואר לכל מי שבקי קצת בענינים אלו וחזקה כזו לא מהני רק לגבי נפשי' ולא לגבי אחריני והארכתי בזה במק"א [ע"ל סי' ב'] ולכן לא מהני חזקה זו לתלות מחמתה הקלקול בד"א דזה מקרי לגבי אחריני וא"כ א"ש דחזקת היתר של קופת חולין לא מהני לתלות שנפל סאה של תרומה בקופה של תרומה, ונראה דלדעת מהרש"א בשיטת רש"י ס"ל לר"ח דהיינו פלוגתא דרשב"ג ורבי בשומרת יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה דאף שיש לשניהם חזקת מסולקת בדמים ועיין סד"ט בחידוד הלכה מ"מ יש לטהורה גם חזקת טהרה והוא חזקת הדין וס"ל לרשב"ג דמהני נמי לגבי אחריני לתלות בחברתה וכנ"ל וזה פירוש תולין הקלקלה במקולקל זה שיש לו חזקת הדין תולה במקולקל שאין לו חזקת הדין, ולפ"ז א"ש גם גבי שני שבילין אף דהוי כמו נפלו שניהם מ"מ גבי נפלו שניהן אין אנו מתירין מכח חזקת הדין וחזקת היתר של קופת חולין דלרבי חזקת הדין לא מהני לגבי אחריני לתלות הקלקלה במקולקל רק דהוי ספק השקול וסד"ר לקולא אבל בשני שבילין דא"א לטהר הגברא משום ס"ט ברה"ר כיון דאי"ל תקנתא בטבילה וכמש"ל וא"כ א"א לטהר רק מכח חזקת טהרה שהוא חזקת הדין ולרבי זה אינו מועיל לגבי אחריני לתלות בטמא ודמי לנפל סאה א' של תרומה דאין מתירין לרבי מכח חזקת טהרה וכנ"ל ושפיר א"ר חסדא בשני שבילין באנו למחלוקת רשב"ג ורבי וא"ש:

ומה שצל"ע לדעת מהרש"א דמשו"ה לרבי תולה בשומרת יום בא' שלה משום דמעינה פתוח אבל היכא דליכא סברא למיתלי במקולקל לא תלינן אפי' אינו מפסיד כלל א"כ צריך לומר הא דתולה בבתולה שדמים טהורים משום דשירפה מצוי אין הפירוש משום דשירפה מצוי וכתמים טהורים ואינה מפסדת רק משום דשירפה מצוי יש סברא יותר שהכתם בא ממנה וביושבת על דם טוהר מתוך שאינן מקפידות אינן מרגישות ויודעת לפיכך תולין בהן שאלו ראתה זו הטהורה הרגישה וכמ"ש בחידושי רמב"ן שם ועיין חת"ס יו"ד קפ"ב והנה זה פשוט דסברא זו האחרונה שייך גם בש"י בא' שלה שאינה מקפדת ואפשר ארגשה ולאו אדעתה כיון שאינה מוספת טומאה בראייתה ולא הוצרך לטעם דמעינה פתוח אלא כיון דבבתולה שדמים טהורים ל"ש ה"ט דהא ודאי רמיא עלה למידק אם מרגשת פתיחת פי המקור וזיבת דבר לח ממנה שהרי טמאה בראייה גמורה רק כתמים תולה בדם בתולים ועכצ"ל הטעם משום דשירפה מצוי תולה הטהורה הכתם בדם בתולים לכן קאמר נמי בשומרת יום לפי שמעינה פתוח תולה טהורה שממנה בא הכתם וחדא מתרי טעמי נקט או אפשר שהי' מעינה פתוח כולל ג"כ טעם זה שאינה מקפדת, אבל הא קשיא אמאי קאמר ר"ח בשני שבילין לרבי אינו תולה טהור בטמא משום דאין סברא לתלות בזה יותר מבזה ואמאי הא שפיר יש סברא לתלות יותר כיון דלא ספר כלל ואין הפסד כלום כשהולך בשביל טמא הוי מלתא דלא רמיא עלי' שלא לילך בשביל טמא לכן הלך ולאו אדעתי' אבל טהור רמי' עלי' שלא לילך בשביל טמא כדי שלא יטמא והו"ל למידע, ואין לומר דכיון דחזינן שא"י באיזה שביל הלך א"כ חזינן דאינו מקפיד ולא רמיא עלי' ושוב יש לתלות בטהור כמו בטמא דא"כ ביושבת על דם טוהר אמאי תולה משום דטהורה רמי' עלי' יותר כיון דעסוקה בטהרות שלא תטמאן ועיין חת"ס הנ"ל ה"נ נימא כיון שהשאילה החלוק ליושבת על דם טוהר שאינה מקפדת פי' לה לבדוק החלוק קודם שלבשתו ומדלא בדקה חזינן דלא רמיא עלה ואינה מקפדת ויש לחלק בדוחק, ואולי י"ל דמיירי שהיא לבשה החלוק קודם שהשאילתו ליושבת על דם טוהר ואח"כ נמצא הכתם אצל היושבת על דם טוהר וכשיטת הרשב"א שהביא המ"ל סד"ה ועוד וא"כ ל"ש לומר דחזינן שאינה מקפדת אבל בשני שבילין שפיר י"ל כנ"ל וצ"ע, ובזה יבא שלום ינוח על ראשו, כנפשו ונפש ידידו דוש"ת החותם בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה