בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רסו
שיל"ת ב' אויפאלא ג' בחקותי ל"ח בעומר תרנ"ז לפ"ק:
בימי ספירת העומר יאמר שומר אתא בוקר, וברכה
והצלחה עד אין חקר, לבני אהובי ויקירי הרבני החריף ובקי כעמר נקי זך הרעיון ומטיב הגיון, כמו"ה יודא צבי נ"י וכאל"ש:
מכתבך קבלתי בש"ק העע"ל ויען הי' כתיבה קטנה לא נתתי לבי לקרות כולו עד לעת הפנאי וע"ד שאלתך באשה שאחר שספרה ג' ימים נקיים מצאה הסדין מלוכלך בכתם הנוטה למראה אדמומית קצת רק דאפשר שנתלכלך מתינוק הישן עמה שאפשר שלא הי' נקי כראוי אם צריכה לספור ז"י נקיים מחדש וכתבת דפשיטא לך אם התינוק ודאי הי' מלוכלך תולה בו כמבואר בסי' ק"ץ סי"ט דתולה בבנה וכו' אם נתעסקו בכתמים וא"צ להקיף הכתם לדבר שהוא תולה בו כמבואר שם ס"ל:
הנה לתלות מסתמא בצואת תינוק אינו מובן שהרי מבואר שם שאם יודעת שזה שחור וזה אדום אינו תולה וכיון שמראה הכתם נוטה לאדמימות וצואת התינוק יותר נוטה לירוק ובמראה ירוק בלא"ה יש להקל בכתם כמבואר בפ"ת סי' פק"ח אות ב', אלא דיש לתלות כמ"ש בפ"ת סי' ק"ץ אות ל"א שפעמים מלפפי' התינוקות בבגד אדום וע"י שהתינוק מטיל מים מפליט הצבע אדומה מן הבגד ונצטבע חלוקה והסדין שלה ע"ש ואם הי' כזה שהתינוק השתין במטה ומצע התחתון יש בו אדום ודאי יש לתלות בו וא"צ שיהי' התינוק ודאי מלוכלך בזה כמ"ש אלא שנתעסק בזה דהרי בסי"ט נקט אם נתעסקו בכתמים ולא נקט אם נתלכלכו בכתמים דלא בעי' אלא שיהי' ודאי דבר שיתלכלכו בו ולא שיהיו ודאי מלוכלכים כמו דסגי בעברה בשוק של טבחים אעפ"י שלא ידעה שודאי נתלכלכה בדם וזה פשוט:
אלא דבגוף דין זה דס"ל דא"צ להקיף יש לי עיון קצת דהטור הביא דין זה דא"צ להקיף בשם הרמב"ן ולכאורה נראה דהרמב"ן לשיטתי' אזיל דהאשר"י פ' התינוקות סי' ג' הביא דעת רמב"ן דעכשיו אין תולין במכה וכו' ועוד שאם אתה אומר כן אף אתה צריך לבדוק אם נשתנה דם מכתה מדם ראייתה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות הדמים אם נשתנה אם לאו וכו' אבל הרא"ש חולק שם וכתב אעפ"י שאינו בקי בחילוקי מראות דמים טהורים וטמאים בשני דמים שלפניו יכול להבחין אם הם שווין או משונים במראיהן וכל זמן שלא יתברר לנו שהם משונים מן הסתם אנו תולין בדם מכתה ע"ש ולפ"ז הרמב"ן לשיטתו שפיר כתב דא"צ להקיף כיון דאין אנו בקיאין במראות הדמים אפילו בשני דמים שלפנינו ואפי' נראים לנו דמים שאפשר שאינם דומים או נראים לנו אינן דומים אפשר שהם דומים וא"כ א"א לברר ע"י הקפה לכן כתב שפיר דא"צ להקיף אבל לשיטת הרא"ש דבשני דמים שהם לפנינו אפשר להבחין אם הם שווין או משונים במראיהן שפיר י"ל דצריך להקיף כיון דאפשר לברורי מבררינן:
אלא דהב"י כתב על דברי הטור שגם הרשב"א כתב כן בתוה"ב בית ז' תחלת שער ד' והרי הרשב"א שם סוף ש"ד ס"ל כהרא"ש הנ"ל וחולק על הרמב"ן ומ"מ ס"ל דא"צ להקיף. אך דצריך טעם אמאי באמת א"צ להקיף כיון דאיכא לברורי:
לכן נ"ל דה"ט דאף לדעת הרא"ש י"ל דהא דבשני דמים שהם לפנינו אפשר להבחין היינו רק דאם נראין לנו משונים ודאי משונים הם ושוב אינה תולה במכתה אבל אם נראין לנו שווין אפשר שהם משונים ובזה אין אנו בקיאין להבחין אלא דלא אכפת לן בזה דכל זמן שאין אנו רואין שהם משונים תלינן במכה וכמ"ש שם וכ"ז שלא יתבאר לנו שהם משונים מן הסתם אנו תולין בדם מכתה, ומעתה כיון שא"א לברר שני צדדי הספק דנהי שאם נראה שהם משונים נדע בבירור שאין לתלות בדבר זה אבל אם נראה שהם שווין אכתי לא נדע בבירור שיש לתלות בו דשמא משונים לכן אין צריכין לברר כלל:
והשתא דאתית להכי אפי' תימא שאנו בקיאין להבחין לגמרי אם משונים או דומים מ"מ א"צ לברר דהא גם אם הם דומים אינו ברור שהדם בא משם אלא דתלי' בי' משום סד"ר לקולא ובכהא"ג שאין לברר שני הצדדין בתורת ודאי א"צ לברר:
אבל לפענ"ד דברי הטור נכונים ובחנם תמה עליו ב"י דבדברי רשב"א בתוה"א אינו מבואר כלל דא"צ להקיף ולברר אלא שהביא י"א דכשם שאין אנו רואין דמים עכשיו כך אין תולין בכתמים כיון שאין תולין אלא במה שדומה לו וכיון שאין אנו בקיאין במראות איך נדון מה שדומה לו וכו' וע"ז חולק הרשב"א דכל זמן שאין אנו יודעין שהם משוני' תולה בה וא"כ מה בכך שאפשר אעפ"י שנראה דומי' מ"מ אינו דומה מ"מ תולה בו מן הסתם אבל מ"מ אפשר דצריך להקיף אולי נראה שאינן דומי' ונחמיר שלא לתלות בו ולכן הביא הדין בשם רמב"ן דכתב להדי' שא"צ להקיף ואף שהרשב"א הביא ראי' לדבריו מהך מעשה שבאתה לפני ר"ע בנדה נ"ח ע"ב שלא הצריכה להביא הכתם לפניו ולגלה המכה אלמא דא"צ להקיף ז"א דהתם אינו מביא ראי' רק דתולין מן הסתם כמבואר בדבריו אבל אפשר דדוקא היכא דא"א לברר אבל היכא דאפשר לברר י"ל דצריך להקיף והתם בדר"ע מקרי א"א לברר שהרי העלה ש"ך בדיני ס"ס אות ל"ה דדוקא היכא דאין הפסד צריך להחמיר ולברר אבל התם לגלע המכה ולהוציא דם אפשר דכואב לה הרבה ושפיר יש הפסד:
ומ"ש שאם אינה יודעת בבירור שהתינוק הי' מלוכלך דומה להא דסעיף ל"א דמעכשיו דאין לנו העברת ז' סממנים דעת תורת השלמים סק"ל דיש להקל אבל הלבוש מחמיר וכתבת דה"ט דלבוש משום דהוי ספק חסרון ידיעה ותוה"ש ס"ל כמ"ש טו"ז סי' צ"ח סק"ו וסי' פ"א סק"ד דהיכא דהוי חסרון ידיעה לכל הדור שפיר הוי ספק וא"כ בנ"ד אפשר שנמצא מי שיודע להבחין אם הוא דם או צואת תינוק לכ"ע הוי ספק חסרון ידיעה ואין לטהר:
הנה מהא דצבע אין ראי' לנ"ד דשם מיירי בלא נתעסקה כלל בצבעים והכי משמע לשון המחבר מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר מסופק אם הוא דם או צבע וכו' ואי מיירי דנתעסקה בצבע הרי יש לה במה לתלות ועיין בלשון רשב"א בתוה"א ב"ז ש"ד הנ"ל שהביא ב"י שכתב אבל במי שא"י בדמיונות או שהלך מראה הדם והצבע שנתעסקה בו מנגד עיני' תולה בו כל כתמים אע"כ דמיירי בלא נתעסקה בצבעים ואפ"ה אי לאו משום דאפשר לברר על ידי בדיקת סממנים היתה טהורה משום דיש ספק אם הוא דם כלל ושמא אין כאן ריעותא כלל אלא משום דאפשר לבדוק ע"י סממנים ואפשר לברר איסורו טמאה מספק כמ"ש מ"מ פ"ט מא"ב הל"ו ומה"ט הבין הראב"ד ורמב"ן בדעת הרמב"ם שכ"ז שלא בדקו ע"י סממנים טהורה מס' ע"ש במ"מ, ולהכי כיון שלא נתעסקה בצבע כלל סובר הלבוש דעכשיו דליכא העברת סממנים טמאה מס' אבל בנ"ד אם נתעסק התינוק בדבר מלוכלך שאפשר לתלות בו אפי' אינו וודאי מלוכלך שפיר תולין בו והרי מביא פ"ת סי' ק"ץ אות ל"א דתולין בליחות החוטם אם שאופין שנופפטאבאק וכן איתא באחרונים שתולין:
בדברים אחרים:
ושוב מצאתי בתוה"ש אות כ"ח בהאי דצבע שהעלה דאם א"א לברר טהורה משום סד"ר לקולא והא דבסל"א א"צ להקיף הכתם היינו כיון שיש דבר לתלות בו עדיף מספיקא מבואר דהאי דצבע מיירי בלא נתעסקה בצבע שאין דבר לתלות בו:
ומ"ש דהוי ספק חסרון ידיעה כבר כתבתי בתשו' אחת [ע"ל סי' צ"ה] דלא מקרי ספק חסרון ידיעה אלא במקום דלמי שיודע ליכא ספק כלל כמו בסי' נ"ג ס"ד דלמי שמכיר ויודע אין כאן ספק כלל אם קודם או לאחר שחיטה ואם ניקבה הריאה או לא או בסי' צ"ח ס"ג דלמי שיודע לשער אין ס' כלל אם יש ששים או לא אבל בנ"ד גם למי שיודע לבדוק בסממנים יש ס' אם הוא דם או צבע רק שהוא יכול לברר ספיקו ואמרי' אף דסד"ר לקולא היכא דא דאיכא לברורי מבררי' אבל עכשיו שאין בקיאין וליכא לברורי שוב אמרי' סד"ר לקולא:
ומ"ש דאפי' בס' דם ס' צבע יש להחמיר בתוך ז"נ לפמ"ש טו"ז סי' קצ"ו סק"ג דהיא בחזקת טמאה כל זמן שלא טבלה והרי גם באיסור דרבנן היכא דאיכא חזקה ל"א סד"ר לקולא כמבואר בדיני ס"ס אות כ' נ"ל סברא ישרה לחלק דהא אין כונת טו"ז שם חזקת טומאה רק חזקת מעינה פתוח ועיין תוס' גיטין ב' ד"ה ע"א ומהרש"א שם ולפ"ז י"ל דדוקא אם הי' רק חזקת אי' דרבנן בזה מוקי' אחזקה שעדיין אסור מדרבנן אבל כאן שיש לה חזקת מעין פתוח מדאו' שתראה בהרגשה ומצאה כתם דטהור מדאו' כיון שהוא בלי הרגשה אפי' הוא מגופה וא"כ החזקה דאורייתא לא שייכא כאן כלל דודאי אין מעין פתוח ליטמא מה"ת ואינו בכלל ספק כלל ועיין ש"ך סי' קי"א סקט"ז ומקו"ח סי' תל"ח וא"כ לא מוקמינן אחזקה כלל ושפיר סד"ר לקולא והוא כעין סברא שהבינו אחרונים בר"ש פ"ב דמקוואות:
וגוף דברי טו"ז כבר השיג עליו בהגהות מהרב"פ שם דמהא דבעי' רצופין אין ראי' דאינה בחזקת מעין סתום ע"ש ואני תמה אמאי לא הביא ראי' יותר מהא דאמרי' בנדה ס"ז אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק אלמא דאפי' ביום ז' של נקיים חיישי' שמא תראה וע"כ דלא הוחזק מעין סתום מיהו בתוס' שם הגי' שלא תבא לידי ספק ולא גרסי' שמא וי"ל דבאמת לא חיישי' שמא תראה משום דהוי מעין סתום אלא משום חומרא דכרת אמרו אסור לעשות כן שתהא בטוחה שלא תבא לידי ספק, וכ"ש דא"ש טפי לפי' תוס' דאסור לעשות קאי אטבילה שלא תטבול שלא תבא מידי ודאי איסור לידי ספק כי בספק איסור מורין היתירא ומקילין כמ"ש רבינו יונה הביאו רמ"א ריש הלכות יוה"כ אהא דחטאת בת דנקא וא"ת בשני סלעים וא"כ אדרבה ע"י שהוחזק מעין סתום יש חשש יותר שיקילו בו:
ומ"מ דברי טו"ז קשי' דהרי חזינן דעד ג' ימים נקיים אינו תולה כתם בד"א ומשום דלא הוחזק מעין סתום ואח"כ תולה מכלל דאח"כ הוחזק מעין סתום ויש להאריך בזה ואין הזמן מסכים, ועכ"פ נראה דגם הטו"ז לא קאמר אלא דלא מקרי הוחזק מעין סתום בז' ימים נקיים שלא תצרך בדיקה באשה שיש לה וסת ונימא חזקה אין אורח בא אלא בזמנו אבל לא דמקרי הוחזק מעין פתוח דנימא דאיכא חזקת איסור ומעתה בנ"ד אם אפשר לתלות בלכלוך התינוק שאינו ודאי משונה במראה יש להקל, ובזה תנוח דעתך יברכנו ד' בכל בכל הברכות האמורות בתורה כנפשך ונפש אביך דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם: