בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רסג
שיל"ת ב' אויפאלא יום א' לס' מטות תרנ"ז לפ"ק:
יתנך ד' עליון, ותראה בבנין אפריון אהובי תלמידי הרבני החריף ובקי כמו"ה יהודה נ"י הירש:
לקחתי היום מועד להשיב על אשר שאלת באשה שלא היתה יכולה לטהר עצמה כמו ג' חדשים אחר לידתה שבכל פעם מצאה כתמים על חלוקה והרבה פעמים גם בשעת בדיקה וכמה פעמים הי' מראה אדמימות וכמה פעמים כמין ליחה לבינה הבא ברוב פעמים מן איזה מכה ואחר שעלה בידה לטהר עצמה וטבלה ואחר ג' או ד' ימים אחר טבילתה שוב מצאה כתמים וגם מצאה דם על עד הבדוק ואח"כ התחילה לספור ז"נ ואחר ג' ימים לספירה שוב מצאה כתמים והחכם מרא דאתרא טיהר לה הכתמים ואח"כ טבלה בזמנה וביום שאחר טבילתה שוב מצאה כתמים טמאים אך האשה מרגשת איזה כאב בפנים ויש לך ספק נהי דפסק המחבר סי' ק"ץ סוף סי"א דאם יש מכה בגופה שיכולה לתלות בה שאפשר שיבא הדם ממנה תולה בה וטהורה וכ"פ רמ"א סימן קפ"ז סוף ס"ה וכתמים תולה בה בכל ענין ופי' הש"ך שם סקכ"ז דאפי' אינה יודעת שמכתה דרכה להוציא דם מ"מ אפשר דזה דוקא ביודעת עכ"פ בודאי שיש לה מכה אבל בנ"ד א"י כלל שיש לה מכה רק שמרגשת כאב בפנים והרי החליט נוב"י קמא יו"ד סי' מ"ח דכאב לא הוי כמכה אלא דבתנינא סי' ק' כתב דלענין כתמים תולה אפילו בכאב בימי טהרתה או בד' ימים אחרונים של ז"נ וא"כ ה"נ יש לתלות כתמים בכאב אלא דמסוף דבריו ניכר שלא הוקל בזה רק משום שהבעל והאשה היו מרגישי' איזה בליטה באותו מקום ובאותו בליטה היתה מרגשת הכאב:
הנה מסיום דברי נוב"י שכתב וכ"ז הוא כל זמן שבליטה זו קיימת אבל אם תתרפא מזה ולא ירגיש הבעל שוב שום בליטה והאשה לא תרגיש שום כאב אז שוב אחרי כן תהי' ככל שאר נשים לענין כתמים משמע דדעתו דוקא אם הבעל לא ירגיש בליטה וגם היא לא תרגיש כאב אז אינה חולה אבל אם הבעל ירגיש בליטה אפילו היא לא תרגיש כאב או היא תרגיש כאב אפי' לא ירגיש בליטה מ"מ תולה בו, ואפי' אם נאמר דאם אין הבעל מרגיש בליטה אעפ"י שהיא מרגשת כאב נמי ס"ל דאינו תולה מ"מ י"ל דהיינו דוקא בהי' בליטה מעיקרא ונתרפאת אבל בלא הי' בליטה מעולם רק שהיתה מרגשת כאב שפיר ס"ל דכתמים תולה גם בכאב וכן נראה שהבין פ"ת סי' קפ"ז אות ל"ג דברי נוב"י:
אבל מטעם אחר נ"ל דאין לתלות כאן הכתמים בכאב דלא תלי' בכאב אלא אם הכאב הוא במקום שאם הדם בא ממקום ההוא שכואב לה אינו דם נדות וטהורה כמו בנדון דנוב"י שהי' הכאב בצואר הרחם מקום שהשמש דש שהוא הפרוזדור ודם הבא משם טהור עיין רמב"ם פה"מ נדה י"ז ופ"ה מא"ב ה"ג ואילך אבל אם מרגשת כאב בחדר שהוא המקור שאם הדם בא ממקום הכאב דהיינו מן המקור היא טמאה ל"ש למימר שתולה בו שהרי גם אם כותלי החדר כואבי' לה והמקור חולה י"ל שהוא דם נדות ומחמת חולשת וכאיבות המקור רואה נדה וטמאה ואף דאם יש לה מכה במקור שדרכה להוציא דם טהורה אף שבא מן המקור עיין סי' קפ"ז ס"ה ברמ"א וש"ך סקי"ז וסקכ"ב היינו משום דדם מכה אינה דם נדות ואם הוא דם מן המכה ודאי טהורה אבל כאב אינו כמכה ואיכא ס"ס לחומרא שמא אינה רואה מחמת כאב כלל ואת"ל מחמת כאב שמא מחמת כאב המקור רואה דם נדה ולפ"ז בנ"ד שכתבת שמרגשת איזה כאב בפנים אפשר שהוא כאב הרחם והמקור ודאי אין לתלות הכתמים בזה כיון שאפשר שגם הדם הבא מחמת כאב הוא דם נדות:
וגם מ"ש דליחה לבינה בא רוב פעמים מן המכה אינו כן רק בא מחולשת המקור והעורקים המהפכין ומבשלין ליחות הגוף לדם ומחולשתם א"י לבשלו ולהפכו לדם אדום ויוציא ליחה לבינה מן המקור ממקום שרואה דם נדות ועי' סי' פק"ח ס"א ואפי' הרגישה שנפתח מקורה ובדקה מיד ומצאה מראות הללו טהורה אף דאם הרגישה דנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה כמבואר רס"י ק"ץ מ"מ במצאה מראות טהורות טהורה שגם מראות טהורות באות מן המקור ובתוכם לבן ויותר מזה כתב סד"ט סי' ק"ץ אות ג' דבנשים שהם בחזקת מסולקת בדמים אפילו נפתח מקורה ולא מצאה כלום נמי טהורה דתלינן שנפתח להוציא מראה לבן וירוק ונימוק או נאבד דלבן וירוק נמי ממקור קא אתי' ע"ש:
ושוב כתבת מדברי רמ"א סי' קפ"ז ס"י שכתב ואם אירע לה שראתה ג"פ בביאה ראשונה שאחר לידתה וכו' יש שכתבו להקל להתירה לבעלה כי תלינן הראיי' בחולשתה עדיין מכח הלידה שהוכו הצדדים מכח הלידה ולכך רואה סמוך ללידה ולא אח"כ ותלינן בלידה כמו שתלי' במכה ע"ש א"כ גם בנ"ד כיון שהוא אחר לידה י"ל דתלי' שהוכו הצדדים ומשם בא הדם וכתמים טהורים והארכת לפלפל בזה ואני אינני מכניס עצמי בפלפולך חדא דהא דתלינן בלידה היינו רק שלא לאסרה על בעלה משום רואה דם מ"ת אבל עכ"פ צריכה ז"נ ולא תלי' בלידה כמ"ש חוו"ד שם וכן משמע לשון רמ"א להקל להתירה לבעלה וא"כ בנ"ד אין לתלות בלידה להתירה בלא ז' נקיים:
ועוד והוא העיקר דשם אין ההיתר דתלי' בלידה שהוכו הצדדי' והדם בא מן הצדדים ולא מן המקור א"ו הדם בא מן המקור אלא דתלינן דמחמת חולשת הלידה גורם התשמיש יציאת דם מן המקור סמוך ללידה ולא מופלג מן הלידה וגם זה דוקא ביש הוכחה לזה כגון שעברה ושמשה ולא ראתה אבל בנ"ד נהי שבא מחמת חולשת הלידה מ"מ בא מן המקור שנחלש המקור מחמת לידה וטמא ואולי אין הפי' ברמ"א שהוכו הצדדים מכח הלידה צדדי הפרוזדור דהיינו צואר הרחם רק כוונתו שהוכו צדדי החדר שהוא הרחם והמקור ועי"כ רואה דם מ"ת סמוך ללידה ובנה"כ לא משמע כן:
והנה דעת טו"ז דאם אחר ג' לידות ראתה בכל לידה ג"פ מ"ת אחר לידתה ושוב עברה ושמשה אחר כל לידה נהי דמותר לשמש אחר שעברה ושימשה דעדיף מבדיקה שפופרת עד לידה רביעית אבל אחר לידה רביעית אסורה לשמש כיון שהוחזקה ג"פ להיות ראתה דם מ"ת אחר לידה ובעי' דוקא עברה ושמשה ולא ראתה אחר לידה רביעית וא"כ להטו"ז ודאי תלי' בלידה שבא מן המקור שהרי מה"ט אסורה לשמש אחר לידה רביעית ולא תלי' בלידה לקולא אלא בעברה ושימשה, ואף דזה עדיף מבדיקת שפופרת ומהני בכל רואה דם מ"ת בלי תלי' בלידה י"ל דנ"מ לי"א שם שבס"ג דאסורה לראשון אפי' בבדיקה אבל הכא דיש לתלות בלידה מודו דשרי' אפילו לראשון ע"י בדיקה או עברה ושמשה משום דתלי' בלידה וא"ש:
ולדעת הש"ך סקל"א אם ראתה ג"פ אחר לידה אסורה משום רואה דם מ"ת ולא תלי' בלידה רק אם עברה ושמשה אח"כ באי' מותרת ואפילו ראתה אח"כ ג"פ מחמת תשמיש בלידה שני' מותרת לבעלה בלי בדיקת שפופרת משום דיש הוכחה שראייתה מחמת לידה מלידה הקודמת שעברה ושמשה ולא ראתה עיין מחה"ש ה' נדה שם אבל בלי הוכחה לא תלי' בלידה ובצדדים לקולא רק ע"י הוכחה הנ"ל תלי' בלידה אבל מ"מ אין ראי' דתלי' בצדדי פרוזדור רק אפי' הוא מן המקור מ"מ יש הוכחה שאינה רואה דם מ"ת רק מחולשת הלידה ולא אח"כ אבל לתלות כתמים בצדדי פרוזדור אין לנו:
ולכן אינני מכניס עצמי ביתר פלפולך כי קרוב הדבר שהוא מחמת לידה אבל הם הדמים העכורות והמעופשות הבאות מתמצית הדם ועיין רמב"ן בחומש פ' תזריע בפסוק דמי טהרה אבל לפי המדומה אשה זו לא עסקה עדיין ברפואות ולכן מאן דכאיב לי' כאיבי' אזיל לבי אסיא ויש רפואות בדוקות כמו אווזענבאדער וכדומה אז תתחזק ותתרפא והיתה לה שמחת עולם:
ומה ששאלת אם לא תלבש בגדי צבעונים כמבואר בסימן ק"ץ סעי' י' הנה בדג"מ שם קיהה עלה וחת"ס יו"ד סי' קס"א שהבאת לא כתב אלא שאין מוחין בידם וגם זה רק בבגד עליון ולא בבגד הסמוך לבשר כחלוק וכתונת ע"ש אבל אני הארכתי בתשו' [ע"ל סי' רס"א] לקיים פסק השו"ע וכן הסכימו פוסקים אחרונים, ואל דיעות, יצילנו מכל מכשול וטעות, וינחנו בדרך אמת. בתורת אמת, וחיי עולם, עדי ישכלל היכל ואולם, כנפשך ונפש רבך דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל