בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רסב
שיל"ת ב' אויפאלא ב' לסדר את בריתי שלום תרנ"ג לפ"ק:
בין המצרים, ד' קרנך ירים אהובי חתני הרב הגדול בתורה:
מעוטר בתפארה כבוד שמו מו"ה חיים יוסף נ"י רב דק"ק מ' טעלעגד:
מכתבך מעש"ק קבלתי ושמחתי בשלומכם וכו' ועד"ת במ"ש חת"ס יו"ד סוס"י קפ"ב ליישב הא דמשערין עכשיו שיעור כגריס ופחות מכגריס תלינן בדם מאכולת ולפי שיעור כגריס המבואר בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ז א"א לתלות שיעור זה בדם מאכולת בזה"ז ותירץ חת"ס דעיקר גזירת כתמים הי' לטהרות רק כיון דגזרו לטהרות גזרו נמי לבעלה ועכשיו שבטלו טהרות הי' ראוי שיבוטל נמי גזירת כתמים לבעלה אלא דאסור משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וא"כ אינו אסור אלא כתם גדול כמו שנאסר במנין ע"ש ובעיניך יפלא לפ"ז מ"ש דג"מ סי' ק"ץ סעי' י' אמ"ש המחבר וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה ותמה בדג"מ שלא הביאו שום חולק ובהגמי"י פ"ט מאיסורי ביאה אות וי"ו כתב בשם רבינו שמחה ובשם ראב"ן שלא אמרו בגמ' דבר זה אלא לטהר הבגד אבל האשה טמאה לבעלה אפילו נמצא בבגדי צבעונים וכיון שגם הרמב"ן מחמיר כמבואר בב"י קשה להקל וכו' ולפי דברי חת"ס א"א להחמיר לבעלה יותר מלטהרות:
הרבה תשובות בדבר חדא דאין אנו צריכין כלל לפלפולו של חת"ס וכבר יישב קושיא זו שם בתשובת מעיל צדקה כי כל מדת חכמים כן הוא ואפשר להיות כי באותן הזמנים כל השיעורין יותר גדול לפי ערך האנשים באותן הזמנים ועכ"ז לא נשתנו גם בזה"ז השיעורין כי לא היתה גזירתם רק על שיעור זה כמ"ש ג"כ במק"א והדומה לו מבגד צבוע שלא גזרו על כתמים ודומה לו קרקע עולם וה"נ ואף כי יתמעטו ג"כ העדשים לערך הכמות אפשר שהגדולים אינם מתמעטין כ"כ ע"ש וכן ס"ל לדג"מ והקשו שפיר:
וכונתו דבשעת הגזירה הי' שיעור דם מאכולת כשיעור גריס שהי' אז לכן לא גזרו משום כתמים רק על כגריס ועוד ועתה נתמעט שיעור דם מאכולת הרבה ושיעור הגריס לא נתמעט כ"כ לפי ערך לכן עכשיו אין בדם מאכולת כ"כ כגודל גריס ומ"מ אינו טמא אלא בכגריס ועוד כיון שבשעת הגזירה לא גזרו אלא על כתם גדול כגריס ועוד ועיין בחת"ס או"ח סי' קכ"ז אם כל הדברים נתקטנו באורך הזמן בערך אחד בשווה וכל שיעורי התורה הם לפי זיתי וביצי וכותבות אותו הדור:
ובמק"א תמהתי עליו מרמב"ן בחומש פ' נח בפסוק ואני הנני מביא שכתב שהתיבה הי' מחזיק כל מה שנכנס רק בנס ואל תתפתה לאמור כי היו ג' מאות אמות באמות איש נח והי' גדול שא"כ היו גם האנשים גדולים גם החי' והעופות בדורות ההם גדולים וכו' ועוד כי האמות אמות התורה הנה ע"ש ואי נימא דשיעורי התורה הם בכל דור כמות שהוא א"כ אמות התורה בדורו של נח היו גדולים לפי ערך גדולת נח ולא הועיל בזה כלום מה שהאמות אמות התורה וצ"ע [ע"ל סימן קמ"ב] ועכ"פ זה מבואר דאין כל הדברים נתקטנו בערך שווה ועולה שפיר תי' מעיל צדקה ודברי דג"מ כהוגן:
אבל גם לדברי חת"ס לק"מ ולא דקדקת בדבריו ההוא אמר דכ"מ הק' אמאי כתם טמא הא הוי ס"ס שמא דם זה מעלמא ואת"ל מגופה שמא מן העלי' ותירץ כיון דאין לה במה לתלות דבשוק של טבחים לא עברה ובצפור לא נתעסקה ודאי מגופה אתי' והק' חת"ס הא הוי ספק שמא עברה ולאו אדעתה ותי' דבלא"ה י"ל כתי' טו"ז דשמא מן העלי' אינו ספק שחזקה מן המקור אך ז"א כמ"ש מנח"י כיון דרוב דמים שמן המקור באים בהרגשה והאי מדלא ארגשה איתרע חזקת דמים מן המקור אלא דז"א דלמא ארגשה ולאו אדעתה וא"ת דלא אמרי' ארגשה ולאו אדעתה א"כ לא אמרי' נמי עברה ולאו אדעתה ואי נימא עברה ולאו אדעתה שוב אמרי' ארגשה ולאו אדעתה וממנ"פ אי אמרי' לאו אדעתה והוי ספק מעלמא ספק טוב לא הוי ספק מן העלי' ספק דחזקת דמים מן המקור ואי דאיתרע מדלא ארגשה שמא ארגשה ולאו אדעתה ואי לא אמרת לאו אדעתה והוי ספק מן העלי' ספק טוב א"כ ספק מעלמא לאו ספק דבשוק של טבחים לא עברה ולעברה ולאו אדעתה לא חיישינן וא"ש תי' כ"מ אך אכתי קשיא דלמא עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה שפיר אמרינן כיון דהוי מלתא דלא רמי' עלה אבל ארגשה ולאו אדעתא לא אמרינן דהוא מלתא דרמי' עלה הרגשת גופה לטומאה ולטהרה אמנם באשה עסוקה בטהרות גם עברה בשוק של טבחים הוי מלתא דרמי' עלה מטעמים שכתב שם ושוב א"ש תירוץ כ"מ כנ"ל וזה כונת הרב אב"ד דעיקר גזירת כתמים הי' באשה פסוקה בטהרות דאז גם עברה בשוק של טבחי' הוי מלתא דרמי' עלה ונסתר קושית כ"מ ואינו אסור אלא משום דבר שבמנין ולכן אינו אסור אלא בשיעור שנאסר באותו מנין אלו דברי חת"ס, וא"כ שפיר י"ל דנהי דלא גזרו בכתמים אלא באשה עסוקה בטהרות משום דאז הוי עברה בשוק של טבחים מלתא דרמי' מ"מ לא גזרו רק לבעלה דהוא אי' כרת דחמור ולא לטהרות אלא שבאמת גזרו גם לטהרות אבל בבגד צבוע שפיר י"ל כמ"ש דג"מ דהא דלא גזרו היינו דוקא לטהרות דקיל אבל לבעלה דחמיר שפיר גזרו אף דהבגד טהור כיון דעכ"פ עסוקה בטהרות והוי עברה בשוק של טבחים מלתא דרמי' ולא הוי ס"ס כתי' כ"מ [עיין סי' ר"נ ר"ס ורס"ח]:
ועוד נ"ל דבר חדש דאפי' אי נימא דהיכא דלא גזרו על כתמים לענין טהרות לא גזרו נמי לבעלה מ"מ א"ש דבבגד צבוע גזרו לבעלה דרש"י בנדה דף ס"א ע"ב ד"ה להקל כתב דמשו"ה לא גזרו בבגד צבוע שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור ע"ש וכוונתו צריך ביאור ונ"ל עפ"מ דאמרינן שם דף ס"ב ע"ב דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו וכו' ופירש"י ואפי' לא עבר הרי הוא בטל וטהור הוא הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל לה חזותא ועיין בתוס' שם ד"ה מקולי ועיין עוד בתוס' שם דף ע"א סד"ה ועוי"ל ה"ז צבע צביעות דם בעלמא ונתבטל ע"ש ולפ"ז יש לומר דבגד צבוע שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור אינו מקפיד עליו ומבטלו ומיהו אי הוי דם טמא ודאי אינו מועיל ביטול זה רק לטהרו מה"ת אבל טמא מדרבנן כיון שיכול לצאת ע"י ז' סמנים ועיין בתוס' הנ"ל ד"ה הטבילו אבל בכתמים דהוי רק ספק אם הוא דם טמא דשמא מעלמא או אינו מן המקור לא גזרו טומאה על הבגד אבל על האשה ודאי גזרו טומאה לטהרות כיון שאם הוא דם טמא טמאה מה"ת וכיון שגזרו עליו לענין טהרות שפיר גזרו נמי לבעלה וא"ש ובזה הנני חותם בברכה שלימה כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל