בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רסא
שיל"ת ב' אויפאלא ה' לס' את בריתי שלום תרנ"ח לפ"ק:
נשאלתי כמה פעמים אם מותרת לאשה להלביש בגדי צבעונים כדי שתציל עצמה מטומאת כתמים אשר הנוב"י בדג"מ קיהה בדבר וחת"ס שהביא השואל והוא ביו"ד סי' קס"א לא כתב אלא שאין מוחין בידם וגם זה רק בגד עליון ולא בבגד הסמוך לבשר כחלוק וכתונת ע"ש:
תשובה: כתב המחבר סי' ק"ץ סעי' יו"ד כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו וכו' וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה וכ' רמ"א לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונים כדי להצילה מכתמים ודג"מ שם כתב אדברי המחבר תמהני שלא הביאו שום חולק ובהגה"מ פ"ט מא"ב אות ו' כתב בשם ר"ש ובשם ראב"ן שלא אמרו בגמ' אלא לטהר הבגד שלא יטמא טהרות אבל האשה טמאה לבעלה אפילו נמצא בבגדי צבעונים וכיון שגם הרמב"ן מחמיר כמבואר בב"י קשה להקל נגד שלשה אורי עולם:
ואני אומר דדג"מ מדויל ידי' משתלם וזו היא שקשה עליו שהרי כתב בנובי"ק יו"ד סי' נ"ב הטעם דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים דכ"מ הק' אמאי כתמים טמאים הא הוי ס"ס ספק מעלמא ואת"ל ממנה שמא מן הצדדים ותי' אחרונים דספק מן הצדדים לא הוי ספק דרוב דמים מן המקור והוא הק' בספק א' שמא מעלמא נמי יטהר דהא חזינן שלא בהרגשה ואפי' מן המקור טהורה מה"ת רק מדרבנן טמאה וספק דרבנן לקולא ותי' דבלא הרגשה דוקא האשה טהורה נדה אבל מ"מ הא קי"ל מקור מקומו טמא א"כ אם נגעה בדם טמאה טומאת ערב מה"ת וא"כ לענין לטמאה טומאת ערב הוי סדא"ו ולחומרא שהוא מגופה מן המקור ושוב גם לענין שתהא טמאה ז' שהוא מדרבנן כיון דהוא בלא הרגשה נמי אזלינן לחומרא אלא דאכתי קשי' דלענין טומאת ערב שהוא רק טומאת מגעה בדם אינה מטמאה מבפנים כבחוץ דהוי מגע ביה"ס וא"כ הוי ס"ס שמא מעלמא ואת"ל מגופה שמא נטף מאותו מקום על הבגד לחוץ ולא נגע כלל בבשרה מחוץ ושפיר הוא טהורה אלא דז"א דאכתי צריכין לטמא הבגד שבו נמצא הכתם משום מגע והוי סדא"ו לחומרא להכי מטמאים גם האשה והתינח בבגד המקבל טומאה אבל בדבר שאינו מק"ט ל"ש ה"ט לכן אינו מקבל כתמים ע"ש ובדבריו מיושב שפיר הרב אב"ד דלא אמרו כתמים רק לטהרות כיון שהבגד טמא לטהרות ממילא גזר גם לבעלה וע"ז ודאי קשה א"כ בבגד צבוע דג"כ הבגד טהור אמאי גזרו כתמים לבעלה ובתשו' אחת הארכתי ליישב דברי דג"מ וכאן ל"ש ב' תי' שכתבתי שם [ע"ל סרס"ב]:
אבל גם בזה נ"ל דהנה דעת הרמב"ם פ"ט מא"ב הל"ו דאין כתם טמא עד שי שיעבור עליו ז' סמנים ויעבור הכתם דאז ידעי' שהי' דם ודאי ולא צבע ע"ש אבל דעת הרשב"א בתוה"ב ריש שער הכתמים דבסתמא מחזקי' לי' בדם וטמאה אלא שאם לא עבר ע"י ז' סממני' אז אף דאכתי אפשר שהוא דם נדה מ"מ תלי' בצבע ע"ש באריכות ולפ"ז אני אומר דהא דלא גזרו בבגד צבוע ופירש"י לפי שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור ה"פ דכאן לא מחזקי' לי' בדם ותלי' שהוא צבע מס' שמא הוא צבע ואת"ל דם שמא מעלמא או מעלי' ואין צריך לברר להעביר עליו סממנים כיון דאף אם יעבור לא יהי' טמא רק מספק וגם אם לא יעבור לא יהי' טהור רק מספק וזה עדיף מסברת נוב"י דהיכא דא"א לברר שני הספיקות א"צ לברר, אבל עכ"פ אם אירע שהעביר עליו ז' סממני' ועבר דנתברר שהי' דם גם הבגד טמא למפרע וכל טהרות שנעשו ע"ג טמאות ולפ"ז א"ש דעת הגמי"י דס"ל כנ"ל ולפ"ז בשלמא בדבר שאינו מקבל טומאה דאין לדון על הדבר כלל ואינו נכנס בכלל הספק כלל שפיר לא גזרו לבעלה אבל בבגד צבוע נהי דכ"ז שלא העביר עליו ז' סמנים ועבר לא גזרו טומאה על הבגד אבל לבעלה גזרו כיון דאפשר שה שהבגד יבא לכלל טומאה אם יעבור עליו ז' סמנים ויעבור ונמצא בעל באיסור למפרע שפיר גזרו עליו ועיין כעין סברא זו בתוס' פסחים דף יו"ד ע"א ד"ה הלך וא"ש:
ועוד נראה דז"ל הגמ"י שם וכתב עוד דהני קילותא לא נאמרה אלא לבגד שלא לטמא טהרות הנוגעי' בה אבל האשה טמאה מדלא קאמר בגד צבוע אינו מקבל כתמים כלישנא דתנן במתני' וכ"כ ראב"ן כדבריו שאפי' היו כולן צבעוני' מכיון שהכתם ניכר בהם טמא ע"ש ומבלי האריך בדקדוקים נ"ל לבאר כונתו ולשונו דיש לדקדק בלשון הברייתא דאמרי' שלא הותרו ובס"ד שלא תקנו וכו' אלא להקל על כתמיהן ואמאי לא קתני אלא לטהר כתמיהן, לכן נ"ל דבאמת לא טהרו כתמיהן אלא הקילו אלא הקילו על כתמיהן דרש"י פי' להקל על כתמיהן שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור ולכן הבגד טהור דהוי כמו טומאה בלועה ועיין היטב בתוס' וחי' הר"ן נדה ס"ב כיון שאינו מקפיד להוציאו כיון שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור באמת הבגד טמא וגם האשה לבעלה טמאה והיינו דקאמר כיון דלא טהרו כתמים בבגד צביעה לומר שאינו מקבל כתמים רק הקילו כנ"ל שיקל עליהן שלא יהיו ניכרים כמראה דם גמור א"כ האי קילותא לא נאמרה אלא לבגד שלא לטמא טהרות הנוגעי' בו ולכן הי' די בקילותא אבל האשה טמאה היינו אם הבגד טמא שניכר בו מראה דם גמור משא"כ אם הי' רוצים להקל על האשה שלא תהי' טמאה לבעלה הי' צריכין לטהר כל כתמים בבגד צבוע אפי' ניכר בו מראה דם גמור והוכיח זה מדלא קאמר בגד צבוע אינו מקבל כתמים כלישנא דתנן במתני' מוכח דיש אופן שמקבל כתמים וע"ז כתב שפיר וכ"כ ראב"ן כדבריו שאפי' היו כולן צבעונים מכיון שהכתם ניכר בהם טמא והוא פלא הרי לא נזכר בדברי ראב"ן כלל חילוק בין הבגד ובין לבעלה אבל הוא הדבר אשר דברתי שגם ר"ש אינו מחלק אלא ס"ל דאם הדם ניכר הבגד טמא וגם לבעלה אסורה רק תכלית הקולא הי' שלא יהי' ניכר ויהי' הבגד והטהרות טהורים וממילא מותרת לבעלה וזה הוא כדברי ראב"ן שאם הכתם ניכר ואינו טומאה בלועה הכל טמא בין הבגד ובין לבעלה ולפ"ז אין דברי דג"מ סותרים לדברי נוב"י:
אבל מה דקשי' לי על דברי נוב"י הוא מדאמרינן ר"פ הרואה כתם אר"י מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן ופירש"י דלמא ארגשה ולאו אדעתה ר"א אמר שמואל הוא דאמר כר"נ ס"ל דאמר לא הזכירו חכמים גזירת כתם אלא ע"ד המקבל טומאה הלכך כל הני תיובתא לאו קושי' נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה כלל ומבואר דעת רש"י דאם מוחזק לן שלא הרגישה ודאי טהורה אפי' מדרבנן אלא דר"י משני דשמואל קאמר רק טהורה מה"ת אבל מדרבנן מודה דטמאה משום דמדרבנן חיישי' דארגשה ולאו אדעתה ועיין בחידוד הלכות ס"פ הנ"ל ור"א חידש דאפילו מדרבנן מטהר שמואל משום דס"ל כר"נ דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים אף דחיישי' בראתה מגופה או בנמצא על דבר המקבל טומאה דלמא ארגשה ולאו אדעתי' ועיין בתוס' שם וא"כ איך אפשר לומר דר"כ בדבר שאינו מקבל טומאה משום כיון דהבגד טהור שוב גם האשה טהורה משום ספק מעלמא אתי והוי סד"ר כיון דחזי' בלא הרגשה ולקולא הא רבנן חיישי' לשמא ארגשה ולאו אדעתה וא"כ אי מגופה הו' כודאי אי' תורה כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות ח"י דלא אמרינן סד"ר לקולא אלא בדבר שעיקר איסורו מדרבנן שגזרו אטו ד"א אבל בגבינה של עכו"ם שאסרו חכמים משום דחשו שמא הועמד בעור קיבת נבלה הוי כאלו ראינו שהועמד בקיבת נבלה ואם יש ספק אם הוחלף גבינות ישראל בגבינות עכו"ם אסור ולא אמרי' סד"ר לקולא וה"נ אם ידעי' דחזי' מגופה כיון דחשו חכמים שמא ארגשה ולאו אדעתי' הוי כאלו ידעי' בודאי דארגשה והאף דיש ספק שמא מעלמא לא אמרי' בזה סד"ר לקולא וצ"ע:
אלא יתכנו דבריו לשיטת תוס' שם דלא חיישינן כלל לארגשה ולאו אדעתה רק אפי' לא ארגשה טמאה מדרבנן אמנם בחוו"ד סי' ק"ץ אות ח' תמה עליו דא"כ אם ידוע שלא בא מעלמא כגון בהא דשמואל דבדקה קרקע עולם תהי' טמאה אפי' בדבר שאינו מקבל טומאה ואמאי אמר שמואל דטהורה, וגם מה שהק' נוב"י דהוי סד"ר תמוה דהא בשוק של טבחים לא עברה וא"כ ודאי מגופה הוא כדאמרי' בנדה ג' וכתי' כ"מ לכן נ"ל ע"ד שכ' נוב"י בד"א מפמ"ש חי' רשב"א יבמות קי"ט ובתה"ב ש"א ב"א דלא אמרי' סמל"ח אלא בשני מיעוטי' כגון רוב נשים מתעברות ויולדות דמיעוט אינן מתעברות ומן רוב המתעברות יש מיעוט מפילות אבל ברוב שלם וחד מיעוט לא אמרי' סמל"ח ולפ"ז אני אומר דהוי סד"ר מכח הספק השני שמא מן העלי' מה תאמר כתירוץ הטו"ז רס"י ק"ץ דרוב דמים מן המקור מה בכך הא רוב דמים הבאים מן המקור הם בהרגשה כמ"ש מנח"י שם וא"כ יש כאן מיעוט דמים הבאים מן העלי' ומן רוב דמים הבאי' מן המקור יש מיעוט הבאי' בלא הרגשה והרוב הוא בהרגשה וא"כ איתרע לה רובא וסמוך מיעוטא דעליי' לחזקת טהרה של אשה והו"ל פלגא ופלגא וכיון דלא ארגשה אפילו הוא מן המקור אינה טמאה רק מדרבנן הו"ל סד"ר ולקולא אלא תינח לענין טומאת נדה אבל לענין טומאת ערב דאשה דטמאה מה"ת משום מקור מקומו טמא אף בלא הרגשה שפיר טמאה אלא דגם בזה יש ס"ס כמ"ש נוב"י אלא בבגד יש רק ספק אחד דאו' וכיון דאנו מטמאין הבגד ממילא טמאה גם לבעלה וזה ל"ש בדבר שאינו מקבל טומאה הכל כמ"ש נוב"י:
אבל עוד הק' חוו"ד דא"כ לרבי בנדה ט"ז דס"ל מקור מקומו טהור נפל דין כתמים בבירא לימא תנן כתמים דלא כרבי ולפענד"נ לחלק דדוקא בדם מכה שבמקור ס"ל לרבי שם מקור מקומו טהור ואין דם המכה שבמקור מטמא אבל דם נדות שבמקור הרי אם הי' יוצא בהרגשה שהי' מזדעזע גופה או מרגשת פתיחת פהמ"ק או זיבת דבר לח הי' הדם טמא ככל דם נדות וגם האשה הי' טמאה נדה אלא שגילתה התורה שאין האשה טמאה נדה בבשרה עד שתרגיש בבשרה וכ"ז לענין טומאת נדה דאשה דגלי קרא אבל דם שהי' טמא בעודו במקור כדקאי קאי ולא נטהר במה שיצא בלא הרגשה ושפיר הדם מטמא הבגד ותנן כתמים נמי כרבי וכנ"ל ועיין נובי"ת יו"ד סי' צ"ז באורך:
עוד הק' דא"כ אם תמצא כתם בספירת ז"נ דבלא"ה טמאה לטהרות לא תטמא משום כתם וגם זה לדידי ודאי לא קשה דהרי לפמ"ש הוי רק סד"ר מכח חזקת טהרה של אשה ובספירת נקיים דליכא חזקת טהרה לא הוי ספק כלל ושפיר טמאה משום כתם בלי טומאה דבגד אלא אפי' לנוב"י נמי לא קשה דהרי בג' ימים ראשונים של נקיים אין תולין כתם אפילו יש במה לתלות הואיל והוחזק דמעינה פתוח וכ"ש דלא אמרי' ספק מעלמא וא"כ ודאי טמאה משום כתם בלי טעם דטומאת בגד ולכן גם אחר ג' ימים טמאה משום לא פלוג או דאפילו אח"כ נהי דלא מקרי הוחזק מעינה פתוח לענין שלא נתלה אם יש במה לתלות מ"מ לענין זה מקרי הוחזק מעינה פתוח היכא דליכא במה לתלות דלא נימא דהוי ס' משום שמא עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה וכ"ש דאז ודאי הוי מלתא דרמי' עלה וז"פ:
ומה שהק' עוד כיון שהטעם משום שהבגד טמא תקשי אמאי טמאה בכתם כגריס ועוד הא בעי' רביעית כדאמרי' בנדה נ"ה רק תוס' כתבו דף ט"ז ד"ה במקור דהלל"מ הוא שהאשה טמאה אף דהוי ביה"ס ופחות מרביעית וכיון דלדעתו אין הדם מטמא בביה"ס ה"נ לא תטמא פחות מרביעית ע"ש הנה מ"ש דהלל"מ הוא שהאשה טמאה וכו' לא כוון יפה דתוס' לא קאי אדם נדות רק על דם מכה שבמקור דרשב"ג ס"ל אשה טהורה ודם טמא דקאתי דרך מקור וע"ז כתבו תוס' דמקור מטמא הדם אעפ"י שהוא ביה"ס ופחות מרביעית הלל"מ תדע שהמקור טמא והאשה טהורה:
אבל בגוף הקושי' שתי תשובות בדבר חדא דלו יהיבנא שאין הבגד מתטמא רק ברביעית דם מ"מ כיון שעכ"פ ברביעית דם מטמאי' הבגד משום שמחליטין שהוא מן האשה דזה הוי ספק דאורייתא שוב אנו מטמאי' גם האשה מה"ט בכגריס ועוד דליכא למיתלי במאכולת משום שאנו מחליטין שהוא מגופא דלא ליהוי כי חוכא דברביעית מחליטין שהוא מגופה ובכגריס ועוד נימא דאינו מגופא:
אבל בלאה"נ לק"מ דתוס' לא כתבו רק דהוא הלל"מ שהדם מתטמא מן המקור שמקומו טמא אף שהוא ביה"ס וגם שהדם המתטמא מן המקור שמקומו טמא מטמא במגע בפחות מרביעית אבל לא שהדם מטמא אחרים בבית הסתרים ושפיר כתב נוב"י דאם לא נגע הדם באשה בחוץ אינה טמאה משום דביה"ס אין הדם מטמא אבל הבגד מטמא הדם בפחות מרביעית דכך הי' הלל"מ ומכש"כ דלפמש"ל דדם נדות הבא שלא בהרגשה יש לו כל דין דם נדות רק שאין האשה טמאה נדה ודאי לק"מ דדם נדות מטמא בפחות מרביעית ואין מטמא בפנים רק בחוץ:
ומה שהק' נהי דהבגד אינו מקבל טומאה מ"מ יש לדון על הדם אם הוא מטמא וכיון שמחליטין שהדם מטמא דהוא סדא"ו נטמא גם האשה, ולפענ"ד כיון שהבגד אינו מקבל טומאה אינו מקפיד על דם שנבלע בו ובטל לגבי הבגד ואינו מטמא ואם יכבסנו בטל לגבי המים ויכול לכבסו באופן שיתבטל בודאי ושוב אין לדון על הדם כלל והדבר צריך תלמוד בסוגי' דנדה ס"ב ואין הזמן מסכים:
אמנם לפענד"נ פשוט הא דלא גזרו כתמים בדבר שאינו מקבל טומאה מה"ת אינה טמאה נדה אלא אם ראתה בהרגשה דדרשי' בבשרה עד שתרגיש בבשרה וגזרו חכמים אם מצאו דם בפרוזדר שלא בהרגשה אטו בהרגשה דאם נטהר שלא בהרגשה יטעו לטהר גם אם ימצאו דם בפרוזדר בהרגשה אבל כתם בין בבשרה בין בבגד ליכא למיטעי אטו ראיי' בהרגשה מגופה וטהורה אפי' הוא מגופה כיון שהוא שלא בהרגשה רק כיון שאנו מטמאי' הבגד יודעי' העולם שאנו מחזיקין דם זה לראיי' מגופה ואפ"ה מטהרין האשה ושוב אתי למיטעי דגם בהרגשה האשה טהורה לכן גזרו טומאה גם על האשה וכ"ז בדבר המקבל טומאה אבל בדבר שאינו מקבל טומאה שהבגד טהור ליכא למיגזר כלל אטו ראי' מגופה בהרגשה ושפיר אינו מקבל כתמים וקרוב הדבר שלזה נתכונו תוס' נדה נ"ח ד"ה כר' נחמי':
ועוד נ"ל דקשי' קושי' נוב"י אמאי כתמים טמאים כיון דחזי' שלא בהרגשה ואפי' הוא מגופה אינה טמאה אלא מדרבנן א"כ הוי סד"ר שמא מעלמא ולקולא ואי כתי' כ"מ דהרי בשוק של טבחים לא עברה בצפור לא נתעסקה כדאמרי' בנדה ג' נימא עברה ולאו אדעתי' כמ"ש חת"ס סי' קפ"ב כיון דהוי מידי דלא רמי' עלה אך לענין טהרות הוי סדא"ו דדם מטמא אפי' בלי הרגשה כיון דמקור מקומו טמא ושפיר כתב הרב אב"ד דלא אמרו כתמים רק לענין טהרות ולא לבעלה אבל כיון שאמרו כתמים לענין טהרות שוב הוי מלתא דרמי' עלי' ול"ל עברה ולאו אדעתי' דהא צריכה ליזהר בכתמים משום טהרות וממילא ליכא ספק מעלמא וטמאה גם לבעלה ולא קשה עליו קושי' הראב"ד מנדה נ"ח וכ"ז בדבר המקבל טומאה אבל בדבר שא"מ טומאה דאינה צריכה ליזהר משום טהרות שוב אמרי' עברה ולאו אדעתה והוי סד"ר ולקולא ומשו"ה אינה מקבל כתמים וכ"ז למדתי מפניני אמרי נוב"י וחת"ס רק הוספתי קצת ביאור [ע"ל סי' ר"נ רס"ב ורס"ח]:
ושוב מצאתי בחידושי הר"ן לנדה דף נ"ז ד"ה מודה שמואל שכתב וה"ו משום דבדבר המקבל טומאה כיון שמה שנמצא עליו הכתם טמא גזור בה רבנן כדי שלא יבואו לטהר הבגד אבל כשנמצא בדבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו על האשה כלל ע"ש כוונתו מבואר דהאשה טהורה כיון שהוא שלא בהרגשה הוי סד"ר ולקולא אבל הבגד טמא מדינא דקי"ל מקור מקומו טמא והוי סדא"ו רק דרבנן גזרו טומאת נדה על האשה דאי נימא דהאשה טהורה יבואו לטהר גם הבגד שהוא טמא מדינא:
ואמרתי טובה צפורנן של ראשונים דבזה יתפרשו כמין חומר דברי רש"י נדה ס"א שהבאתי לעיל שלא אמר בגדי צבעונים אלא להקל על כתמיהן שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור ע"ש דהנה הא דבגד טמא אינו דוקא בה' מראות דמים אלא אפי' במראה דם טהור הבא מן המקור נמי טמא דהא משום מקור מקומו טמא אתאין עלה ולפ"ז בשאר כתם שפיר גזרינן שאם נטהר האשה יטהרו גם הבגד כיון דרוב דמים באי' בהרגשה וכמ"ש הרמב"ם רפ"ט מא"ב לא יבינו שאנו מטהרי' האשה משום דלא ארגשה אלא יטעו שאנו מטהרים משום דמחזיקי' דהדם בא מעלמא וא"כ יטהרו גם הבגד אבל בבגד צבוע שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור דהיינו כה' דמים טמאים לא אתי למטעי ויחשבו שהאשה טהורה משום שהוא מראה טהורה אבל הבגד יטמאו דאפי' במראה טהורה הבגד טמא משום מקור מקומו טמא וא"ש:
ועוד נ"ל בפי' דברי רש"י שהתירו להם בגדי צבעונים כדי להקל על כתמיהן שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור ועי"ז לא ימצא בו כתם ולא יבואו כלל לידי ספק ולפ"ז י"ל דבהא פליגי ת"ק ורנב"י דת"ק ס"ל נהי שהקילו בבגדי צבעונים שמותר להלבישן כדי שלא תמצא כתם ולא יהא ניכר בו מ"מ אם ניכר בו מטמא משום כתם אבל לרנב"י ס"ל דחכמים תקנו שתלבש בגדי צבעונים וא"כ ודאי לא תקנו לתקלה שיהי' בו כתם שהוא טמא ולא תדע ותכיל בו אלא ודאי הוא בהיתר שטהרו חכמים כל הכתמים בבגד צבוע אפי' ניכר ולפ"ז י"ל פי' חדש בגמ' דהא דפריך מאי תקנינהו לא פריך רק את"ק שלא תקנוה אלא אדרבה קלקלוה אבל לרנב"י שפיר תקנו שאינו מטמא משום כתם וע"ז משני אלא שלא הותרו וכו' אבל לרנב"י א"ש דתקנו:
ומעתה הרמב"ם דפסק בפ"ט מא"ב ה"ז כרנב"י דכלים צבעונים אין חוששין לכתם הנמצא בהם כתב שפיר לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונים כדי להצילה מדין הכתמים וב"י סימן ק"ץ תמה עליו הא פריך מה תקנינהו ומשני אלא שלא התירו ע"ש ולפמ"ש לק"מ דקו' הגמ' הי' רק לת"ק וא"ש, אלא שכפי הנראה מדברי ב"י היתה גרסתו מאן תקנינהו אבל בגמרות שלנו הגי' מאי תקנינהו שפיר י"ל כנ"ל ואפשר שלזה נתכוון ב"י במ"ש שהי' לרמב"ם גי' אחרת בגמ':
ועוד נ"ל לפ"מ שהביא פ"ת סי' ק"ץ אות כ"ב בשם ס' עמודי כסף דדוקא תלבש תמיד בגדי צבעונים אבל כדי להציל בימי נדתה ובימי ליבונה לא ותלי"ת עמדתי מעצמי על סברא זו א"כ גם למה דמסקי' שם שהתירו בגדי צבעונים כדי להקל על כתמיהן ע"כ תקנו שתלבש תמיד בגדי צבעונים דאל"כ הרי אסורה ללבוש צבעונים כדי להקל על כתמי' וא"כ למה התירו בגדי צבעונים כלל אע"כ תקנו ופסק הרמב"ם שפיר ומדויק נמי שכתב אבל כלים צבעונים אין חוששין לכתם הנמצא בהם לפיכך פי' לפי שתציל על הכתמים תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונים פי' תמיד כדי להצילה מדין הכתמים:
לכן לענין דינא אין לנו אלא כפסק השו"ע דבבגד צבע הכתם טהורה וכן הסכימו כל האחרונים ועיין תשו' מעיל צדקה סי' ס"ב משמע להדיא דמטהר כתם בבגד צבוע לבעלה וסד"ט וחוו"ד סי' ק"ץ הביאוהו ושתקי לי' בזה ופ"ת אות כ"א הביא בשם תשו' מאהבה שפוסקי' כשו"ע וכן בס' חכ"א פסק כן והכי נקטינן:
ועוד נ"ל לפמ"ש דג"מ יו"ד סי' ט"ו לפרש דברי תוס' נדה מ"ד ע"ב ד"ה דקי"ל שכתבו דנפלים הוי מיעוט דשכיח ודבר ההווה הוא לכן החמירו חכמים והאי ודבר ההווה הוא שפת יתר ומזה למד חילוק בין בהמה ליבמה דבבהמה ספק זה אם נפל הוא בכל הבהמות אם מותר לשחטה תוך ז' וכיון שהוא דבר ההוה בכל הבהמות החמירו חכמים אפילו בדיעבד שהרי אם יהי' מותר לשחוט כל הבהמות תוך ז' ודאי נשחט גם המיעוט שהם נפלים אבל ביבמה גוף הדבר שיזדמן שימות בלי שום זרע וישאר רק זרע זו שימות אחר מיתה תוך שלשים יום הוא לא שכיח ולא דבר ההווה ואפשר כשיזדמן כן באמת יהי' מרוב שהם בני קיימא לא החמירו בדיעבד ע"ש ולפ"ז אני אומר דאף הגמי"י בשם ר"ש וראב"ן לא החמיר אלא לפי דין הגמרא ופסק הרמב"ם שתקנו שתלבש האשה בגדי צבעונים כדי להצילה מכתמים וא"כ כל הנשים ילבשו בגדי צבעונים והיינו מטהרים כל הכתמים וא"א שלא יהי' מיעוט כתמים שהי' באמת מגופה וארגשה ולאו אדעתה לכן לא הקילו קולא זו רק לטהר הבגד שלא לטמא הטהרות שאין בזה איסור כרת וגם אפשר שאותו מיעוט כתמים שיהי' מגופה ובהרגשה ולאו אדעתי' יאכלו רק בימי טומאתם אבל לבעלה שהוא איסור ואותו המיעוט שיהי' מגופה בהרגשה נמי תשמש עם בעלה באיסור כרת לכן לא הקילו בזה אבל לפמ"ש רמ"א רק עצה טובה שתלבש בגדי צבעונים עיין מנח"י וסד"ט ואם רק באיקראי אנו מוצאים כתם בבגד צבע דאפשר שבאמת אינה מגופה או מעלי' ואפי' מגופה הוא שלא בהרגשה מודה הגמי"י דמטהרי' כתם בבגד צבועה אפי' לבעלה:
ובזה אני בא ליישב גוף קושי' כ"מ שהק' אמאי מטמאי' כתמים הא הוי ס"ס ע"ש ולפמ"ש א"ש ולק"מ דאם כל הכתמים יהי' טהורים הר' יהי' בהם גם המיעוט שהם מגופה מן המקור ובהרגשה לא גזרו חכמים על כל הכתמים שיהי' טמאים:
ובזה יובן ג"כ אמאי דבר שא"מ טומאה אינו מקבל כתמים דכיון דלא כל הכתמים טהורים רק בדבר שאינו מקבל טומאה שוב ל"ש תי' הנ"ל וממילא טהורים משום ס"ס כקושי' כ"מ ובחרו חכמים לטמא בנמצא בדבר המקבל טומאה ולטהר בדבר שא"מ טומאה דאיפכא א"א דא"כ אם תטהר כל הבגדים שנמצא בו הכתם אכתי תטהר המיעוט שהוא טמא ודאי לכן טמאו בדבר המקבל טומאה וטיהרו בדבר שאינו מקבל טומאה משום ס"ס וא"ש:
ולולי דמסתפינא הייתי אומר דאין הפי' בהגמי"י כמו שהבין דג"מ רק עפ"מ דאמרי' בע"ז דף ל"ז ע"ב גבי ס"ט ברה"ר דטהור כי אתי לקמי' דר' ינאי א"ל הא מיא בשיקעתא דבנהרא זילו טבילו ועיין בר"ש פ"ה דטהרות דהיינו לגבי גברא דאית לי' תקנה בטבילה הוא הלכה דברה"ר טהור ואין מורין כן אבל עשה טהרות מורין כן, ועיין תוס' כתובות כ"ז ד"ה והלך ותוס' פסחים דף יו"ד ופנ"י וצל"ח שם ולפ"ז נראה דמ"ש והאי קילותא לא נאמרה אלא לטהר הבגד שלא לטמא טהרות הנוגעי' בו אבל האשה טמאה וכו' אין הכוונה שטמאה לבעלה אלא הכוונה שטמאה טומאת ערב וצריכה לטבול דאמרינן לה אית מיא בנהרה זילי טבולי כיון דאית לה תקנה בטבילה אבל לענין בעלה מודה דטהורה דהוי כעשה טהרות וגם בזה חולקין עליו חביריו כיון דמטהרין הבגד ואשה לבעלה שוב לא אמרינן זילי טבולי ועיין יו"ד סימן קצ"ח טו"ז ס"ק כ"א וש"ך ס"ק כ"ה דהוי כתרתי דסתרי ודוקא התם קודם שעשו טהרות אמרינן זילי טבולי, ולפ"ז בזמן הזה דליכא נפ"מ לענין טהרות יפה עשו הפוסקים שלא הביאו דברי הגמי"י ותופסין להלכה פשוטה דכתם בבגד צבוע טהור. וב"ה שיצאתי בטהרה, וד' יהי' לנו לאורה, עד יבנה האולם והבירה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל