אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רנה

תשובה רנד

שיל"ת ב' איפאלא י"ב אדר לס' בשמים ראש מר דרור תרנ"ח לפ"ק

שמחת פורים, וימצא מאה שערים, ידידי הרב הגדול בתורה, מעוטר בתפארה, כ"ש מו"ה שלום יונג נ"י הרב דק"ק ווערבויץ:

כתבו הגיע עדי בזמנו ולא הי' לי פנאי להשיב עד היום עד"ת וכי הוא זה, הב"י ביו"ד סימן קפ"ח הביא דעת תה"ד סי' רמ"ו דאשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש לטמאה דודאי יצא טיפת דם כחרדל ונתקנח או נימוך דהרגשה סברא דאורייתא היכא דליכא למיתלי הרגשה במידי אחרינא והביא ראי' מנדה נ"ז ע"ב דפריך אי דארגשה לאחר זמן אמאי פטורה מן הקרבן אלמא דסברא דאורייתא היא מדחייב עלי' קרבן וכיון דסברא דאורייתא הוי כלמ"ד וסתות דאורייתא דאפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה כדאיתא בנדה ט"ז ע"ש ופסקוהו המחבר בשו"ע רס"י ק"ץ ולשון השו"ע רס"י ק"ץ שנפתח מקורה להוציא נ"ל דכונתו דליכא למיתלי שנפתח למידי אחרינא וכמ"ש תה"ד שם וד"מ סי' קפ"ח תמה ע"ז דהתם שאני דנמצא דם על העד שלה לאח"ז דהיינו אחר שיעור ווסת או מצאה כתם עם הרגשה או שמצאה דם במי רגלים אבל בלא"ה לא משמע שם דטמא ע"ש ובס' תפארת ישראל בקונ' אחרון הקשה עוד למה דמסקינן בשבועות ח"י דהך מתני' דנדה י"ד איירי בסמוך לווסתה ואכניסה א"כ פריך שם שפיר לשמואל דס"ל בנדה ט"ז דוסתות דאו' וגם עונה סמוך לוסתה מה"ת כמ"ש תוס' יבמות ס"ב ע"ב סד"ה חייב אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין מקרבן דבזה ודאי הוי סברא דאורייתא אבל שלא בעונת וסת או למ"ד וסתות דרבנן מנלי' לתה"ד דהרגשה הוי סברא דאורייתא, ועל זה תירץ במכתבו דתה"ד הוכיח שפיר דע"כ המקשן דאכתי לא אסיק אדעתי' אימר הרגשת שמש הוא ע"כ לא הוי ס"ל כדמסקנא בשבועות דאיירי בסמוך לוסתה והכניסה דא"כ הו"ל למיפרך אי דארגשה ליחייבי' שתים א' אכניסה וא' אפרישה דהא עכ"ח בפירש בקושי איירי דהא קתני נמצא על שלה אותיום דהיינו כשיעור ווסת וכבר כתבו התוס' בשבועות שם ד"ה המשמש דבפירש מת אין זה שיעור וסת אע"כ דפי' בקישוי וכיון דקי"ל משמש מת בעריות פטור אינו אנוס ואפי' למ"ד חייב הו"ל לפרוש בהנאה מועטת עיין שבועות שם וא"כ חייב נמי אפרישה אע"כ דס"ל למקשן דלאו בסמוך לוסתה איירי ופטור על הכניסה דאנוס הוא וחייב רק על הפרישה כגון דא"ל דארגשה והי' לו לפרוש באבר מת דהרגשה סברא דאורייתא ושגג ופירש באבר חי ולדידי' לא קשי' קושי' הגמרא בשבועות והא נמצא קתני וכו' דהא לא נמצא דם עד אחר תשמיש רק ארגשה בשעת תש תשמיש וא"כ שפיר מוכח מדברי המקשן דהרגשה אפילו באינו סמוך לוסתה סברא דאורייתא היא אבל בשבועות פריך שפיר והא נמצא קתני לבתר דמשני אימר הרגשת שמש היא וע"כ אי קאי אפרישה א"ל נטמאתי ולא רק ארגשה דהרגשה לאו כלום דתלינן בשמש ומיושב קושי' תפארת ישראל, ולפ"ז מוכח נמי דס"ל למקשן דאפי' בלא ראתה אח"כ נמי טמאה ודאי בהרגשה לחוד דאל"כ אמאי יהא חייב על הפרישה כיון שלא א"ל רק דארגשה ולא נודע שראתה עד לאח"ז:

וכשאני לעצמי נראה דקו' ד"מ ודאי אינה מתורצת דאפי' נימא דהמקשן ע"כ ס"ל דחייב אפרישה מ"מ י"ל דהרגשה לאו סברא דאו' היא כלל אלא בראתה אח"כ אבל בלא ראתה אינה רק סברא דרבנן ומ"מ חייב קרבן בפירש באבר מת כשאמרה לו בשעת תשמיש דארגשה דכיון דראתה לאח"ז ודאי הי' דם בשעת תשמיש כקושי' הגמ' אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין ואי דאנוס הוא ז"א דהי' לו לפרוש באבר מת ואי דאנוס הוא שהרי לא ידע רק דארגשה וארגשה לחוד הוא רק סברא דרבנן ז"א דאי נמי הוי רק מדרבנן נמי לאו אונס הוא וכמ"ש בנובי"ק יו"ד סי' נ"ה דאפי' אי וסתות דרבנן לא מקרי אונס כיון דמדרבנן צריך לפרוש סמוך לוסתה ממילא לא הוי אונס אכניסה בסמוך לוסתה וחייב קרבן מה"ת והכא נמי דכוותי' ועוד אפילו נימא דלא כנוב"י מ"מ י"ל נהי דהרגשה סברא דאורייתא היינו להיות סדא"ו דצריכה לבדוק ואי בדקה אפי' אחר שיעור וסת ומצאה טמאה כקושי' ד"מ וממילא דלא הוי אנוס מה"ת דהי' צריך לפרוש באבר מת אבל אכתי מנלי' לתה"ד דאפילו בדקה תוך שיעור ווסת ומצאה טהורה דטמאה ודאי ועיין נדה ט"ז וחוו"ד סימן ק"ץ אות ג':

אבל גם גוף הדבר שהוכיח דהמקשן בנדה ע"כ דס"ל דמיירי באינו סמוך לוסתה ואפרישה דאל"כ ליקשי אי דארגשה ליחייב שתים הרבה תשובות בדבר, חדא די"ל דמשו"ה לא פריך ליחייב שתים משום די"ל דמיירי בע"ה לשניהם והו"ל כשני זיתי חלב בהעלם אחד דאינו חייב אלא אחד כדאמרינן בשבועות שם ח"י ע"א עיין שם ברש"י ותוס' ועוד דאיכא לאוקמא שהי' מזיד על הפרשה ואי דא"כ לא הוי שב מידיעתו על הכניסה ז"א דכבר כתבו תוס' שם ד"ה אי בת"ח חדא הוא דמיחייב אעפ"י שהוא מזיד על הפרישה מ"מ על הכניסה חשבינן לי' שב מידיעתו דאימר יצר אלבשי' ע"ש, ועוד די"ל דאיירי דארגשה ולא אמרה לי' ולא מידי דארגשה וא"כ ודאי הוי חדא שגגה אכניסה ופרישה ואינו חייב אלא אחת ואפי' אם האשה היתה ת"ח לזו ואינה ת"ח לזו דחייבת שתים כדאמרינן בשבועות שם דהא גם האשה חייבת על הפרישה אם לא פירש ממנה בע"כ אחרי שאמרה לו ועיין חוו"ד ובפ"ת סוס"י קפ"ה מ"מ כיון דהוא פטור בכה"ג ל"ש למיפרך דליתני דחייבים שתים:

אמנם לפמ"ש לעיל דאפי' הרגשה רק סברא דרבנן נמי לא מקרי אנוס אפרישה באבר חי קושי' תפא"י בפשיטות לק"מ דשפיר הוכיח תה"ד דהרגשה סברא דאו' היא דודאי ראתה אפי' בלא סמוך לוסתה דאל"כ מה פריך אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורים מן הקרבן דלמא מיירי מתני' באינו סמוך לווסתה ואנוס אכניסה רק באותיום דודאי הי' דם בשעת תשמיש טמאי' וחייבים קרבן על הפרשה באבר חי ואי דגם על הפרישה הוי אונס ז"א כיון דארגשה ואמרה לו דארגשה שוב צריך לפרוש באבר מת מדרבנן וא"כ לאו אונס הוא ולא קשה כלל קושי' הגמרא בשבועות והא נמצא קתני ונמצא לבתר הכי משמע דהא באמת לא נמצא דם עד לבתר הכי אבל נמצא לאח"ז פטורים על הפרישה אף דלא היו אנוסים כיון דאפשר שלא הי' דם בשעת תשמיש אע"כ ס"ל למקשן דהרגשה סברא דאורייתא היא דודאי ראתה ופריך שפיר לאח"ז אמאי פטורים אבל בשבועות הוכיח שפיר דלא קאי אפרישה דא"כ ל"ש נמצא דהא אמרה נטמאתי דל"ל דאמרה ארגשה דזה אינו כלום דאימר הרגשת שמש הוא כדמשני בנדה אבל למקשן דלא ידע מזה דהרגשת שמש שפיר י"ל כנ"ל וא"ש:

אלא דיש לפקפק ע"ז לפמ"ש מנח"י בתורת השלמים רס"י ק"ץ דרוב נשים מרגישים בעצמן אם רואות דם ועיין חת"ס יו"ד קפ"ב א"כ דלמא לעולם הרגשה לאו סברא דאו' ומ"מ פריך שפיר לאח"ז אמאי פטורים כיון דחזי' בלא הרגשה ורוב דמים באים בהרגשה אלא דאם ודאי לא ארגשה טהורה לשמואל אבל כאן דאפשר לומר דמעיקרא חזיא כי ארגשה אמרינן ודאי דאז חזיא ולא אחר תשמיש כיון דלא ארגשה אז אחר תשמיש ורוב דמים באים בהרגשה, אבל ז"א דהא בנמצא על עד שלה קיימי' שבדקה בו לאח"ז וא"כ ודאי ארגשה הרגשת עד ואף דהמקשן לא ידע מהרגשת שמש מ"מ הא כבר שני לי' אימר הרגשת עד הוי וא"כ אי הרגשה לאו סברא דאורייתא י"ל שפיר דאחר תשמיש ראתה בשעת בדיקת העד דאז ודאי ארגשה, אלא די"ל דהרגשה הי' מן העד אבל הרי י"ל ג"כ שהי' מן הדם ובא בהרגשה כרוב דמים ולא ראתה מעיקרא כארגשה בשעת תשמיש אלא ע"כ דהוא סברא דאורייתא והוכיח תה"ד שפיר:

וביישוב קושי' ד"מ נ"ל לפמ"ש המרדכי הל' נדה סי' תשל"ה בהא דאמרינן בנדה ס"ו ואם יש לה וסת תולה בווסתה ואם יש לה וסת זמן קבוע שהיא רואה דם תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם שהיא רואה טהור שעדיין לא הגיע וסתה ע"ש ועיין בש"ך סי' קפ"ז סק"ב דאפי' אין לה מכה כלל אמרינן שזה דם טהור והוא מן הצדדים להמרדכי מה"ט דעדיין לא הגיע הוסת ועיין בפסקי מהרא"י סי' מ"ז משום דאין אורח אלא בזמנו ע"ש ועיין בסד"ט סי' קפ"ז אות י"ד ד"ה בש"ך דאפילו למ"ד וסתות דרבנן היינו דוקא לענין דנימא דבשעת וסתה ודאי ראתה דאורח בזמנו בא אבל לענין דנימא דשלא בשעת וסתה ודאי לא ראתה דאין אורח בא אלא בזמנו לכ"ע הוי דאו' ע"ש מלתא בטעמא ועיין חוו"ד שם אות וי"ו וכ"ז למה דקי"ל וסתות דרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ח מא"ב הי"ד ופ"ג ממשכב ומושב ה"ט אבל למ"ד וסתות דאו' דאפילו בדקה ומצאה טהורה טמאה מפני שאורח בזמנו בא עיין נדה ט"ז כש"כ דאמרינן דאשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה חזקה אין אורח בא שלא בזמנו, ולפ"ז נ"ל סברא ישרה דהא דמחלקי' דבהרגשה גרידא אינה טמאה ובראתה אח"כ טמאה משעת הרגשה היינו דוקא באשה שאין לה וסת או אפילו ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה אי וסתות דרבנן והטעם הוא כן דהרגשה משוי לה ספק ראתה אלא דמוקמינן לה בחזקת טהרה וטהורה אבל כי ראתה אח"כ א"כ הרי היא טמאה לפנינו ויש כאן תרתי לריעותא חדא דארגשה ועוד דהרי היא טמאה לפנינו והכא חדא חזקת טהורה לכך טמאה למפרע משעת הרגשה טומאה ודאית ועיין רפ"ק דנדה אבל למ"ד וסתות דאו' אי ארגשה שלא בשעת וסתה ויש לה וסת אי אמרינן דהרגשה לחוד אינו ודאי ראתה א"כ גם כשמצאה אח"כ דם על העד אינה טמאה ודאי ואפשר היא גם טהורה ודאי דהרי איכא תרתי למעליותא חדא חזקת טהרה וחדא חזקה דאין אורח בא אלא בזמנו והאי דם טהור ואפשר דאפי' מיכן ולהבא הי' לנו לטהרה מה"ת אבל הא פשיטא דאינה טמאה ודאי משעת הרגשה אלא אמרינן השתא הוא דאיתרע ולפ"ז הוכיח תה"ד שפיר דע"כ הרגשה סברא דאורייתא היא דודאי ראתה אפי' בדקה כשיעור וסת ומצאה טהורה נמי טמאה ודאי דאמרינן נימוק ונימח ונאבד דאל"כ מה פריך אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין וכו' ואי משום דראתה אח"כ כקושי' ד"מ ז"א דמידי הוא טעמא אלא לשמואל והרי שמואל לשיטתו דס"ל בנדה ט"ז וסתות דאורייתא וא"כ דלמא מיירי באשה שיש לה וסת והוא שלא בשעת וסתה ולשיטתו אין לחלק בין ראתה אח"כ ללא ראתה דאם בלא ראתה אינה טמאה ודאי מחמת הרגשה גם בראתה אינה טמאה ודאי בשעת הרגשה וכמ"ש אח"כ דהרגשה סברא דאורייתא היא דודאי ראתה אפילו בדקה כשיעור וסת ומצאה טהורה ואשרינו שיצאנו בטהרה וה' יטהר לבבינו לעבדו באמת ובתמים עדי יבנה ביתו במו רמים כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה