בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רנא
שיל"ת ב' איפאלא ג' וישב תרמ"ו לפ"ק:
ברכתי תעלה לראש ידידי הרב הגדול בתורה מדבר בשפה ברורה כבוד מו"ה יוסף ליב נ"י רב דק"ק דערעטשקע:
מכתבו תמול הגיעני ונפשו לשאול הגיע בנדון כתם שנמצא בבגד האיש לאחר תשמיש ובא בהשג יד על חכמת אדם כלל קי"ג אות ד' שהעתיק דברי סד"ט סי' קפ"ז דדוקא בבגד האשה גזרו על הכתמים אבל אם נמצא כתם בבגד האיש ואפי' על חלוקו לאחר תשמיש אין לו דין כתם כלל ואפי' ספירת ז' נקיים אינה צריכה עיי"ש והשיג מתוספתא נדה פ"ו וז"ל נמצא על חמיה בנה יושב בצדה ה"ז טמאה מפני שמתהפך ולא על בנה בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה עכ"ל אלמא דגם בבגד האיש חוששת לכתם לענין ז' נקיים ורק לאוסרה על בעלה עולמית משום רואה דם מחמת תשמיש אינה חוששת לכתם בבגד האיש וכמ"ש דעת מר אביו מחותני הגאון נ"י עיין סי' הקדום:
ואני אומר חכמת אדם תאיר פניו והלכה כמותו והכי משמעות לישנא דש"ס ופוסקים וכבר נתתי בו טעם לשבח בתשובתי למר אביו הגאנ"י בהרבה נותני טעם דהיתירא, ויש ראי' לזה מנדה ס"ח ע"ב לבשה ג' חלוקות הבדוקות לה אם יכולה לתלות תולה ואפי' בתחתון אינה יכולה לתלות אינה תולה אפי' בעליון עיי"ש ואמאי לא אשמעינן רבותא טפי דבא"י לתלות אינה תולה אפילו בנמצא כתם על בנה ובעלה, אלא ודאי דבבנה ובעלה אין לה דין כתם כלל והרי התם לענין ספירת ז"נ מיירי ולא ברואה דם מחמת תשמיש:
ולכאורה הי' נראה להביא ראי' להיפך דבסד"ט סי' ק"ץ אות מ"ב תמה אמאי בסח"י כתבו רבותא דביש במה לתלות תולה אפי' בתחתון ולמה השמיטו הפוסקים האי רבותא דאין לה במה לתלות אינה תולה אפי' בעליון ע"ש אבל אי נימא דאפי' כתם בבגדי הבעל ולא בבגדיה כלל טמאה א"כ מכש"כ אם נמצא בבגד עליון שלה ולא בתחתון דטמאה וא"צ לאשמעינן זה כלל, אבל הא ליתא דאין לומר כלל שסמכו עצמם הפוסקים על קו"ח זה מכתם בבגדי האיש שהרי לא הביא תוספתא זו כלל ואדרבה כל לשונות הפוסקים משמע דדוקא בגדי אשה גופא שייך דין כתם וקושי' ס"ט הוא מותיב לה והוא מפרק לה שפיר עפמ"ש שם אות מ"ה בשם פמ"א דבבגדים שלנו ל"ש דין זה ולכן השמיטוהו הפוסקים ע"ש:
ומה שהביא מן התוספתא הנ"ל הנה לשון התוספתא תמוה לכאורה
א) דפתח בשתים חמיה ובנה וסיים באחד ולא על בנה בלבד אמרו
ב) ועוד שסיים אלא שדברו חכמים בהווה וא"כ בחמיה מאי הווה איכא והרי הא דתולה בבנה ובבעלה במשנה נדה נ"ח הובא בשו"ע סי' ק"ץ סי"ט כתב רמ"א שם בשם המרדכי וה"ה אם שכבה במטה עם נשים שיש להן מכות בגופן תולה בהן כמו בבנה ובבעלה ועיין ש"ך שם סקל"ד ומשמע דדוקא שוכבים עמה תולה בהם ולהכי נקט נשים דוקא ובנה ובעלה מסתמא שוכבין עמה וא"כ בחמיה מה דברו חכמים בהווה איכא וכ"ת דבהווה לא קאי רק אבנה א"כ למה נקט תוספתא חמיה כלל
ג) מאי אלא כל אדם דקאמר והלא אינו שייך רק בנשים כלשון המרדכי ורמ"א הנ"ל
ד) דמשמע שם דבעינן דוקא שוכבין עמה במטה רק בנה ובעלה מסתמא שוכבין עמה במטה ואמאי נקט בתוספתא בנה יושב בצדה ואם התם להקל אינה תולה בהם אלא בשכיבה כ"ש הכא להחמיר דהרי בכתמים לא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל כמשנה נדה שם
ה) אמאי לא נקט התוספתא גבי חמיה יושב בצדה כמו בבנה
ו) אמאי שבקה התוספתא בעלה כלישנא דמתני' ותולה בבנה ובבעלה ונקט חמיה:
והדברים מראים דחדא קתני דבנמצא על חמיה חוששין לה משום דבנה יושב בצדה וחמיה נושא אותו בחיקו וא"כ אמרינן שמא ממנה בא הדם על בנה וממנו על חמי' וכגון שא"א לבדוק בנה שכבר רחצו אותו או אפילו לא רחצוהו נמי חיישינן שמא נתקנח הדם מבנה לגמרי ובא על חמיה ומיושבים שני דקדוקים אחרונים:
אבל זו קשה מן הראשונה שהרי כתב הרמב"ם פ"ט מא"ב והובא להלכה בשו"ע סי' ק"ץ סי"א דאין מחזיקינן דם ממקום למקום לתלות בו כיצד הי' לה מכה בכתיפה ונמצא כתם על שוקה אין אומרים שמא בידיה נגעה במכה ונגעה במקום הזה וכו' וכ"ש הכא להחמיר בכתמים דאין מחזיקינן דם ממקום למקום ממנה על בנה ומבנה על חמיה וקו"ח הוא דהתם חד גופא וידים עסקניות הן והכא תלתא גופי ודאי אין תולין בכתמים להחמיר כמש"ל:
אבל הדבר פשוט דתוספתא שם אדסמיך לי' קאי הכל שווין שיהא תולה בשומרת יום הראשון וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמי' טהורים וע"ז אמרה תוספתא נמצא על חמיה וכו' והיינו במצאה כתם בגופה או בבגדי' שהי' לה להיות טמאה רק שתולה בחברתה אבל אם נמצא גם על חמיה אפילו רק בנה יושב בצדה שוב יש ידים מוכיחות שהכתם שמצאה הוא מגופה ואינה תולה בחברתה דאמרינן שממנה בא על בנה ומבנה על חמיה שנושא אותה בחיקו ואשמעינן רבותא דבכה"ג מחזיקינן דם ממקום למקום להחמיר כיון שעכ"פ מצאה כתם בבשרה או בבגדי' ואפי' בנה רק יושב בצדה ולא שוכב עמה וזה אינו שייך גבי בעלה דאין חמיה מרכיב בעלה על כתיפו וזה שייך שפיר בכל אדם אם יושב בצדה אלא שדברו חכמים בהווה שבנה יושב בצדה וממנו בא על חמיה ומיושבים כל דקדוקים הנ"ל אבל בלא נמצא על בגדי' ועל גופה כלל אלא בבגדי איש אין לנו שלא הי' בכלל גזירת כתמים כלל מכל הטעמים שכתבתי וכל דברי חכמים ח"א חיים וקיימים:
ויש עוד ראי' לזה דאם נאמר שאם נמצא כתם בבגדי בנה ובעלה אף שלא נמצא בבגדי' ובגופה כלל טמאה משום כתם א"כ הה"נ בשכבה במטה עם עוברה ומניקה וזקינה דאמרינן בנדה ס' ע"ב דתולות בה מפני שהן מסולקים מדמים עיי"ש ועיין ברמב"ם פ"ט מא"ב הל"ג ובטוש"ע סי' ק"ץ סעיף נ' נ"א ונ"ב א"כ נימא נמי דאפי' מצאה עוברה או מניקה וזקנה כתם בבגדי'. תהי' הילדה שאינה עוברה ומניקה טמאה כיון דהן אינן עלולין לראות יתלו בה ותהי' היא טמאה כיון דגזרו על כתמים גם בנמצא בבגד גוף אחר באפשר שבא ממנה והגוף האחר אינו עלול לראות ויהיו הם טהורים ותולין בה ובשלמא בנמצא על בשרו י"ל דתלינן בהו טפי כמבואר בסי' ק"ץ דעל הבשר חמיר טפי מעל הבגדים אבל בנמצא רק על בגדיהן הי' נראה כנ"ל שהיא טמאה והן תולין בה:
הגם שאפשר לחלק דדוקא בבגד בנה ובעלה היא טמאה משום דלא חזיין מגוף ודם זה מהיכן בא ולא תלינן שעברו בשוק של טבחים ולאו אדעתייהו אבל בנשים כיון דמגופן קחזיין לא גזרו על גוף אחר אם נמצא בבגד אשה אחרת אף שהאחרת מסולקת דמים מ"מ זה דוחק לחלק בכך דהא פירש"י ריש נדה כיון דמגופה קחזיא מועדת ועלולה הוא לכך וא"כ הני נשי דאין עלולין לכך לראות הוי רק כמו בנה ובעלה דלא חזיין מגופא ואי בנמצא כתם בבגדי בנה ובעלה היא טמאה גם בשנמצא בבגדי הני נשים הילדה שאינה עוברה ומניקה טמאה ולפ"ז אמאי קתני מתני' האי ותולות זו בזו בג' נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן ובמשולבות כדמוקי שם דס"א ואמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאפילו נמצא בבגדי עוברה ומניקה וזקנה תולות בה אלא ודאי דבנמצא כתם בבגדי גוף אחר לא גזרו עלי' משום כתמים כלל אף שקרוב הדבר שהדם בא ממנה ומטעמים שכתבתי בתשובתי למר אביו הגאון נ"י, ומי שכתם פז ראשו, ינחנו ויאיר לנו בעמוד אשו, ויראנו נפלאות מתורתו, לכוון הלכה ולדון דין אמת לאמיתו כנפש ידידו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: