בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רמט
בטור סי' קפ"ז כתב הראב"ד והאידנא לא סמכינן אהך בדיקה להתירה וכו', ועוד אפילו ידוע שהוא מן הצדדין הרי בנות ישראל גזרה על כל רואה טיפת דם כחרדל שצריכה שבעה נקיים והרא"ש הביאו ב"י תמה דמה בקיאות שייך בבדיקה זו וכו' ומ"ש שגזרו בנות ישראל וכו' לא ידעתי אנא רמוזה גזירה זו וכו' אבל אם ידוע שבא מן הצדדין בזה לא החמירו ע"ש, ולפענד"נ דמ"ש הראב"ד שאין אנו בקיאין היינו לעשות השפופרת והמוך שווה לאצבע וא"כ אם לא נמצא דם כלל לא על המוך ולא בצדדי השפופרת אין ראי' שנתרפאת עיין ש"ך סקי"א ועיין חוו"ד סק"ג בקושי' ד' ושוב כתב ועוד אפי' ידוע שהוא מן הצדדין היינו שנמצא דם בצדדי השפופרת הרי בנות ישראל גזרו וכו' והוא דבאמת קשה מה בכך שנמצא בצדדי השפופרת מ"מ אין זה ראי' שגם מתחלה הי' מצדדין ודלמא הי' מן המקור שרוב דמים מן המקור ועכ"ח לומר משום דרואה דם מחמת תשמיש הוא מטעם ווסתות דרבנן לכן מקילין בספק מן הצדדין וכמ"ש חוו"ד אות ג' הנ"ל או כמ"ש ב"י וכ"מ משום דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש כל דמצי למתלי בהיתרא שהוא מן הצדדין תלינן ועיין בה' פסח סי' תל"ט דאם נולד הספק קודם הביטול שהוא ספק תורה אזלינן לחומרא ואפי' ביטל אח"כ דהוי דרבנן ג"כ אזלינן לחומרא ועיין סד"ט סי' קפ"ב דהא דטמאה ברואה טיפת דם כחרדל אף דאמרי' בנדה מ"א מקור שהזיע כשני טיפות מרגליות טמאה ודוקא תרתי אבל חדא אימר מעלמא מא אתיא פירוש מן הצדדין מ"מ בנות ישראל החמירו על עצמם אפי' רואות טיפת דם כחרדל אע"פ שאינה כי אם טפה אחת לא תלינן דמצדדין אתי אף דלא שכיח טפה אחת מן המקור ע"ש וא"כ שפיר כתב הראב"ד ואפי' ידוע שבא עכשיו מצדדין דהיינו שנמצא בצדדי השפופרת מ"מ לא מהני ואי משום דווסתות דרבנן הא כיון דלענין שבעה נקיים שהוא מה"ת לא מהני ממילא גם בווסתות דרבנן אזלינן לחומרא ואי משום דרוב נשים אין רואות מ"ת ורוב אינו מן המקור הרי בנות ישראל גזרו וכו' אפי' על טפה כחרדל אף דלא שכיח מן המקור מ"מ לא תלינן בצדדין ה"נ אף דל"ש מן המקור מ"מ לא תלינן בצדדין וא"ש:
או י"ל בפשיטות דחוו"ד אות הנ"ל כתב דמה שמצאה בצדי השפופרת אין ראי' שדם זה דם צדדין דהא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו דאימור דם זה הי' בפרוזדור שירד מן המקור כבר לפרוזדור ומצאה אותו בשפופרת ע"ש ועיין ר"ן שבועות בה' נדה שכתב ורבותא דטפת דם כחרדל היינו משום דהוי מצי למימר דבדם מרובה דוקא הוא שראוי להחמיר בו דשמא יצא מן המקור בג"י זאח"ז ושהה בפרוזדור שהוא כמו שיצא לחוץ כדדרשינן לעיל וצריכה מה"ת ז' ימים נקיים אם היא בימי זיבה ולהכי נקט טפה כחרדל אע"ג דודאי אינו אלא ראי' אחת ע"ש ולפ"ז שפיר כתב הראב"ד הרי בנות ישראל גזרו אפי' רואה טפת דם כחרדל וכו' וע"כ הרבותא כנ"ל וא"כ מוכח שמתעכב דם היוצא מן המקור בפרוזדור וכותלי בית הרחם העמידוהו וא"כ אין ראי' ממה שנמצא בצדי השפופרת שאינו מן המקור כמ"ש חוו"ד הנ"ל:
ובסימן הנ"ל בש"ך סקכ"ח הביא אהא דכ' המחבר דאם נתחזקה יש מסתפקים אם מותר לסמוך על הרפואה לשמש אח"כ דכתב הב"ח מיהו נראה דאם רופא זה עשה רפואה זו לאשה אחרת קודם שהוחזקה ונתרפאה יכולה אשה אחרת לסמוך עליה אף לאחר שנתחזקה בשלשה פעמים ומותרת לשמש בפעם רביעית לאחר הרפואה והוא תמוה דאם לא נתחזקה היא עדיין בחולה האיך נתחזק הוא לרופא עיין חוו"ד והגהות מהרב"פ שנדחק, ובפשיטות אמרתי דלענין זה סמכינן ארופא שאמר שיש לה חולי שרואה מ"ת כיון שראתה ב"פ וכיון שהועיל לה רפואה זו הרי הוחזקה שמרפא מחולי זו:
אבל עוד נ"ל דביבמות ס"ד ע"ב אמרינן נישואין ומלקיות כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ווסתות ושור המועד כרשב"ג דבתלתא זימני הוי חזקה ועיין בתוס' שם ס"ה ד"ה נשאת דלענין ממון מודה רבי דבעינן איתחזק שלשה פעמים כמו בשור המועד ע"ש אמנם בווסתות נראה דה"ט משום דווסתות דרבנן אזלינן לקולא ועיין רש"י ותוס' נדה ס"ו ולפ"ז אם יש קולא בווסתות אם נאמר בתרי זימני הוי חזקה עבדינן גם בווסתות כרבי ולפ"ז כאן דיש קולא לסמוך על אשה זו שנתרפא ממה שראתה שני פעמים מחמת תשמיש אמרינן בתרי זימני הוי חזקה וסמכינן עלה וא"ש:
ובעיקר נאמנות הרופאים נ"ל עפ"מ דאמרינן שבת דף פ"ו ישראל דדאיגי במצוות חביל גופייהו כותים דלא דאיגי במצוות לא ועיין ע"ז ל"א ע"ב וא"כ גוף ישראל משונה בטבעו מגוף של נכרי והנה רוב ידיעת הרופאים הוא מן הנסיון שעושין אצל הגופין וא"כ מה מועיל נסיון שלו שעושה אצל גוף גוי לגוף ישראל שהוא משונה בטבעו ואיך ישפוט מזה על גוף ישראל שוב מצאתי שכבר עמד בזה בחי' חת"ס ע"ז שם וחת"ס יו"ד סי' קע"ה:
ובזה מקרא אני דורש בפ' בשלח ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו א"כ יהי' ישראל דאיגי במצות וגופם משונה מגוף גוי ממילא כל המחלה אשר שמת במצרים באותו אופן שהגוי חולה לא אשים עליך לא יהי' הישראל חולה כי גופו משונה מגוף גוי וא"כ כי אני ה' רפאיך צריך הקב"ה לרפאותו כי רפואת הרופא שעשה הנסיון ולמד אצל גוף נכרי לא יועיל לגוף ישראל, והרופא נאמן לכל בשר, ינחינו בדרך הישר ונזכה לשמוע קול מבשר, ויקראו בשמו כל בשר, ב' איפאלא אור ליום ה' לס' נח תרנ"א לפ"ק:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: