אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רמח

תשובה רמז

שיל"ת ב' איפאלא ב' אח"ק כ"ג לעומר תרמ"ז לפ"ק:

שוכ"ט לידידי הרבני המופלג העדני העצני חו"ש כמו"ה חיים יודא נ"י שלעזינגער בהערמאנשטאדט

מכתבו הנעים הגיע לידי בזמנו ויען הייתי מוטרד להשיב המוקדמים ודבריו אינם להלכה ולמעשה לכן אחרתי עד היום, ומ"ש בכונת הש"ך יו"ד סי' קפ"ז סקי"ד שכתב ולפענ"ד דאין להורות בדיקה בבעל ראשון דהא הרמב"ם ורש"י אוסרים ובספרי כתבתי דבהכי יש ליישב מה שהניחו תוס' דף ס"ו בתימא אבל אי נימא דמהני בדיקה בבעל הראשון א"א ליישב וכו' עיי"ש וכבר רבו הפירושים בכוונת הש"ך באחרונים עיין בספר תפארת ישראל על ה' נדה ואין הספר הזה עמי במחיצתי ובמחהש"ק סי' הנ"ל וחוו"ד:

וידידי כתב דבמה דמשני אין כל הכחות שוות י"ל שני פירושים או דאין הכחות של כל ביאה שווין בבעל אחד כפירש"י או דכחות של בני אדם אינם שוות ולפ"ז לר"ת דמתיר לבעל ראשון בבדיקה וע"כ קושי' הגמ' ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון היינו דלא תשתרי לשני בלא בדיקה וכמ"ש תוס' ד"ה ותבדוק וסיימו שם וא"ש לפר"ת דפרכא קמייתא הוי כמו פרכא שני' הרי דפרכא שני' ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' הוא דתבדוק קודם ביאה ראשונה של בעל ג' למאי דלא ידע דאין חזקת הראשון מועיל לשני וע"ז משני לאו כל הכחות שווין דכחות של בני אדם אינם שווין וע"ז שפיר הקשו תוס' למאי דלא שינוי' דאין כל הכחות שווין לפרוק דתבדוק עצמה בביאה שני' לבעל שני דלענין אצבע שלו אין לומר לאו כל האצבעות שוות וכו' ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוות ואין חזקת כחו של ראשון מועיל לשני ואכתי לא ידעינן הך טעמא, אבל לפירש"י דקושי' הגמ' ותבדוק עצמה בביאה ג' של בעל ראשון הוא להתירה לראשון בבדיקה ולא פירוש הקושי' שתיאסר לשני בלא בדיקה ועכ"ח משום דידע דאין חזקת כחו של אחד מועיל לשני ולכן לא קשה לי' רק דתשתרי לראשון בבדיקה וע"ז משני לפי שאין כל האצבעות שוות ואינה מותרת לראשון אפי' בבדיקה וע"ז פריך ותבדוק עצמה בביאה א' של בעל ג' דהיינו אחר ביאה א' ומשני אין כל הכחות שווין היינו כחות של הביאות באיש אחד א"כ לא קשה קושי' תוס' דגם המקשן ידע דאין כחות של כל אנשים שוות ואין חזקת כחו של ראשון מועיל לשני עכ"ד:

הנה מ"ש דלר"ת הי' קושי' הגמ' ותבדוק עצמה בביאה א' של בעל ג' קודם ביאה ראשונה א"א לומר כן דהא כבר תירץ דאין כל האצבעות שוות וא"כ קודם ביאה ראשונה של בעל ג' עדיין לא הוחזקה לג' אצבעות וגם לא לאצבע שלו וא"צ בדיקה רק מותרת בלא בדיקה, ואם כונתו משום דהיכא דאיכא לברורי מבררינן וא"כ כיון שכבר הוחזקה בב' אצבעות והשפופרת יהי' כמו אצבע ג' א"כ תוחזק בג' אצבעות מלבד שלא זכר מזה כלל אבל בלא"ה כבר כ' כן בחוו"ד שם:

אבל באמת דבריו תמוהים לפענ"ד דא"כ למה הק' תוס' דתבדוק קודם ביאה שני' של בעל שני ואמאי לא הקשו שתבדוק קודם ביאה בשני שפופרת שאינם דומין וכיון דשפופרת הוא כאצבע תוחזק לכל האצבעות אלא עכ"ח כיון דעוד לא הוחזקה לכל האצבעות וגם לא לאצבע שלו א"צ בדיקה כלל וא"כ קודם ביאה ראשונה של שלישי נמי א"צ בדיקה מה"ט, ובלא"ה נמי כבר כתבתי בתשו' אחת ליישב קושי' הש"ך בדיני ס"ס אות ל"ה דל"ש כאן איכא לברורי כיון שגם אם הוחזקה לכל אצבעות ולכל הכחות עדיין אינו ודאי שתראה בשעת תשמיש דהא הוי רק מטעם וסתות ואינו אלא חזקה שתראה ואפי' חזקה דאו' לא הוי דהא קי"ל וסתות דרבנן ואין מחוייבים לברר אלא א"כ יתברר שהוא איסור ודאי:

ומ"ש תוס' דלר"ת הוי פירכא קמייתא כמו פירכא שני' אין הכונה כמו דפירכא השני' היא שתבדוק קודם ביאה ראשונה של שלישי ה"נ פירכא קמייתא שתבדוק קודם ביאה ראשונה של שני דא"כ תלי תניא בדלא תניא דפרכא קמייתא ודאי הוא שתבדוק קודם ביאת שני ופרכא שני' אפשר לפרש שתבדוק אחר ביאה ראשונה של שלישי והי' לתוס' לכתוב להיפוך דפירכא שני' הוי כמו פרכא קמייתא אלא כוונתם משום דלרש"י פרכא קמייתא לא הי' שתיאסר לשני בלא בדיקה אלא שתהי' מותרת לראשון בבדיקה וקושי' שני' הי' שתיאסר לשלישי אחר ביאה ראשונה בלא בדיקה אבל לר"ת א"ש דפרכא קמייתא הי' שתיאסר לשני בלא בדיקה כמו פרכא שני' דודאי הי' הקושי' שתיאסר בלא בדיקה וכן מבואר שם באשר"י להדיא:

וגם מ"ש דלרש"י גם המקשן ידע דאין חזקת כחו של ראשון מועיל לשני ומשו"ה ל"ק לי' דתצרך בדיקה להתירה לשני רק דתיהני לה בדיקה לראשון הוא שיבוש דא"כ ל"ל לשנויי אין כל האצבעות שוות ולרש"י הפירוש ושמא בשני לא תצרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי כרת הא בלאה"נ הא אין כל הכחות של שני אנשים שוות ושמא בשני לא תצטרך בדיקה ומזה ידע גם המקשן וא"כ לא פריך מידי, וסבור הייתי לומר למאי שפירש"י ורשב"ם בפסחים קי"ב שאין כל האצבעות שוות ומתוך שאין תשמישו של זה נוח לה כשל ראשון וכו' אפשר שיש בכלל אין כל האצבעות שוות שאינן שווין באורך ורוחב וגם בכח וא"כ המקשן באמת לא ידע האי סברא דאין כחות של כל אנשים שווה רק התרצן הוא דמשני לי' כן במה שאמר אין כל האצבעות שוות אלא דא"כ אין זה תלוי במחלוקת רש"י ור"ת בפירוש קושי' הגמ' וא"כ גם לר"ת יש ליישב קושי' תוס' כמו לרש"י ולפרש מה דמשני אח"כ לפי שאין כל הכחות שוות היינו כחות של ביאה אפילו באדם אחד:

ועוד אפי' לו יהיבנא כדבריו מ"מ גם לרש"י אין מיושב קושי' תוס' דהא אע"ג דידעינן דאין כל האצבעות שוות מ"מ הקשה תוס' דלענין אצבע של שני ל"ש אין כל אצבעות שוות שהרי כבר ראתה פעם אחת ע"י אצבע שלו ה"נ לרש"י אף דכבר ידעינן דאין כחות של כל אנשים שווה מ"מ כיון דאכתי לא ידעינן דאין כל הכחות של כל ביאה באדם אחד שווה תקשי לבדוק עצמה בביאה שני' של בעל שני דלענין כח שלו ל"ש אין כל הכחות של כל האנשים שווה שהרי כבר ראתה פעם אחת ע"י כח ביאה שלו לכן פירושו הוי דחוי מעיקרא:

והנראה לפענ"ד בכוונת הש"ך הוא דב"י סי' קפ"ז הק' מאי מהני בדיקת שפופרת הא אין כל אצבעות וכל הכחות שווין ותירץ דלא אמרינן אין כל אצבעות או כל הכחות שווין רק להקל ולא להחמיר וכו' והסביר בנובי"ק סי' מ"ג ד"ה מטיבותי' משום דרואה דם מ"ת הוא מחמת קביעות ווסת והרי קי"ל ווסתות דרבנן וכיון דיש ספק אם האצבעות שוות אמרינן ספיקא דרבנן לקולא ע"ש אמנם אם נאמר דפירוש אין כל אצבעות שוות דודאי אינן שוות ואי אפשר לצמצם בידי שמים ואפי' בשפופרת בידי אדם להיות מכוון כמדת האבר ועיין תוס' חולין כ"ח ע"ב ומהרש"א שם ל"ש תירוץ הנ"ל דהא השפופרת ודאי אינו דומה לאצבע וא"כ הוי ודאי דרבנן מכח וסתות והדק"ל מאי מהני הבדיקה, אך י"ל כיון דהבדיקה הוא לאחר שנתחזקה בג' אצבעות וג' כחות לכל אחד א"כ נתחזקה לכל אצבעות ולכל הכחות אף שאינן דומין להנך אצבעות ולהנך כחות כדאמרינן ב"ק ל"ג נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל אף שודאי הוא מין אחר מ"מ כיון שהוחזק לשלשה מינים הוחזק לכל וה"נ דכוותי' כנ"ל ומשו"ה אף דשפופרת ודאי אינו דומה להנך שלשה אצבעות של שלש שלש כחות מ"מ כיון דהוחזקה לכל הוחזקה נמי לשפופרת ושפיר מהני בדיקה שעי"ז ידעינן שנתרפאה או שהוא מן הצדדים שו"מ כן בנוב"י שם ובמחהש"ק:

ולפ"ז נ"ל דבהכי תליא שיטת רש"י ורמב"ם ושיטת ר"ת ושאר פוסקים דר"ת ודעמי' ס"ל דהא דאין כל אצבעות וכחות שווין הוא רק ספק ומשו"ה מהני בדיקה גם בבעל ראשון וכתירוץ ראשון הנ"ל משום דהוי סד"ר ולקולא אבל רש"י ורמב"ם ס"ל דאין כל אצבעות וכחות שווין הוי ודאי דאינן שווין ול"ש תירוץ א' וצ"ל כתירוץ השני הנ"ל וממילא לא מהני בדיקה בבעל ראשון עד שהוחזקה לכל אצבעות וכל הכחות:

ובזה מיושב קושי' תוס' על רש"י אמאי לא פי' קושי' הגמ' ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון שתיאסר לשני בלא בדיקה עיי"ש בד"ה ותבדוק, ולפמ"ש ניחא דסמ"ג הביאו ב"י כתב דמשו"ה מותרת לשני בלא בדיקה משום דהוי ס"ס שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא אין כל האצבעות שוות עיי"ש וא"כ לר"ת דגם למאי דמשני אין כל אצבעות שוות הפירוש דהוי רק ספק שמא אינן שוות וא"כ בס"ד הוי ס"ל דודאי שוות וליכא רק ספק שמא מן הצדדין פריך שפיר דתיאסר לשני בלא בדיקה כיון דליכא ס"ס ומשום סד"ר לקולא אין להתיר כמ"ש נוב"י כיון דהספק נולד בדאו' לענין ספירת ז' נקיים ע"ש אבל לרש"י שפיר י"ל דגם המקשן ידע דיש ספק אם אצבעות שוות וא"כ שפיר מותרת לשני בלא בדיקה משום דהוי ס"ס ולהכי פריך רק דתהי' מותרת לראשון בבדיקה כיון דהוי ספק אם האצבעות שוות שפיר מהני בדיקה כתירוץ ראשון הנ"ל ומשני אין כל האצבעות שוות דודאי אינן שוות ולפ"ז לא מהני בדיקה בראשון וכמש"ל:

והנה החוו"ד הק' הא אמרינן בב"ק ל"ו דנגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל אף דאם נגח שלשה שוורים אינו נעשה מועד לחמורים אף שנגח חמור אחד עד שיגח שלשה חמורים ובגמ' שם מדמה ווסתות לשור המועד וא"כ הגמ' פריך שפיר ותבדוק אחר ביאה ראשונה של בעל שלישי דאפי' הי' רק שלשה ביאות משלשה אנשים ג"כ הוחזקה לכל כמו בנגח שור חמור גמל משא"כ בבעל שני ודאי דבעינן ג' פעמים נגדו כמו במועד דלמין ב' בעינן ג' פעמים וא"כ לק"מ קושי' תוס' ע"ש, ולפענ"ד נראה סברא ישרה דבשלמא התם אם נעשה מועד לשוורים שפיר לא הוי מועד לחמורים עד שיגח חמורים ג"פ משום דחמורים ודאי הוי מין אחר אבל כאן אלו הי' ודאי דאין כל אצבעות שוות שפיר מקרי בעל שני מין אחר ובעינן נגדו ג"פ אבל הלא לר"ת וסיעתו אינו רק ספק אם האצבעות שוות ואפשר הם שוות ואז הוי רק מין אחד שפיר הק' תוס' כיון שכבר ראתה ע"י בעילת שני נימא דהאצבעות שוות והוי מין אחד ושפיר מהני חזקת בעל ראשון לשני וא"ש, אך כ"ז לר"ת אבל לרש"י דלא מהני בדיקה לראשון ע"כ אין כל אצבעות שוות הוי ודאי דאינן שוות כנ"ל והוי כמין אחר לק"מ קושי' תוס' כקושי' חוו"ד וכ' הש"ך שפיר דלרש"י יש ליישב מה שהניחו תוס' בתימה וא"ש:

ובדרך אחר נ"ל לפרש כונת הש"ך ואקדים ליישב קושי' חוו"ד דהנה ברואה דם מחמת תשמיש יש שני חששות הא' משום ווסתות שקבעה לה ווסת לראות ע"י מעשה תשמיש וכמ"ש הנוב"י ועיין תשובת רשב"א סי' תתט"ל וסי' תת"מ וחת"ס סי' קע"ה ובאופן זה אין שום אסיפת דם במקור אשה זו יותר מכל הנשים רק ע"י מעשה וחימום התשמיש נפתחו פיות המקורות להזלת דם אל המקור אשר מזה אשה זו רואה דם מחמת תשמיש ושנית יש חשש ממלאה ונופצת כבנדה ס"ו שם דהיינו שיש באשה זו תמיד אסיפת דם במקור מוכן תמיד לצאת וע"י הגרמת התשמיש נפתח פי המקור ויוצא ועיין הוו"ד שם אות ג' ובהגהת מהרב"פ בש"ך סקמ"ז ותבין, ולפ"ז לק"מ קושי' חוו"ד דשפיר הקשו תוס' דתבדוק אחר ביאה ראשונה של בעל שני דנהי דמשום חשש ווסתות ליכא דהא ווסתות מדמינן בגמ' לשור המועד והוחזק למין א' צריך להתחזק ג"פ למין שני וכקושי' חוו"ד מ"מ איכא חשש ממלאה ונופצת דזה לא דמיא כלל לשור המועד ובזה שפיר אמרינן אף דאין כל אצבעות שוות ואף דהוחזקה שנפתח המקור ע"י אצבע הראשון ג"פ שמא ע"י אצבע השני לא יפתח ודלא כמ"ש חוו"ד שם דלענין ממלאה ונופצות ל"ש אין כל אצבעות וכחות שווין מ"מ כיון שהוחזק ע"י הראשון שרואה דם מחמת תשמיש יש חשש שיש אסיפת דם תמיד במקור וכיון שראתה פ"א ע"י בעילת השני הרי חזינן שגם אצבע שלו פותח המקור וא"כ תצטרך בדיקה וא"ש:

והנה לשיטת רש"י דלראשון אינו מועיל בדיקה תקשי אמאי נהי דאין כל האצבעות שוות מ"מ כיון דווסתות דרבנן וספק אם האצבעות שוות נימא סד"ר לקולא וכמ"ש הנוב"י שהבאתי לעיל וצ"ע לכאורה, אך לפענ"ד לק"מ לפמ"ש הנוב"י שם סי' נ"ה דאף דווסתות דרבנן היינו רק לענין דאם עבר זמן ווסתה ולא בדקה טהורה מה"ת אבל לענין פרישה סמוך לווסתה הוי ווסתות דאורייתא משום דחזקה אורח בזמנו בא הוי חזקה דאורייתא אלא דלענין שמא כבר ראתה יש כנגדה חזקת טהרה של אשה דלשמא מת לא חיישינן אבל לענין שמא תראה בשעת תשמיש ליכא חזקה כנגדה דשמא ימות חיישינן כדאמרינן בגיטין כ"ח ע"ש, ולפ"ז ה"נ דכוותי' לענין שמא תראה בשעת תשמיש משום דקבעה לה ווסת ע"י תשמיש הוי כמו שמא ימות וליכא חזקת טהרה כנגדה והוי ווסתות דאו' וא"כ הוא סדא"ו ולחומרא ואסורה אפי' בבדיקה והא דמותרת בבדיקה אחר שהוחזקה בג' אצבעות בכל אחד ג' כחות היינו כתירוץ השני שכתבתי לעיל:

אלא דאכתי תקשי למה שהביא נוב"י סי' ס"ג בשם מהר"ח כהן דמה דאמרינן אשה בחזקת טהרה עומדת אין פירושו שמעמידין אותה כמו שהיתה עד עתה אלא הפירוש שהוא חזקת הגוף שמעמידין אותה בחזקת מסולקת דמים וכו' וא"כ אכתי תקשי דליהני בדיקה ונימא דלא קבעה ווסת כלל רק ממלאה ונופצת הי' ולענין זה שפיר יש חזקת הגוף שהוא מסולקת דמים ואין דם כנוס במקורה נגד חזקת שרואה דם מ"ת דלענין זה הוי שמא מת שכבר יש דם כנוס במקורה וא"כ לא הוי רק מדרבנן ונימא סד"ר לקולא, אבל זה שיבוש דאדרבה היא הנותנת דאמרינן ודאי לא ממלאה ונופצת היא דמעמידין אותה בחזקת הגוף שאין דם כנוס במקורה ושמא מת לא חיישינן רק דקבעה וסת מחמת תשמיש וזה אינו נגד חזקת טהרה דשמא ימות חיישינן וא"כ הוי סדא"ו ומשו"ה לא מהני בדיקה לבעל ראשון וא"ש, ולפ"ז לשיטת רש"י עכ"ח רואה דם מ"ת לאו משום חשש ממלאה ונופצת כלל רק משום קביעות וסת וא"כ ליתא מ"ש ביישוב קושי' חוו"ד ושפיר כתב הש"ך דלרש"י מיושב קושי' תוס' די"ל כקושי' חוו"ד לאמת וא"ש נכון:

ויותר קרוב לפשוטו ולאמת נ"ל בשנבאר תחלה דברי תוס' ד"ה ותבדוק תימא וכו' ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בג' כחות של בעל ראשון ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שווין ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני ואכתי לא ידעינן הך טעמא ודבריהם נפלאים לכאורה

א) מ"ש משום חזקת כחות אין להתירה דהפירוש לפי שלא הוחזקה לשני בג' כחות של שלש ביאות והוא פלא דא"כ לא פריך הגמ' מידי ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי הא לא הוחזקה לו בשלש כחות של שלש ביאות ועכ"ח דאי אפשר להתיר מטעם זה לפי שכבר הוחזקה בשלש כחות של בעל ראשון וכמ"ש תוס' ואמאי לא כתבו הוכחה זו שהרי עיקר קושי' תוס' העמידו ע"ז דאותה קושי' דפריך על בעל שלישי הי' יכול לפרוך על השני וכיון דאם נאמר סברא זו על השלישי לא קשה לא הי' צריך תוס' ליתן טעם דהי' יכול להקשות גם על השני משום דיש לדחות סברא זו דהא עכ"ח דחויא מעיקרא היא מדפריך על השלישי

ב) מ"ש ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שויין, ופירוש דאין הכחות של כל אנשים שווה. ואין חזקת של כחו של ראשון מועלת לשני וכוונתם דבעינן דוקא שתתחזק בג' ביאות של ג' כחות משלשה אנשים דמה שנתחזקה בשלש ביאות בכחו של אחד אין מועיל כלל לאחר א"כ בלי טעמא דאין כל הכחות שווין נמי יש להתירה משום דאין כל אצבעות שווין ואין חזקת שלש פעמים של אצבע הראשון מועיל לאחר כמו דאמרינן בכחות ומשו"ה מותרת לשני אחר ביאה ראשונה בלי בדיקה ותקשי ג"כ מאי פריך כלל ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי הא חזקת שלש כחות של אצבע בעל ראשון אינה מועלת לאחרים

ג) הנך תיבות שהוסיפו ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני הם שפת יתר ואין להם הבנה והי' די באמרם ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שווין ואכתי לא ידעינן האי טעמא

ד) כיון דלתוס' הפירוש בגמ' אין כל הכחות שווין שאין כח של אנשים שווין ולא שאין כח כל הביאות שווין א"כ מנ"ל כלל דבעינן חזקת כחות של ביאות וא"ת דממילא שמעת מינה שהרי בשלישי הי' ג"כ כח ביאה אחת מ"מ המקשן אכתי לא אסיק ה"ט ותוס' רצו לתרץ קושיתם על המקשן ולומר ומשום חזקת כחות אין להתירה

ה) למה נאדו מפירש"י דאין כל הכחות שוות היינו כחות של ביאה באדם אחד:

לכן נ"ל דבאמת יש להבין למאי דאמרינן ב"ק הנ"ל דנגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל אף דאם נגח מין אחד אינו מועד לאותו מין עד שיגח שלשה פעמים מ"מ כיון שהוחזק בשלשה נגיחות בשלשה מינים הוי מועד לכל ומוחזק ליגח כל המינים כאלו נגח שלשה מינים כל אחד ג' פעמים וה"נ נהי דאין כל אצבעות וכל הכחות של כל אנשים שווה מ"מ כשרואה דם מחמת תשמיש ג' אנשים בכל אחד פעם אחת תהי' מוחזקת לכל אצבעות ולכל הכחות ואמאי בעי ג' ביאות בכל חד וא"כ לא משני מידי אין כל הכחות שווין:

ונ"ל סברא ישרה לחלק דבשלמא בשור המועד ודאי אין חסרון תלוי בהמנוגח רק בנוגח לכן אם נגח ג' מינים כל אחת נגיחה אחת שפיר הוחזק ליגח כל המינים דכל השלשה מינים מעידין על חסרונו שהוא נגחן וליגח כל המינים אבל ברואה דם מחמת תשמיש הא דאסורה לכל אדם אחר שתתחזק בלא בדיקה היינו משום דקבעה וסת לתשמיש או ממלאה ונופצת כמש"ל ויש בה חולי וחסרון ויש חשש שמא גם ע"י תשמיש של אנשים אחרים תראה דם מ"ת אבל אי הוי ידעינן בבירור ויבא אליהו ויאמר שאין בה שום חולי וחסרון והרי היא ככל הנשים א"כ אף שראתה דם מ"ת שלשה אנשים ויותר בכל אחד בשלשה ביאות ויותר מ"מ כיון דעכ"ח החסרון תלוי באצבעות וכחות של אלו אינה אסורה לאחרים דאם אלו הוחזקו כ"ע מי הוחזקו שתהי' אשה בריאה רואה מחמת תשמיש שלהם רק אחר שהוחזקה בשל בשלשה בעלים לכל אחד בשלשה ביאות אמרינן שהחסרון תלוי בה והיא חולנית לראות מחמת תשמיש אבל כל שלא הוחזקה בכל א' עם ג' ביאות אף שהוחזקה בכחות של ג' אנשים מ"מ עדיין לא תלינן החסרון בה רק בהם וכל זמן שתלינן בהם ל"ש לאסרה אכ"ע כנ"ל רק למי שהוחזקה לו ג"פ אמרינן שביאותיו הוחזקו להיותה רואה מ"ת ואסורה לו אבל אינו מועיל ליאסר לאחרים ועיין בחת"ס יו"ד סי' קנ"ח ד"ה ומזה:

ומעתה כך הוא הוצעה של שמועה דהמקשן הוי ס"ל כשרואה ג"פ מחמת תשמיש הראשון כבר הוחזקה שיש בה חסרון שממלאה ונופצת או קבעה ווסת לתשמיש ומשו"ה פריך ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון וכפיר"ת שתיאסר לשני בלא בדיקה ומשני אין כל אצבעות שוות דנהי דהוחזקה שיש בה חסרון הנ"ל מ"מ אולי באצבע של איש אחר לא תראה דהוי כמין אחר וכמו מועד לשוורים אינו מועד לחמורים וע"ז פריך ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי כיון דהוחזקה שיש בה חסרון א"כ בביאה ראשונה של בעל שלישי הוי כמו נגח שור גמל וחמור דהוי מועד ואפי' לא הי' בשני בעלים הראשונים בכל אחד רק ביאה אחת וע"ז משני לפי שאין כל הכחות שווין וכפירש"י שאין חזקת ביאה אחת חזקה וכו' וביאות של הראשונים אין להצטרף דלא איתחזק מחמתיהו שהחסרון בה רק אולי בהם ול"ד לנגח שור חמור וגמל דודאי החסרון בנוגח ולא במנוגח וכמ"ש ולכן עד שתתחזק בשלש ביאות לשלשה אנשים אינה מוחזקת שהחסרון בה, וע"ז הקשו תוס' כיון דמקשן לא ידע מהאי טעמא והוי ס"ל דמיד שרואה שלשה פעמים מחמת תשמיש בבעל א' הוחזק בה חסרון אבל רק לאצבע זה ולא לאצבע אחר דהוי כמין אחר א"כ תקשי בביאה שני' של בעל שני תיאסר בלא בדיקה כיון שיש בה חסרון רק דאמרינן שמא אין אצבע שלו שוה לראשון והרי כבר ראתה באצבע שלו ומשום חזקת כחות אין להתירה לפי שלא הוחזקה אצלו בג' ביאות דזה אינו רק אם החסרון בו אבל כיון דתלינן החסרון בה אין להתיר מחמת זה דהרי כבר הוחזקה בשלש כחות של בעל ראשון, היינו שממנו הוחזקה שיש בה חסרון, ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שווין, פירוש של כל אנשים ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני דלא הוחזק בראשון בה חסרון כלל רק בו ולכן צריך בו שלשה ביאות ואכתי לא ידעינן האי טעמא:

ולפ"ז מיושב קושי' א' דודאי בבעל שני יש להתיר משום דלא הוחזקה אצלו בשלש ביאות משום דהוי כמין אחר ואף שהוחזק ג"פ לשור מ"מ צריך ג"פ אחר למין שני אבל בבעל שלישי י"ל כי קושיין דהוי כמו נגח שור חמור גמל דסגי בנגיחה אחד לכל מין, ומיושב קושי' ב' דודאי משום שינוי אצבע אין להתירה שכבר הוחזקה בחסרון מבעל ראשון אבל משום אין כחות של בני אדם שווין שפיר מותרת דהא מכח זה אין תולין חסרון כלל בה רק בו, וממילא מיושב קושי' ג' דצריך תוס' להוסיף ואין חזקת כחו של א' מועלת לשני דרק מה"ט מותרת בשינוי כחות לפי שאין תולין חסרון כלל בה, ומיושב קושי' ד' דבהא דאין כל הכחות שווין נכללו תרווייהו שאין כחות שלשה אנשים ולא כחות שלש ביאות באיש א' שווין רק דהא בהא תלינן כיון דתלינן בכח ביאתו ולא בה לכן בעינן שלשה כחות ביאה משלשה גברי כנ"ל ואין חילוק בפירוש זה בין רש"י לתוס' ומיושב קושי' ה', והכי פירושו בתוס' דאין להתיר מכח חזקת כחות דבעינן שלשה ביאות כל כמה דלא ידעינן דאין כחות של כל אנשים שווה ותלינן בי' ולא בה ואין חזקת אחד מועיל לשני משום דכל כמה דלא ידעינן האי סברא אמרינן שהרי כבר הוחזקה בג' כחות של בעל ראשון וא"ש הכל בעזה"י:

תמצית הדברים בקיצור כדי להבין יותר דמשו"ה לא סגי כאן בג' ביאות משלשה אנשים כמו נגח שור חמור וגמל משום דהתם בנגח מין א' שלשה פעמים ג"כ החסרון בנוגח לכן גם שלשה נגיחות בשלשה מינים שפיר מצטרף והוא ג"כ מועד לכל כיון שהם שלשה מינים אבל כאן למאי דמשני אין כל הכחות שווין הפירוש דבשלשה ביאות לאיש אחד אין תולין החסרון כלל בה ולכן גם שלשה ביאות מג' אנשים אין תולין בה עד שיהא לכל א' שלשה ביאות דאז תולין בה וכ"ז למסקנא אבל למאי דמשני אין כל אצבעות שוות ס"ל לתוס' דאכתי ס"ל בג' ביאות לאדם אחד תולין החסרון בה רק דמשום שינוי אצבעות הוי כמין אחר ולכן הק' כיון שראתה ע"י אצבע השני מוכח שהוא מין ראשון כיון שהוא רק ספק אם שווין כמש"ל ובזה לא בעינן שתתחזק שלשה פעמים שהוא מין ראשון כיון דהוא רק ספק ואין באין להוציא מחזקה והא שיש בה חסרון כבר הוחזקה מבעל ראשון ובזה יובן היטב כל מ"ש:

ולפ"ז מיושב קושי' ב"י מאי מהני בדיקת שפופרת הא אין כל אצבעות וכל הכחות שווין דלא אמרינן סברא זו רק כל זמן שיש לתלות החסרון בבועלים ולא בה אבל אחר שהוחזקה בשלשה בעלים לכל אחד שלש ביאות דשוב תולין החסרון בה שפיר מהני בדיקת שפופרת לברר שאין החסרון בה רק בהם:

ואתי שפיר בזה דעת הרמב"ם פ"ד מא"ב דלא שרינן בבדיקה לבעל שלישי רק לרביעי משום דלשלישי אף שהחסרון בו מ"מ כיון שהוחזק בו חסרון שרואה מחמתו מחמת תשמיש אסורה ולרש"י צ"ל כיון שהוברר שאין בה חסרון ומעיקרא הוחזק שיש בה חסרון אמרינן דנתרפאת דאם יש בה חסרון ל"ש כלל אין כל אצבעות וכחות שווין ועוד יש ליישב בזה הרבה תמיהות בסוגיא ואין הזמן מסכים לבאר באר היטב:

אלא דאכתי תקשי איך מועיל בדיקה לבעל ראשון הא הוחזק בו חסרון ולא בה וא"כ נימא אין כל אצבעות וכחות שוות וע"כ אנו צריכין לתירוץ ב"י דלהחמיר לא אמרי' סברא זו, ומעתה לרש"י דס"ל דבאמת לא מהני בדיקה לבעל ראשון שפיר י"ל דלא ס"ל כתירוץ ב"י רק כתירוץ הנ"ל ומשו"ה לא מהני בדיקה בבעל ראשון, וניחא נמי דלא פי' קושי' הגמ' ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון שתיאסר לשני בלא בדיקה משום דס"ל לרש"י דגם בס"ד הוי ס"ל דבשלש ביאות באדם א' אין תולין החסרון בה רק בו וא"כ אין סברא כלל שתיאסר לשני רק דפריך דתיהני בדיקה לראשון ומשני אין כל אצבעות שוות כיון דחסרון בו לא מהני בדיקת שפופרת כקושי' ב"י דל"ש תירוץ הנ"ל ופריך ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי נהי דתולין החסרון בבעל מ"מ בשלש ביאות משלשה אנשים ליהוי כמו נגח שור חמור גמל כנ"ל ומשני אין כל הכחות שווין ופרש"י של כל ביאות באדם א' וכיון דתולין החסרון בבעלים אפי' בשלש ביאות לאיש אחד אפי' נגדו שוב אין שלש ביאות משלשה אנשים מצטרפין לתלות החסרון בה וכנ"ל, וכיון דלרש"י אמרינן דגם מעיקרא ס"ל דאין מועיל בדיקה לראשון וא"צ בדיקה לשני משום דתולין החסרון בבעל ולא בה שוב לא קשה קושי' תוס' כלל לפמ"ש פירוש קושיתם וכתב הש"ך שפיר, ובזה תנוח דעתו ויבא שלום מנאי ידידו הדו"ש באהבת התורה ולומדיה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

אחר חיתום שטרות נתקשיתי עמ"ש בבעל ראשון תולין החסרון בו ולא בה א"כ אמאי קי"ל באה"ע סי' קי"ז דברואה ג"פ מחמת תשמיש יוצאת בלא כתובה ואמאי כיון דאין המום בה אלא בו ולשיטת ר"ת וסיעתו דגם לראשון מהני בדיקה א"ש דממנ"פ אם בדקה ומצאה טהורה א"צ לגרשה כלל ואם מצאה דם על ראש המוך הרי מוכח שהחסרון תלוי בה ואם אינה רוצה לבדוק כלל כדי שלא תתקלקל אכ"ע כמ"ש ראשונים דמאי דאינו בודקת בבעל ראשון עצה טובה קמ"ל א"כ פשיטא דאין לה כתובה כיון שאינה רוצה לבדוק אבל לשיטת רש"י ורמב"ם דבבעל ראשון לא מהני בדיקה משום דתלינן החסרון בו כמש"ל א"כ אמאי לית לה כתובה:

שוב נתישבתי דלק"מ דודאי לענין איסור מחמרינן דחסרון בו ולא מהני בדיקה אבל לענין כתובה אין להוציא ממון מחזקתו שהבעל מוחזק ע"י בדיקת שפופרת ולא נמצא בראש המכחול לומר שודאי אין בה חסרון ומכ"ש לדעת הרמב"ם סוף הלכות אישות דהא דתצא בלא כתובה הוא דוקא ברואה ג"פ מחמת תשמיש בתחלת הנישואין דהוי ספק אם נתחייב לה בכתובה כלל ומ"מ הוא דוחק קצת:

ויותר נראה דלפי הנראה מדברי הרי"ף ורמב"ם וטור דין זה מיירי באין לה ווסת וא"כ עכ"פ יש בה חסרון שאין לה וסת עד שיתברר ג"פ שאינה רואה מחמת תשמיש ואז מותרת לשמש ע"ש בב"י בשם הר"ן פ"ב דשבועות ולכן שפיר אין לה כתובה אבל ביש לה וסת אף לשיטת רוב הפוסקים דאפי' ביש לה וסת נאסרה משום רואה דם מחמת תשמיש מ"מ י"ל דבאמת יש לה כתובה מטעם הנ"ל וא"ש:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה