בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רמו
שיל"ת ב' איפאלא ד' לס' ויברך אתכם תרס"ב לפ"ק:
יראה בבנין אפריון, בשוב ד' שיבת ציון, הרבני האברך המו"מ בתורה, מעוטר בתפארה. מו"ה אלימלך נ"י פריעדלאנדער:
כתבו מעש"ק העבר בא אלי ותוכו רצוף ד"ת וראשונה ישא קושי' השואל בתשו' שערי צדק סי' קל"ד על ב"י יו"ד סי' קפ"ד דכ' דבמחבואה דלא ברור לן כולי האי דתהא מסולקת דמים וכו' ולא אמרינן בה אינה חוששת אפילו לכתחלה והק' כיון דמיעוט רואין במחבואה הלא מרא דשמעתא דמחבואה הוא ר"מ ור"מ חייש למעוטא וס"ל וסתות דאו' אמאי אם לא בדקה טהורה בדיעבד א"ו דאפילו מיעוטא ליכא, ואני איני רואה שום קושי' דהרואה בפנים בב"י יראה דסברתו כך דלענין דיעבד משווי להו למעוברת ומחבואה אליבא דמ"ד וסתות דאו' כיון דעפ"י הרוב חרדה מסלקת הדמים ושוב ל"ש לומר חזקה אורח בזמנו בא ואף דחיישינן למיעוטא מ"מ חזקה ליכא ולא הוי וסתות דאו' בכה"ג ומכ"ש למ"ש תוס' חולין י"ב דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן והרי אי וסתות דרבנן פשיטא לי' דבהגיע וסתה ולא בדקה דטהורה אלא דלכתחלה בעי בדיקה משום דלא בריר לן כולי האי כמ"ש ב"י, ועוד כיון דעפ"י הרוב חרדה מסלקת הדמים דמי להא דכתובות ט"ז רוב נשים בתולות נישאת ורוב הניסת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ע"ש וה"נ רוב רואות בשעת וסתה ורוב שהם במחבואה אינן רואות ואיתרע לה רוב רואות והו"ל פלגא ופלגא ומוקמינן בחזקת טהרה:
אבל מ"ש במכתבו עפ"י תוס' נדה ל"ב דהיכא דאיכא חזקה שלא ראתה בהדי רובא גם ר"מ לא חייש למיעוטא אינו דבשעת וסתה למ"ד וסתות דאו' ליכא חזקה דלא ראתה אדרבה איכא חזקה דראתה דאורח בזמנו בא אלא צ"ל כמ"ש וא"ש
ושוב הק' אהא דאמרינן בנדה י"ז וב"ב כ"ד דם שנמצא בפרוזדור ספיקא טמא שחזקתו מן המקור משום דרוב דמים מן המקור מהא דאמרינן ב"ב שם האי חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה שרי רבינא לימא משום דס"ל דר"ח שאני התם דאי מיגנב מינה איצנועי בגווייהו לא מצנעי והנ"מ חמרא אבל עינבי מצנעי ודעת תוס' ורא"ש ורשב"א דלדידן דקי"ל כר"ח אפי' בעינבי שרי אבל דעת רמב"ן בחי' ב"ב דבענבי גם ר"ח מודד דאזלינן בתר קורבא דהא איכא קורבא בהדי חזקה כאן נמצא וכאן הי' ולפ"ז תקשי לפמ"ש בשו"ת פנ"י סי' א' דהא דאמרינן בריש נדה להלל אבל איתתא כיון דמגופא קחזיא לא אמרינן אוקמא אחזקתה ואשה בחזקת טהורה עומדת דהיינו דוקא לטהרות אבל לבעלה שפיר הוי חזקת טהרה וא"כ אמאי אזלינן בת"ר דמים שהוא מן המקור והרי איכא חזקת טהרה דאשה בהדי קורבא דעליי' מקרבא טפי ועדיף מרוב:
הנה אם ליישב נ"ל דיש ב' מיני חזקה דהיינו חזקה שלא נעשה מעשה ושינוי אע"פ דליכא חזקת הדין ועיין חידושי רשב"א יבמות ל' ד"ה אשה ויש חזקת הדין אם ודאי נעשה מעשה ושינוי ואינו ידוע אם נעשה המעשה באי' או בהיתר אמרינן דאוקמא בחזקת הדין מה שהוא בחזקת היתר או בחזקת אי' והראשונה הוא חזקה המבררת הספק והשני' אינה מבררת הספק ומ"מ מניחין הדין כמו שהי' מקדם והדברים ארוכים לא מקום האסף פה ולפ"ז ודאי חזקה המבררת שהוא מן הקרוב דהיינו חזקה שלא נעשה מעשה ושינוי בהדי קרוב עדיף מרוב כיון דחזקה וקרוב מעידים על דבר אחד אבל דם שנמצא בפרוזדור דודאי נעשה שינוי מעשה שבא דם לפרוזדור רק הספק אם בא מן המקור או מן העלי' וחזקת טהרה דאשה אינו רק חזקת הדין בהדי קורבא ובזה רובא עדיף וא"ש:
אבל אינני צריך לכ"ז ומעיקרא לק"מ שהרי ב"ב שם אמר אביי לסיועי לר"ח מהאי משנה ודחי רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד ופירש"י דמיו יותר משל עלי' ועוד שהן תדירים לזוב משם ודמי העלי' אין תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג על ר"ח ומשום דהוי כעין תרי רובי במקור יש רוב דמים ואמרי' כל דפריש מרובא פריש ועוד דרוב פעמים הדם בא מן המקור ולא מן העליי' וא"כ חזינן דאפי' אם קרוב עדיף מרוב מ"מ רוב ומצוי עדיף מקרוב וה"נ לדידן דרוב עדיף מקרוב רק חזקה וקרוב עדיף מרוב מ"מ רוב ומצוי עדיף מקרוב בהדי חזקה והיינו דאמרינן בנדה ח"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחה"ר ועשאום כודאי מקור וכו' ולק"מ:
ובגוף הדבר שהבין בדברי רמב"ן דבענבי אזלי' בתר קורבא היינו משום דאיכא חזקה בהדי עדיף מרוב ומשו"ה הק' מה שהק' אבל כשאני לעצמי הנה חי' רמב"ן על ב"ב אינו מצוי בידי אך ראיתי בהגהות מוהרב"פ יו"ד סי' רצ"ד שהביא ומסביר עוד שם דהוי מצוי ומקום קרוב במקומו ולפ"ז לק"מ
ובסמ"ע סי' רנ"ט סק"ו כ' וגם שם בפרישה כתבתי טעם למה ל"א בזה רוב וקרוב הולכין אחה"ר והיינו רוב העיר דלא אמרי' כן אלא היכא דהקרוב אינו במקום שנמצא שם עצמו וצריכין לומר שבא לשם ממקום אחר וכו' ואנו מסופקים אם בא מקרוב או מרוב אזלינן בת"ר ואמרינן דמן הרוב בא אבל היכא די"ל שלא בא מעלמא כלל אמרינן דלא בא מעלמא וגם לטעם זה לק"מ דכאן בפרוזדור ע"כ בא מעלמא מא או ממקור או מעלי' שפיר אזלינן בת"ר אע"ג דאיכא חזקה בהדי קרוב:
אמנם בטו"ז יו"ד סי' רצ"ד סקט"ז כ' כלשון הזה א"ו דאף למאי דקי"ל כר"ח דהולכין אחר הרוב מ"מ סברא זו חזקה דמכרם זה גנבום וכמו דאמרינן פ' המדיר כ"נ כאן הי' וכן לענין חמב"פ זכרוהו הפוסקים וזה עדיף טפי מקורבא דמוכח דכתבו תוס' בפ' לא יחפור דלא אזלינן בתר קורבא והכא לכ"ע אזלינן וכו', אבל לפענ"ד פירש כ"נ כ"ה הוא דאין מחזיקין ממל"מ ועיין במג"א סי' תס"ז סקט"ז והיינו כיון שנולד דבר הגורם הספק במקום זה ובמקום אחר אין כאן שום דבר הגורם להסתפק וכיון שאין כאן במק"א במה לתלות להסתפק אחזוקי רי ריעותא במק"א ממקום זה לא מחזיקינן ואין כאן ספק כלל על מק"א או רשות אחר ועיין בש"ש ש"א פי"א יתבין וזה ודאי עדיף מרוב כמ"ש הש"ך יו"ד סי' פ"ג סקי"א וזה כונת הרמב"ן דמשו"ה לא אזלינן כאן בת"ר ואולי לזה נתכוון גם פרישה הנ"ל אבל לעולם אפי' איכא חזקה בהדי קורבא רובא עדיף ולק"מ ובזה הנני חותם בברכת התורה עדי יבנה בית הבחירה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: