אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רמה

תשובה רמד

כתב הטור סי' קפ"ד כתב הראב"ד ואם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לה שפיר אי קודם הנץ החמה או אחר הנץ החמה יש מחמירים לאוסרה כל היום וכל הלילה ויש מקילין שאינה אסורה אלא ביום והכריע הוא כדברי המקילין וכ' ב"י וכתב שטעם המקילין משום דווסות דרבנן כש"כ סמוך לווסתה הלכך הו"ל סד"ר ולקולא ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נדתה ע"ש והוא תמוה הלא גם ביום הוא רק סד"ר ולקולא ומ"ט אסורה ביום יותר מבלילה:

ונ"ל משום דהא דסד"ר לקולא היינו אם יש ספק על דבר אחד אם אסור או מותר אבל אם אחד ודאי אסור והשני ודאי מותר ואינו יודע איזו מהם אז עכ"ח א"א להתיר א' ולאסור א' דזה חוכא דמהי תיתי להתיר את זה וליאסר את זה דלמא איפכא וגם א"א להתיר שניהם כיון שא' אסור בודאי ועכ"ח לאסור שניהם ועיין לקמן סי' ק"ץ סכ"ה וטו"ז שם ועיין באו"ח סי' תל"ט בטו"ז סק"ג [ובחי' או"ח הארכתי בדבריו] אבל אם יש לתלות בא' יותר מבשני תלינן בשני והאחר מותר משום סד"ר לקולא ולפ"ז כאן אם נאמר שתבדוק בהנץ החמה א"כ אם תמצא טהורה תהי' ביום סד"ר כמו שהי' בלילה וא"א לומר שתהי' אסורה בא' ומותרת בשני וגם לא שתהי' מותרת בשניהם כגון שבא' מהם טמאה ודאי ועכ"ח תהי' אסורה בשניהם לכן אמרינן שלא תבדוק בהנץ החמה וא"כ ביום אסורה ממנ"פ אם וסתה קודם הנץ החמה הרי אסורה ביום עד שתבדוק ואם וסתה אחר הנץ החמה הרי אסורה ביום משום עונת הווסת וממילא מותרת בלילה משום סד"ר לקולא:

ובס"ט אות ז' כ' דבלילה מותר משום סד"ר לקולא אמנם ביום כיון דלא חזאי עד השתא אמרי' איגלאי מלתא למפרע דעד האידנא וסתה ביום ומשו"ה לא חזיא והשתא תראה ביום ע"ש ולפ"ז מיני' ומינאי תסתיים שמעתא דממנ"פ אם בדקה ומצאה טהורה א"ש כמ"ש ס"ט ואם לא בדקה א"ש כמ"ש דביום טמאה ממנ"פ ולכן בלילה מותרת משום סד"ר לקולא:

אבל הש"ך סקי"ג כתב ר"ל דאפי' ראתה קודם הנץ החמה מ"מ היום הי' ודאי בימי נדתה משא"כ הלילה היא בספק ועיין מחהש"ק והוא תמוה דאם בדקה ומצאה טהורה א"כ ודאי לא ראתה בלילה ואינה ביום בימי נדתה אלא ספק וסתות דרבנן ולקולא, לכן נ"ל בכונתו דס"ל דאף שלדעת הרא"ש אינה חוששת רק לתחלת הוסת ולא כל משך הוסת וכמו שפי' המחבר ס"ו מ"מ כיון דגם אם קבעה וסתה קודם הנץ החמה מ"מ הי' משך הוסת גם אחר הנץ החמה וכמ"ש הרא"ש הביאה ב"י וכל היכא דתני עם לאלתר משמע וכו' והא א"א דלא עיילא ראי' בתוך הנץ החמה וכו' ועוד סתמא קתני ולא מפליג בין ראי' מרובה לראי' מועטת וכו' ולפ"ז נהי דלא חיישינן למשך הוסת היינו לחומרא לא חיישי' ומשום דוסתות דרבנן אבל לקולא תלינן במשך הוסת מה"ט דוסתות דרבנן וכיון דאם לא ניזול בתר משך הוסת תהי' אסורה בלילה וביום ואי דסד"ר לקולא הא א"א להתיר שניהם כמש"ל לכן מקילין דבלילה מותר משום סד"ר לקולא וביום אסורה דביום יש סברא למתלי טפי חדא דשמא קבעה וסת אחר הנץ החמה ואת"ל קודם הנץ החמה מ"מ אחר הנץ הוא זמן משך הוסת ולכן אסורה טפי ביום וא"ש:

ועוד י"ל דש"ך סקט"ז כ' ול"ד לסעיף ה' דצריכה לפרוש ביום כשיעור הנמשך וכו' דהתם רואה ראי' מרובה מסוף הנץ החמה עד תוך היום אבל כאן אינה אלא ראי' אחת הראי' שרואה בראשונה הוא תחלת הוסת וכל מה שרואה אח"כ דמים יתירים הוא דאיתוספו בה כ"כ הב"ח והפרישה כתב דדוקא לעיל דהמשך הוא דבר מועט סברא לומר דגם הוא מצטרף משא"כ כשהוא ב' או ג' ימים וכיוצא בזה כתב העט"ז ועיין במחהש"ק שעמד בזה מה חילוק יש בין תירוץ הב"ח לתירוץ הפרישה הלא הכל חד, ולפענ"ד נראה דסברת הב"ח הוא דודאי לא אזלינן רק בתר תחלת הוסת אלא דבס"ה רואה ראי' מרובה מסוף הנץ החמה עד תוך היום אבל הכל רק ראי' אחת וא"כ הכל נחשב לתחלת הוסת אבל כאן א"א שב' וג' ימים הם ראי' אחת אלא ראיות נפרדות לכן אינה אלא ראי' א' שהיא תחלת הוסת והיינו הראי' שרואה בראשונה היא תחלת הוסת וכל מה שרואה אח"כ דמים יתירים הוא דאיתוספו בה ואין חוש חוששין להם דנהי שנקבצו בה דמים הרבה מ"מ לא אזלינן רק בתר תחלת פתיחת המקור להוציאם ואם לא נפתח פי המקור ואורח בזמנו לא בא בתחלת הוסת שוב לא חיישינן שיפתח ויוציא דם המקובץ ועיין בהגהות מהרב"פ סי' קפ"ז בש"ך סקט"ז:

אבל הפרישה ס"ל דלעולם חיישינן לכל משך הוסת ואפי' הם ראיות מחולקות אלא דאם המשך הוא דבר מועט דאז אפשר שהוא בטבע שעד זמן זה מתאסף הדם במקורה ויוצא לחוץ ואף שנמשך קצת ולא ראתה בתחלת הוסת מ"מ תראה בזמן משך הוסת ולכן סברא לומר דגם הוא מצטרף משא"כ כשהוא ב' או ג' ימים זה אינו בטבע הוסת אלא מקרה וחולי ל"ש לומר שקבעה וסת שיתחדש מקרה או שתהי' חולי ולא חיישינן לי' וא"ש:

ומעתה לפי דבריו א"ש מ"ש ב"י בטעם המקילין שאינה חוששת רק ביום שהוא ודאי בימי נדתה לפי ששם המשך הוא דבר מועט ושפיר חוששין גם למשך הוסת וא"כ אפי' תחלת הוסת היא קודם הנץ מ"מ שפיר חוששת גם אחר הנץ שהוא זמן משך הוסת וא"כ ביום אין כאן סד"ר רק ודאי דרבנן או משום משך הוסת של קודם הנץ או משום תחלת הוסת שאחר הנץ אבל בלילה הוי רק סד"ר משום תחלת וסת שקודם הנץ ושפיר מותרת בלילה משום סד"ר לקולא וא"ש:

ולענין אם וסתה נמשך ב' או ג' ימים דלדעת הראב"ד כולם חשובים כעונה א' הביא בב"י שהרא"ש הק' עליו מהא דנדה י"א דאמרינן אהא דתנן דנדה אין צריך להיות בודקת הניחא לר"ל דאמר אין האשה קובעת וסת בימי נדתה אלא לר"י דאמר קובעת תבדוק ואי אמרת דאם נמשך זמן ראייתה ב' וג"י חשיבא כעונה א' וצריכה לחוש לכולן גם לר"ל קשה דתבדוק כדי שתדע כמה צריכה לפרוש מבעלה כשיגיע וסתה וכו' ולפענ"ד לק"מ דהרי התם באשה שיש לה וסת איירי דהא קתני מתני' אע"פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה וכו' ולפ"ז לר"י דאמר אשה קובעת וסת בימי נדתה שפיר קשה תבדוק דלמא תשנה וסתה ליום אחר וכמו שפירש"י שם אבל לר"ל דאינה קובעת וסת בימי נדתה א"כ אפי' תראה אין כאן שינוי וסת ונשאר וסת הראשון שפיר א"צ לבדוק כדי שתדע זמן משך הוסת דכיון דנשאר וסת הראשון אמרינן חזקה אורח בזמנו בא וודאי תראה בתחלת זמן הגעת הוסת ולא תבא כלל לכך שתהא צריכה לידע זמן משך הוסת וא"ש:

ועוד נלפענ"ד דהא דכתב הראב"ד דחוששין לכל ימי משך הוסת היינו מטעם שכ' הרמב"ן שכל יום ויום וסת בפ"ע הוא ואינו מחמת ראי' ראשונה אלא כל ראי' וראי' בפ"ע הוא ועיין רשב"א בתוה"ב שהביא ב"י ולפ"ז כ"ז היינו לר"י דקי"ל כוותי' דאשה קובעת וסת בימי נדתה משום דלא שדיא כל הראיות בתר ראי' ראשונה ומחמתה אבל לר"ל דס"ל אין אשה קובעת וסת בימי נדתה ומשום דתלינן כל הראיות שהם מחמת ראי' ראשונה ודאי מודה הראב"ד דאינה חוששת לימי משך הוסת דאם אין עיקר אין תוספות וא"כ לר"ל לק"מ, ב' איפאלא אור ליום ג' לס' נח תרנ"א לפ"ק:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה