בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רמד
שיל"ת עש"ק ויצא תרמ"ד לפק"ק ב' איפאלו יע"א:
ישאו הרים שלום לכבוד אהובי מחו' הרב הגאון כמו"ה זוסמאן אליעזר סופר נ"י האבדק"ק האלאש יע"א:
קראתי בכל לב מכתבו הנעים וראיתי כי נפשו חשקה ולבו ישית לדעתי העני' בפירוש דברי מהרש"א נדה י"ט בתוד"ה ר' יושיע ופקודתו שמרה רוחי ועיינתי שם ומצאתי דברי מהרש"א מכוונים וזה הנלענ"ד בביאור דבריו, הנה בירושלמי פ"ק דכתובות אמרו דהך פלוגתא גבי משארסתני נאנסתי הוא רק לענין כתובה אבל לקיימה גם ר"ג מודה דאסור משום ספק סוטה ואמנם ש"ס דילן חולק אירושלמי דאדרבה לקיימה אפילו ר"י מודה דשרי כדמוכח בסוגיא דפ"פ ועיין באשר"י ור"ן שם בשם ר"י ובחידושי לשם הארכתי ושם בארה והא דאינה אסורה באמת משום ספק סוטה עיין ש"מ ופנ"י בסוגיא הנ"ל ועיין ס"ט נדה בחידוד הלכה ועיין ש"ש שמעתתא א' פט"ו וגם אני העני אכתוב לקמן בזה אי"ה:
ונ"ל דזה חידש רבא בכתובות ע"ה ע"ב לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל, היינו שגם לענין לקיימה לא אזיל בתר חזקת הגוף אלא כי לא אזיל וכו' היכא דאיכא חזקה דממונא פי' לענין כתובה דאיכא חזקת ממון נגד חזקת הגוף, אבל היכא דליכא חזקה דממונא פי' לענין לקיימה אזיל ר"י בתר חזקה דגופא. ומדויק בזה לשון לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל שהוא מיותר דהוי סגי באמרו כי לא אזיל וכו' אבל אתי לאשמעינן דאפילו בנידון א' ממון ואיסור לא תימא כיון דלא אזיל בנידון זה בתר חזקת הגוף לענין ממון לא אזיל נמי לענין איסור ועיין באשר"י קידושין מ"ה ע"ב ובמק"א הארכתי בזה קמ"ל דלענין איסור לקיימה אזיל בתר חזה"ג וע"ש בתוס' ד"ה אבל דבזה מיושב קושייתם ועיין בשמ"ק שם:
ואפילו נימא בעלמא אם לא אזלינן בתר חזקת הגוף לענין ממון לא מהני נמי לענין איסור היינו אם חזקת הגוף א' לענין ממון ואיסור אבל במשארסתני נאנסתי חזקת הגוף לענין ממון הוא שהיתה בתולה עד אחר אירוסין וחזקת הגוף לענין איסור הוא חזקת כשרות שלא הי' ברצון רק באונס ועיין בש"ש שציינתי לעיל א"כ נהי דאנו מדחינן חזקת הגוף מכח חזקת ממון מ"מ אין אנו מחליטין בזה שזינתה אחר אירוסין ברצון רק שזינתה מקודם אירוסין ואכתי אפשר למיזל בתר חזקת כשרות שלא זינתה ברצון אחר אירוסין ומכ"ש אם הי' קודם אירוסין דמותר לקיימה ומביא סייעתא לזה מר"י דבהרת וכמ"ש תוס' שם בכתובות דבנזקק לטומאה איירי:
וע"ז הקשו תוס' נדה י"ט למה צריך ראיה דאזיל בתר חזקה ולפמ"ש לק"מ] והקשה מהרש"א שפיר הא ספק טומאה ברה"י טמא אפילו היכא דאיכא חזקת טהרה ושפיר רבנן מטמאין גבי בהרת ור"י צריך קרא לטהר ותירץ דלא ילפינן מסוטה רק טומאת מגע ולא טומאת ראי' ונגעים כטומאת ראי' וע"ז ק"ל מנ"ל דר"י אזיל בתר חזקה דגופא גבי משארסתני נאנסתי ומודה לר"ג דמותרת לקיימה הא התם הוי ספק מגע ואיכא לדמוי לסוטה דספק ברה"ר טמא וא"כ מאי ראי' מייתי גמ' מדמטהר ר"י בבהרת משום חזקה דגופא דמתיר לקיים במשארסתני נאנסתי משום חזקה דגופא הא גבי בהרת הוי ספק ראי' דלא ילפינן מסוטה משא"כ במשארסתני נאנסתי דהוי ספק מגע דילפינן מסוטה וז"פ ואמת לפענ"ד רק הארכתי קצת לפי שמעכ"ת נתקשה בו:
ומה דק"ל בדברי מהרש"א דע"כ לא כתבו תוס' ריש נדה דטומאת ראי' לא ילפינן מסוטה אלא לקולא לטהר ברה"ר דטומאת ראי' חמור שטומאה יוצאה מגופו וכדאמרינן בכורות כ"ז אין תרומת חו"ל אסורה אלא במי שטומאה יוצאה עליו מגופו אבל לחומרא לטמא ברה"י ודאי ילפינן מסוטה וזה טומאת מגע דקילא ואפי"ה ספק טמא ברה"י מכ"ש טומאת ראי' וצ"ע:
וראיתי בש"ש שם שתירץ במשארסתני נאנסתי כיון דאין ידוע אם הזנות הי' ברה"ר או ברה"י הוי ספק רשויות ואין לו ענין לספק טומאה ברה"י, ולא נהירא לענ"ד דהא אמרינן סוטה ברה"ר טהור משום דר"ה לא מקום סתירה הוא ומכ"ש דלאו מקום זנות הוא וזנות בעדים לא שכיח ומתוס' ריש כתובות משמע דדוקא עדים והתראה לא שכיח ועכ"פ קרוב הדבר יותר שנאנסה ברה"י וספק טומאה ברה"י טמא טומאת ודאית:
והנ"ל בזה סברא ישרה דל"ש ס' סוטה אלא אם איכא ודאי טומאה בעולם ואפשר להטמאות בה אלא שאנו מסופקים אם נטמא בה ואז ספק טומאה ברה"י טמא ודאי אבל אם אנו מסופקים אם יש כלל טומאה בעולם שאפשר להטמאות בה אפילו ברה"י ספיקו טהור אי איכא חזקת טהרה והרי לר' במשנה טהרות פ"ו אפילו בס' ביאה אינו טמא ברה"י רק בספק מגע ועיין פנ"י וצל"ח פסחים ד"י ונהי דחכמים פליגי ומטמאין אפילו בספק ביאה ה"ד אי ודאי איכא טומאה אבל אי ליכא טומאה בעולם כלל כ"ע מודו דטהור, ולפ"ז בסוטה דקנא לה ונסתרה ושהתה כדי טומאה דודאי איכא רצון שהרי קנא לה ונסתרה והרי איכא הבועל שיכול לטמאות אותה בבעילתו אלא שאנו מסופקים אם טימא אותה ובעלה אז ברה"י ספק טמא אבל אם אנו מסופקים אם ברצון אם באונס אם אינו ברצונה לא הי' כלל טומאה בעולם שיכול לטמאותה אז ודאי אמרינן אוקמא אחזקה דכשרות שלא הי' רצון ולא הי' טומאה בעולם שיוכל לטמאות אותה, ובזה מיושב קושית פנ"י כתובות נ"א בהא דאמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא תחלתה באונס וסופה ברצון והק' למ"ש תוס' כתובות ט' ד"ה ואבע"א דהא דלא מוקמינן בחזקת היתר לבעלה ודאי הי' באונס היינו משום דאונסא קלא אית לה וזה ל"ש גבי תחלתו באונס וכו' וא"כ נוקמא בחזקת היתר לב לבעלה ע"ש:
ולפמ"ש א"ש דכאן כיון שודאי הי' דבר בעולם שיעשה הרצון דהיינו תחלת ביאה שמלבישה יצר על סוף ביאה כדאמרי' התם וכיון דלאבוה דשמואל גם בזה אסורה א"כ הי' דבר בעולם שיוכל לטמא אותה שוב ספק טומאה ברה"י טמא ודאי והוי ספק סוטה משא"כ לדידן דסופה ברצון מותר ועל תחילת ביאה אין כאן דבר בעולם שיוכל לטמאות שפיר ל"ה ספק סוטה וא"ש:
ומ"ש ש"ש שם לחלק דשם בכתובות נ"ו סופו ברצון הוי הרצון מקום סתר ולהכי טמא משא"כ לדידן דסופה ברצון מותר ואנו מסופקים אם צווחה בתחלה או לא לא הוי מקום סתר והוי ספק רשויות וטהורה יע"ש, פלא בעיני הלא כ' ש"מ בכתובות ט' דאפי' צווחה איכא לספוקי ברצון דדלמא אמרה שנאנסה ואינה אלא רוצה ואין אונס ורצון אלא לאחר כוונת הלב וכו' וא"כ אפי' צווחה מ"מ הוי ספק רצון מקום סתר וצ"ע, ויען אני טרוד מאוד ע"כ אקצר וכ"ט ממנו לא יבצר, כנפשו ונפש מחותנו ידידו דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם