אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רמב

תשובה רמא

עוד להנ"ל

אחרי הודיע משלומינו עתה באתי ע"ד תורה מה שהקשית על דברת טו"ז יו"ד סי' קפ"ג כפי מ"ש חוו"ד וביותר מבואר כן בב"ח שחששו בתחלה שתטעה בימי נדה עצמה כיון שטמאו כל מראות דם אבל למטעי בין ימי נדה לימי זיבה לא חיישינן ובזה נתן טעם לתקנתא דרבי בשדות בנדה ס"ו ושוב חששו שיטעו בין ימי נדה לזיבה לכן תקנו שתשב על כל ראי' ז' נקיים והרי הוא בנו"ט לחומרא דר"ז ותמהת איך אפשר לומר דבימי רבי לא הי' חשש שתטעה בין ימי נדה לזיבה הא תקנתא דרבי הי' ג"כ ראתה ג' תשב ז' נקיים דמשמע דכל אימת שתראה ג' רצופים תשב ז' נקיים והרי בימי נדה הוי סגי ששה והן ולפענ"ד דברי טו"ז ברור מיללו דבימי רבי בשדות לא היו בקיאים במראות הדמים והחמירו לטמאות כל דם הנוטה לאדמימות וממילא הי' נצמח מזה קולא שמא תראה דם טהור ותחזיק אותו לטמא והיא טמאה נדה ואם תראה אח"כ דם טמא תוך ז' עם יום הראשון מ"מ תהי' טובלת בליל שלאחר ז' כדין נדה דאו' ובאמת אפשר שכל ז' הי' דם טהור רק ביום ז' ראתה דם טמא לכן תקן שראתה יום אחד צריכה ששה נקיים וכן בשנים תשב ששה נקיים והן ובזה יצאנו מחשש זה:

ואמנם מזה שאין בקיאים במראות הדמים נמשך עוד שאין יודעים מתי ימי נדה ומתי ימי זיבה ולא מיבעי' לדידן דימי זיבה הם אחר ז' של ראיית נדה וכיון שאפשר שהי' דם טהור א"כ אין הי"א יום שאחר ז' ימי זיבה ואפשר שראתה בהם דם טמא והיא נדה ואחר ז' ימים שהיא חושבת שהוא תחלת נדה הוא באמת ימי זיבה ואם רואה ג' ימים רצופים צריכה ז' נקיים ואפי' להרמב"ם דחשבי' מראי' ראשונה שתראה האשה כסדר ז' ימי נדה ואח"כ י"א ימי זיבה ושוב אח"כ ז' ימי נדה ג"כ יש טעות בזה כיון דלא ידעי' מתי היתה ראי' ראשונה של דם טמא שנחשוב ממנו שבעה ימי נדה וי"א ימי זיבה כסדר וממילא כשראתה ג' ראיות רצופים צריכה לישב ז' נקיים שמא היא בימי זיבה והוה זבה גדולה שצריכה ז"נ וזה הי' תקנתא דרבי בשדות ועיין חידושי רמב"ן לנדה ס"ו, אבל כ"ז בראתה ג' ראיות בג' ימים אבל אחד או שתים דבין הוא בימי נדה בין הוא בימי זיבה סגי בו' נקיים לא החמירו רק ששה והן ושוב בימי ר"ז חשו כיון דגם בראי' אחת או שתים צריכה וי"ו נקיים מטעם הנ"ל א"כ יטעו שגם ברואה ג' ראיות בג' ימים סגי בוי"ו נקיים והיינו שיטעו בין נדה דהיינו ששה נקיים שהוא מחשש נדה לזיבה דהיינו בג' ראיות דבעי ז' נקיים מחשש זיבה ולכן החמירו בנות ישראל ע"ע שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים ושוב מתוקן הכל וא"כ אין תמיהתך כלום:

וגם מה שתמה חוו"ד על הטו"ז דל"ל חשש אמצעי כיון שאין בקיאים במראה הדמים ממילא יש טעות בחשבון ימי נדות וימי זיבות דא"י מתי מתחילין ימי נדות ולפמ"ש בחנם תמה עליו דמצד טעות זה הי' די בראתה ג' בז"נ אבל בראי' אחת או שתים הי' די בתקנתא דרבי אבל כיון דמשום חשש האמצעי היו צריכין לתקנתא דרבי לששה נקיים שוב נצמח מזה החשש האחרון לחומרא דר"ז וכל זה פשוט ואמת לכל מעיין בצדק:

ומה שאתה נבוך בכונת הרמב"ן שהביא ב"י בסי' קפ"ג שכ' דחומרא דר"ז הי' משום דסותרת בעי ז"נ על ראי' אחת ויש שאינן בקיאות בין תחלת הראי' לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעות אם כונתו שתטעה בין תחלת ראי' של נדה שצריכה ששה והוא ותטעה שגם בסתירת ספירה סגי בששה ובאמת צריכה ז' או כונתו שתטעה בין תחלת ראי' של זבה דשומרת יום כנגד יום ותחשוב גם בסתירת ספירה סגי ביום אחד נקי והראשון מחוור לך. ואינני יודע מה נפ"מ בזה אבל לשון בין תחלת הראי' לסתירת הספירה משמע יותר כצד השני דאם כצד הראשון הו"ל למימר שתטעה בין נדה לזיבה וכמ"ש טו"ז וגם דא"כ חומרא דרבי בשדות גרמה טעות זה וכמ"ש טו"ז ומלשון הר"ן ורמב"ם והרה"מ משמע דאף בלא חומרא דרבי נמי שייך חומרא דר"ז:

ומה שתמהת על הב"י שם שכתב דהא דטובלת בלילה לזבה שאינה טבילה דהיינו בלילה שלפני יום השימור וכו' אבל אחר יום השימור לזבה קטנה פשיטא דטובלת בלילה אם תרצה וכו', ומשום דהשתא טפי לא גרעה וה"ה לזבה גדולה שלא אמרו בה שאינה טובלת אלא ביום אלא לאפוקי ליל ז' אבל לאחר ששמרה קצת יום שבעה יכולה לטבול בין ביום בין בלילה ותמהת אמאי תטבול בלילה ניחוש לסרך בתה כמו בנדה ביממא דשמיני שתטעה שהוא שביעי בנדה ס"ז וה"נ תטעה שהוא ליל ז' דמ"ש, ואני אומר ולטעמך אמאי לא קשי' לך איך תטבול ביממא הא אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק וכדאמרינן בנדה שם ופירשו תוס' שם דאטבילה קאי וכ"נ מפירש"י שם אבל שפיל לסוף דברי ב"י שסיים מה"ת אבל מדרבנן שפיר י"ל דאסורה לטבול בלילה אח"כ ג"כ משום סרך בתה וגם בז' אסורה לטבול ביממא שלא תבא לידי ספק:

אמנם לפענד"נ לשיטת הסוברים דהא דאסרו חכמים היינו הטבילה א"כ בכל פעם זבה טובלת בליל שמיני שפיר רשאי לטבול גם אחר ח' בלילה ולא חיישינן לסרך בתה שתסבור שהוא ליל ז' כיון שבכל פעם אינה טובלת עד ליל ח' אבל בנדה כיון שבזמנה טובלת בלילה אפי' בח' אינה טובלת ביום משום סרך בתה שתסבור שהוא בזמנה בז' ונמי מותר לטבול ביום וזבה אחר ח' מותרת לטבול גם ביום כיון דל"ש שלא תבא לידי ספק ומשום סרך בתה שתעשה כן בז' נמי ליכא כיון דבז' גופא הוי רק מדרבנן לא גזרינן גזלג"ז, ואפי' להרי"ף ורמב"ם דמפרשי האי דר"ש אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן דקאי אתשמיש מ"מ לפמ"ש הב"י ליישב סתירת הטור ה"פ משום דר"ש אסר התשמיש אף אנו אסרנו הטבילה וכו' וא"כ זבה בזמנה טובלת בלילה ושוב י"ל כנ"ל וא"ש:

ועוד נ"ל לפמ"ש בתשובת רמ"א סי' כ"א דמשום תקנות צנועות הרוצים להסתיר טבילתן שלא יהי' אוושא מלתא לא חשו לסרך בתה ועיין סד"ט סי' קצ"ז אות ט' וא"כ בזבה הטובלת בלילה לאחר ז' משום צניעות לא חשו לסרך בתה אבל בנדה הטובלת ביום דליכא צניעות שפיר חשו לסרך בתה:

ומ"ש על דברת ב"י בדעת הטור דס"ל כרש"י ותוס' אבל אסרו חכמים לעשות כן קאי אטבילה והתשמיש אסור מה"ת וכתבת שהוא נגד דברי תוס' נדה ס"ז ע"ב ד"ה משום סרך שכתבו אבל זבה אפי' אם בתה סבורה שהוא ז' ליכא אי' דאורייתא אלא חששא בעלמא, ולא ידענא מה קשי' לך הרי תוס' ד"ה אבל פירשו כן להדיא דאבל אסרו אטבילה קאי אבל התשמיש משמע מדבריהם שהוא אסור מה"ת ואמאי לא ק"ל על תוס' גופא, אבל הדבר פשוט דכונת תוספות דבנדה אם בתה תטבול בז' וסבורה להיות טהורה ות ותשמש אח"כ כל אימת שתשמש ואיכא כרת אבל זבה אפי' אם בתה סבורה שהוא שביעי ליכא אי' דאורייתא בטבילה דהא בלילה שאח"כ מותרת לשמש וישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום ואין כאן אלא חששא בעלמא שמא תראה אחר שתטבול בז' כדר"ש שתשמש ביום מה דלא שכיח כנ"ל וא"כ י"ל דלא חיישינן לסרך בתה, ועוד אפי' תשמש אינו אלא חשש שמא תראה ותסתור והוי כמו ס"ס שמא לא תשמש ואפי' תשמש שמא לא תראה ותסתור ושפיר י"ל דל"ש בזבה סרך בתה ודברי ב"י נכונים:

ומ"ש על ש"ך יו"ד רס"י קפ"ד שכתב אהא וסתם ווסת מל' יום והיינו אם לא קבעה ווסת אז מסתמא ווסתה כל למ"ד ובתוך ל' מקרי שלא בשעת ווסתה והקשו סד"ט וחוו"ד דמשמע אפי' לקולא שא"צ בדיקה לפני תשמיש תוך ל' והא מבואר בסי' קפ"ז דאם אין לה ווסת צריכה בדיקה אפי' תוך ל' ותי' מה שתרצו, לכן אינני יודע מה שתירצת ע"ז שראתה לכ' יום וצריכה לחוש לכ' יום מצד הפלגה הקודמת משום ווסת שאינו קבוע וגם ליום ל' לראיי' אם לא ראתה לכ' וע"ז כתב הש"ך דבין יום כ' ליום ל' א"צ בדיקה, ואין לזה פתרון דאם היתה הפלגת כ' ווסת קבוע שאינו נעקר בפ"א א"כ הו"ל אשה שיש לה ווסת ואם בדקה בשעת ווסתה ומצאה טהורה א"צ בדיקה אח"כ לפני תשמיש ואם תאמר שביום ל' בעי בדיקה היינו חומרא וקושיתם הי' דמשמע מש"ך דאף לקולא הוי יום ל' כווסת קבוע ואם היתה הפלגת כ' ווסת שאינו קבוע אף שלא ראתה בכ' בעי בדיקה לפני תשמיש אפי' תוך ל' כדמוכח בגמ' ובסי' קפ"ז וע"כ כתירוץ שלהם דדוקא בהוחזקה לאין ווסת בעי בדיקה אבל כל זמן שלא הוחזקה לא בעי בדיקה תוך ל' דאמרינן דמסתמא תקבע ווסת מל' לל' וזה פשוט, ובזה הנני חותם בברכה משולשת אביך הנאמן דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה