אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רמא

תשובה רמ

שיל"ת ב' איפאלו ה' לסדר תנו לכם מופת תרס"ו לפ"ק:

האמת והשלום יחדיו יהיו תואמים:

בסוד חכמים להולך בדרך תמים:

מהמתמם עם תמימים, לבני האהוב והנחמד חמדת הימים הרבני החו"ב כעמר נקי כמו"ה בן ציון נ"י וכאל"ש.

מכתבך קבלתי ובדברי תורה כתיב ענה ומה שתמהת על רש"י נדה ג' אהא דפריך בגמ' משמשת במוך מא"ל ופירש"י שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה וק"ל הא בהני ג' לכ"ע די' שעתן כמבואר לקמן ז' האיך ס"ד דלשמאי תטמא למפרע, הנה בחי' רמב"ן שם עמד בזה וכתב פירש"י ג' נשים ולאו דוקא דהא ארבע נשים דיין שעתן במתני' אלא כל אשה שמשמשת במוך ע"ש, ולפענד"נ ליישב דעת רש"י דהא דאמרינן ד' נשים דיין שעתן הוא לפ"מ דאמרי' בריש סוגי' דנדה דטעמא דשמאי משום דאשה בחזקת טהורה עומדת וטעמא דהלל כיון דמגופא קחזי' לא אמרי' אוקמא אחזקתה ופירש"י מועדה ועלולה היא לכך וס"א ורגילה היא לכך אין לה חזקת טהרה ומשו"ה בהני ד' נשים שהם בחזקת מסולקת דמים ול"ש עלולה ורגילה לראות מודה ב"ה דדיין שעתן משום דאוקמא בחזקת טהרה אבל בהאי אוקימתא דטעמא דשמאי משום דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ואפי' לשמאי לא סגי בחזקת טהרה כיון דהשתא ודאי טמאה ועיין תוס' דף ב' ד"ה דאיכא רק משום דכותלי בית הרחם לא מוקמי דם ולהלל אמרי' כותלי בית הרחם העמידוהו וא"כ השתא לא צריכין לה"ט דעלולה ורגילה לראות ולפ"ז אפי' הני ד' נשים דמסולקות דמים נמי מטמאי למפרע להלל ושפיר פריך משמשות במוך קטנה ומעוברת ומניקה כפירש"י מא"ל וא"ש:

ובפשיטות י"ל דהרי לקמן ז' שנינו ובמה אמרו דיין שעתן בראי' ראשונה אבל בשני' מטמאה מעל"ע וכן פסק הרמב"ם פ"ד ממשכב ה"ה וראב"ד בהשגות חולק ועיין בכ"מ שם וא"כ י"ל דרש"י ס"ל כדעת הרמב"ם ושפיר משכחת קטנה מעוברת ומניקה דמטמאה למפרע בראי' שני' ולק"מ:

ומה שתמהת אהא דאמרינן ושמאי כותלי ביהר"ח לא מוקמי דם מהא דנדה ט"ז דס"ל לב"ש צריכה ב' עדים על כל תשמיש וקאמר שם ע"ב דטעמיהו ליחוש שמא תראה טיפת דם כחרדל בביאה ראשונה ותחפינה ש"ז בביאה שני' ופירש"י בביאה ראשונה ויעמידוהו כותלי ביהר"ח אלמא דלב"ש כותלי ביהר"ח מוקמי דם ודוחק בעיניך לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה, [ע"ל סי' רל"ט] איברא בסד"ט חידוד הלכה נדה ט"ז ד"ה כאן שבדקה הוכיח מהא דנדה י"ד דבדקה עצמה תוך שיעור כדי שתיטל עד ותבדוק אחר תשמיש ומצאה דם חייבין אשם תלוי למ"ד חתיכה אחת שנינו דעכ"פ תוך שיעור זה אפי' מדאורייתא חיישינן שהעמידו כותלי ביהר"ח ע"ש וא"כ שפיר צריכה ב' עדים על כל תשמיש שמא תראה טיפת דם כחרדל ויעמידוהו כותלי ביהר"ח כשיעור וישמש עוד הפעם תוך שיעור זה ותחפנה ש"ז:

וכן מוכח מהא דדרשינן בנדה מ"א ונ"ז בבשרה שמטמאה בפנים כבחוץ אלמא דעכ"פ אפשר שיהי' שיעור קטן בפנים קודם שיצא לחוץ אלמא דשיעור קטן מעמידין כותלי ביהר"ח, וכן מוכח ג"כ מנדה י"ב דקאמר מי משכחת לבדיקה וכו' ופירש"י לחורין ולסדקים וכן בטוש"ע סי' קצ"ו איתא דצריך בדיקה בחורין ובסדקים ע"ש אלמא דעכ"פ אפשר לדם להתעכב בבית החיצון זמן מועט ושוב ראיתי בתוי"ט במשנה דלקמן ט"ז שכבר קדמוך בקושי' וחילק בין זמן מועט לזמן מרובה דאחר שהביא פירש"י דלקמן כתב וז"ל וצ"ל דלהעמדת כובהר"ח לפי שעה בעלמא הוא דחיישינן שלא תקשה אריש שמעתין עכ"ל:

ויותר נראה דודאי טיפת דם כחרדל גם ב"ש מודו דכותלי ביהר"ח העמידו אותו ובהכי מיירי בדף ט"ז אבל משום זה אינה מטמאה למפרע דלא שכיח שיבא מן המקור טיפת דם כחרדל וכמ"ש בסד"ט סי' קפ"ג אות ד' רק לפחות כגריס ע"ש ובזה ס"ל לשמאי דכותלי ביהר"ח לא מוקמי דם וא"ש:

ומה שעמדת בדברי מהרש"א שבתוס' ד"ה ואבע"א שכתב גם מכאן יש להוכיח דמשמע להו אע"ג דמהני טעמא דמרגשת שלא לטמא ודאי להלל כמ"ש לקמן בתוד"ה א"ב מ"מ לטהר חולין לגמרי לא מהני והנך נבוך הרי תוס' סיימו והלא כל הנשים דיין שעתן לחולין אף להלל ע"כ, ואינני יודע מה ק"ל הלא התוס' כתבו דע"כ גם לטעמא דמרגשת צריך לטעמא דחזקה דאל"כ בשוטה ומוך וכי יטמא שמאי למפרע אף לחולין והלא לחולין אפי' להלל כל הנשים דיין שעתן א"ו דלחולין הטעם משום דאשה בחזקת טהורה וטעמא דמרגשת לא אצטריך אלא דלא נעבד סייג בקדשים דע"ז תקשי האיך מוכח מזה דגם עכשיו ס"ל טעמא דחזקה דלמא טעמא דהלל דכל הנשים דיין שעתן לחולין משום דלחולין מהני טעמא דמרגשת כמו דמהני שלא לטמא ודאי בקדשים רק לקדשים ס"ל לב"ה דלא מהני טעמא דמרגשת לטהר ודאי אבל בשוטה ומוך דל"ש האי טעמא דמרגשת או מעיקרא אתי אפי' לב"ש מטמא למפרע אף לחולין מזה הוכיח מהרש"א דמשמע לתוס' אף דמהני טעמא דמרגשת שלא לטמא ודאי בקדשים מ"מ לא מהני לב"ה לטהר חולין לגמרי ועכ"ח הא דדיין שעתן לחולין היינו משום דאשה בחזקת טהורה קיימא וה"נ לב"ש בשוטה ומוך וא"כ מוכח דגם להאי לישנא צריך טעמא דחזקה:

ומ"ש לתרץ קושי' מהרש"א בריש מכילתין לא כיוונת יפה דגם אי תרומה ויחזור ויתרום ל"ש חזקת ממון דודאי א"צ לתת לכהן רק כדי תרומה אחת והשאר מחזיק לעצמו רק מפריש כדי לתקן איסור טבל ועיין תוס' כתובות ל' סוד"ה זר וב"מ וי"ו:

ותו תמהת בתוס' ד"ה מרגשת שהקשו כי בדקה עצמה ומצאה טמאה ולא הרגישה מ"ט דשמאי נימא כמו שלא הרגישה עכשיו כך נימא שמא נעקר מאתמול ולא הרגישה והקשית כיון שלא הרגישה הוי רק כתם ואם כן היינו קושי' הגמ' והאיכא כתמים לפירש"י דהקושיא הוא לענין שתטמא בכתמים למפרע ולהתוס' דהקושי' הוא לטהר כתמים אפי' מכאן ולהבא א"כ היינו קושי' תוס' לעיל ד"ה ושרצים, והנה מ"ש דהיינו כתם ז"א דכתם אפשר בא מעלמא וכי חזאי בבדיקה שלא בהרגשה הוא ודאי מגופה אלא דאינה טמאה אלא מדרבנן אם הוא ודאי שלא בהרגשה, ומ"ש היינו קושי' הגמרא והאיכא כתמים לרש"י הוא כלפי לייא דקושי' הגמ' לרש"י הוא שלא תטמא למפרע דנימא מעלמא אתי כיון דלא ארגשה ולתוס' אפי' מכאן ולהבא לא תטמא מה"ט וקושי' התוס' הוא להיפך שתטמא למפרע כיון דהשתא ודאי ראתה מגופה בלא הרגשה וא"כ אינו ענין כלל לקושי' תוד"ה ושרצים:

ושוב תמהת על תירוץ התוס' דלא פלוג רבנן הואיל ורוב פעמים מרגשת וכי משום לא פלוג אזלינן לקולא, גם ז"א קושי' כיון דרוב פעמים מרגשת ובלא הרגשה הוי מלתא דלא שכיח ומלתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן טומאה למפרע ובהכי ניחא מה שהקשית דלעיל בד"ה ושרצים כתבו תוס' משום לא פלוג מטמאי' כל הכתמים למפרע דהתם שכיח באופן שיש לגזור טומאה למפרע ולהכי אפי' במקום דאין לגזור גזרו משום לא פלוג אבל כאן לא שכיח אופן שיש לגזור טומאה למפרע וא"ש:

ועוד יש לחלק דכאן משום לא פלוג לא גזרו בשום מקום טומאה למפרע משום דמחזי מילתא דרבנן כי חוכא דהיכא דחזי' בהרגשה וטמאה מכאן ולהבא מדאורייתא לא גזרו טומאה למפרע והיכא דחזיא בלא הרגשה דאפי' מכאן ולהבא אינה טמאה אלא מדרבנן יגזרו טומאה למפרע יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וה"ט ל"ש בכתמים:

ויש לחלק עוד לפמ"ש בספר שב שמעתתא ש"ג פ"ד ליישב דעת ב"י בבדה"ב סי' קי"ט דאפי' מי שהמיר אינו חשוד למפרע שאם שחט או ניקר חלב ואח"כ המיר באותו יום הכל כשר והקשו עליו נעמיד בהמה בחזקת אי' והרי הרשיע לפניך כמו במקוה שנמדד ותי' דבמקוה שאני דאותו חסרון בעצמו שנמצא עתה אמרינן שהי' למפרע אבל בהמיר שמעשה רע שעשה עתה ודאי לא עשה למפרע רק דנימא מדהשתא עשה מעשה רשע גם למפרע עשה מעשה אחרת זה לא אמרי' ע"ש ולפ"ז בכתם שפיר כתבו תוס' אף דליכא דבר המוכיח שהי' למפרע מ"מ אפשר הוא שאותו כתם שנמצא עתה הי' שם למפרע ומשו"ה מטמינן למפרע משום לא פלוג משא"כ בראתה עתה בהרגשה א"כ ראי' של עכשיו ודאי לא היתה למפרע אלא דנימא מדעכשיו ראתה גם למפרע הי' ראי' אחרת הא לא אמרינן לב"ש שהיו ראי' אחרת בלא הרגשה כיון דאשה מרגשת משום לא פלוג ולהכי אמרינן משום לא פלוג להיפוך דאפי' בדקה עכשיו ומצאה טמאה נמי בלא הרגשה שהי' אותו ראי' למפרע בלא הרגשה וא"ש:

ומ"ש אהא דקאמר בנדה ס"ו בנות ישראל החמירו ע"ע שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' ז' נקיים ואמאי לא קאמר דחכמים תקנו להם דלכאורה קשה הא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקמבטלת מפו"ר עיין נדה ג' אך ז"א דאשה לא מיפקדא אפו"ר וא"כ ניחא דבנות ישראל דלא מיפקדא אפו"ר יכולים להחמיר ע"ע אבל חכמים לא יכלו לתקן כי קושי' הנ"ל, ואני אומר איפכא מסתברא דחכמים יכולים לתקן ולעקור דבר מה"ת בשוא"ת ובנות ישראל א"י להחמיר כיון דמישעבדא לבעל, אבל אמרתי דרך צחות דנשי ישראל באמת א"י להחמיר ע"ע כיון דמישעבדא לבעל רק בנות ישראל פנויות החמירו ע"ע לטהרות ואח"כ נישאו אדעתי' דהכי ושפיר יכולים להחמיר גם לבעלה ולא מישעבדא לי' כיון דאדעתא דהכי נשאה ובמקו"א כתבתי ליישב אמאי לא אמר תקנו ואכ"מ [ע"ל סי' רל"ט ורס"ח]:

ומ"ש דלב"ש דס"ל סנהדרין ד' יש אם למקרא א"כ קרא דוכבשוה תרתי משמע וא"כ גם אשה מצווה על פו"ר ומיושב בזה קושי' הגהת מהרש"ש בנדה ג' ע"ב אהא דקאמר א"כ בטלת בנות ישראל מפו"ר הא בנות ישראל לא מיפקדו אפו"ר וטפי הול"ל א"כ בטלת בני ישראל מפו"ר ולהנ"ל ניחא משום דהתם קאי לב"ש, ויש לפקפק דהא ר"י בן ברוקה ס"ל בסוכה מ"ה יש אם למקרא וא"כ למה לי' טעמא דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו ביבמות ס"ה ע"ב ת"ל משום דוכבשוה תרתי משמע אלא ודאי משום די"ל דלא אמרינן יש אם למקרא אלא היכא שאינו נגד הסברא אבל כאן שהוא נגד הסברא דאשה אין דרכה לכבש לא אמרינן יש אם למקרא וכמ"ש תוס' פסחים מ"ג דרבנן נמי דרשי כל רק במקום שאין סברא לרבות לא דרשי כל ע"ש ומשו"ה הוצרך להך דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו וא"כ אינו מוכרח דלב"ש אשה מיפקדא אפו"ר:

אבל אני אמרתי מאז דאין התחלה לקושי' מהרש"ש דבני ישראל לא יתבטלו מפ"ו דיכול לישא אשה שיש לה ווסת דדי שעתה גם להלל אלא דא"ל א"כ בטלת בנות ישראל שאין להם ווסת מפ"ו דבאין לה ווסת עסקי' ושוב הוגד לי שכ"כ מהרש"ש בעצמו, ובזה אמלא כפי קוצר, וכל טוב ממך לא יבצר, אין טוב אלא תורה, מפז ומפנינים יקרה, כנפש אביך הנאמן דושו"ט באהבה:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה