בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רלג
שיל"ת מאדע א' דר"ח כסלו תרט"ל לפ"ק:
שוכ"ט לידידי הרב הגדול בתורה וביראה הנגיד החסיד כבוד מו"ה אליעזר ליפמאן נ"י בק"ק רדאמסק במדינת רוסיא:
אחדש"ת הנה ע"ד עשרה חביות יין אשר שלח הרבני הנגיד ר' יצחק נייוואהנער נ"י מפה בין כסא לעשור מחותמים בחותמי מסומני' בסיגנא L L ובכתב הכשר ממני הי' עוד קודם שקראתי התקנות בענין היינות באזני העם ובכן אין בו בית מיחוש מחמת שאינו חתום בחותמי והכל נכון וישר:
וע"ד תורה שהננו בה ק"ל כעת לפי"ד המל"מ פ"ד ממלוה ה"ב דלוה ברבית עובר בלפ"ע אף שאם לא הי' לוה הי' ישראל אחרינא לוה ממנו ברבית הני זוזי גופיהו משום דאז הי' הישראל אחר עובר אלפ"ע ע"ש פלא בעיני דברי תוס' בע"ז דס"ג ע"ב ד"ה תני שכ' דרישא רבותא קמ"ל דכי א"ל טול ואכלו בדינר זה והם נתנו הדינר לחנוני אעפ"י שנשא ונתן ביד מותר דאינו אלא שלוחו של חנוני וכו' וזה פלא הלא רש"י כ' לעיל מיני' סוף ע"א שפועלי' וחמרי' הם נכרים או ע"ה ואם הם ע"ה ישראלים תקשי בנשא ונתן ביד הא קעבר על לפ"ע ואיך שרי בשלמא על החנוני לא קשה הא הבע"ב עובר אלפ"ע במה שמכשיל לחנוני דהא לא הוי קאי בתרי עברי דנהרא שהרי החנוני יכול לתת להם בעצמו ולעבור איסור זה בלי בעה"ב אבל על הבעלים קשי' הא עבר בעה"ב משום לפ"ע ואין לומר דגם אם הוא לא יתן להם יתן להם החנוני בעצמו ול"ה קאי בתרי עברי דנהרא דז"א דמ"מ הרי אם החנוני יתן להם יעבור החנוני על לפ"ע ובכה"ג אם הוא נותן, עובר הוא משום לפ"ע כמש"כ המל"מ וא"י לפי שעה יישוב לקושיתו הנ"ל אם לא שנאמר כדעת דג"מ בש"ך יו"ד סי' קנ"א סק"ו דבישראל מומר או עובר עבירה במזיד אם מוצא לקנות במק"א אין אי' לתת להם וליכא לפ"ע ע"ש וצ"ע הרבה בזה:
או שנאמר דכבר הק' הריטב"א אמאי אינו חושש בעה"ב משום לפ"ע ותי' כיון שאין אנו נותני' האי' עצמו והדבר ספק אם יקח אי' או לאו אין בו משום לפ"ע אפי' לגבי ישראל ע"ש, ואע"ג דבנשא ונתן ביד ל"ש תי' זה דהא אנו נותנים לו האי' מ"מ י"ל דס"ל לתוס' דלר' אשי כיון שאינו ודאי יי"נ ושביעית ואינו מעושר והדבר ספק אם הוא מכשול לית בי' משום לפ"ע עיין תב"ש סי' ט"ז סקכ"ג ושע"ת ח"ב כלל מ"ב פרט ד' ואפי' אם נאמר דגם בנותן לחבירו ספק אי' ג"כ עובר משום לפ"ע היינו משום שהוא ודאי אסור לחבירו מספק והוי ודאי מכשול אבל כאן החנוני אומר שאינו אי' רק כיון שהוא ע"ה וחשוד אין אנו מאמינים לו אבל מ"מ מקרי ס' מכשול ואין בו משום לפ"ע:
וגם צל"ע בדברי תוס' הנ"ל במש"כ דאינו אלא שלוחו של חנוני הא אין שלד"ע ונ"ל כמו דאמרינן בקדושין דמ"ג ושמאי הזקן אף דישלד"ע מודה בחלבים ועריות דאשלד"ע דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב ה"נ אמרי' להיפך אי אשלד"ע מ"מ אם המשלח נהנה ולא השליח והעברה הוא ההנאה א"כ אין השליח עושה מעשה עברה כלל ל"ש בזה אשלד"ע לחייב השליח וא"ש:
וע"ד מה שתמהתי ע"ד תוס' בע"ז דס"ב ע"ב בד"ה יאות הן עבדין שכ' בסוה"ד דמטעם רבית לא הי' לאסור דאותן דבי ר' ינאי הי' להם תבואה בביתם וסאה בסאה מותר ביש לו ע"ש והוא תמוה לכאורה דהא מה דמותר סאה בסאה ביש לו הוא מטעם דנקנה לו אותה סאה שיש לו כמש"כ הטו"ז ביו"ד סי' קס"ב סק"ג ע"ש וא"כ שוב הוי חליפי שבועות וגם מע"כ העיר כן ודחיתי דבאמת ז"א דהא א"צ לתת לו אותה סאה אלא יכול לתת לו סאה אחרת כמבואר כ"ז ביו"ד שם ושוב לא מייחד שיעבודי' ואינו נתפס בקדושת שביעית כדאמרי' בע"ז שם דס"ג ע"ב, אמנם אכתי תקשי הא בשביעית גם חליפי חליפין אסורי' וא"כ כיון שקנה אותה סאה גם אם נותן לו סאה אחרת הוי חליפי אותה סאה שהוא חליפי שביעית וחליפי חליפי אסורי' ועיין תוס' ע"ז דס"ג ע"א ד"ה ואינו ואין לומר דלא מקרי חליפין אלא דרך מקח וממכר אבל כאן ששתי הסאין ברשותו ונותן זה תחת זה לא מקרי חליפין דז"א דהא קיי"ל כר"י בסוכה ד"מ דשביעית מתחללת בין דרך מקח וממכר בין דרך חילול וכמש"כ הרמב"ם פ"ו מה' שמיטה ע"ש והנחתי בצ"ע:
וכעת נלע"ד בהקדם להסביר דעת הר' אלחנן שבתוס' הנ"ל דסובר דוקא אם מכרה הנכרי לאחר קודם שיתן הדמים לישראל אין הדמים נתפסים אעפ"י שהאיסור עדיין ישנו בעולם אבל כשהאיסור עדיין ברשות הנכרי כשנותן הדמים לישראל שפיר נתפסי' אעפ"י שכבר קנאם הנכרי ומה טעם יש בזה כיון שהאיסור עדיין בעולם וכבר קנאו הנכרי מה לי אם הוא ברשות נכרי זה שנותן הדמים מה לי ברשות נכרי אחר, והנ"ל דס"ל להר' אלחנן כשיטת הרמב"ן שהביא הר"ן בסוגין דשם דחליפי שאר איה"נ מותרי' משום שאינו דמיהן וא"כ גם בע"ז ויי"נ אינו דמיהן ואפ"ה נתפסין באיסור א"כ לאו דוקא דרך מו"מ נתפסים באי' אלא הה"ד נמי דרך חילול ועיין באשר"י ע"ז דמ"ט ע"ב דדוקא בע"ז מהני הולכת הנאה ליה"מ משום דתופסת דמי' והתם דרך חילול הוא ולהכי כשהאיסור עדיין ביד נכרי שנותן הדמים אעפ"י שכבר קנאו מ"מ כיון שנותן הדמים בשביל האי' תופס דמיו דרך חילול אבל כשכבר מכר לאחר אינו תופס דמי' גם דרך חילול דהא אינו יכול לחלל דבר שאינו שלו ואינו ברשותו ועיין תוס' ב"ק דס"ח ד"ה הוא וכו':
ולפי"ז י"ל דעת הר"י בתוס' הנ"ל אמאי ס"ל באמת אפי' כשהוא ברשות הנכרי שנותן הדמים ג"כ אינן נתפסין כיון שקנאם הוא משום דס"ל דוקא כשאומר בהדי' ה"ז מחלל ע"ז מקרי דרך חילול ונתפס באיסור אבל כאן שאינו אומר כן בפירש שיהי' ע"ז ויי"נ מחולל על הדמים אף שפורע הדמים בשביל האיסור והוא עדיין ברשותו מ"מ אינו נתפס וא"כ א"ש דליכא משום רבית כיון דיש לו תבואה כתירוץ תוס' ואי דא"כ הוי חליפי שביעית ז"א דהא לא מייחד שעבודי' כנ"ל ואי דהוי חליפי חליפין ז"א כיון שאינו דרך מו"מ ואי משום חילול ז"א דאינו אומר בפי' שמחלל וא"ש:
אמנם לדעת הר' אלחנן דגם זה הוי דרך חילול הדק"ל הא הי' רבית דא"ל כתי' התוס' משום קושיתינו הנ"ל, וצ"ל דל"ה רבית רק אם הוא אגר נטר לי' שנותן לו יותר בשביל המתנה והרוחת זמן אבל כאן לא פסקו שיפרעו להם בשמינית רק הי' דבי ר' ינאי יכולין לשלם להם מיד אחר שאכלו הפירות וא"כ אין כאן אגר נטר כמו הלוינו עד שאמצע מפתח או עד שיבא בני בשו"ע יו"ד סי' קס"ב הנ"ל:
וזה נ"ל נכון בכוונת התוס' ד"ה יאות הנ"ל שכ' בתחלת הדיבור ולפי"ז אפי' בשביעית עצמם הי' יכולין לפרוע אם כבר אכלו פירות שביעית, והוא פלא מה בעי תוס' בזה פשיטא ולהנ"ל זה כוונת התוס' דכיון דבהאי שעתא ל"ה הנך בעין לא חליפין נינהו וכו' אבל אם הי' בעין הי' חליפין אף כשכבר קנאום דבי ר' ינאי וכשיטת ר' אלחנן ולפי"ז ל"ל כתי' התוס' דל"ה רבית משום דהי' להם תבואה כנ"ל רק משום דל"ה רבית רק אם הוא אגר נטר ולפי"ז צ"ל דמשו"ה ל"ה רבית משום דאפי' בשביעית עצמו הי' יכולין לפרוע וכו' וכנ"ל וא"ש:
אמנם בחי' חת"ס לפ' השוכר את הפועל שם הק' על שטת הר"י מהא דסוכה דל"ט שהביאו תוס' דמבליע דמי אתרוג בלולב הא בלא הבלעה יכול החבר למשוך תחלה האתרוג ולתתה דמיה אח"כ, ולכן יצא לחדש דאם נותן המעות מיד אחר המשיכה בזה גם להר' יצחק הוי חליפין ע"ש ועיין בחי' שם סד"ה כ' רש"י וכו' ולפעד"נ דס"ל לר"י דוקא בע"ז ויי"נ דאין הדמים נתפסי' רק דרך מו"מ ולא דרך חילול בזה ס"ל לר"י דכיון שמשך וקנה והדמים מלוה עליו אין הדמים נתפסים כיון דבשעה שמשך לא הוי מייחד שעבודי' אבל בשביעית דנתפס גם דרך חילול לא מהני מה שמושך החבר תחלה האתרוג כיון דכל זמן שהוא אצלו ונותן הדמים בעד האתרוג הוי דרך חילול ונתפסים בקדושת שביעית והוי דמי שביעית ביד ע"ה ולפ"ז ליתא למש"כ למעלה:
ולפמ"ש במק"א [עיין בחידושי' ובי"ש או"ח סי' ש"נ] דהמזיק אתרוג חבירו שוה אלף זוז למצוה א"צ לשלם לו רק מה ששוה האתרוג לאכילה אבל מה ששוה למצוה אין גופו ממון ואינו חייב לשלם רק מדרבנן משום גרמי עיין תשו' מהר"ם מינץ סי' קי"ג וחכ"צ סי' ק"ך וש"ך סי' קפ"ו סקי"א א"כ שפיר אין ע"ה רוצה להקיף דאם ימשוך תחלה ויקנה האתרוג ירא שלא ישלם לו כפי שוי' למצוה רק כפי שווי' לאכילה וצ"ע בזה, לכן נלע"ד בפלוגתת ר"א ור"י עפימש"כ ב"י בחו"מ סוס"י צ"ו בשם בעה"ת מה שפסקנו שעבד ואשה אין משלמין אלא לאח"ז אם יש עדים שמעות עצמן של הלואה או מה דאתי מחמתן קיים בודאי שאין בו ספק שנפרע מהן המלוה וכו' ומזה למד הב"ח דאם אחד חייב להרבה בע"ח ומא' מהם לקח סחורות בהקפה אם הם בעין או מה דאתי מחמתי' אין לשאר בע"ח חלק בהם ע"ש ומבואר מזה דכ"ז שסחורתו קיימת יש להמוכר בהם זכות יותר משאר בנ"א ולכן ס"ל לר"א דאעפ"י שמשך וקנה מ"מ כל זמן שהוא ברשותו ויש להמוכר זכות בהן וע"י שפורע דמיו פקע זכות המוכר והרי הוא שלו לגמרי שפיר הדמים נתפסים באי' ולכן בעי' שמכרו לאחר קודם שנותן הדמים דאז פשוט גם לב"ח הנ"ל דפקע זכות המוכר ור"י לא ס"ל כבעה"ת וב"ח הנ"ל לכן ס"ל דמיד שמשך שוב ל"ה הדמים חליפין וא"ש, [ע"ל סוס"י רי"ז] הנה הארכתי קצת יען ידעתי כי דברי המה לו לשעשועי' וטובים דודיך מיין וה' ישקינו מיין המשומר בענביו וחיים וברכה למשמרת שלום ידידו הדש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: